פתח דבר:

1. לפני בקשת החייבת להורות על תחולת צו ההפטר שניתן בעניינה על החוב שנפסק בפסק הדין שניתן בת.א. 36935-06-15 ביום 30.11.16, כשנה לאחר מתן צו הכינוס, בתביעה נזיקית שהגישה המשיבה-אוריאן אסרף (להלן-"המשיבה") כנגד החייבת בטרם ניתן צו הכינוס (להלן-"פסק הדין").

רקע:

1. ביום 19.1.16 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת על פי בקשתה ובפסק הדין מיום 25.3.18 (שנכנס לתוקף ביום 15.8.18) הוכרזה החייבת פושטת רגל וניתן בעניינה צו הפטר לאלתר מחובותיה ברי התביעה.
2. בבקשתה העיקרית, מיום 24.12.15, הצהירה החייבת על כלל חובותיה, לרבות על קיומה של התביעה הנזיקית אותה הגישה כאמור המשיבה כנגדה לפני מתן צו הכינוס (להלן-"התביעה הנזיקית").
3. עסקינן בתביעה נזיקית שהגישה המשיבה כנגד החייבת לפיצוי בגין נזקי גוף שנטען כי נגרמו למשיבה כתוצאה מאירוע שאירע ביום 6.10.13 בביתה של החייבת ואשר במסגרתו תקף אחד מכלביה של החייבת את המשיבה. בפסק הדין חויבו החייבת ובניה, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה פיצויים והוצאות משפט בסך כולל של 709,010 ₪.
4. ביום 5.12.17 עתרה המשיבה להתיר לה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייבת וזאת לצורך ביצוע פסק הדין. בהחלטתי מיום 1.3.18 ולאור עמדת הנאמן, נעתרתי לבקשת המשיבה והוריתי ללשכת ההוצאה לפועל לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד החייבת על פי פסק הדין ולא מצאתי להגביל את פעולותיה של המשיבה בגביית חובה הואיל וצו עיכוב ההליכים שניתן בגין הליך הפש"ר אינו חל על התביעה הנזיקית.

טענות הצדדים:

טענות החייבת:

1. בבקשתה דנן טוענת החייבת כי משניתן פסק הדין בתביעה הנזיקית וקצב את סך הפיצויים שעל החייבת לשלם למשיבה, איבד ההליך בתביעה הנזיקית את הפן הנזיקי שבו ומשפסק הדין ניתן עובר למתן צו ההפטר בעניינה של החייבת, כאשר אין חולק כי המדובר בחוב שבסיסו תביעת המשיבה בגין אירוע שנוצר עובר למועד מתן צו הכינוס בעניינה, הרי שיש להורות כי צו ההפטר יחול גם על החוב שנפסק בפסק הדין שכן לשיטת החייבת חוב זה הפך ל"חוב בר תביעה" במובן סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל[נוסח חדש], התש"ם-1980(להלן-"הפקודה") ואיננו יותר בבחינה "דמי נזק בלתי קצובים" במובן סעיף 72(1) לפקודה.
2. לטענת החייבת, בהינתן מצבה הקשה שבגינו, בין היתר, ניתן לה צו הפטר לאלתר, לא תצמח כל תועלת מהפנייתה להגשת בקשה חדשה רק לשם דיון בבקשת ההפטר נשוא חוב יחיד זה.
3. עוד טוענת החייבת כי נוכח הביטול הצפוי של סעיף 21(2) לפקודת הנזיקין[נוסח חדש] במסגרת הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי,התשע"ח-2018 שעתיד להיכנס לתוקפו בספטמבר 2019, חובות נזיקיים יהיו חובות בני תביעה בהליכי חדלות פרעון לכל דבר ועניין ולאור האמור ניהול הליך פשיטת רגל חדש לצורך מתן הפטר מהחוב שנפסק בפסק הדין יגרום לבזבוז זמן שיפוטי ובזבוז משאבים.
4. החייבת טוענת עוד כי מכוח סעיף 181 לפקודה, לבית המשפט לפשיטת רגל שיקול דעת מובנה רחב ביותר ליתן כל סעד מתבקש במסגרת הליכי פשיטת הרגל וכי בעניינה של החייבת, באופן חריג למדי, בשים לב למצבה ולמועד מתן צו ההפטר בהליך דנן, ההנחה בדבר קבלת צו ההפטר ביחס לחוב נשוא הבקשה הינה כמעט מובנת מאליה.

