עתירת העותרות מכוונת בראש ובראשונה כנגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ת"א (משיבה 1) שלא לייתן להם זכות ערר למועצה הארצית בגין דחיית התנגדותן לתוכנית המתאר המקומית-כוללנית לתל אביב תא/5000 (להלן: "תא/5000" או "התוכנית").

לחלופין הן עותרות להורות לוועדת המשנה להשלמת תוכניות של הוועדה המחוזית (משיבה 2) לקבל את ההתנגדות שהגישו לתוכנית, ולשנות בתשריט אזורי הייעוד של התוכנית את סימון המקרקעין הידועים כחלקות 560 ו-561 בגוש 6134 ברח' לה גוואדיה 76 ביד אליהו, תל אביב (להן: "המקרקעין") מאזור "מוסדות ציבור עירוניים" ליעוד "אזור מגורים לבנייה מרקמית" .

לגישת העותרות, כך בקווים כלליים, שינוי הייעוד שבוצע במקרקעין, כמשתקף בתוכנית, סותר את תוכנית המתאר המחוזית תמ"מ 5 שפורסמה למתן תוקף ביום 15.4.10 (להלן: "תמ"מ 5") שם סומנו המקרקעין ביעוד "אזור עירוני בדגש מגורים" שבהתאם להגדרתו הוא שטח המיועד ברובו למגורים כולל שירותים נלווים להם.

רקע עובדתי:

1. תא/5000 הינה תוכנית מתאר מקומית כוללנית לעיר תל אביב כמשמעותו בסעיף 62א(ג) לחוק התכנון והבנייה (להלן: "החוק"). התוכנית קובעת מספר מטרות ובהן שימור וחיזוק מעמדה של העיר, קידומה כעיר לכל תושביה, יצירת עתודות שטחי בנייה למגורים ותעסוקה, קביעת כללים שיאפשרו התחדשות עירונית ושימור מורשת הנוף והסביבה וכן הצבת תכנית המתאר כנדבך מרכזי בממשל המקומי. התוכנית קובעת כללים, הנחיות והוראות לעריכת תוכניות מפורטות מכוחה, אך לא מבטלת תוכניות מאושרות קיימות. התוכנית נערכה והוגשה על ידי הוועדה המקומית. הוועדה המחוזית החליטה על הפקדת התוכנית בתנאים עוד בשנת 2013 ובמהלך תקופת ההפקדה הוגשו לה כ-300 התנגדויות על ידי תושבים, יזמים גופים ציבוריים ועיריות סמוכות. לאור מספרן הרב של ההתנגדויות ומורכבות הנושא מינתה הוועדה המחוזית בהתאם לסעיף 107א' לחוק כחוקר את מר זאב עמית, מתכנן ערים ועורך דין לשמיעת ההתנגדויות וגיבוש דו"ח כולל המכיל את המלצותיו. החוקר קיים 19 ישיבות לשמיעת ההתנגדויות בחודשים נובמבר 2014- ינואר 2015 לאחריהן הגיש דו"ח שנדון בפני הוועדה המחוזית לאורך 4 ישיבות בין החודשים מאי-יוני 2015 בעקבות ישיבות אלה פרסמה הוועדה המחוזית לציבור שינויים אותם היא שוקלת לערוך בתוכנית. במסגרת זו הוגשו עוד 30התנגדויות שאף הן נשמעו על ידי החוקר ובתאריך 12.8.15 הוועדה המחוזית דנה והחליטה לתת תוקף לתוכנית בתנאים שפורטו בהחלטתה.

2. העותרות הן בעלות הזכויות במקרקעין שעליהם נסובה העתירה, מקרקעין בשטח של כ-8 דונם שעליהם בנוי מתחם שכולל בין היתר מרכז מסחרי, שטחי משרדים ובניין למגורים עבור האוכלוסייה המבוגרת הידוע "כבית גיל הזהב".

