1. התובע טוען שנפגע בתאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה שאירעה ביום 3.6.13. הוא הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 וביקש למנות מומחה בתחום האורתופדיה. הנתבעת טענה שהתובע נפצע מסיבה שלא הובררה בזרת יד ימין והמסמך האחרון שמעיד על טיפול כלשהו שניתן לו בגין זה הוא מיום 16.12.13. התובע נפגע בתאונת דרכים נוספת ביום 9.3.15 אך היא לא נזכרה בתצהיר הבריאות שלו. אחריה פתאום צצו מסמכים המעידים על טיפול רפואי שניתן לו ושלטענתו יש בהם ראשית ראיה למינוי המבוקש בהליך זה. הנתבעת טוענת שברור שמסמכים אלה שצצו כמעט שנתיים לאחר התאונה הראשונה, לא קשורים אליה כלל. בכל הנוגע לחבותה טוענת הנתבעת כי אין ספק שהתאונה לא אירעה כלל או שהיא לא אירעה כתיאורו של התובע. לא ברור על מה מבססת הנתבעת טענה זו מלבד אמירה כללית לפיה סוג הנזק שנגרם לתובע לא מתאים לתאונת דרכים. התובע השיב כי אין לו התנגדות לפיצול הדיון טרם יתמנה מומחה מבלי שהדבר יתפרש בהודאה שקיימת שאלה של חבות.

2. התובע טוען שנפגע בתאונת דרכים. הנתבעת טוענת באופן לאקוני מאוד שלא סביר שהתובע נפגע בנסיבות המקימות לה חבות, אך לא נראה שהדברים חורגים מכל מקרה אחר שבו כופרת נתבעת בחבותה וברור שכפירה כזאת כשלעצמה אינה מצדיקה את פיצול הדיון המבוקש. איני סבור שיש לתת משקל ל"הסכמת הצדדים" שבית-המשפט ישחית את משאבי הציבור בהליכי סרק ויכפיל את משך ההתדיינות ואת המשאבים שתכלה. הכלל הוא שתביעות נזיקין נשמעות מקשה אחת, ורק במקרים חריגים המצדיקים זאת, מפצלים את הדיון ומפרידים את בירור שאלת החבות מבירור הנזק. במקרה שבפני אין בשלב זה כל הצדקה לעשות כן.

3. כנטען, התאונה אירעה ביום 3.6.13. התובע פנה עצמאית לקבלת טיפול ואכן, נמצא פצע באורך 1.5 ס"מ בכף יד ימין עם דימום ללא סימני פגיעה בגידים. החתך נתפר והתובע קיבל זריקת אנטי טטנוס. התובע קיבל 5 ימי מחלה ושוחרר לביתו. מסמכים מאוחרים מצביעים על איחוי יפה של הפצע מלווה בצלקת תקינה אך הוא הופנה לפיזיותרפיה עקב הגבלה קלה בטווח תנועות. ביום 25.11.13, כחמישה וחצי חודשים לאחר התאונה, התובע התלונן גם על כאבי גב לראשונה אך בדיקתו, לרבות בדיקת EMG נמצאה תקינה. כאמור, המסמך הבא שהוצג הכולל התייחסות כלשהי לזרת הוא מיום 19.5.15, כשנתיים לאחר התאונה וכשנה וחצי לאחר המסמך הקודם לו. מוזר, אך במסמך זה שבות ונזכרות תלונות התובע בגין התאונה שבה עוסקת תביעה זו ואין כל אזכור לתלונות אורתופדיות אחרות, לכאורה חמורות הרבה יותר, העוסקות בתאונה אחרת שהתרחשה ביום 9.3.15. אלה מופיעות בתיעוד נפרד ושונה, שהגישה הנתבעת. אכן, תאונה נוספת זו גם לא נזכרת תצהיר הבריאות שהגיש התובע.

4. מינוי מומחים רפואיים נעשה בתביעות לפי חוק הפיצויים על בסיס ליברלי מאד ודי בראשית ראיה לאפשרות שנותרה לתובע נכות עקב התאונה כדי להצדיק את המינוי. הנתבעת מציינת כי לתובע פתוחה הדרך להוכיח את נכותו חינם, באמצעות המוסד לביטוח לאומי (שכן האירוע היה גם תאונת עבודה), אך בהעדר "רצף טיפולי", אין הצדקה למנות מומחה רפואי על חשבונה. דומה שבטרם החלטה בבקשה, ראוי להבהיר לתובע את החלופות העומדות בפניו. לתובע נגרם חתך וככל הנראה נפגעה אצלו הזרת. סביר שסמוך לאחר האירוע הוא סבל מנכות קלה. מהתיעוד אין לדעת אם נותרה נכות זו לאורך זמן ואם היא קיימת גם כיום. הופעתו של תיעוד מאוחר בנסיבות שפורטו - כשהטיפול בענין זה מופרד מהטיפול בבעיות אורתופדיות אחרות הנובעות מתאונה שהוסתרה - היא תמוהה ומעוררת חשש של מניפולציה. לאור זאת יודיע התובע אם הוא בוחר למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, או שהוא בוחר לשאת בעלויות עבודתו של מומחה אורתופדי שימנה בית-המשפט. אגב הודעתו, יתן התובע תצהיר שבו יסביר מדוע לא נזכרה תאונת הדרכים המאוחרת בתצהיר הבריאות.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ו, 09 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.