טענות המשיבה:

1. המשיבה התנגדה בתגובתה להחלת ההפטר על החוב נשוא הדיון ולטענתה מדובר בערעור מוסווה על החלטת בית המשפט מיום 1.3.18 להתיר למשיבה להמשיך בהליכי הגבייה כנגד החייבת, שלא הוגש במועד.
2. עוד טוענת המשיבה כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב כאשר החייבת ובניה לא שילמו דבר לחייבת כנגד החוב שנפסק בפסק הדין ואין לבקשה כל עיגון משפטי.
3. גם בהתייחס לטענות החייבת לפי סעיף 181 לפקודה, המשיבה טוענת כי לא חל כל שינוי בנסיבות מאז החלטת בית המשפט מיום 1.3.18 והחייבת לא הציגה שום טעם המצדיק שינוי ההחלטה.
4. המשיבה מדגישה את הוראות הדין הרלוונטיות לפיהן במועד מתן צו הכינוס לא היה כל חוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל, אלא רק עילת תביעה נזיקית שטרם ניתן פסק דין בגינה, ולכן טוענת כי מטבע הדברים ההפטר אינו יכול לחול על מה שלא היה קיים. כמו כן מפנה המשיבה להלכה שנקבעה בע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי פ"ד נה(4) 730 לפיה הליכים בעילות שאינן מהוות חוב בר תביעה בפשיטת רגל, למשל תביעות נזיקיות , אינם בני עיכוב לפי סעיף 22 לפקודה.

עמדת הנאמן:

1. הנאמן תומך בעמדת המשיבה לפיה אין להחיל את ההפטר על חוב אשר "נוצר" לאחר מתן צו הכינוס מאחר וחוב זה לא היה בר תביעה במועד מתן צו הכינוס, דהיינו בטרם ניתן פסק הדין.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נתוני התיק ובשים לב להוראות הדין הרלוונטיות החלות היום על ההליך דנן, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, ולהלן אנמק;
2. סעיף 71(א) לפקודה קובע כך:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו."

סעיף 72 לפקודה קובע כך:

על אף האמור בסעיף 71 –

(1) תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל;.

בהתאם להוראת סעיף 71(א) לפקודה, המועד הקובע לקיומו של "חוב בר- תביעה" הוא מועד צו הכינוס וחוב ש"נוצר" לאחר מכן, אינו נחשב, בדרך-כלל, חוב בר-תביעה ואין מניעה שהנושה יגיש בגינו תובענה לבית המשפט [ראו גם שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) בעמ' 226].

באשר לחיוב שעילתו לפני צו הכינוס, קובע סעיף 71(א) לפקודה הגדרה רחבה מאוד לחוב "בר תביעה" ובכלל זה גם חיוב שלא היה ודאי במועד צו הכינוס, וכן חיוב שעילתו לפני מועד צו הכינוס, אך חל על החייב רק לאחר צו הכינוס. לכלל הרחב האמור בסעיף 71(א) לפקודה, נקבע חריג בסעיף 72(1) לפקודה המורה כי תביעה לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, "אינן בנות תביעה בפשיטת רגל".

1. יישום הוראת סעיף 72(1) לפקודה על המקרה שלפנינו מעלה כי במועד מתן צו הכינוס בעניינה של החייבת, טרם ניתן פסק דין ובהתאם החוב הנטען בתביעה הנזיקית, היה בבחינת ב"דמי נזק לא קצובים" (שאינם נובעים מחוזה או הבטחה) שאינם בני תביעה לפי סעיף 72(1) לפקודה.
2. אכן, כטענת החייבת, עם מתן פסק הדין, וקביעת סכום הפיצויים שעל החייבת לשלם למשיבה, "נוצר" חוב קצוב למשיבה, והאירוע הנזיקי (האירוע המכונן או שממנו נובע החוב) אירע בטרם ניתן צו הכינוס אלא שאין בכך כדי לשנות את התוצאה לפיה לא ניתן לצרף חוב זה להליך פשיטת הרגל דנן שכן כמתחייב מלשונה המפורשת של הוראת סעיף 71(א) לפקודה, המועד הקובע שבו בוחנים האם החוב הנזיקי הינו בגדר חוב לדמי נזק קצובים, אם לאו, הינו מועד מתן צו הכינוס באופן שהפיכתו ל"קצוב", עם מתן פסק דין סופי בו נקצבו נזקי המשיבה, כעשרה חודשים לאחר מתן צו הכינוס, אינה רלוונטית להליך דנן, אף אם פסק הדין ניתן לפני הכרזת החייבת לפושטת רגל ולפני מתן צו ההפטר.
3. בעניין זה אפנה לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטה בפש"ר (נצ') 317/06 גרנוב שלמה נ' עודד יצחק (8.1.2008) (להלן-"עניין גרנוב"). (אליה הפנתה החייבת בעצמה) שם נעתר בית המשפט לבקשה לצרף הליך לפשיטת רגל חוב שהפך לקצוב במהלך הליך פשיטת רגל קודם שבו נקט החייב ושמקורו באירוע נזיקי שאירע לפני מתן צו הכינוס בהליך פשיטת הרגל הקודם, וזאת לאחר שבית המשפט בהליך פשיטת הרגל הקודם דחה את הבקשה לצירוף החוב להליך משלא היה בר תביעה במועד מתן צו הכינוס. בהתייחס להחלטת בית המשפט בהליך פשיטת הרגל הקודם לדחות את הבקשה לצירוף החוב, הודגש בהחלטה ב"עניין גרנוב", בין היתר, כך:

"לציין, כי החלטת בית המשפט העליון, בעניינו, מיום 24.10.07 במסגרתה נדחתה בקשת החייב לעיכוב הליכי הערעור, אף חידדה והבהירה, למעשה, כי חוב לדמי נזק הופך לקצוב, רק משניתן פסק דין חלוט וסופי, אשר אין עליו ערעור."

