1. התובע, יליד 1988, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 9.4.2015, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.
2. המחלוקת בין הצדדים נגעה לעניין גובה הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה והשאלה אם נכות זו תביא לגריעה בשכר.

הנכות הרפואית

1. דר' דוד אדיבי, מומחה בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה.
   מחוות הדעת עולה, כי התובע סבל בעבר מכאבי גב ומשינויים ניווניים ללא קשר לתאונה. בסיכומו של דבר, מדובר רק בהחמרה קלה בכאבי גב תחתון וברך שמאל.
   המומחה קבע כי מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 35 (1) (א'-ב') לתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"). עוד נקבעו נכויות זמניות של 100% לתקופה של 21 יום ושל 30% לחודש נוסף.
   
2. חומר רפואי שלא עמד בפני המומחה והימנעות משאלות הבהרה
   בעדותו של המומחה בבית המשפט, עלה כי בידי הנתבעת חומר רפואי רב, שלא עמד בפני המומחה בעת מתן חוות דעתו. מסמכים אלה מהווים את הבסיס לטענת ב"כ הנתבעת, כי הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה נמוכה מזו שקבע המומחה בחוות דעתו.
   יודגש כי בית המשפט הציע לב"כ הנתבעת לשגר שאלות הבהרה למומחה. ב"כ הנתבעת הודיע ביום 26.6.2016, כי הוא מסרב לשגר למומחה שאלות הבהרה ועומד על חקירתו הנגדית.
3. בית המשפט העליון עמד על חשיבותן של שאלות ההבהרה בעניין פלוטקין (רע"א 9014/12 בוריס פלוטקין נ' Smith Kline, Beecham Biologicals Belguim (24/01/2013)). נקבע כי במקרים בהם בעל דין אינו נוקט בדרך של שאלות הבהרה, אין מקום לחייב את המומחה הנחקר נגדית "ללמוד" את החומר בעמדו על דוכן העדים (רע"א 9014/12 הנ"ל, פסקה 6 לפסה"ד והפסיקה המאוזכרת שם ; ר' גם: רע"א 9607/10 מיכאל עצמון ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ (01/03/2011)).
4. לגבי עד רגיל, ברורה החשיבות שבחקירה הנגדית, לרבות ההכרח לעיתים בתחבולה של "הפתעה" של העד על דוכן העדים, כדי לבחון את אמינותו ומהימנותו.
   ואולם, מומחה רפואי מטעם בית המשפט איננו עד רגיל. מדובר הן בעד אובייקטיבי המשמש כידו הארוכה של בית המשפט, והן בעד מקצועי, אשר בניגוד לעדים רגילים, הוטל עליו להעיד עדות סברה לגבי מסקנותיו המקצועיות.
   דברים אלה עמדו ברקע הפסיקה שפורטה לעיל.
   קשה לצפות ממומחה רציני, כי יתייחס בעומק הראוי ובהרחבה, לתיעוד רפואי רב שמוצג בפניו לראשונה בעת עדותו.
   בנסיבות אלה, אם צד מבקש להציג למומחה חומר שלא עמד בפניו, ולקבל התייחסות משמעותית למידת ההשפעה של תיעוד רפואי זה על מסקנות המומחה - מוטב שהדבר ייעשה במסגרת של שאלות הבהרה, ולא בחקירה נגדית בדיון.
5. בענייננו, עיקר הביקורת של ב"כ הנתבעת על המומחה, נגעה לכך שתשובותיו היו שטחיות, תוך הגנה על מסקנות חוות דעתו, ללא התייחסות של ממש לתיעוד הרפואי, גם כאשר הוצג החומר הרב שלא עמד בפניו בעת עריכת חוות הדעת.
   כמפורט לעיל, בעניין "שטחיות" התשובות, שעה שהמומחה נאלץ "להתעמת" עם תיעוד רפואי רב רק על דוכן העדים, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה, שנמנעה מלשלוח למומחה את החומר הרב מבעוד מועד, ו"הפתיעה" אותו על דוכן העדים.
6. טענות ב"כ הנתבעת במסגרת הסיכומים, נגעו לנקודות הבאות בעדות המומחה:
   1. התיעוד הרפואי טרם התאונה מלמד כי התאונה לא היוותה גורם משמעותי.
   2. התובע עוסק באופן רציף בספורט, הן לפני התאונה והן לאחריה, ואפשר כי זה הגורם לליקויים הגופניים.
   3. אין תיעוד על פגיעה בברך שמאל בתיעוד המיידי לאחר התאונה.