3. על המקרקעין חלה כיום תוכנית מפורטת מספר 2616 "בית גיל הזהב –יד אליהו" שפורסמה למתן תוקף ביום 4.12.2008, אשר מסמנת את המגרש כ"מגרש מיוחד" ומאשרת לבנות עליו בסך הכל 17 קומות הכוללות מרכז מסחרי מעליו שתי קומות ומגדל דירות שבו מותרות תכליות שונות לרבות מסחר משרדים, דירות להשכרה ועוד.

4. בתמ"מ 5 מסומנים המקרקעין ביעוד "אזור עירוני בדגש מגורים", וזאת בשונה משאר המגרשים שבמתחם שבו הם מצויים - בין הרחובות משה דיין ממערב, דרך ההגנה, מדרום, דרך הטייסים ממזרח ורח' לה גוורדיה מצפון- המיועד כולו לאזור למוסדות ציבור עירוניים, כלל עירוניים ומטרופוליניים (ראה נספח 5 לעתירה).

5. העותרות לא הגישו התנגדות לתכנית במועדים הקבועים בדין. בתאריך 24.3.15 הגישו העותרות בקשה להארכת מועד לגשת התנגדות בטענה שרק לאחרונה נודע להן על התוכנית. בנימוקי הבקשה נטען, בין השאר, כי טעות חמורה נפלה בסימון הייעוד של המקרקעין בהיותו סותר את תוכנית המתאר המחוזית תמ"מ 5 (ראה נספח 6 לעתירה). בתאריך 25.3.15 החליטה יו"ר הוועדה המחוזית כי העותרות יוכלו להגיש את התנגדותן עד ליום 2.4.15 וכי אין בהחלטה זו משום הארכת מועד פורמאלית או מעמד רשמי של התנגדות, וכי העניין ייבחן על ידי הוועדה בהמשך (ראה נספח 7).

6. העותרות הגישו התנגדותן לתוכנית במועד שצוין (ראה נספח 8) וזו הועברה לעיונו של החוקר אשר המליץ על דחייתה (ללא שמיעת עמדת הועדה המקומית מחמת המועד המאוחר בו הוגשה ההתנגדות- נספח 9 לעתירה). לגישת החוקר, מאחר שתמ"מ 5 מאפשרת במסגרת ייעוד "אזור עירוני בדגש מגורים" לעשות שימוש ראשי למוסדות ציבור, אזי סימון הייעוד בתא/5000 כאזור מוסדות ציבור עירוניים הוא מותר, אינו סותר ונועד לצקת תוכן בתמ"מ 5. חוות דעת היועץ אומצה על ידי הוועדה המחוזית בהחלטה מיום 12.8.15 (נספח 10).

7. בעקבות החלטת הוועדה המחוזית הגישו העותרות בקשה לקבלת רשות ערעור למועצה הארצית (נספח 11) ובקשתן זו נדחתה כמפורט בהחלטת יו"ר הוועדה (נספח 2 לעתירה). יו"ר הוועדה דחתה את הטענה שהתוכנית סותרת את תמ"מ 5, ולגבי רשות לערור למועצה הארצית היא קבעה, שלא מתקיימים התנאים לכך בהינתן שלא מדובר בסוגיה שיש לה הלכה כלל ארצית על מחוזית, ו/או שעקרונית או חדשנית. מכאן העתירה הנוכחית.

טענות העותרות בקצרה:

8.1 לגישת העותרות, מתעוררות במקרה שלנו סוגיות עקרוניות שיש להן השלכות רוחב והן נוגעות להתנגשות ו/או למערכת היחסים שבין תכנית מתאר מחוזית לתכנית מתאר מקומית, באופן המצדיק מתן רשות ערר למועצה הארצית, בהתאם לפסיקה ולגישה הליברלית שאומצה על ידי חלק מהשופטים בנוגע לפניה לוועדה הארצית.