"בתואם ובהמשך לאמור, גם נקבע בהחלטה קודמת (של כב' השופט אטרש), כי המועד הקובע בו בוחנים האם החוב הנזקי הינו בגדר חוב לדמי נזק קצובים, אם לאו, הינו מועד מתן צו הכינוס, באופן שהפיכתו לקצוב, על פי פסק דין סופי, בשלב מאוחר יותר, אין בו כדי להועיל ביחס לאותו הליך פשיטת רגל". [שם, בסעיפים 27. ו- 28].

1. עוד אבקש להפנות להחלטת בית המשפט המחוזי בפש"ר(חי')19210-10-12 מונתהא ג'בארין נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון (14.5.17) (להלן: "עניין ג'בארין") שם נקבע כי כי כל עוד לא ידוע מהו הסכום שתיאלץ קרנית לשלם מכוח חבותה בפלת"ד בגין תאונה שאירעה לפני מתן צו הכינוס, עסקינן בדמי נזק בלתי קצובים. ועוד נקבע בעניין ג'בארין:

"ככל שיוודע סכום הפיצוי שקרנית צריכה לשלם להולך הרגל (או לכל נפגע אחר) טרם מתן צו הכינוס, יהיה החוב בגדר חוב בן תביעה מכוח סעיף 71(א) לפקודה, בהיותו חוב קיים מותנה קצוב

במה הוא מותנה? בתשלומו בפועל לנפגע על ידי קרנית.

לעומת זאת, ככל שהסכום הקצוב שעל קרנית לשלם להולך הרגל (או לכל נפגע אחר) יוודע רק לאחר מתן צו הכינוס (בין אם מכוח חתימה על שטרי סילוקין ובין אם מכוח פסק דין), ממילא מדובר בחוב שאינו בן תביעה, מכוחו של סעיף 71(א) לפקודה."

הדברים שנקבעו ב"עניין ג'בארין" יפים וישימים גם לענייננו בהתייחס למועד בו קם והתגבש למעשה חוב קצוב ביחס למועד מתן צו הכינוס ככל שמקורו של החוב באירוע נזיקי שאירע לפני מתן צו הכינוס.

1. מן המקובץ לעיל, ובהינתן לשונן המפורשת של הוראות סעיפים 71(א) ו- 72(1) לפקודה עולה כי לבקשת החייבת אין כל יסוד משפטי או עובדתי והטענות להפעלת סמכות בית המשפט לפשיטת רגל מכוח סעיף 181 לפקודה כלל אינן רלוונטיות לענייננו.
2. לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענותיה הנוספות של החייבת.
3. מעבר לנדרש אעיר כי החלטתי אינה חוסמת את דרכה של החייבת הרשאית להעלות לדיון את עניינו של פסק הדין שניתן כנגדה בהליך פשיטת רגל חדש שהחייבת רשאית לפתוח, בכפוף למגבלת הזמן הקבועה בהוראת סעיף 90א לפקודה, שכן, כפי שגם צויין ב"עניין גרנוב", פקודת פשיטת הרגל אינה מונעת מחייב להגיש בקשה נוספת למתן צו להכרזתו כפושט רגל, כפי שהיא אינה מונעת מנושה לבקש בקשה חוזרת להכרזת חייב פושט רגל .
4. כמו כן, ומעבר לנדרש, אציין כי ספק רב אם הייתי נעתר לבקשה גם לו היה בידי לבחון את השאלה אם לצרף את החוב להליך ולהחיל עליו את צו ההפטר בהתעלם ממועד הפיכתו לחוב קצוב ביחס למועד מתן צו הכינוס ובהינתן הגישה או ההסדר שאומץ בסעיף 364 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 שעליו משתיתה החייבת, בין היתר, את בקשתה (אף שהוראה זו תיכנס לתוקף עם תחילתו של חוק זה בספטמבר 2019) ואשר לפיו גם חובות נזיקיים יהיו חובות בני תביעה בהליכי חדלות פרעון. זאת, בשים לב לגובה החוב שנפסק (סך של 709,010 ₪) ביחס לסכום תביעות החוב שהוגשו בהליך (סה"כ 71,488 ₪), העובדה כי מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה והחייבת לא טרחה להגיש בקשה זו קודם לכן ואף לא הגיבה לבקשת המשיבה להתיר לה לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד החייבת על יסוד פסק הדין וזאת על אף החלטתי מיום 12.12.17.
5. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה, וצו ההפטר שניתן בתיק זה לא יחול על פסק הדין האמור לעיל.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.