   4. סעיף הנכות נקבע בהעדר כל ממצא אובייקטיבי ולמרות שסעיפים קונקרטיים לגבי הגב והברך אינם מקנים נכות.
   5. העדר תיעוד רפואי מאז ספטמבר 2015.
7. להלן ייבחנו טענות אלה אחת לאחת:
   
8. א. נכות בכלל ונכות מן התאונה
   כאמור לעיל, חוות הדעת קובעת נכות של 5% "עקב החמרה" כתוצאה מהתאונה, בלי להגדיר מהי הנכות הכוללת כעת שממנה נגזרת הנכות כתוצאה מהתאונה.
   ככלל, ראוי כי מומחים יפרטו בחוות הדעת באופן ברור יותר, מהו גובה הנכות שנמצא בעת הבדיקה, ואיזה חלק מנכות זו ניתן לשייך לתאונה.
9. בענייננו, בחוות הדעת מנוסחת מסקנת המומחה כך: "מר מ. בעקבות התאונה הנדונה נחבל בראש, צוואר, יד ימנית, גב תחתון וברך שמאלית, ללא איבוד הכרה וללא סימנים נוירולוגיים. מתברר שבעבר סבל מכאבי גב תחתון קלים (23.11.06), וכן סובל משינויים דיסקוגניים בחוליות המותניות. בנוסף, בעבר (24.1.13) נמצאו סימני קליטת יתר ב- TIBIAL PLATE השמאלי. תלונות על כאבי ברך הופיעו כעבור מספר ימים. בעקבות התאונה קיימת החמרה קלה בכאבי הגב התחתון והברך השמאלית...
   ...החל מיום 1.6.15 מצבו של מר מ. עבור החמרת הכאבים בגב התחתון והברך השמאלית, מתאים לסעיף הליקוי התפקודי המותאם הבא לצמיתה: 35 (1) (א-ב) = 5%" (הניסוח עם כמה תיקוני לשון – א.א.).
   מדובר בניסוח בלתי בהיר.
   ראשית, קשה להבין מהו מצבו הכולל של התובע היום, שכן מצד אחד נקבע כי מצבו כיום מתאים ל- 5% ומצד שני נקבע כי מדובר בהחמרה של 5% של מצב קודם.
   שנית, לא ניתן לדעת איזה חלק מהנכות הוא בגין גב תחתון ואיזה חלק מהנכות הוא בגין ברך שמאל (בעדות נטען כי הנכות ניתנה "בעיקר על הגב" ע' 11 ש' 7 לפרו').
   שלישית, לא ניתן לדעת מהי הנכות שאיננה קשורה לתאונה אשר "הוחמרה" ב- 5%.
10. בעדותו של המומחה לאחר שהוצג למומחה התיעוד הרפואי לגבי תלונות הנוגעות לעבר, לשאלת בית המשפט בתום החקירה הנגדית של המומחה, השיב המומחה כי מידת ההשפעה של הכאב על התובע היא מידה קלה, בהתאם לפריט 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות, המקנה כ- 10% נכות. מנכות זו ניתן היה להפחית מחצית בגין העבר, ולכן קבע כי התאונה גרמה לנכות בשיעור של 5% (ע' 15 ש' 14-16 ; ע' 18 ש' 1-11 לפרו').
11. יש ממש בטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי מדובר בתשובה שאיננה מספקת, שכן המומחה טען בעדותו, כי לא ייחס משמעות לעברו של התובע, לנוכח העובדה שבמשך שנים ארוכות מאז התאונה הקודמת, לא עלו תלונות בנוגע לגב (ע' 15 ש' 1-4 לפרו').
12. המומחה ציין בחוות דעתו רק תלונה יחידה על כאבי גב תחתון משנת 2006.
    מהתיעוד הרפואי שהוצג רק בעת הדיון, נ/1 נ/2 עולים הנתונים הבאים:
    1. 2006 - בדיקה מיום 16.10.06 – התובע התלונן על כאב גב באזור לומברי (תחתון) מזה חודשיים (נ/2 ע' 22). בדיקה מיום 23.11.06 – התובע התלונן על כאבי גב תחתון מזה ארבעה חודשים (נ/2 ע' 19). נראה כי זה המסמך שעמד בפני המומחה.
    2. 2007 - בבדיקה מיום 4.4.07, התובע התלונן על כאבי גב תחתון מלפני הגיוס, על כאבי ברכיים וקושי בכיפוף הגב (נ/1 ע' 17).
