המחלוקת

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, על כן, בפסק דין זה אתייחס לשאלת הנזק בלבד.
2. התובע 1, ואביו, התובע 2, נפגעו ביום 14.4.15 בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב בו נהג התובע 1; הוריו של התובע 1 נסעו ברכב עמו. בתאונה זו קיפחה אמו של התובע 1 (ואשת התובע 2) את חייה; בנוסף, עקב התאונה, כאמור, נחבלו התובעים 1 ו-2 ונפצעו (להלן: "הרכב" ו-"התאונה" - בהתאמה).
3. בעניין התביעה בשם עיזבונה של האם המנוחה, התובע 3, שהוגשה באמצעות התובע 2, יורש על פי דין, הוגשה ביום 19.5.16 בקשה מטעם הצדדים, ליתן תוקף של פסק דין להסכמתם לסילוק התביעה כנגד תשלום סך כולל של 79,009 ₪. בשל קושי טכני, טרם ניתן פסק דין פורמאלי בעניינה של בקשה זו; ועל כן, בכוונתי לאשרה - בסיפא לפסק דין זה. בשל כך, פסק דין זה ידון לגופא, למעשה, בתביעת התובעים 1 ו-2 בלבד.
4. השאלות המרכזיות שנותרו שנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הינן:
5. מהי הנכות הרפואית והתפקודית שיש לייחס - בגין התאונה - לכל אחד מהתובעים 1 ו-2, בנסיבות.
6. לגבי התובע 1 - מהו בסיס השכר שיש לייחס לצורך חישוב הפסדי שכר בגין התאונה, מהו האובדן בכושר השתכרותו, והאם הוכחה גריעת שכר בעתיד, ומה שיעורה.
7. מהו שיעור הפיצוי המגיע על פי הדין לכל אחד מהתובעים 1 ו-2 בגין נזקיו בתאונה.

הנכות הרפואית

התובע 1

1. התובע 1 הינו יליד 12.12.1974, כבן 40 בעת התאונה. כאמור, ביום 14.4.15 היה התובע 1 מעורב בתאונה ופונה לבית-החולים קפלן לשם קבלת טיפול רפואי. בחדר המיון התלונן התובע 1 על כאבים באזור החזה, בשורש כף יד שמאל ובכף היד. הוא שוחרר לביתו בהמלצה למנוחה, לנטילת משככי כאבים ולמעקב רופא מטפל - לפי הצורך [מכתב סיכום רפואי מבי"ח קפלן מיום 14.4.15]. צילומי הרנטגן מחדר המיון מתאריך 14.4.15 פורשו "בזמן אמת" כתקינים, אף על פי שלפי קביעת המומחה בענייננו ניתן לאבחן בהם שבר, בוודאות.
2. לאחר שחרורו מהמיון טופל התובע 1 במסגרת קופת חולים כללית על ידי הרופא המטפל שלו, ובעקבות כאבים נמשכים בשורש כף יד שמאל נשלח לבדיקת סונר שהדגימה דלקת גידית. בצילומי רנטגן מיום 26.5.15 הודגם שבר ללא חיבור בעצם הסקפואיד (סירה), עם סימני חיבור. בעקבות זאת, נשלח התובע 1 לטיפולי פיזיותרפיה (שבעה). ביום 14.1.16 נשלח התובע 1 לצילום רנטגן נוסף עקב הימשכות הכאבים, ובו הודגם שבר ללא חיבור בעצם הסירה משמאל. ב-20.3.16 במסגרת יעוץ במרפאת כף יד של ביה"ח תל השומר הומלץ לתובע 1 על ביצוע ניתוח קיבוע. ניתוח כזה טרם בוצע.
3. הצדדים ביקשו בהסכמה מינוי מומחה רפואי לבדיקת התובעים בתחום האורתופדי; ובהתאם, על פי הוראות חוק הפלת"ד והתקנות שהותקנו מכוחו, בהחלטה מיום 13.6.16, מונה בנדון ד"ר עופר להב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"). חוות הדעת הרפואית בעניינו של התובע 1, ניתנה ביום 2.10.16 ונמסרה לבית המשפט ביום 9.10.2016 (להלן, בתת-פרק זה: "חוות הדעת"].
4. על פי חוות הדעת, התובע 1 נבדק על-ידי המומחה ביום 19.7.2016. ממצאי חוות הדעת בעניינו של התובע 1 בכל הקשור לבדיקה הקלינית הם: "בדיקתנו הקלינית מצביעה על מגבלה תנועתית קלה בתנועות שורש כף היד, כאבים בלחץ מעל עצם הסירה, תגובה סינוביאלית קלה, וירידה קלה בכוח יד שמאל.".
5. ממצאי חוות הדעת באשר לשבר שנמצא אצל התובע 1 הם: "בסקירת הממצא של השבר בעצם הסירה בשורש כף היד, ידוע הוא הסבוך הלא נדיר של חוסר איחוי של עצם זו, בגין אספקת הדם המיוחדת מכיוון דיסטלי לפרוקסימלי של עצם זו והפגיעה באספקת הדם הגורמת לנמק של העצם ואי חיבור פרמננטי. שבר בעצם הסירה שלא התחבר מזה זמן ממושך, במקרה שלפנינו כמעט שנה וחצי, יכול לגרום לכאבים ולמגבלה תנועתית, לכאבים במאמצים של שורש וכף היד, ובעתיד לשינויים ניוונים העלולים להגביר את הכאב, וחמרת המגבלה התנועתית, לכן הומלצה פרוצדורה ניתוחית.".
6. נקבע בחוות הדעת עוד, כי צפויה החמרה עתידית במצב שורש כף ידו השמאלית של התובע 1 - באם לא יעבור ניתוח; החמרה הכרוכה בשינויים ניווניים, כאבים ומגבלה תנועתית. מאידך, צוין גם כי קיימים "סיבוכים אפשריים להליך הניתוחי, מסוג: זיהום, פגיעה רצועתית, החמרת מגבלה תנועתית, טכניקה לא נאותה וכדומה".
7. המומחה קבע כי לתובע 1 נותרה נכות צמיתה המוערכת על ידו ב-10% - לפי הוראת סעיף ליקוי תואם 41(10)ה [הגבלה בתנועות פרק שורש כף היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15 מעלות] או לחילופין 35(1)(ב) [קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות בגין ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר] לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). כמו כן, נקבעה לתובע 1 על ידי המומחה נכות זמנית בשיעור של 30% ל-3 החודשים שלאחר התאונה ו-20% לחודשיים נוספים.
8. המומחה לא זומן על ידי מי מהצדדים להיחקר על חוות הדעת בבית המשפט. בנסיבות, לא מצאתי לסטות מהמלצת המומחה לגבי הנכות הרפואית שיש לייחס לתובע 1 בגין הפגיעה בתאונה. אשר על כן, אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע 1 בגין התאונה מסתכמת ב-10% נכות אורתופדית; ונכויות זמניות, בשיעור ומועדים – כאמור לעיל.

