לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 20,083 ₪, אשר עילתה נזקים שנגרמו לרכוש התובעת (מעקה בטיחות מסוג W, אספלט ושלט), עקב תאונת דרכים מיום 8.5.14, בכביש מספר 6, בין מחלף דניאל למחלף נשרים לכיוון דרום (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעות הבוקר המוקדמות, והיו מעורבים בה מספר רכבים, ביניהם משאית הנתבעת, אשר פגעה במעקה הבטיחות והסבה לו נזק (ראו תמונות בצבע ת/2 בהן נראה מעקה הבטיחות לפני התיקון ותמונות בצבע ת/1 בהן רואים את מעקה בטיחות לאחר התיקון). אין מחלוקת כי האחריות לגרם הנזק לרכוש התובעת רובצת לפתחה של הנתבעת. המחלוקת היחידה בתיק זה נסבה על היקף הנזק שנגרם לתובעת בתאונה. כאן המקום לציין, כי לפני הגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובעת סכום של 4,412 ₪, על יסוד שומה נגדית, אשר לא צורפה לכתב ההגנה (למרות שבפתח כתב ההגנה נטען שהשומה האמורה מצורפת אליו) ושומה נגדית נטענת זו אף לא הוגשה כראיה מטעם הנתבעת בגדרי ההליך. לטענת הנתבעת, התובעת פעלה בכל דרך אפשרית על מנת להגדיל נזקיה וזאת בניגוד לעקרון היסוד בדיני הנזיקין בדבר הקטנת הנזק. עוד טוענת הנתבעת, כי הנזקים הנתבעים בתביעה הינם מוגזמים ואינם עומדים בשום יחס לנזק שנגרם בפועל לרכוש התובעת בתאונה. התובעת מצדה טוענת כי יש לקבל את התביעה במלואה על יסוד חוות דעתו של השמאי מטעמה, מר ירון רומנו, אשר לא נסתרה. התקיימו לפני מספר דיונים בהם נחקרו שמאי התובעת, מר ירון רומנו, וגב' אסנת רווח, מנהלת מחלקת תביעות ביטוח בתובעת. כמו כן הוגשו כראיה תמונות של מעקה הבטיחות הניזוק לפני התיקון ולאחריו. בתום הדיון שהתקיים לפני ביום 16.5.19 הסמיכוני הצדדים לפסוק בתביעה בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, בצירוף נימוקים תמציתיים. לאחר ניתוח המסד הראייתי בכללותו, ולאחר בחינת הוראות הדין, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ראשית, לא ברור, מדוע הנתבעת לא הגישה מאז שנת 2015 ועד עצם היום הזה, את השומה הנגדית הנטענת מטעמה, על יסודה, כך הטענה, שילמה לתובעת סכום של 4,412 ₪, המגלם, לטענתה, את הנזק שנגרם לרכוש התובעת בתאונה. ברי, כי הימנעות זו מצדה של הנתבעת, פועלת לחובתה. שנית, התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לאי הגשת קבלות המעידות על תשלום בפועל לספקים השונים בגין תיקון הנזק. התובעת הסתפקה בצירוף חשבוניות מס קולקטיביות וחשבונות עסקה, ובכך אין די. כידוע, על התובעת להביא ראיות מספיקות לעניין עלות השבת המצב לקדמותו בפועל, וכזאת, לטעמי, לא נעשה. במקרה הנדון, לא נמצא כי עמד בפני התובעת קושי מיוחד להביא קבלות על מנת להוכיח את שיעור נזקה, ומכל מקום, אין עסקינן בנסיבות שבהן בלתי אפשרי לעשות כן. שלישית, התובעת תבעה בכתב התביעה סכום של 480 ₪ בגין שכר טרחת השמאי רומנו, בעוד השמאי רומנו העיד לפני, כי שכר טרחתו עומד על 600 ₪, אך לא הוגשה קבלה על כך. רביעית, רכיב הוצאות התקורה נטען בכוללניות בכתב התביעה ובחוות דעתו של השמאי רומנו, ולא הוכח באופן קונקרטי, בתביעה שלפני. קביעה קטגורית וגורפת לפיה, שיעור הוצאות התקורה עומד בכל תביעה על 15% מעלות הנזק הישיר, אינה מתיישבת את עקרונות דיני הנזיקין בדבר השבת המצב לקדמותו והקטנת הנזק. חמישית, לאחר עיון בחוות דעת השמאי רומנו, ולאחר שמיעת עדותו לפני, הנני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה קיים קושי להעריך את הקשרן, נחיצותן וסבירותן של חלק מההוצאות השונות להן טענה התובעת (חיוב ב- 12.5 שעות עבודה של המהנדס האזרחי גפני, בלא הצגת קבלה על תשלום בפועל ובלא שמיעת עדותו; חיוב עבור צוות אבטחת לילה, כולל עגלת חץ ובלוני תאורה, כאשר התאונה אירעה בשעות הבוקר המוקדמות ונעשה חיוב בגין צוות אבטחה ליום; עלות מהנדס נוסף מטעם המפעיל). הוכחת הצדקת החיוב ברכיבים אלה חייבה תשתית ראייתית רחבה ומוצקה יותר מזו שהוצגה לפני. שישית, בשל הנוגע ליתר רכיבי הנזק הישיר, סבורני כי התובעת עברה את משוכת ההוכחה הראייתית באופן שנזקים אלה הוכחו במידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין, כמתחייב מההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בעניין הנסון (רע"א 3608/17). אני מאמצת את האמור בחוות דעת השמאי גפני באשר אליהם, משלא נסתרו בחוות דעת שמאית נגדית, ומורה לנתבעת להוסיף ולשלם לתובעת סכום כולל של 8,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 31.12.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת באגרה בסך 378 ₪, שכר השמאי רומנו, כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,800 ₪. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום מהיום.

מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעת, באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.