    3. 2008 - בבדיקה מיום 16.3.08 התלונן התובע על כאבי גב תחתון עקב נפילה במשחק כדורגל (נ/1 ע' 16).
       בבדיקה מיום 9.4.08 התלונן התובע על כאבי גב אחרי אימון (נ/1 ע' 14).
    4. ת"ד נוב' 2008 - דוח מד"א מיום 30.11.08 מלמל על תאונת דרכים שארעה לתובע עם חבלה ברגל שמאל (נ/2 ע' 1).
       בבדיקה מיום 8.12.08, בעקבות תאונת דרכים מיום 31.11.08, עם שבר וגבס ברגל ימין. בבדיקה מצויין נפיחות ברגל שמאל, שפשוף שוק שמאל, טווח תנועה מוגבל של הברך ונוזל במפרק (נ/1 ע' 12).
       בבדיקה מיום 22.12.08 בעקבות התאונה נמצאה רגישות בעמוד שדרה מותני. עוד צוינה אבחנה כי בעקבות תאונת הדרכים נחבל באספקט האחורי של ברך שמאל (נ/1 ע' 9-10).
       בבדיקה מיום 23.12.08 מצויין כי הודגם שבר בראש של הפיבולה בברך שמאל עם תזוזה קלה ללא איחוי מלא (נ/1 ע' 8).
       בבדיקה מיום 6.1.09, עדיין התלונן התובע על כאבי גב תחתון, כאב בברך ובשוק שמאל (נ/1 ע' 6).
    5. 2013 – ביום 29.4.2013 עבר התובע ניתוח בברך ימין – לא רלוונטי (נ/2 ע' 28-44). ואולם, במסגרת הבדיקות טרם הניתוח, צויין ביום 24.1.13 כי הודגמה קליטה מוגברת לאורך מדור לטראלי בברך שמאל (נ/2 ע' 38).
       גם מסמך זה מוזכר בחוות הדעת.
13. מהאמור לעיל עולה, כי בעת שהמומחה ערך את חוות דעתו, הוא לא היה מודע כלל לתאונת הדרכים בשנת 2008 בה נפגע התובע בברך שמאל, ולעובדה כי מעבר למסמך משנת 2006, עלו תלונות לגבי כאבי גב תחתון גם בשנת 2007, 2008, 2009.
    עם זאת יודגש, כי אין תלונות לא לגבי ברך שמאל ולא לגבי הגב התחתון, מינואר 2009 ועד לתאונה, היינו במשך למעלה משש שנים תמימות.
14. יצויין כי התובע העיד שדיווח למומחה על הכל (ע' 5 ש' 16 לפרו'), ואילו המומחה העיד כי לא נמסר לו שום דבר לגבי בעיות קודמות (ע' 10 ש' 18 לפרו').
15. כמתואר לעיל, המומחה ציין כי התאונה גרמה להחמרה, אולם לא הבהיר מה היתה הנכות לפני התאונה וללא קשר אליה, ובכמה הוחמרה. כאשר נשאל המומחה באופן ישיר בעניין זה ע"י בית המשפט, הסביר כי הנכות של התובע היא למעשה 10% לפי סעיף 35 (1) (ב), כאשר ההחמרה מתוכה עומדת על מחצית, היינו 5%. תיאור זה איננו מופיע בחוות הדעת.
16. ב. עיסוק בספורט
    התובע העיד כי לפני התאונה הוא שיחק בקבוצת עירוני נתיבות. חמישה חודשים לאחר התאונה, שב התובע לשחק בקבוצה, ולאחר מכן עבר לשחק בקבוצת מכבי באר-שבע שבליגה ב'. בשנת הפעילות 15-16, ציין התובע כי כמעט ולא שותף במשחקים, אולם השנה, שנת הפעילות 16-17 הוא משחק יותר. בנוסף למשחקים בימי שישי, מדובר גם ב 2-3 אימונים בשבוע (ע' 7 לפרו').
17. ב"כ הנתבעת בחקירת המומחה כמו גם בסיכומים, תהה אם הליקוי הגופני של התובע לא יכול לנבוע מהפעילות הספורטיבית בה הוא עוסק ולא מהתאונה.
18. בעניין זה, הבהיר המומחה כי התובע עסק בספורט לפני התאונה כמו לאחריה, אולם עד לתאונה, כאבי הגב והברך לא הפריעו לו, ואחרי התאונה הכאבים הפריעו לו, ולכן קבע כי ההחמרה נובעת מהתאונה (ע' 10 ש' 15-16 לפרו'). בעניין זה אין אלא לקבל את עדות המומחה.