התובע 2

1. התובע 2, כאמור, אביו של התובע 1, הינו יליד 1.1.1941, כבן 74 בעת התאונה, פנסיונר. מאירוע התאונה פונה התובע 2 לבית-החולים קפלן לשם קבלת טיפול רפואי.
2. בחדר המיון התלונן התובע 2 על כאבים באזור החזה אשר מפריעים לו לעמוד ולשכב, ומוקלים רק בישיבה. לפי מה שנרשם, בתאונה כריות האויר נפתחו, אך לא נגרמה חבלה ישירה, לא אובדן זכרון או הכרה. שלל בחילות, סחרחורות וכאבי ראש. נבדק ישוב על כסא גלגלים, נרשמה רגישות למישוש בית החזה. שוחרר להמשך מעקב רופא מטפל, המשך טיפול תרופתי קבוע ומשככי כאבים לפי הצורך. חופשת מחלה 5 ימים. לאחר שחרורו מהמיון טופל התובע 2 במסגרת קופת חולים כללית שם התלונן על כאבים בחזה, ונשלח למיפוי עצמות. ביום 10.5.15 נמצאו במיפוי "שברים מרובים בבית החזה דו-צדדית וכולל בסטרנום כמתואר. חשד לתמט של מספר חוליות מתניות. כל הממצאים יכולים להתאים לממצאים בעקבות החבלה הידועה.".
3. חוות דעת המומחה בעניינו של התובע 2, ניתנה ביום 5.9.16, ונמסרה לבית המשפט ביום 9.10.2016 (להלן, בתת-פרק זה: "חוות הדעת"]. על פי חוות הדעת, התובע 2 נבדק על-ידי המומחה ביום 19.7.2016. המומחה מסכם: "נפגע למעשה בעיקר בבית החזה עם שברים מרובים בצלעות התאונן בנוסף על כאבי גב תחתון, אבל גם לדבריו אלו היו קודם לפגיעתו בתאונה". ממצאי חוות הדעת בכל הקשור לבדיקה הקלינית של התובע 2 הם: "בדיקתו הקלינית מצביעה עדיין על רגישות קלינית כולל בנשימה בבית החזה בעיקר משמאל, מגבלת תנועות הגב בינונית, אך לדעתי קשורה לאנמנזה עשירה קודמת לתאונה, והתאונה בה עסקינן לא החמירה את מצבו.".
4. ממצאי חוות הדעת באשר לבדיקות העזר הם: "ממצאי בדיקות העזר מצביעות על ממצאי שברים מרובים בצלעות, במנובריום של עצם החזה, ואזור סטרנוקלביקולרי, לפי בדיקת המיפוי, ממצאים גם בגב תחתון של הרושם לתמט בחוליה 5L, ללא ממצא תומך בבדיקת ה- CT מתאריך 3.7.16. עיון בחומר הרפואי קודם לתאונה בה עסקינן מצביע על חבלות בעברו בבית החזה והצלעות כולל צילומי רנטגן שלא הדגימו שברים (1998, 2012, 2014)."
5. המומחה קבע כי לתובע 2 נותרה נכות צמיתה המוערכת על ידו ב-2% - לפי הוראת סעיף ליקוי תואם 38(2)(א) לתקנות המל"ל עקב החבלה בחזה ובצלעות. כמו כן, נקבעה לתובע 1 על ידי המומחה נכות זמנית בשיעור של 100% לחודש אחד לאחר הפגיעה, ו-50% לחודש נוסף.
6. בנסיבות, לא מצאתי לסטות מהמלצת המומחה לגבי הנכות הרפואית שיש לייחס לתובע 2 בגין הפגיעה בתאונה. אשר על כן, אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע 2 בגין התאונה מסתכמת ב-2% נכות אורתופדית; ונכויות זמניות – כאמור לעיל.