8.2 לשיטת העותרות, הוראות תמ"מ 5 וההיררכיה התכנונית הקבועה בסעיף 130 לחוק אינן מאפשרות לסמן את המקרקעין בתכנית המתאר ביעוד שונה מזה שנקבע בתמ"מ ובניגוד מובהק להגדרתו של יעוד זה בתמ"ת 5. הוראות תמ"מ 5 ביחס למקרקעין ברורות ומפורשות ולפיכך סימון המקרקעין בתא/5000 כ"אזור מוסדות ציבור עירוניים" מהווה סתירה לתמ"מ וכפועל יוצא מכך -חריגה מסמכות.

8.3 לטענת העותרות, תמ"מ 5 מגדירה אזור עירוני בדגש מגורים כשטח המיועד ברובו למגורים עירוניים וכולל בנוסף שירותים נלווים להם. מכאן שתמ"מ 5 קבעה לגבי המקרקעין כי עיקר השימוש שיש לעשות בהם הוא למגורים ואילו יתר השימושים המותרים יהוו "שירותים נלווים בלבד". לעומת זאת, בהתאם לתא/5000, עיקר השימוש המותר במקרקעין הוא לשימושים ציבוריים ואילו השימוש המרבי המותר למגורים הינו 20% בלבד ובכפוף לתנאים. קביעת החוקר אפוא שסימון המקרקעין בתכנית יוצקת תוכן להוראות תמ"מ 5 לוקה בסתירה לוגית פנימית.

8.4 לעמדת העותרות, גם אם נאמר שבאופן עקרוני קיימת סמכות לצבוע בתכנית מתאר מגרש המסומן בתמ"מ 5 כ-"אזור למגורים בדגש עירוני", כמגרש ב-"אזור למוסדות ציבור עירוניים", עדיין נשאלת השאלה האם ראוי לערוך שינויים מסוג זה במסגרת תוכנית מתאר כוללנית. מדובר בשאלות עקרוניות שיש להן השפעה לא רק ברמה המחוזית אלא ברמה הארצית משום שהדבר נוגע לאופן עריכת תוכניות מתאר כוללניות.

8.5 תכנית המתאר הכוללנית הינה תפיסה תכנונית חדשה שטרם התגבשה באופן סופי ושאין לגביה ניסיון רב ואשר מתעוררות לגביה שאלות ודילמות עקרוניות. כל זאת מצדיק ומחייב בחינה של מוסד התכנון הבכיר.

8.6 לגישת העותרות, תוכנית מתאר כוללנית צריכה להיות גמישה ולהימנע מצמצום סמכויות הוועדה המקומית. הדברים מוצאים ביטוי במסמך מנהל התכנון במשרד הפנים מיוני 2014 (נספח 12). לגישת העותרות, לא היה מקום במקרה שלנו לצמצם את הייעודים המותרים במקרקעין כעולה מתמ"מ 5 ובכך לצמצם את שיקול הדעת של הוועדה המקומית, נושא המצדיק הבאת הנושא בפני המועצה הארצית.

8.7 לחלופין, ככל שייקבע שלא מתקיימים התנאים למתן זכות ערר למועצה הארצית, יש לבטל את החלטת הוועדה להשלמת תוכניות ולקבוע כי יש לתקן את התוכנית כך שהמקרקעין יסומנו במסגרת התשריט הייעודי באזור מגורים בבנייה מרקמית וזאת בהיות הסימון הנוכחי סותר את תמ"מ 5 והוא בלתי סביר ובלתי מידתי. זאת ועוד, אין די בכך שהוועדה קבעה שהמצב הנוכחי אינו סותר את התמ"מ, היה עליה לבחון מה הייעוד המתאים ביותר למקרקעין, דבר שלא נעשה וגם לא נומק.

