1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 2.8.2015 במרכז המסחרי בצור יגאל. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 5,425 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי ובזבוז זמן.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת טוענת כי נסעה בכביש ישר, דו-סטרי, וראתה את רכב הנתבע עומד בצד הדרך. כשחלפה לידו, החל לפתע בתנועה שמאלה, בלא התראה, ופגע ברכבה, תוך פגיעה במראת הצד ובדלתות הימניות.

4. הנתבע טוען, כי נסע כדרכו, ולא עמד, כשרכב התובע עקף אותו לפתע ופגע בו בעצמה. עם זאת, טען גם כי לרכבו לא נגרמו נזקים, וכל שנגרם לרכב התובעת בתאונה המדוברת הוא הפגיעה במראה, בלבד.

5. שני הצדדים אישרו, כי לאחר התאונה הציע אביה של התובעת לנתבע כי ישא בעלות תיקון המראה בלבד. הנתבע טען, כי הצעה זו נבעה מכך שזה כל הנזק שנגרם; ואילו התובעת טענה, כי ההצעה באה נוכח גילו של הרכב, והעובדה שלמעט המראה, שאר התיקון לא היה נחוץ לשם שימוש ברכב.

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים, אני מעדיף את גרסת התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר, ולו במקצת (ודי בכך), מאשר גרסת הנתבע, בין היתר בשל חוסר ההלימה בין תיאור הנתבע את עוצמת התאונה, לבין הנזק שנגרם, לטענתו, לרכב התובעת בלבד. תיאור זה היה נראה מעושה, ואינו מתיישב היטב על השכל הישר. מנגד, הנזקים המתוארים על ידי התובעת, ושתועדו גם על ידי השמאי, כשבוע בלבד לאחר התאונה, מתיישבים טוב יותר עם תיאור התובעת את ארוע התאונה.

7. משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע, ולפיכך, עליו לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו. עם זאת, נוכח אי הוכחת ראש הנזק המתייחס לטרחה ובזבוז זמן, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

8. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,925 ₪, וכן את הוצאות ההליך (כולל אגרת התביעה) בסך של 575 ₪, ובסך-הכל: 5,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ו, 31 יולי 2016, בהעדר הצדדים.