הנכות התפקודית ובסיס השכר

1. עיון בתדפיס של "תקופות דיווח והכנסות" של התובע 1 (דו"ח רציפות ביטוח), מעלה כי לפני שנת 2007, משך שנים, שכרו של התובע 1 הוא נמוך, ולמעט השנים 1995 ו- 2004, בהן שכרו עולה מעט על 2,000 ₪ לחודש, ושנת 2005 בה שכרו עולה מעט על 3,000 ₪ לחודש, התמונה משקפת שכר מאוד נמוך.
2. התובע הצהיר כי עובר לתאונה עבד "במספר עבודות", ולא יסף [ס' 13 לתצהיר עדות ראשית]. בחקירתו הבהיר התובע 1, כי עובר לתאונה החליף מספר עבודות, וזאת, לדבריו, בשל מחלת הקרוהן ממנה הוא סובל מגיל 18 [ש' 15-29 עמ' 6 ו-ש' 21 בעמ' 8 לפרו']. הנתבעת מפנה לכך שמחלת הקרוהן מלווה את התובע מאז שירותו הצבאי, כך לפי עדותו בבית המשפט; ובגין המחלה אף שוחרר משירות בצה"ל עוד בטרם החל בפועל.
3. עם זאת, לפי עדותו בחקירתו, עובר לתאונה עבד התובע 1 במשך כ-6 שנים בחנות מזון וציוד לבעלי חיים [ש' 18-19 בעמ' 5 לפרו'], והשתכר שכר חודשי של כ-6,000 ₪ [ש' 4-6 בעמ' 8 לפרו'], והפסיק לעבוד בה בשל כך שמחלת הקרוהן שלו חזרה להיות פעילה [ש' 19-31 בעמ' 8 לפרו']. עיון בדו"ח רציפות הביטוח מעלה, כי החל משנת 2008, בתקופה בה החל התובע לעבוד בחנות מזון וציוד לבעלי חיים במכירות וכמחסנאי, אכן שכרו עולה, ושוב יורד, רק ב-2014, לאחר שהוא עוזב את עבודתו עבורם; לדבריו – זה היה מקום עבודה, שהבין והתחשב במחלת הקרוהן ממנה הוא סובל. התובע 1 איננו מציג כל תלושי שכר בגין השתכרותו טרם התאונה; אך מדו"ח רציפות הביטוח ניתן ללמוד כי אכן היו ארבע שנים (לא – 6), 2009 עד 2013, בהן השתכר ברוטו סך של כ-6,000 ₪; אך מיד אחריהן, ב-2014 ועד לתאונה באפריל 2015, מדובר בהכנסות נמוכות. כך, בתקופה אחרונה זו של 15 חודשים (מינואר 2014 ועד מרץ 2015) מסתכמות הכנסותיו בשכר נמוך של 22,065 ₪ [9,423 + 6,218 + 6,424]. ואכן, התובע מעיד בחקירתו כי עובר לתאונה עבד ב"עבודות מזדמנות" שונות.
4. הנתבעת מפנה לכך שמתיק המל"ל שהוגש, עולה כי בדו"ח העובד הסוציאלי מיום 1.1.14 נרשם כי התובע 1 הפסיק לעבוד בחודש 11/2013 וכי הוא אינו עובד ואינו מסוגל לעבוד בעבודה הפיזית בחנות בה עבד, עקב מצבו הבריאותי המתדרדר. כך גם בפרוטוקול "איבחון רפואי" מיום 2.12.13, בו מתלונן התובע 1 על התפרצות מחלת הקרוהן בשנתיים האחרונות.
5. הנתבעת טוענת כי מהחקירה עולה כי עברו התעסוקתי של התובע 1 עובר לתאונה, כולל השאלה מדוע לא המשיך בשליחויות – לפני או אחרי התאונה, לוט בערפל, וכי מכל מקום מדובר בעבודות מזדמנות.
6. מכל מקום, החל מאוגוסט 2016 ועד למועד מתן העדות עובד התובע 1 כעוזר טבח בבית-החולים תל השומר, ומשתכר מעבודת כפיים פיזית במשך כ-8 שעות ביום [ס' 13 לתצהיר התובע]; לטענת התובע 1 – יש לזכור כי מדובר בהשתכרות תחת קשיים ומאמצים, "במומו". התובע מציג בראיותיו תלושי שכר בעבודתו זו - מאוגוסט 2016 ועד דצמבר 2017 (חלק מהם חסרים). מהסכום המצטבר בתלוש של דצמבר 2017, מתברר כי התובע השתכר בשנת 2017 בעבודתו כעוזר טבח, כאמור, סך של 56,128 ₪ ברוטו, שהם כ-4,677 ₪ לחודש.
7. התובע 1 מצביע על כך שזה השכר שהוא מרוויח "במומו"; באשר הוא סובל מכאבים עזים והגבלה בכף ידו השמאלית (שאינה ידו הדומיננטית) באופן הפוגע באורח חייו הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית; ומעיד בתצהירו כי לולא מומו, יכול היה לעבוד שעות נוספות ולהשתכר שכר גבוה יותר מזה שהוא משתכר בפועל כיום.
8. התובע מעיד כי הוא "סובל מקושי בהרמת משאות כבדים ובעיקר נשיאת מגשי מזון, הרמת סירים כבדים וכו', למזלי הרב המעסיק שלי כיום מביע התחשבות במצבי הרפואי." [ס'18 לתצהירו].
9. התובע 1 טוען כי לאור העדות לעיל, באין נתונים מיוחדים המצביעים על שוני בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, יש לאמץ בענייננו את אחוזי הנכות הרפואית ולהעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 10%, גם כן.
10. התובע 1 טוען כי, בנסיבות, יש לחשב את יכולת השתכרותו הפוטנציאלית לעתיד בהתאם למשכורתו מ-2012 שעמדה על כ-6,000 ₪.
11. מאידך, הנתבעת טוענת כי מן הנסיבות עולה שפגיעתו של התובע 1 בתאונה לא פגעה ביכולתו להשתכר וכי אין בסיס לטענתו בדבר ירידה בשכר. הנתבעת טוענת כי התובע 1 סובל מנכות משמעותית שאינה קשורה לתאונה, מחלת הקרוהן, ושבשלה הוא אף הגיש בקשה לקבל קצבת נכות כללית עובר לתאונה וללא קשר אליה.
12. הנתבעת טוענת גם כי עברו התעסוקתי של התובע 1 עובר לתאונה אינו ברור, עדותו בעניין היתה מבולבלת, ומתיקו במל"ל ומדו"ח עו"ס עולה כי חדל לעבוד כבר בנובמבר 2013. עוד טוענת הנתבעת, כי לא בכדי אין לתובע 1 טענות להפסדי שכר בעבר, היות ועבודותיו עובר לתאונה היו לכל היותר עבודות מזדמנות.
13. עוד טוענת הנתבעת כי התקופה בה השתכר התובע כ-6,000 ₪ לחודש היא תקופה קצרה מן העבר הרחוק, שאיננה מעידה על פוטנציאל ההשתכרות שלו.
14. לטענת הנתבעת, לפי דו"ח רציפות ביטוח, עבד התובע 1 משנת 2014 ועד לתאונה בסך הכל 8 חודשים בהם השתכר במצטבר 22,065 ₪, בממוצע של 2,760 ₪ לחודש עבודה. ובחישוב לגבי התקופה כולה (15 חודשים) - 1,471 ₪ לחודש בממוצע.
15. לטענת הנתבעת, היות ושכרו הממוצע של התובע כיום הוא 4,677 ₪ לחודש, הרי שהבסיס לשכר העתידי צריך להיות לכל היותר 4,700 ₪.
16. אפנה לכך, שעל פי הדין כפי שהוא מקבל ביטויו בפסיקה, ככלל, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (החלטה מיום 11.1.15); וכן - אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].
17. אם כן, אדון תחילה בנכות התפקודית שאני מוצא שיש לייחס לתובע 1. בפתח הדברים, אפנה לכך שהגם שהתובע 1 איננו מכחיש את הקושי שמחלת הקרוהן גורמת לו - בעת ההתקפות, ואף שקיבל בעבר בגינה מהמל"ל נכות כללית, לא הובאה לפני חוות דעת רפואית בענין שיעור הנכות הרפואית שיש לייחס לתובע בגינה; היינו – לא הוכח שיעור הנכות הצמיתה, שלא נגרמה בגין התאונה. הנטל הוא על הנתבעת להציג חוות דעת כזאת, והיא הסתפקה לענין זה בפנייה למסמכי המל"ל, ובהסתמכות על עדותו של התובע 1 על קשייו בגין המחלה. עוד אפנה, שלפי תע"צ מאת המל"ל, התובע 1 לא פנה לחדש את קביעת דרגת אי-הכושר לצורך קצבת הנכות הכללית, ומאז 1.9.16 (מאז פנה לעבוד כעוזר טבח) - לא נקצבה לו דרגה כזאת.
18. התובע 1, גרוש ןאב לילדה, למד עשר כיתות בלבד, ואף שעבד במשך השנים בעבודות שונות (לא רציף) כישורי ההשתכרות שלו, נחזים להיות מוגבלים. כל עיסוקיו בעבודות השונות שתיאר ושעולות מדו"ח רציפות הביטוח הן עבודות פיזיות בעיקרן, שבהן אין ספק שהוא נדרש לעשות שימוש בידיו. אמנם מדובר בפגיעה ביד שמאל - לא הדומיננטית, אך המומחה קובע בחוות הדעת בעניינו של התובע 1 כי מצב אי-האיחוי המתמשך של השבר אצל התובע 1: "...יכול לגרום לכאבים ולמגבלה תנועתית, לכאבים במאמצים של שורש וכף היד, ובעתיד לשינויים ניוונים העלולים להגביר את הכאב, וחמרת המגבלה התנועתית...".
19. אם כן, מדובר במגבלה, שבכל מקרה, מקשה על התובע 1 בפעולות הפיזיות, ואני מוצא כי היא מובילה לנכות תפקודית שיש לקבוע גריעת שכר בגינה; ועתה נפנה לכמתה.
20. אזכיר את הכלל הידוע, כי קביעת הנכות התפקודית "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" [ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 5 (12.6.2011)]. כמובן, קיימים מצבים בהם הנכות התפקודית שיש לקבוע לתובע עולה על הנכות הרפואית שנקבעה לו, כפי שמובהר שוב ב-ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ. רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792, בסעיף 7:

"נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על-אף נכותו, ולתובע האחר – אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו.

1. בנסיבות, אינני מוצא כי הוכח שהפגיעה התפקודית חורגת מהנכות הרפואית שנקבעה לתובע 1. בנסיבותיו של תיק זה, בו התובע 1, שהינו כבן 44 כיום, וכבר שנים עוסק בעבודות שהן פיזיות בעיקרן, וממשיך בעבודה שהיא פיזית, כעוזר טבח, זה זמן, אני מוצא לנכון לקבוע על פי נתוניו הפרטניים של התובע 1, ובהתחשב בכך שנכותו האורתופדית הצמיתה עומדת, כאמור, על 10%, כי יש להעמיד גם את נכותו התפקודית בגין התאונה על שיעור של 10%.
2. ובאשר לבסיס השכר שיש לייחס לתובע 1 לעתיד, אפתח ואומר ששכרו של התובע 1 בשנה ורבע טרם התאונה (15 חודש) אכן, כטענת הנתבעת, היה נמוך. מאידך, אין מחלוקת כי משך 4 שנים בעבר (2009 עד 2013), לפי עדותו ודו"ח רציפות ביטוח, למרות התמודדות שוטפת עם מחלת הקרוהן, הרוויח התובע 1 בממוצע 6,000 ₪ ברוטו לחודש. לפי העדויות שהוזכרו, עולה כי תקופה זו נקטעה בגין התקפה/פריצה נוספת של מחלת הקרוהן. כיום, במומו – בגין התאונה, מגיע שכרו של התובע 1 השוטף לסך של 4,677 ₪ לחודש. הנתבעת טוענת שבנסיבות אין לייחס לתובע בסיס שכר גבוה מזה לעתיד, והתובע 1 מפנה לתקופות הטובות בעבר – ומבקש לייחס לו כושר גבוה יותר.
3. אם כן, מהו הבסיס השכר שיש לייחס לתובע 1, בנסיבות? מדיניות משפטית ראויה, כזאת שמעודדת נפגעים להשתכר ככל יכולתם אחרי תאונה וטרם הכרעה משפטית, היא להתחשב בכך שהשכר שהתובע 1 מרוויח כיום בעבודתו כעוזר טבח, הוא "במומו".
4. בענין ת"א (ת"א) 40419-09-15 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 13.10.2017) נפסק:

"בבואי לקבוע את הפגיעה התפקודית של התובע, לקחתי בחשבון את הפוטנציאל הגלום בו, את הפגיעה שנפגע, את שנקבע בחוות הדעת בעניינו של התובע, כאשר לטעמי, הנכונות והמאמצים שעושה התובע על מנת לנסות ולהתגבר על מגבלותיו אינם צריכים לפעול כנגדו עד כדי איון הפגיעה התפקודית, כפי שמבקשים הנתבעים לקבוע. בחוות דעת הרפואית התרשם המומחה ממגבלות תנועה ביד ומגבלות אלה מהוות פגיעה תפקודית שיש ליתן לה משקל, הגם שהתובע מצליח לתפקד ברמה גבוהה יחסית וזאת בשים לב לפוטנציאל שהיה גלום בו מלכתחילה. ניתן להתרשם שמדובר בבחור בעל יכולת, רצון וכישורים להצליח במקצוע שבחר לעצמו ונכון להתגבר על מגבלותיו." (ההדגשה הוספה).

1. ראה גם בענין ת"א (י-ם) 9131/07 קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, עמ' 3 (פורסם; 22.7.2011).
2. הואיל ואני דן בבסיס שכר לעתיד, אעיר, כי הגם לנוכח החזקה שהשתכרות טרם התאונה משקפת את גובה השכר שלו מצפים לאחריה, הרי שבענייננו, שכרו של התובע אחרי התאונה, במומו, גבוה מהירידה ברמת שכרו במשך שנה ורבע טרם התאונה ונמוך משכרו משך כארבע שנים קודם לכן. לתובע 1 יש תקופות, טובות יותר וטובות פחות, ובנסיבות שתיארתי, ובמדיניות שאני מוצא ראויה, אינני מוצא להחזיק נגדו את כל תוצאות הירידה, הזמנית - בהסתכלות הכוללת ל-7 השנים טרם התאונה. אני מוצא כי בנסיבות של עמימות לגבי יכולת השתכרות שנראה כי לא מומשה במלואה ברציפות בכל התקופות בעבר, טרם התאונה, ראוי - הן עניינית והן נורמטיבית - שלא לרדת בעניינו מרף שכר המינימום - בקביעת הבסיס לשכרו של התובע 1 לעתיד לצורך תחשיב הפסד השכר בגין התאונה.
3. מאידך, אינני מקבל את עמדת התובע שיש לקצוב לה בסיס שכר של 6,000 ₪ לעתיד, שהוא אף גבוה משכר המינימום שנוהג כיום. כאמור, סיפור חייו של התובע 1, וכישורי השכר המוכחים שלו בהסתכלות על התמונה הכוללת, אינם גבוהים (גם אם יש תקופתית, השתכרות גבוהה יותר), כך שאינני מוצא לקבוע לו כשכר בסיס לעתיד מעבר לשכר מינימום.
4. על כן, לאור כל האמור לעיל, אני קובע את בסיס השכר לצורך חישוב ופסיקת הפיצויים בגין הפסדי שכר/הכנסה בתיק זה לעתיד – על סך של 5,300 ₪ נטו לחודש, הנוהג כיום.
5. באשר לתובע 2, אני מוצא לציין כי אני מוצא שנכותו התפקודית, אף היא כשיעור נכותו הרפואית בגין התאונה - 2%.

נזק ופיצוי

1. סיכום ביניים של נתוני היסוד בעניינו של התובע 1 טרם קביעת שיעור הפיצוי בגין ראשי הנזק הנטענים:
2. יליד: 12.12.1974. ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­
3. מועד התאונה: 14.4.15.
4. גיל ביום התאונה: 40.
5. גיל כיום: 44 .
6. שיעור הנכות הרפואית בגין התאונה – 10%.
7. שיעור הנכות התפקודית בגין התאונה – 10%.
8. סיכום ביניים של נתוני היסוד בעניינו של התובע 2 טרם קביעת שיעור הפיצוי בגין ראשי הנזק הנטענים:
9. תאריך לידה: 1.1.1941.
10. תאריך אירוע: 14.4.15.
11. גיל ביום התאונה: 74.
12. גיל כיום: 77 .
13. שיעור הנכות הרפואית בגין התאונה – 2%.
14. שיעור הנכות התפקודית בגין התאונה – 2%.
15. התובע 1 מבקש לפסוק לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: אובדן שכר לעתיד, עזרת הזולת (לעבר ולעתיד), כאב וסבל והוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד). התובע 2 מבקש לפסוק לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: עזרת הזולת (לעבר ולעתיד), כאב וסבל והוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד). להלן התייחסותי והכרעתי בכל ראש נזק.
16. כאן המקום לחזור ולהדגיש, שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות [ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט (1)477], שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה. מאידך, כפי שנפסק לא פעם, המציאות מורכבת, וכאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד-משמעיים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו. השווה בהתאמה ל-ת"א (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר [פורסם; 18.11.2009], שם נאמרו הדברים הבאים:

"גם בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)".