תשובת המשיבות בקצרה:

9.1 לטענת משיבה 3 דין העתירה להידחות על הסף הן מן הטעם של העדר זכות עמידה סטטוטורית והן מחמת שיהוי. העותרות לא הגישו התנגדות במועד הקבוע בדין אלא כשנה וחודשיים לאחר תום התקופה. אומנם ניתן להן פתחון פה על ידי הוועדה והובעה נכונות לברר את טענותיהם, בעיקר נוכח הטענה שהתוכנית סותרת את התמ"מ, ואולם הודגש מפורשות בהחלטת יו"ר הוועדה שלא מדובר בהתנגדות פורמאלית. מאחר שהעותרות לא עתרו כנגד ההחלטה שלא לקבל את התנגדותם אין הן בגדר מתנגדות לתוכנית, אין הם יכולות להגיש בקשה לרשות ערר ואין להן גם זכות עמידה בעתירה הנוכחית. בנוסף

העתירה הוגשה בשיהוי שכן החלטת הוועדה הדוחה את הטענות לגופן הומצאה לעותרות כבר ביום 16.9.15 ברם העתירה הוגשה רק ביום 20.12.15, כשלושה חודשים לאחר מכן. העובדה שהעותרות פנו בבקשה למתן רשות ערר למועצה הארצית אינה מרפאה שיהוי זה .

9.2 לטענת המשיבות, על פי הפסיקה הנוהגת, אין להעניק לעותרות זכות ערר למועצה הארצית. ההלכה המנחה בסוגיה זו נקבעה בעמ"מ 3663/02 ועדת שכונת עין כרם נגד הוועדה המחוזית ירושלים (13.3.03) (להלן: "הלכת עין כרם") שם נקבע, כי על העניין להיות חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית אם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה. אין ספק שהמקרה שלנו אינו מתאים לאף אחת מהקטגוריות. משיבה 3 הפנתה לפסיקה נוספת שלפיה העובדה שמדובר בסוגיה עקרונית משפטית לא נמצאה כשלעצמה מצדיקה זכות ערר (עמ"מ 5839/06 בראון נגד יו"ר הוועדה המחוזית מרכז 25.9.08,). בדומה נקבע גם במקרה שבו מדובר היה בסוגיה שמערבת איזון בין אינטרסים חשובים (עע"מ 5239/09 אדם טבע ודין נגד הוועדה המחוזית מרכז, 16.9.09). כך גם במקרה שבו עסקינן בתוכנית כלל עירונית (עע"מ 5937/14 אברישמי נגד יו"ר הוועדה המחוזית חיפה, 19.7.15). עוד נקבע בפסיקה, כי פגיעה בזכות קניינית אינה מצדיקה כשלעצמה רשות ערר (עע"מ 2109/12 אגבריה נגד הוועדה המחוזית חיפה,21.11.13).

9.3 משיבה 3 הדגישה את הפגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מעיכוב באישור התוכנית, פועל יוצא של מתן רשות ערר, וצרפה רשימה של תכניות שאישורן יתארך או יתעכב אם תוכנית תא/5000 לא תקבל תוקף בהקדם. עוד ציינה, כי גם מבחינה מהותית, אין יתרון למועצה הארצית שכן התוכנית נדונה לעומקה במשך שנים ואושרה על ידי מוסדות התכנון הן ברמה המחוזית והן ברמה הארצית. בתכנון עסקו הוועדה המקומית, הוועדה המחוזית, החוקר, וועדת ההתנגדויות, הוועדה להשלמת תוכניות, הוולנת"ע, הוולחו"ף וועדת הערר של המועצה הארצית.

9.4 לטענת המשיבות, מבחינה משפטית לא נכון לומר שהתוכנית סותרת את תמ"מ 5. תמ"מ 5 מטיבה, בהיותה תוכנית מחוזית, קובעת אזורי יעוד ברמת פירוט נמוכה יחסית המתאימה לקנה מידה של תוכנית למחוז שלם. על פי תמ"מ 5 נקבעו המקרקעין כאזור עירוני בדגש מגורים, אזור שבו השימושים המותרים הם מגורים, מוסדות ציבור לסוגיהם ושטחים פתוחים. תוכנית המתאר הכוללנית אשר אמורה לכלול הוראות ברמת פירוט גבוהה יותר, קבעה את יעוד המקרקעין ל"מוסדות ציבור", שהוא אחד השימושים המותרים על פי התמ"מ.