19. ג. ברך שמאל
    אין מחלוקת כי בתלונה הראשונית בחדר המיון מיום 9.4.15, לא מופיעה כל תלונה לגבי ברך שמאל. גם בבדיקה השניה ב"ביקור רופא" מיום 10.4.15, לא מופיעה התייחסות או תלונה לגבי ברך שמאל. רק ביום 12.4.15, התלונן התובע לראשונה על כאבים גם בברך שמאל.
20. ב"כ הנתבעת טען, כי כאשר כל הפגיעות האחרות הן בצד ימין, וכאשר בשני המסמכים האותנטיים בסמוך לתאונה לא עלתה כל בעיה בברך שמאל, אין לייחס לתאונה כאבים אלה שהתגלו באיחור.
21. המומחה נשאל על כך והסביר, כי כאשר ישנה חבלה בתאונה, התלונה היא לגבי הכאבים החזקים ביותר (ע' 11 ש' 19-24 לפרו').
22. לא מדובר בתלונה שבאה לאחר זמן ארוך. מדובר בתאונה שארעה ביום חמישי 9.4.15, וכבר ביום ראשון 12.4.15 התלונן התובע כי גם ברכו השמאלית כואבת עקב התאונה. המומחה הסביר כי תחילה מתלונן ניזוק על המקומות עם כאב ניכר, ואפשר כי זו הסיבה שלא ציין בתחילה את ברך שמאל.
    בנסיבות אלה, אינני מוצא לנכון לקבוע, כי העדר התיעוד הראשוני שולל קשר סיבתי להחמרת מצב הברך.
23. עם זאת, העובדה שהמומחה לא ידע כי התובע כבר סבל מכאבים וליקויים בברך שמאל בעבר, בעקבות תאונת הדרכים בשנת 2008, כשבדיקות הדמייה משנת 2013 לימדו על קליטה מוגברת - מחייבת לקבוע כי מדובר בהחמרה (כפי שהמומחה עצמו ציין) ולא בנכות שכולה מהתאונה.
24. ד. סעיף ליקוי כללי ללא ממצא
    המומחה אישר בחקירתו הנגדית, כי אין כל ממצא אובייקטיבי או מגבלה מוכחת המאפשרים לקבוע סעיף ליקוי קונקרטי.
    המומחה לא מצא כל מגבלה בתנועות הגב, המצדיקה שימוש בסעיף הקונקרטי הקשור לגב (ע' 9 ש' 3-10 לפרו').
    המומחה לא מצא כל מגבלה בתנועות ברך שמאל, המצדיקה שימוש בסעיף הקונקרטי הקשור לברך (ע' 13 ש' 5-14 לפרו').
    בנסיבות אלה, עשה המומחה שימוש בסעיף כללי הקבוע בפריט 35 (1) (א-ב) לתוספת לתקנות, אשר קובע כדלקמן: "ארטריטיס רבמטואידית ניוונית או מכל סוג אחר
    (א) אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות – 0%
    (ב) קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות – 10%".
    האם ניתן לעשות שימוש בסעיף כללי זה בענייננו?
25. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי קיימים סעיפים קונקרטיים למגבלות בגב (פריט 37 לתוספת לתקנות) ולברכיים (פריט 48 לתוספת לתקנות). בהעדר כל ממצא אובייקטיבי, ובהעדר כל מגבלה בתנועות, לא היה מקום להפעיל סעיף זה.
    המומחה הסביר, כי למרות שלא מצא מגבלה בתנועה, התרשם כי הכאבים בתנועה משפיעים בדרגה קלה על כושר הפעולה הכללי, ולכן בחר בסעיף ליקוי זה.
26. בעניין פלוני (ת"א (מח' מרכז) 47820-09-11 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, (11/09/2016)), נקבע כי פריט 35 לתוספת לתקנות מיועד למקרים מעין אלה: כאשר מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, קובע בחוות דעתו כי גם ללא מגבלת תנועה, מדובר בנכות של 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות המל"ל, שעניינו פגיעה בעלת השפעה קלה על כושר הפעולה כללי או התנועות, משכך, לא ניתן לומר כי לתובע לא נותרה כל מגבלה בתנועה או בכושר הפעולה, ולקבוע שהנכות אינה תפקודית (שם, פסקה 54 לפסה"ד).