אובדן כושר השתכרות לעתיד

1. כאמור התובע 1 טוען לפיצוי על בסיס 6,000 ₪, בהיוון לעתיד, סך כולל של 107,939 ₪. התובע 1 מבקש כי ייקבעו לו גם פיצויים בגין הפסדי פנסיה/ תנאים סוציאליים לפי חישוב של 12.5% מהפסדי השכר של התובע 1, לפי ההלכה: 107,939X12.5%=13,492 ₪.
2. הנתבעת טוענת כי אין הוכחות להשפעת הנכות שנגרמה לתובע 1 בתאונה על כושר השתכרותו, ולכן יש לפסוק לו לכל היותר פיצוי גלובלי של 15,000 ₪.
3. כאמור, מצאתי לייחס לתובע 1 נכות תפקודית, ומצאתי שנכות זו יש בה כדי לפגוע בכושר השתכרותו לעתיד. כך גם קבעתי בסיס שכר לעתיד, שנראה לי סביר שמשקף את השכר שהיה מרוויח בעתיד לולא התאונה. אזכיר, כי בכל מקרה בו בוחנים את העתיד, את הסיפור שהיה מתרחש אילולא התאונה, ואת הפער למול הסיפור שצפוי בעקבות התאונה (היינו, בוחנים את הגריעה בשכר הצפויה בגין אובדן כושר ההשתכרות שנגרם בשל הנכות התפקודית) - מדובר בקביעה שהיא לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
4. אני מוצא כי בנסיבות שהוכחו, קיים סיכוי מסוים, אף כי קטן, שהתובע 1 יסתגל למומו, ונכותו – זו שנגרמה בתאונה, לא תגרע משכרו באופן שמשקף את מלוא הנכות התפקודית שקבעתי; זאת - לפחות לגבי חלק מתקופת עבודתו בעתיד. ועוד, קיים סיכוי שמחלת הקרוהן (שלא נגרמה ולא קשורה לתאונה), שאף שלא הובאה חוות דעת רפואית בעניינה, כאמור, אין מחלוקת לגבי השפעתה על התובע 1, היא זו - שבהתפרצויותיה, תגרע משכרו של התובע 1 באופן שיבלע בתקופות מסוימות את ההפסד המיוחס לתובע 1 בגין התאונה בתחשיב מלא.
5. כך ששיעור הגריעה שצפוי בשכרו של התובע 1 בגין הנכות התפקודית שייחסתי לתאונה – נמוך מהגריעה המליאה. לאור מכלול הנסיבות והראיות שנשמעו, הגעתי לכלל מסקנה, כי נכון לפסוק לתובע 1 פיצוי לתקופת העתיד בסכום גלובלי בשיעור של 70% מהפסדיו כפי שמסתכמים בתחשיב על פי - בסיס השכר והנכות התפקודית שקבעתי לעיל.
6. התובע 1 הינו כבן 44 כיום, ונותרו לו עוד 23 שנות עבודה, בשים לב למקדם ההיוון הרלוונטי על בסיס 3%, ושיעור הגריעה שקבעתי לעיל לעיל, הסכום המגיע לתובעת עומד במעוגל על 83,000 ₪; סכום זה כולל את הפסדי הפנסיה לעתיד.
7. אני קובע, אם כן, כי מגיע לתובע 1 בגין התאונה פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות בעתיד (כולל הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%) סך של 83,000 ₪.

עזרת הזולת

1. התובע 1 מבקש פיצוי בסך של 10,000 ₪ עבור עזרת הזולת [לעבר ולעתיד]. התובע 2 מבקש פיצוי בסך של 40,000 ₪ עבור עזרת צד ג' [לעבר ולעתיד].
2. התובע 1 סבל משבר שלא התאחה משך תקופה ארוכה, בעצם - עד היום. הוא מתאר קושי בנשיאת משאות ובביצוע פעולות בעבודות הבית ובקניות, כשבענין זה קיבל ומקבל עזרה מבני משפחתו.
3. התובע 2 היה מאושפז יומיים וסבל מכאבים והמטומה בבית החזה. הוא אובחן כסובל שברים מרובים בבית החזה, וקיימת טענה, שהנתבעת מכחישה ומפנה למסמכים לתמיכה בהכחשה, שבעקבות התאונה החל התובע 2 להשתמש בכיסא גלגלים. אעיר כי, בחוות דעת המומחה הוא מתואר כמי שמהלך "בצעדים קטנים והססניים".
4. הנתבעת טוענת כי לא הובאו ראיות לעזרה ולהוצאות. בת הזוג של התובע 1 שישבה באולם לא זומנה להעיד, ואף לא עולות מתיק הנכות הכללית ראיות לצורך של התובע 1 בעזרה. מאידך אפנה לכך שהתובע 1 העיד על עזרת בני משפחתו, וגם תצהיר שנתנה אחותו התקבל ללא חקירתה, כשבו היא מפרטת לגבי העזרה שהיא נתנה וממשיכה לתת לאחיה ולאביה, התובעים 1 ו-2, לרבות אירוח מלא בכל סוף שבוע.
5. התובע 2 מתאר בעדותו שהפך לנטל לילדיו, אשר סועדים אותו, בכל זמן שאין לו מטפל [ש' 16-19 בעמ' 16 לפרו'].
6. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה או עזרה שלא היה בידו להוכיחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק [דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277]. לכן השאלה איננה אם מי מהתובעים קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי בנסיבותיו לקבל עזרה כזאת, ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.
7. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע, כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות [שם, 279ז- 280א], ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע [ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730] על בסיס הלכה זו, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
8. לאור האמור בפרק זה לעיל, ובפרק הנכות התפקודית והנכויות הרפואיות הזמניות והקבועות שנקבעו לתובעים, בהיעדר קבלות וראיות להוצאה בעין, ובהתחשב בעדויות ובגיל כל אחד מהם, על דרך אומדנא דדיינא, אני קובע כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובע 1 הוא 8,000 ₪; וכי כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובע 2 הוא 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות ניידות