9.5 לגישת המשיבות, ההחלטה לקבוע את המקרקעין ביעוד ציבורי היא סבירה ובכל מקרה לא ניתן לומר אחרת רק משום שהיא מהווה הגבלה של שיקול הדעת של הוועדה המקומית. התוכנית הכוללנית צריכה למצוא את האיזון בין הותרת שיקול דעת רחב בידי הוועדה המקומית לבין תחימתו, בדרך של סימון מגמות באזורים השונים. התוכנית מסמנת את המגמה ולפיה המקרקעין אמורים להיות חלק מהבלוק העירוני אשר סובב אותם מאשר ייעודו ואופיו הוא ציבורי ולהשתלב בו. מדובר בהחלטה תכנונית שבית המשפט ככלל לא אמור להתערב בה. העותרות לא הראו שמדובר בהחלטה שהיא נגועה בחוסר סבירות קיצונית אשר מצדיק התערבות בית המשפט. זאת ועוד, גם ביעוד למוסדות ציבור, כפי שנקבע בתוכנית, קיימת מידת גמישות לא מבוטלת של הוועדה המקומית אשר יכולה לאשר את מגוון שימושים, ביניהם גם דיור מוגן.

דיון ומסקנות:

10. אומר כבר עתה, כי לאחר בחינה מעמיקה של טענות הצדדים, במכלול השיקולים והאיזונים, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות לגופה, הכל כפי שיפורט וינומק בהמשך. בנסיבות אלה אין למעשה הצדקה להרחיב את הדיבור בטענות הסף שהועלו על ידי משיבה 3, ואולם אעיר בכל זאת בקצרה: הפרקטיקה שננקטה על ידי הוועדה בדרך של יצירת הליך של "התנגדות לא פורמאלית" נעדרת עיגון שבחוק. לא אוכל לקבל טענה האומרת שמצד אחד תינתן למבקש רשות דה פקטו להגשת התנגדות, תוך נכונות לבחון את טענותיו, אך מצד שני, תחת הנימוק שלא מדובר בהתנגדות פורמאלית, לא תעמוד לו הזכות לעתור ו/או לבקש רשות להגיש ערר לוועדה הארצית בניסיון להשיג על ההחלטה. ככל שוועדת הערר סברה שאין מקום לייתן לעותרות אורכה להגשת התנגדות באיחור כה ניכר, היה עליה להחליט כך, ואזי הייתה לעותרות הזכות לעתור כנגד החלטה זו. ואולם, מקום שבו חשבה וועדת הערר, כך במשתמע, שהנושא שהעלו העותרות מספיק חשוב בכדי לבחון אותו לגופו חרף השיהוי, הרי שהמשמעות היא הגשת התנגדות הלכה למעשה, על כל המשמעויות הנובעות מכך. לא בכדי, כך נדמה, גם יו"ר הוועדה לא הזכירה עניין פורמאלי זה בהחלטתה, והוא לא היווה נימוק לדחיית הבקשה למתן רשות ערר למועצה הארצית.

11. אני מקבלת את טענת המשיבות כי בעצם ההחלטה לייעד את המקרקעין לאזור למוסדות ציבור עירוניים לא חרגה הוועדה המחוזית מסמכותה.

חוק התכנון והבנייה (סעיפים 129-139) קובע מדרג בין סוגי תוכניות המתאר, כאשר בראש הפירמידה ניצבת תוכנית מתאר ארצית, אשר מביטה על סוגיות התכנון ברמה הרחבה ביותר הנוגעת לכל הארץ, לאחריה תכנית מתאר מחוזית שמטרתה מצד אחד להגשים את מטרות התכנית הארצית ומצד שני לקבוע בעניינים שיש להם חשיבות כללית למחוז ושעשויים לשמש מטרה לתכנית מתאר מקומית (סעיף 55 לחוק), ואילו בתחתית הפירמידה נמצאת תוכנית המתאר המקומית, אשר נועדה לדייק את תוכנית המתאר המחוזית ולצקת לתוכה תוכן במישור הפרטני יותר.

