<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה –עו"ד רון קופר

הנאשם – נוכח

הסנגור – עו"ד יוסי זילברברג

פרוטוקול

הסנגור:

ביקשתי את המסמכים אשר נמצאים בידי כעת. אני יוצא מנקודת הנחה כי אלו המסמכים אף כי זה נראה לי מעט תמוה. מהמסמכים שלהם אני רואה כי ביום 19.4.16, הוא היה בפגישה אצל הממונה על עבודות שירות. שם אנו רואים כי הוא ממלא את הטפסים כולל שם פרטי, שם משפחה, שם האב ות.ז. הוא חותם גם על המסמכים הללו. חלף לו זמן וביום 15.5.16 שלחו אלי מסמך לפיו, הוא יכול לעבוד ב"פתחון לב" בראשון לציון ונכתב כי התאריך המומלץ הוא 22.6.16. אז נשלחה בקשה לביהמ"ש "רגע רגע רגע טעינו".

אני אומר כך, אנו נמצאים במדינת ישראל. הנאשם הגיע לבית הסוהר. בבית הסוהר ללא ספק מקלידים, יש מחשב והם בודקים. הוא נתן ת.ז. לא העלים ולא הסתיר ולא הטעה. זה עובר עוד ביקורת. אחרי הביקורת, הם עושים בדיקות וכותבים שהוא מתאים.

אז טיעוני הראשון הוא אבטחה שלטונית. השלטונות בודקים, רואים, אומרים לו אתה תתחיל לעבוד ביום 22.6.16 בפתחון לב. באה טענה נוספת, הבהרה לביהמ"ש, שמסתבר שיש זימון לאיחוד משפחות והם נכנסים פתאום לשטח לא שטח שלהם. מה הסיכוי שהוא יקבל או לא יקבל. אדגיש שזה לא התפקיד שלהם לנבא או לדעת אם בסופו של יום משרד הפנים או הממונים על כך ליתן לו את התושבות לאור זה שיש לו אישה וילדים פה או לא. אז בטח הם לא צריכים לדעת, זה לא תפקיד של בתי הסוהר אלא של משרד הפנים.

בנוסף לכך, יש פה משהו שאני חושב שגם ביהמ"ש צריך לקחת אותו בחשבון. כשהגישו את כתב האישום כנגדו, כאילו זה היה היום, כשבית המשפט שאל מה המעמד שלו, הוחלט על ידי המדינה בעקבות אישור שהוצג למדינה מטעם הרשויות המתאימות שיש לו אישור לשהות בארץ ועל כן, לא הגישו כנגדו כתב אישום על שהייה בלתי חוקית בארץ.

אם אנו לוקחים את כל הפרמטרים שציינתי ואנו אומרים שלמרות שיש המלצה של הממונה והוא חזר מההמלצה, מי שקובע בסופו של יום זה ביהמ"ש. הממונה אמר לי שאני רק בגדר ממליץ ומי שמחליט הוא ביהמ"ש בסופו של יום.

אנו הגענו להסדר אך אומר לביהמ"ש כי זה משהו אחר מאחר ויש המלצה חיובית של 22.6.16 מבחינת הממונה. במה נתפוס ? אז אם נלך לפי ההסדר, אני תופס את חווה"ד הראשונית שיש שם המלצה. בגלל הנסיבות המיוחדות, הממונה על עבודות השירות מקבל אותו. ב – 22.6.16 נתן חוו"ד חיובית. הנסיבות המיוחדות, ביהמ"ש בנסיבות מקרה ספציפי זה צריך לומר את דברו לטעמי שיעשה את עבודות השירות.

לא יתכן שקיבלנו רק את המסמכים הללו. שכן, יש מסמכים שממלאים בעבודות שירות. שאלונים, רקע וכל הנושאים ממלאים. תמוהה בעיני איפה כל הטפסים ולא לא הוצגו ומדוע כל הפרוצידורה הוצגה זו אשר בסופו של יום הובילה לחוו"ד חיובית, איפה כל המסמכים הללו ?

ב"כ המאשימה:

באשר לטענתו של הסנגור, הרי שממונה על עבודות שירות השיבה כי אין תיק עבודה והמסמכים הרלוונטיים הם אלה המצויים בפני חברי והממונה עצמה ולכן זכותו של חברי לטעון זאת אך אני מנסה להגן עם על הממונה על עבודות שירות כרשות מנהלית וחזקת התקינות המנהלית מכוונת לכך כי ראוי שלא נטיל מהימנות בדברי הממונה על עבודות השירות.

שנית, חברי ציין כי הוא רואה בחווה"ד הממונה הראשונה אבטחה שלטונית. אני סבור כי הנאשם הוא זה שידע על כך שההיתר שלו זמני. אמרתו לממונה על עבודות שירות כאילו כתובתו, ראשון לציון מלמדת על כך כי הוא עצמו לא בא בכפיים נקיות. ברור כי אותה "אבטחה שלטונית" לה טוען חברי, אינה רלוונטית לאור העובדה כי מקור הטעות, הבלבול והתקלה, מקורה כולה בנאשם.