1. התובע 1 מבקש שיפסק לו פיצוי בשל הוצאות רפואיות שהוציא ושיוציא בסכום של 10,000 ₪. וכן מבקש התובע 1 סך של 10,000 ₪ נוספים עבור נסיעות, בשל הגבלת תנועתו לאחר התאונה ובשל הצורך בנסיעות מוגברות לצורך מעקבים וטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד. התובע 1 איננו מציג קבלות של הוצאות רפואיות, אך מפנה לאפשרות שעולה מחוות הדעת כי ידרש בעתיד לטיפולים, ואולי אף לניתוח, שבשלב זה הוא חושש לעשות, ומכל מקום – להחמרה אפשרית.
2. הנתבעת מציינת כי כל ההוצאות הרפואיות מכוסות על-ידי קופת החולים וגם לאור הוראות חוק ההתייעלות אין חבות בנושא זה מיום 1.1.2010. עניין סל השירותים צויין גם בחוות דעת המומחה.
3. ראיתי לקבוע בראש נזק זה לתובע 1 פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 3,000 ₪; זאת, מהנימוקים הבאים:
4. המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו שיכולה להיות החמרה במצבו של התובע 1 בעתיד, ועולה גם כי יכול שיידרש לניתוח או לקבלת טיפולים רפואיים בעתיד. עוד צוין כי הטיפולים הרפואיים להם יזדקק התובע 1 כלולים בסל השירותים של קופות החולים.
5. התובע 1 לא הציג קבלות כלשהן לטיפולים רפואיים או לנסיעות.
6. הוצאותיה הרפואיות של התובע 1 מכוסות כולן לפי דין.
7. אני מניח, שבגין הוצאות נסיעה (נמוכות, שכן הפגיעה ביד), ובגין טיפולים מסוימים, משככי כאבים וחבישות קיימות הוצאות מסוימות.
8. התובע 2 מבקש שיפסק לו פיצוי בשל הוצאות רפואיות שהוציא ושיוציא בסכום של 10,000 ₪. וכן מבקש התובע 1 סך של 10,000 ₪ נוספים עבור נסיעות, בשל הגבלת תנועתו לאחר התאונה ובשל הצורך בנסיעות מוגברות לצורך מעקבים וטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד. התובע איננו מציג קבלות של הוצאות רפואיות, אך מפנה לאפשרות שעולה מחוות הדעת כי ידרש בעתיד לטיפולים, ולתרופות.
9. ראיתי לקבוע בראש נזק זה לתובע 2 פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 3,000 ₪; זאת, מהנימוקים הבאים:
10. מחוות דעת המומחה הרפואי עולה שיכול שיידרש לקבלת טיפולים רפואיים בעתיד שכלולים בסל השירותים של קופות החולים.
11. התובע 2 לא הציג קבלות כלשהן לטיפולים רפואיים או לנסיעות.
12. הוצאותיה הרפואיות של התובע 2 מכוסות כולן לפי דין.
13. אני מניח, שבגין הוצאות נסיעה (בהתחשב בבדיקות חוזרות שנאלץ לעבור), ובגין טיפולים מסוימים, משככי כאבים וחבישות היו הוצאות מסוימות.

כאב וסבל

1. עבור כאב וסבל מבקש התובע 1 כי יפסק לו סכום של 18,000 ₪, פיצוי בשל נכות רפואית בשיעור של 10%.
2. עבור כאב וסבל מבקש התובע 2 כי יפסק לו סכום של 18,000 ₪, פיצוי בשל הנכות שנקבעה לו, לפי שיקול דעת בית המשפט, לנוכח אשפוז של יומיים, כאביו הניכרים, ונכות רפואית בשיעור 2%.
3. לטענת הנתבעת, יש לחשב את הפיצוי בגין כאב וסבל לפי אחוזי הנכות שנקבעו לתובע 1, לפי דין, וכי אין מקום או שיקול דעת לחרוג מכך; ולגבי התובע 2 יש להסתפק בפיצוי בסך 3,000 ₪.
4. אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיווידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ]. זהו השובר, הבא בצד השטר של הסדר האחריות המחמיר שמציע הפלת"ד.
5. בהתאם לנסיבות תיק זה: מועד התאונה, גילו, שיעור הנכות הרפואית שמיוחס לו - 10%, ללא אשפוז, סך הפיצוי בגין כאב וסבל בעניינו של התובע 1, על פי הנוסחה בדין, הוא 16,428 ₪ (על פי המשערכת).
6. בהתאם לנסיבות תיק זה: מועד התאונה, גילו שיעור הנכות הרפואית המיוחסת לו - 2%, בתוספת 2 ימי אשפוז - סך הפיצוי בגין כאב וסבל בעניינו של התובע 2 שאני קוצב בגינו, על פי סמכותי בדין, הוא 6,000 ₪.