כאמור, תמ"מ 5 סימנה את המקרקעין "כאזור עירוני בדגש מגורים" וזאת בדומה למרבית שכונות המגורים בתל אביב ׂ(ראה תשריט ייעודי קרקע עמ' 176 לנספחי העתירה). בתמ"מ 5 נקבעו לכל אחד מאזורי היעוד רשימת "שימושים ראשיים" ו- "שימושים נוספים" המותרים בו. בסעיף 4.2.2.1 לתכנית נקבע שהשימושים הראשיים ל"אזור עירוני בדגש מגורים" הם מגורים, מוסדות ציבור לסוגיהם ושטחים פתוחים. מכאן אפוא, שב-"אזור עירוני בדגש מגורים" מותרים שימושים למוסדות ציבור עירוניים ברמת השכונתית או האזור, זאת להבדיל מ- "אזור למוסדות ציבור עירוניים, כלל עירוניים ומטרופוליניים" שעל פי תמ"מ 5 יועד למוסדות חינוך, בריאות רווחה וכו' בהיקף עירוני גדול יותר, או בהיקף כלל עירוני ומטרופוליני (כגון אוניברסיטת תל אביב, בי"ח איכילוב וכו').

מכאן נובע, שעצם ההחלטה לייעד את המקרקעין בתא/5000 למוסדות ציבור בדגש עירוני לא התקבלה בחוסר סמכות באופן שהוא סותר לכאורה את האמור בתמ"מ 5. תוכנית המתאר הכוללנית בחרה מתוך השימושים המותרים במקרקעין על פי התמ"מ, את השימוש אשר לגישתן של רשויות התכנון משקף את המדיניות התכנונית הנכונה וההולמת לגבי המקרקעין והמתחם כולו, כפי שציין החוקר.

12. העובדה שהמקרקעין הוגדרו בתמ"מ 5 באופן שונה מזה שנקבע למתחם שבו הן מצויות, אינו מלמד בהכרח, כטענת העותרים, שתמ"מ 5 מבטא אמירה תכנונית ספציפית ברורה ומפורשת ביחס למקרקעין שעומדת בסתירה לייעוד שנקבע בתא/5000.

אין חולק שרק שבעה אזורים בתל אביב הוגדרו ביעוד "אזור למוסדות ציבור עירוניים, כלל עירוניים ומטרופוליניים" כאשר מרבית אזורי העיר הוגדרו כ"אזור עירוני בדגש מגורים". ברי שלא הייתה כוונה שרק בראשונים תותר בנייה למוסדות ציבור. העובדה שהוחלט בתמ"מ 5 לאבחן בין המקרקעין לבין שאר המתחם הצמוד להם - מתחם שבו ממוקמים שני בתי ספר תיכון, מבנה מרכזי של דואר ישראל, מרכז קהילתי ובית ברבור ועוד שהם מוסדות ציבור גדולים – אין פירושה שהייתה בתמ"מ 5 ראיה תכנונית ספציפית לגבי מקרקעי העותרות, שהיא במובהק שונה משאר המתחם ושהיא בהכרח אינה למוסדות ציבור.

בהקשר זה ציינו משיבות 1 ו-2 כי בעת הפקדת תמ"מ 5, העירייה דווקא התנגדה לייעוד שנקבע לכל המתחם וביקשה שהוא יוגדר כדומה למקרקעי העותרות כ- "אזור עירוני בדגש מגורים" - למרות שממוקמים שם בי"ס תיכון אורט סינגלובסקי והמרכז הקהילתי בית ברבור, שכמובן לא הייתה כל כוונה להרסם ולבנות תחתיהם בתי מגורים. הדבר נבע מהחשש שהגדרת המתחמים ומטרופוליניים תקשה למקם בהם שירותים רובעיים.

