1. בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין.

2. בתביעתו התובעת עותרת לסכום של 30,000 ₪.

הסכום בנוי כדלקמן:

1. החזר הלוואה של 20,000 ₪.

2. החזר תשלום דמי ביטוח 1,127 ₪.

3. הוצאות שכ"ט עו"ד 1,170 ₪.

4. אגרת בית המשפט 300 ₪.

5. עבור כאב סבל ועגמת נפש 7,403 ₪.

3. הנתבע עותר לסכום של 33,000 ₪.

הסכום בנוי כדלקמן:

1. תיקון רכב 1,150 ₪.

2. עגמת נפש 31,500 ₪.

סה"כ 33,000 ₪.

3. מקור המחלוקת במערכת יחסים שהתנהלה בין בעלי הדין במשך זמן בה בהצלחה אך לאחר זמן התפרקה תוך כעס הדדי. דברי בעלי הדין בבית המשפט והדרך שבה התייחסו אחת כלפי משנהו, מעידים על עצמת הרגש ועל הדרדרות מוחלטת ביחסים ביניהם. שני הצדדים תוך להט והתרגשות בחרו להתבטא בצורה לא נאותה או מכובדת. אין בכוונת בית המשפט לפרט את דבריהם ויש להניח ששני הצדדים היו מעדיפים לשכוח אותם.

4. אין מחלוקת על כך שבפברואר 2015 הנתבע בקש הלוואה של 15,000 ₪ מהתובעת . העסקה לא בוצעה אך ביום 17.4.15 נחתם ביניהם הסכם לפיו הנתבע קבל הלוואה של 20,000 ₪ מאת התובעת. לפי ההסכם נקבע בין היתר שעל הנתבע להחזיר את ההלוואה בתשלומים של 1,500 ₪ כל חודש החל מנובמבר 2015.

כבטחון להחזר הכסף נשאר אצל התובעת שיק בטחון שנמסר לה בחודש פברואר כאשר היה מדובר על הלוואה בסכום זה. עולה מתוכן ההסכם שנחתם ב-17.4.15 כי העסקה הקודמת מבוטלת.

5. התובעת מלינה על כך שהנתבע לא החזיר לה כל סכום על חשבון ההלוואה. הנתבע מודה בכך שלא החזיר 15,000 ₪ אך טען נמרצות שביצע עבודות השגחה עבור התובעת בשווי של 5000 ₪ וכך הנתבע מסר לביהמ"ש:

"5000 ₪ הייתי צריך לקבל על עבודות שעשיתי. עבודות השגחה ועשיתי שיפוץ של הבית שלי בכל הזמנים האלה. ימים מסוימים אין לי אבל עשיתי את זה". (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 10-15).

התובעת טענה נמרצות שהנתבע כלל לא ביצע עבודות כלשהן.

6. באשר ליתר טענותיה, התובעת מסרה שהנתבע היה נוסע ברכב ללא ביטוח חובה ולכן שילמה את הסכום עבורו. היא צרפה עותק מתעודת הביטוח על רכב הנתבע. באשר לעגמת נפש התובעת טענה כלהלן:

"מבחינתי הוא סחט אותי אפיל רגשית, הוא ניצל את זה שאני טובה וניתנה לו את הכסף... הוא לא הפסיק להטריד אותי באיומים" (עמ' 4 שורות 22-20).

7. באשר לעתירתו הנגדית , הנתבע מלין על כך שהתובעת הגישה תלונה נגדו במשטרת ישראל על איומים ושהתלונה בוטלה אך הוא סבל מעצם החקירה ואחר כך "סבל הנתבע מהתמוטטות עצבים הכל ללא עוול בכפו" (תביעה שכנגד סעיף 11 א').

כמו כן מלין הנתבע על כך שכאשר לא הצליח להחזיר את הכסף התובעת הייתה מטרידה את בנותיה ומאיימת עליהן.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולדחות את התביעה שכנגד ולהלן הנימוקים לכך:

א. תביעת התובעת:

1. אין מחלוקת על כך שהנתבע חייב לתובעת 15,000 ₪. באשר לטענותיו של הנתבע שביצע עבודות עבור התובעת, לא שוכנעתי שאכן כך. לא היה מסוגל הנתבע לתת פרטים כל שהם על עבודות שאותן ביצע.

לכן, מסקנתי שעל התובע להחזיר לידי התובעת כל סכום ההלוואה כסף 20,000 ₪.

2. באשר ליתר עתירות התובעת, מקובל עלי ששלמה עבור ביטח חובה הנתבע אך אין הוכחה שהובטח לה שיחזיר את הכסף, ואולי שלמה במסגרת המערכת היחסים, ללא כוונה שיחזיר לה.

אין להחזיר הוצאות של ייעוץ משפטי במסגרת תביעה קטנה.

באשר ל"כאב וסבל" המשמעות היא כאב פיזי כתוצאה מתאונה או פגיעה. אין לעתירה זו כל בסיס.

באשר לעגמת נפש, גם עתירה זו אינה מקובלת .אין ספק שהתנהלות הנתבע גרמה לתובעת כעס והטרדה אך אין די בכך להצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש. אולם סבורני שש לפצות את התובעת בגין הפרת חוזה ההלוואה. אני מעמיד את הפיצוי ב-2000 ₪.

ב. תביעת הנתבע:

אין כל ממש בתביעה זו אשר הוגשה אך ורק בניסיון לתת משקל כנגד תביעת התובעת. יתכן שסבל הנתבע מכך שהתובעת התלוננה עליו במשטרת ישראל ושלחה מסרונים לא נעימים לבנותיו. אך הנתבע גם שלח מסרונים מעליבים ביותר לתובעת. ברור שכאשר התברר לתובעת שהנתבע לא מתכוון להחזיר לה את הכסף, הדבר גרם לה כעס ותסקול רב. מקור הכעס הוא בכך שהנתבע לא שילם את החוב שלו ותו לא. אין לו להלין אלא על עצמו.

אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע 22,000 ₪ ועוד 500 ₪. הוצאות הדיון תוך 21 יום מהיום אם לא כן, הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ו, 17 מאי 2016, בהעדר הצדדים.