27. עם זאת, בעניין נ"פ (ע"א (מח' ב"ש) 20491-11-15 רובי גבאי כהן נ' נ.פ (קטינה) (06/03/2016)), נקבעה נכות של 10% בהתאם לפריט 35 (א) (1) הנ"ל לתוספת לתקנות. במהלך עדות המומחה הוצג לו סרטון לפיו התובעת רוקדת, שלא עמד בפניו בעת מתן חוות הדעת.
    בית המשפט המחוזי, הפחית בנסיבות אלה, את הנכות הרפואית הצמיתה לשיעור של 5% בלבד, והוסיף וקבע, כי למרות שהנפגעת סובלת מכאב בתנועה עקב הפגיעה, אם היא מסוגלת לבצע פעילות גופנית מאומצת בעצימות גבוהה, תוך גמישות ניכרת - יש להפחית בפיצוי (שם, פסקה 8-9 לפסה"ד).
28. מכאן שניתן לעשות שימוש בסעיף הליקוי הכללי, סעיף 35 לתוספת לתקנות, שעה שמומחה מתרשם כי למרות שאין מגבלה בטווח התנועות, הכאבים גורמים להשפעה על כושר הפעולה. עם זאת, יש לנקוט זהירות בקביעה כזו, שכולה מבוססת על נתונים סובייקטיביים מפיו של הניזוק.
29. ה. העדר תיעוד רפואי עדכני
    ב"כ הנתבעת טען עוד, כי מאז חודש ספטמבר 2015 אין תיעוד רפואי נוסף, מה שמלמד כי כיום מצבו הרפואי של התובע שפיר. אין ביכולתי לקבל טיעון זה.
30. ראשית, התובע מסר בתגובה כי רק לאחרונה פנה שוב והופנה לבדיקת CT (ע' 17 ש' 25-26 לפרו').
    שנית, מטבע הדברים, הליך משפטי מתחיל ומסתיים בנקודה מסוימת. גם הגשת המסמכים היא למועד מסויים. המומחה נתמנה בהחלטה מיום 1.2.16. באותו שלב הוצגו בפניו מסמכים רפואיים עד ספטמבר 2015, ארבעה חודשים קודם לכן. כאשר מדובר בעיקר בכאבים, שאין להם טיפול רפואי של ממש, קשה לראות בהעדר טיפול רפואי במשך כמה חודשים, הוכחה לשיפור המצב עד כדי העדר נכות.

סיכומו של דבר – הכרעה בעניין הנכות הרפואית

1. כמתואר לעיל, המומחה לא מצא כל מגבלת תנועה, ולא מצא כל ממצא אובייקטיבי, ולמרות זאת קבע כי הכאבים בגינם מתלונן התובע, מקנים לתובע נכות של 5% לפי פריט 35 (1) (א-ב) לתוספת לתקנות.
   המומחה לא פירט בחוות הדעת, מהי הנכות היום, ומהי מידת ההחמרה. רק במהלך עדותו, כאשר הוצג לו חומר רב שלא עמד בפניו, הגן על חוות דעתו, בכך שציין כי ניתן היה לקבוע נכות של 10% שמתוכה מדובר בהחמרה של מחצית בשיעור של 5%.
   המומחה לא ידע כי התובע עבר תאונת דרכים בשנת 2008, אז התלונן גם על כאבי גב וגם על כאבים בברך שמאל.
   המומחה לא ידע כי התובע משחק באופן מקצועי בקבוצת כדורגל בליגה ב' ומתאמן 2-3 אימונים מדי שבוע.
   עם זאת, יש להביא בחשבון את מסקנת המומחה, כי התובע לא התלונן בגין כאבי גב או ברך, מינואר 2009 ועד לתאונה, למעלה משש שנים תמימות.
2. כידוע, גם כאשר מדובר במומחה רפואי מטעם בית המשפט, בית המשפט הוא המוסמך בסופו של דבר לקבוע את הנכות הרפואית.
   בסיכומו של דבר, נראה לי כי ניתן לקבוע שאכן התאונה גרמה להחמרה כלשהיא, אולם לאו דווקא החמרה בשיעור של 5% כפי שקבע המומחה לפני שידע את העובדות הללו.
3. המומחה בחוות דעתו קבע כי מצבו היום, החל מהתקבעות הנכות בתום הנכויות הזמניות, עומד על 5% נכות צמיתה. רק בעדותו טען כי המצב היום עומד על 10%.
