לפני בקשה לעכב ביצוע צו סגירה שניתן במסגרת גזר דין מיום 26.10.16, ואשר ביצועו עוכב עד ליום 1.11.18.

יובהר כי המבקש הוא בעלים של תחנת דלק הנמצאת בישוב פורדיס, לה היה בעבר רישיון עסק זמני, אך הוא לא חודש, והמבקש ניהל עסק ללא אישור החל מינואר 2015.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש, הוא פעל להוציא רישיון עסק, אך רק לאחרונה הוגשה מצדו בקשה חדשה לרשות המקומית לקבלת הרישיון, ובבקשה זו טרם ניתנה החלטה.

לטענת המבקש, לא יגרם נזק כלשהו לציבור מהיענות לבקשה נוכח העובדה כי מדובר בעסק שפועל מזה עשרות שנים. לעומת זאת, סגירת העסק בטרם יתאפשר למבקש להשלים את הליך הוצאת הרישיון, יגדע את מקור פרנסתו של המבקש, כאשר מדובר במקור פרנסה יחיד, שהופעל במשך עשרות שנים.

המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, למבקש ניתנה שהות של שנתיים להסדיר את הוצאת רישיון העסק, אך הוא ישב במהלך כל התקופה בחיבוק ידיים, לא עשה מאומה ורק בחודש האחרון, לפני תום עיכוב ביצוע פסק הדין, הגיש בקשה חדשה.

דיון בבית המשפט:

בדיון הדגיש ב"כ המבקש כי נוכח הבחירות למועצה המקומית היו עיכובים עם הגשת הבקשה המחודשת לרישיון העסק, ומהאישור שניתן למבקש עולה כי, לכאורה, כי אין מניעה ליתן רישיון עסק למבקש (ראה מכתב המצורף לבקשה).

בנוסף נטען כי עסקו של המבקש עומד בתנאי הבטיחות, ויש לו אישור של שירותי כבאות והצלה ומשרד להגנת הסביבה, ואינו מסכן את הציבור, ולכן עיכוב צו הסגירה לא יגרום לכל שינוי במצב הקיים כבר עשרות שנם.

ב"כ המשיבה חזר על התנגדותו לעיכוב ביצוע צו סגירה. לטענת המשיבה, הפעלת תחנת דלק ללא רישיון עסק, בהעדר אישורים של כל הגורמים הרלוונטיים, מהווה סכנה לציבור ולסביבה. לגבי האישורים שהוגשו על ידי המבקש נטען כי מדובר באישורים ישנים: אישור שירות כבאות והצלה משנת 2016, כאשר נראה כי לא מדובר באישור, אלא בקביעת תנאי הסף. המסמך השני שהוגש הוא בדיקת תדלוק משנת 2014, והוא אינו רלוונטי לשנת 2018.

עוד הודגש על ידי ב"כ המשיבה כי המבקש לא עשה מאומה מאז מתן גזר הדין, מלבד הגשת בקשה לפני חודש ימים לקבלת רישיון עסק, כאשר לבקשתו הנוכחית לא צירף מסמכים חדשים ורלוונטיים.

ב"כ המשיבה הפנה להחלטה שניתנה בעפ"א 48799-06-18, שם נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע צו סגירה, וביקש ללמוד מפסק דין שם גם לענייננו.

בתום הדיון הוריתי למבקש להמציא לבית המשפט אישור עדכני של שירות כבאות והצלה, אישור של חברת סע-דלק, אישור של משרד להגנת הסביבה והעתק מהבקשה שהוגשה למועצה, על כל נספחיה.

בתאריך 2.12.18 הוגש עדכון מטעם המבקש בצירוף אישור שירותי כבאות והצלה מיום 20.11.18 ואישור חברה לבדיקת ואחזקת ציוד הכיבוי בבית העסק מיום 8.11.18; אישור מאת חברת הדלק המספקת דלקים לבית העסק; אישור בדיקה טכנית מיום 26.11.18 ועותק מהבקשה למתן רישיון עסק שהוגש בתאריך 14.11.18.

באשר לאישור משרד להגנת הסביבה, נטען כי המבקש פנה ישירות למשרד להגנת הסביבה, והמשרד אישר כי קיבל פניה של המועצה המקומית לבדיקת בית העסק, אך טרם נערכה הבדיקה.