זאת ועוד, ככל שניתן להסיק מהתוכניות שאושרו לגבי המקרקעין במשך השנים הרי שהייעוד והשימושים במקרקעין נגזרו מהיותם חלק מהמתחם הציבורי האזרחי שמקיף אותם. באף אחת מהתוכניות לא נכללו במקרקעין שימושי מגורים במנותק מתפיסה תכנונית זו וגם כיום הינם מגורים בעלי משמעות ציבורית (מעון, אולפן עולים, הוסטל, דיור מוגן).

לא ניתן להתעלם גם מהעובדה שתא/5000 אינה משנה תוכניות קיימות והיא גם אינה חוסמת תיאורטית את דרכו של בעל מקרקעין להגיש תוכנית בסמכות מחוזית שסותרת אותה. כמו כן, בהתאם לתא/5000 שימוש לדיור מוגן הינו שימוש אפשרי באזור של מוסדות ציבור עירוניים.

13. לא שוכנעתי כי עצם ההחלטה לקבוע את המקרקעין בייעוד ציבורי נגועה באי סבירות קיצונית אשר מצדיקה התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים. בהקשר זה יש כמובן להזכיר שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו מתערב ככלל בהחלטות תכנוניות ואינו משים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון.

כמו כן, לא שוכנעתי שההחלטה לסמן כך את המקרקעין נגועה בחוסר סבירות קיצונית מעצם העובדה שהיא מצמצמת את שיקול הדעת של הוועדה המקומית. מקובלים עלי הסברי המשיבות לגבי טיבה ומהותה של התוכנית ומערכת האיזונים שהיא מבקשת לשמור, כאשר, שמצד אחד היא מעבירה סמכויות נרחבות לוועדה המקומית, ומאידך, אמורה לתחום ולהגביל את היקף שיקול הדעת שלה.

14. אשר למתן רשות ערר למועצה הארצית: הילכת פס"ד "עין כרם" וכן הפסיקה שבאה בעקבותיו מורים כי רשות ערעור למועצה הארצית תינתן רק מקום בו העניין יהא חשוב אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, או אופי עקרוני, או בעל רגישות ציבורית מיוחדת או נתון למחלוקת ציבורית קשה. במקרה שלנו מדובר בנושא שהוא נקודתי בעיקרו, ונוגע למקרקעי העותרות. לא ניתן לומר שאסקינן במקרה שהוא בעל רגישות ציבורית מיוחדת או בעל השלכה רחבה. לא נראה שלמועצה הארצית יש יתרון יחסי על פני מוסדות התכנון הרבים שדנו ואישרו את התוכנית. העובדה שמדובר בתוכנית כוללנית חדשה לא היווה כשלעצמו נימוק בפסיקה למתן רשות ערר, שכן לא די שהתוכנית היא בעלת חשיבות כללית אלא יש להראות שהעניין, להבדיל מהתוכנית, יהיה בעל חשיבות מיוחדת (עע"מ 5937/14 אברישמי הנ"ל).

על כל אלה יש מצטרף הצורך באיזון בין הנזק שעלול להיגרם מעיכוב באישור התוכנית –תוכנית מקיפה שחלה על כל העיר ויש לה השלכה על פרויקטים לבנייה רבים בעיר - לבין התועלת שבמתן רשות ערר. במקרה שלנו, בהינתן שהתוכנית כבר נדונה בפורומים תכנוניים רבים, הרי שבמערכת האיזונים הכוללת לא נראה שהתועלת שקולה כנגד הנזק.

15. סיכומו של דבר, אני מחליטה לדחות את העתירה.

העותרות ישלמו למשיבות, בתוך 30 יום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שיחולק שווה בשווה בין משיבה 3 לבין משיבות 1ו-2.

זכות ערעור תוך 30 יום.

המזכירות תשגר עותק פק הדין לצדדים

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ו, 18 יולי 2016, בהעדר הצדדים.