   אכן, חריגה ממסקנות של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה במקרים חריגים ונדירים, כאשר חוסר ההיגיון בולט על פניו. ואולם, השילוב של העובדה שמדובר בנכות שכולה מתבססת על תלונות סובייקטיביות, כאשר בפועל התובע הוא ספורטאי פעיל בליגה ב' בכדורגל, בד בבד עם העבר הרפואי שלא עמד בפני המומחה - מצדיקים בעניין זה, באופן יוצא דופן, חריגה ממסקנות המומחה, וקביעה כי נכותו של התובע היום עומדת על 5% לפי הפריט שקבע המומחה, ומתוכה, ההחמרה בגין התאונה עומדת על 2.5% בלבד.

ראשי הנזק

1. נזק שאינו נזק ממון -
   מחד גיסא, מדובר בנכות זניחה יחסית של 2.5% בלבד. מאידך גיסא, התובע עבר שורה ארוכה של טיפולים, והכאבים מפריעים לו בפעילות יומיומית. בנסיבות אלה, נראה לי נכון לפצות את התובע בסכום של 10,000 ₪ להיום.
2. אובדן שכר לעבר ולעתיד
   התובע היה בעת התאונה כבן 27 שנים, ולמרות זאת השתכר טרם התאונה כנראה סכומים זניחים, בעבודות פשוטות במסעדה ובקבוצת כדורגל, כ- 4,500 ₪ לחודש לפי תחשיב הנזק מטעמו.
   בינתיים, התובע סיים לימודי הנדסאי בניין, והוא עובד כעת, החל מינואר 2017, בחברת בר-חסון בשכר חודשי של 6,500 ₪ (ע' 6 ש' 2-16 לפרו'). בנוסף לכך, הוא משתכר ככדורגלן מקצועי בחודשי הליגה כ 3,000 ₪ (ע' 8 ש' 12 לפרו').
   אף שלא הוצגו תלושי שכר לעניין זה, כפי שהתובע הסביר בעדותו, אני נכון לקבוע כי בממוצע יכולת השתכרותו של התובע מגיעה לכדי 8,500 ₪ לחודש.
3. המומחה קבע תקופת אי-כושר של 21 יום ונכות של 30% לחודש נוסף. חודשיים מלאים לפי השכר של 4,500 ₪ לחודש טרם התאונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיעים לכדי 9,200 ₪.
4. בהמשך, למד התובע בתכנית להנדסאי בניין עד אוגוסט 2016. בתקופת לימודים, מטבע הדברים סטודנט עובד בעבודות מזדמנות. קשה לראות איך נכות מינורית של 2.5% יכולה לפגוע בכך, מה גם שהתובע המשיך לשחק במועדוני כדורגל, תחילה בעירוני נתיבות, ולאחר מכן במכבי ב"ש.
5. עם זאת, התובע מצא עבודה סדירה כהנדסאי רק בינואר 2017, ארבעה חודשים לאחר סיום לימודיו. מסתמא, הוא גם נעדר לעיתים לצורכי טיפולים רפואיים. אני נכון אפוא לאשר סכום של 1,800 מעבר לתקופה הראשונית.
6. אשר על כן, בגין אובדן שכר לעבר יש לפצות את התובע בסכום כולל של 11,000 ₪.
7. באשר לעתיד, חישוב אקטוארי מלא, בהתאם לגובה הנכות בשיעור של 2.5% ושכר של 8,500 ₪ לחודש, עד לגיל הפנסיה 67 שנים, בתוספת 12% בגין הפרשות סוציאליות, מגיע לכדי 65,000 ₪ במעוגל.
   דא עקא, בהתאם לפסיקה, נכויות מינוריות בד"כ אינן משפיעות על התפקוד הכללי, ולכן אין מקום לחישוב אקטוארי בהתאם לגובה הנכות. יתרה מכך, נכות מינורית זו בשיעור של 2.5% לא אמורה להפריע לתובע בתפקידו כהנדסאי בניין, והעובדה שהוא ממשיך לשחק ככדורגלן בליגה ב' בשכר, ואף השתתף לאחרונה יותר במשחקים, מלמדת כי אין לפגיעה השלכה של ממש.
   בנסיבות אלה, רק בגין האפשרות התיאורטית שייתכן והשתכרותו של התובע תפגע בעתיד, אני נכון לאשר כרבע לערך מהסכום האמור, בסך מעוגל של 16,000 ₪.
8. עזרה והוצאות
   לנוכח הנכות המינורית, והקבלות המעטות שצורפו, נראה לי כי סכום כולל של 5,000 ₪ בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד, ממצה את נזקיו של התובע.

סיכומו של דבר

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 42,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,388 ₪ והשבת האגרה. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.