עדכון מטעם המבקש הועבר לתגובת המשיבה, אשר ביקשה לדחות את בקשת המבקש. לטענת המשיבה, המבקש לא צירף את כלל המסמכים הדרושים, כפי שהורה בית המשפט, ואישור של שירות כבאות והצלה שצורף מהוה פירוט תנאי סף בלבד, ולא צורף אישור כי המבקש עומד באותם התנאים.

תגובת המשיבה הועברה לתגובת המבקש, אשר הגיש בתאריך 13.12.18 תגובה לה צירף תסריט שצורף לבקשה לקבלת רישיון עסק, וכן עדכון כי בתאריך 16.12.18 נעשה ביקור בעסק מטעם משרד להגנת הסביבה, אך טרם ניתן אישור של המשרד, כאשר במעמד הבדיקה לא הוסב תשומת ליבו של המבקש לליקויים כלשהם.

המשיבה הגישה תגובתה לעדכון, לפיה המבקש מודה כי נכון להיום אין בידיו את כל האישורים הדרושים, ובשים לב כי במהלך שנתיים מיום גזר הדין לא פעל לקבלת רישיון עסק, ביקשה להורות על סגירת העסק לאלתר.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות בכתב ושמעתי טיעונים בעל פה שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

גזר דין כנגד המבקש ניתן לפני כשנתיים, כאשר ביצוע צו סגירה עוכב עד ליום 1.11.18, ועל המבקש היה לפעול להוצאת רישיון עסק ללא דיחוי. המבקש "התעורר" והחל לפעול בנדון רק לאחרונה, כשבמקביל הוא מגיש בקשה לעכב ביצוע צו סגירה לתקופה נוספת.

יודגש כי גם אם באיחור, בחודשים האחרונים עושה המבקש מאמצים על מנת לקדם קבלת רישיון עסק, ובין היתר, הוא הגיש בקשה למועצה, פנה לקבלת האישורים הרלוונטיים, גם אם חלקם (אישור המשרד להגנת הסביבה) טרם התקבלו, והוא פועל במרץ, על מנת לקדם את הליך קבלת הרישיון.

עוד אדגיש כי ממכתב של ראש המועצה עולה כי, לכאורה, לא תהיה מניעה לתת את רישיון העסק המיוחל.

מהמסמכים שהוגשו עולה, לכאורה, כי אין סכנה בטיחותית להמשך ניהול העסק הן מבחינת אופן החזקת הדלקים במקום והן מבחינת רשות כבאות והצלה (האישור שצורף, אומנם, מפרט את תנאי הסף, אך הוא גם מאשר הוצאת רישיון העסק לתחנה, ולכאורה, מהווה אישור הדרוש והמספיק לצורך קבלת רישיון העסק).

בשים לב למאזן הנוחות בין הצדדים, מחד – הנזק העלול להיגרם למבקש מסגירת העסק שפעול מזה עשרות שנים, ומאידך – חשיבות רבה לקיום החלטות שיפוטיות בזמן שנקבע, סבורני כי במקרה זה הכף נוטה למתן עיכוב ביצוע מדוד.

במאזן הנוחות שקלתי גם את העובדה כי במשך מרבית שנות פעילות של העסק, היה למבקש רישיון עסק זמני, את העובדה כי הבקשה החדשה לקבלת רישיון עסק כבר הוגשה למועצה, ונעשו בדיקות על ידי הגורמים הרלוונטיים בעסקו של המבקש, וכי קיימת סבירות גבוהה כי הרישיון יינתן (ראה מכתב של ראש המועצה). מכאן נראה כי לכאורה, לא קיים סיכון לבטיחות הציבור מהמשך הפעלת העסק, וכי רישיון העסק נמצא בהישג היד.

אציין כי עיינתי בפסק הדין, אליו הפנה אותי ב"כ המשיב, אך סבורני כי אין להקיש ממנו על המקרה שבפנינו, כאשר שם לא נעשתה כל פעולה מצדו של העורר, כדי לקדם הוצאת רישיון עסק.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע של צו סגירה ב- 90 ימים מהיום. בתקופה זו על המבקש לפעול במרץ לצורך קידום קבלת רישיון העסק.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.