סך הפיצויים

1. מצאתי לקבל את התביעה של התובע 1, כך שהסכום הפיצוי הכולל לו זכאי התובע 1 הוא 110,428 ₪; הוא סכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן:
2. הפסד בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד - 83,000 ₪;
3. עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 8,000 ₪;
4. הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) - 3,000 ₪;
5. כאב וסבל – 16,428 ₪;

___________

סה"כ: 110,428 ₪

1. מצאתי לקבל את התביעה של התובע 2, כך שהסכום הפיצוי הכולל לו זכאי התובע 2 הוא 24,000 ₪; הוא סכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן:
2. עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 15,000 ₪;
3. הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) - 3,000 ₪;
4. כאב וסבל – 6,000 ₪;

___________

סה"כ: 24,000 ₪

ניכויים

1. הנתבעת טוענת לזכות לנכות סכומים שהתקבלו בגין הנכויות שנקבעו לתובע 1 במל"ל בגין התאונה – החל מיום 14.5.15 עד ליום 31.8.15. לטענתה מדובר בסכום של 16,350 ₪ ששולמו בגין תקופה זו, שיש לנכות. בנסיבות ענייננו, אינני מקבל טענה זו.
2. ראשית, עיון בטבלת "אישור זכאות לקצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנת 2015" שהוצג בתיק המל"ל מטעם הנתבעת, מעלה כי בעצם מדובר בתוספת לסכום קבוע שהתובע קיבל חודש בחודשו טרם התאונה, והמשיך לקבל לאחר התקופה המדוברת הזאת - בסך של 1,733 ₪ (בגין 41% אחוזי נכות זמנית, שעלו ל-48% נכות, ו-74% דרגת אי-כושר זמנית). בתקופה של שלושה וחצי חודשים עליה מצביעה הנתבעת, הועלו אחוזי הנכות הכללית – בגין הנכות שנקבעה בשל תאונהת הדרכים בענייננו; העליה היתה מ-41% נכות זמנית טרם התאונה, כאמור, ל-100% (ולאחר חודשיים – 65%) נכות זמנית, ומ-74% דרגת אי-כושר זמנית ל-100% דרגת אי-כושר זמנית. הטבלה מלמדת כי הסכומים ששולמו בגין החודשים (שלושה וחצי חודשים) המדוברים הם על בסיס גבוה יותר (מ-1,733 ₪), כדלקמן: מאי:2,684 ₪, יוני: 2,714 ₪, יולי: 2,594 ₪, ואוגוסט: 2,594 ₪. לשון אחר, ניתן לדבר על תוספת ממוצעת של כ-908 ₪ לחודש שקיבל התובע (ביחס למה שרגיל היה לקבל טרם התאונה) בכל חודש בתקופה זו בגין התאונה בענייננו; או - סך כולל של תוספת של 3,179 ₪ לכל התקופה!
3. אפנה לכך, כי התובע 1 לא דרש פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בענייננו. מעיון בדו"ח רציפות הביטוח בתקופה עליה מצביעה הנתבעת בענין קבלת תגמולי מל"ל שלשיטתה הם ברי-ניכוי, התובע לא השתכר, ומכאן - לא עבד (למעט, אולי זנב של חצי חודש במאי 2015 - שבו יכול שעבד עדיין עבור נ.ד. 103; הפילוח בדו"ח הרציפות הוא לפי חודשים מלאים).
4. בנסיבות בהן, בעצם מדובר בתוספת לנכות כללית ששולמה לתובע לפני ואחרי תקופה זו, ושהפגיעה בתאונה בענייננו, מהווה אחוז מתוכה, ובסכומים המדוברים כפי שניתחתי לעיל, אף אינני מוצא לערוך תחשיב כמהדרין לניכוי (פרלה עמר).
5. אני מוצא, כי די בכך שהצבעתי על גובה הסכום בו זוכה התובע באותם חודשים, ומנגד על היעדר תביעה להשתכרות בגין התקופה המדוברת. שורה תחתונה - אין ניכויים בענייננו.

הסכמה למתן פס"ד בעניינו של התובע 3

1. כאמור, בעניין התביעה בשם עיזבונה של האם המנוחה, התובע 3, שהוגשה באמצעות התובע 2, יורש על פי דין, הוגשה ביום 19.5.16 בקשה מטעם הצדדים, ליתן תוקף של פסק דין להסכמתם לסילוק התביעה כנגד תשלום סך כולל של 79,009 ₪ (סך כולל שמן הסתם כולל בו את שכר הטרחה). בשל קושי טכני, טרם ניתן פסק דין פורמאלי בעניינה של בקשה זו; ועל כן, פסיקתי להלן תינתן – גם בהקשרו של התובע 3.

סוף דבר

אני פוסק כי התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם כפיצויים כדלקמן:

לתובע 1 - על פי הכרעתי לעיל, סך כולל של 110,428 ₪.

לתובע 2 - על פי הכרעתי לעיל, סך כולל של 24,000 ₪.

לתובע 3- על פי הסכמת הצדדים, סך כולל של 79,009 ₪ (סכום זה כולל בתוכו שכר טרחה בגינו).

עוד תשלם הנתבעת לתובע 1 - החזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% [מהסכום שנפסק לו

לעיל;היינו סכום של 16,796 ₪].

עוד תשלם הנתבעת לתובע 2 - החזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% [מהסכום שנפסק לו

לעיל;היינו סכום של 3,650 ₪].

עוד תשלם הנתבעת לתובעים - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה

מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים כמקובל.

זכות ערעור - כדין.

;

ניתן היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.