לגבי הסדר הטיעון, חברי ציין כי הנאשם נמצא מתאים לממונה על עבודות שירות ורק לאחר מכן ,בהודעה מאוחרת, הסתבר כי אינו מתאים כי אין לו אישור שהייה בישראל. חברי מציין כי מכל הבחינות האחרות מתאים. אציין כי הממונה על עבודות השירות כאשר הוא בחן התאמה, הוא לא רק בוחן התאמה פיזית או ניקיון מסכמים, אלא בפניו כרשות מנהלית שלל אפשרויות המחייבות הפעלת שיקול דעת ועליו לבחון, בין היתר סוגיות אחרות מלבד טכניות, כמו למשל, האם הנאשם הוא תושב ישראל ? כאשר עפ"י הנחיית פרקליט המדינה המפורסמת ולפי פס"ד שאגיש שוהים בלתי חוקיים לא יכולים לרצות עבודות שירות בישראל. אוסיף כי בהסדר הטיעון עצמו בבית משפט זה, שאיננו צריכים להדרש לשאלת אחריותו של הממונה על עבודות השירות, מודיעים הצדדים כי במדיה ולא ימצא מתאים לריצוי בעבודות שירות, מכל סיבה שהיא, ובכלל זה אי השמה, ירצה הנאשם את המאסר מאחורי סורג ובריח. הנה אם כן, גם הנאשם ידע עוד בשלב שהוצג ההסדר, כי במידה ולא ימצא מתאים, ירצה את המאסר ממש וראה זה פלא, הנאשם לא מתאים לריצוי בעבודות שירות.

אציין כי אם ביהמ"ש היה זה, אם כל הכבוד לביהמ"ש בהחלטותיו, היה קובע כי מאסר מסוים ירוצה בעבודות שירות והממונה היה דמות שרק מחליטה היכן ומתי, לא היינו נדרשים כלל לסוגית שיקול הדעת של הממונה והיותו כפי שנקבע בפסיקה רשות מנהלית לכל דבר. בסופו של יום, ביהמ"ש גוזר מאסר בפועל והממונה רשאי על פי בקשת ביהמ"ש להודיע האם ניתן לרצות את המאסר שלא מאחורי סורג ובריח ולכן אני סבור כי עצם קיומו של ההסדר ועצם ההודעה של הממונה, אף אם מאוחרת מההודעה הראשונה, יחד עם העובדה שלנאשם כרגע אין אישור שהייה בישראל ובצירוף פסיקה לפיה, שוהים בלתי חוקיים לא ירצו מאסר בעבודות שירות וכן פסיקה שביהמ"ש שקבע עונש אינו מוסמך לשנות אותו במידה והנאשם אינו מתאים לעבודות שירות, כל אלה מחייבים אחת , קביעת ריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח בתאריך נדחה כפי שיחליט ביהמ"ש וכפי הנאשם עצמו היה מודע עת הסכים להסדר.

הסנגור:

ראשית, אומר לביהמ"ש כי חברי לטעמי לא התייחס לעובדה של כל מה שטענתי באשר לאבטחה שלטונית. בנוסף אומר לביהמ"ש כי אכן אנו לא מסתייגים מההסדר כלל. יחד עם זאת, לאור הנסיבות של הדברים שהתרחשו כאן, זה המקום שביהמ"ש צריך לומר לממונה על עבודות שירות אתה קבעת שהוא יכול לבצע עבודות שירות בפתחון לב ביום 22.6.16, אזי, תעמוד מאחורי ההבטחה.

לגבי פס"ד חתואל, שחברי הגיש אותו, אין לי עניין איתו כי אינו קשור לסוגיה שלנו כאן. לא ביקשתי שאם עכשיו אינו מתאים לעבודת שירות, להטיל עליו מאסר על תנאי כי יש לנו הסדר. זה לא מתאים למקרה שלנו.

לגבי גז"ד בעניינו של מר בוקי זיד, שם אותו תושב שהוא תושב בית לחם, נשפט על שהייה שלא כדין ועוד עבירות אחרות. במקרה שלנו, לא נשפט על שהייה שלא כדין. יתרה מכך, אין פה דיון מעמיק שבנסיבות העניין, במקרה שלנו, אינו יכול לבצע עבודות שירות. זו טענת המדינה. ביהמ"ש לא דן בסוגיה זו מעבר לטענה.

הנאשם:

אין לי מה להוסיף.

<#3#>

החלטה

נקבע למתן החלטה/גז"ד ליום 7.12.16 שעה 15:00.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' חשוון תשע"ז, 08/11/2016 במעמד הנוכחים.