1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע בערר (ב"ש) 4526-15, שניתנה על ידי כב' הדיין, מיכאל זילברשמיד, ביום 17.12.15, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו ארעי אשר יעכב את התייצבותו במתקן השהיה "חולות".
2. המבקש, נתין אריתריאה, יליד 1989, הסתנן לישראל ביום 4.4.10. המבקש מתגורר בלוד ועובד כפועל בניין. ביום 28.10.15 נערך למבקש שימוע לבחינת אפשרות למתן הוראת שהיה במתקן "חולות". המבקש ציין כי בדרכו לישראל נשבה במשך חודשיים על ידי בדואים בסיני, שדרשו ממנו כספים נוספים, עד ששלם את הסכום שנדרש על ידם. עוד ציין כי אין לו בת זוג או ילדים בישראל ואינו סובל מבעיות רפואיות וכי הגיש בקשת מקלט ביום 26.8.15. בתום השימוע הוחלט כי המבקש עומד בתנאים שנקבעו בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954 (להלן – "החוק"), והוצאה לו הוראת שהיה במתקן "חולות" למשך 12 חודש, החל מיום 23.11.15.
3. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים בבאר שבע, יחד עם בקשה לצו ביניים. בד בבד עם בקשות אלה התבקש צו ארעי במעמד צד אחד, אשר ישהה את התייצבות המבקש במתקן "חולות". בית הדין לעררים עכב את מועד כניסת המבקש למתקן "חולות" עד שיוגש לעיונו פרוטוקול השימוע שנערך לו. ביום 17.12.15, הורה בית הדין לעררים על דחיית הבקשה לצו ארעי.

בית הדין קבע, כי סיכויי הערר אינם גבוהים וכי בשלב זה, לא קיים חשד סביר כי המבקש הינו קורבן לעבירת סחר בבני אדם, שכן טענות העורר לא נתמכו בתשתית ראייתית. אמנם, המבקש טען בשימוע שנערך לו, כי נקשר עד ששולם כופר תמורת שחרורו, אך במקביל טען כי לא חווה חוויות חריגות בדרכו לישראל. כך או אחרת, טענות אלה יבחנו לעומק במסגרת הבקשה לסעד זמני ובדיון בערר לגופו. עוד נקבע, כי אין מניעה כי בקשתו של המבקש למקלט מדיני תידון בעודו שוהה במתקן "חולות". בית הדין סבר כי לא הוכח קיומו של "נזק חמור שאינו בר תיקון", כדרישת התקנות, שכן המבקש אמנם טען למצב נפשי לקוי אך לטענה זו לא צורפו אסמכתאות רפואיות כלשהן שיוכיחו, כי מצבו של המבקש יחמיר אם ישהה במתקן השהיה, מה עוד שקיימת סמכות לרופא במרכז השהיה להורות על טיפול במבקש בתנאים מיוחדים או על שחרורו מהמתקן במידה ויחשוב כי יש צורך בכך. על כן, נקבע כי על המבקש להתייצב במתקן "חולות" עד ליום 31.12.15.

1. מכאן הבקשה. המבקש טוען, כי נפל קורבן לעבירות סחר בבני אדם, שכללו מכות, עינויים ומעשי סדום, בהיותו בסיני. כתוצאה מכך, הוא סובל מכאבי גב ומבעיות נפשיות המתבטאות בחרדות והרטבות ליליות. בנסיבות אלה, שהייתי במתקן "חולות" תגרום לו לנזק נפשי חמור. מתן הוראת השהיה בנסיבות אלה אף אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, לפיהן לא תינתן הוראת שהיה כאשר מצבו הבריאותי של המסתנן אינו מאפשר זאת. אין למבקש יכולת של ממש להציג ראיות, בנסיבות בהן מדובר בדברים שהתרחשו בסיני לפני 4 שנים; ממילא, הפסיקה הכירה זה מכבר במשקלן של עדויות של קורבנות עבירות מין, גם אם המדובר בעדויות כבושות. לאור האמור, יש לאפשר לערר שהגיש המבקש להתברר בעודו חופשי.

המבקש מוסיף וטוען, כי עורכי השימוע השפילו אותו, קראו לו שקרן, הוציאו אותו מהחדר ואף אזקו אותו למשך חמש שעות בשל טענות ההתעללות שהעלה בראיון, תוך שהם משמיטים מפרוטוקול השימוע חלק מהטענות שהועלו. כן מלין הוא על כך שבקשת המקלט שהגיש לא נבחנה על אף שהיה קורבן לרדיפה פוליטית חמורה בסודן. לעמדתו, שהותו ב"חולות" תפגע בחירותו ותמנע ממנו אפשרות להתפרנס ולנהל את הליכיו המשפטיים כראוי. המבקש מוסיף ומפנה לפסיקה לפיה אין מקום לשלוח מסתננים באופן גורף למתקן "חולות" בעודם חוסים תחת הגנה קולקטיבית שאינה מאפשרת את גירושם לארץ מוצאם.

1. דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי לקבל את תגובת המשיב.

הבקשה שכאן מופנית כלפי החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע שלא ליתן צו ארעי במעמד צד אחד, אשר ישהה את מועד כניסת המבקש למתקן "חולות". המדובר בשלב ראשוני של הדיון, בו טרם נידונה הבקשה לסעד ביניים, וודאי שטרם נידון הערר לגופו, ובית הדין לעררים התבקש לעכב את כניסת המבקש ל"חולות", מבלי להמתין לקבלת תשובת המשיב. תקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי דין והמינהל בבית דין לעררים), תשע"ד – 2014 קובעת, כי צו ארעי מעין זה ינתן רק כאשר השהיית ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים "עלולה לגרום נזק חמור שאינו בר תיקון". בשלב מוקדם זה, בית המשפט אף אינו נדרש לבחינת טענות מקדימות או לסיכויי ההליך (בר"מ 3832/14 ימנה נ' משרד הפנים, עמ' 6 (פורסם בנבו) (5.6.14)).

1. המבקש טוען, כי שהותו במתקן "חולות" תגרום לו לנזק חמור בשל מצבו הנפשי הקשה, במסגרתו הוא סובל מחרדות ומהרטבת לילה, בעקבות הקשיים שעברו עליו בסיני בדרכו לישראל. טענה זו לא נתמכה במסמכים רפואיים כלשהם, גם לא מטעמה של המרפאה בה המבקש טוען כי הינו מטופל. יוער בהקשר זה, כי המבקש טוען כי דבריו בעניין מצבו הנפשי לא נרשמו בשימוע על אף שנאמרו וכי באופן כללי התנהלו כלפיו עורכי השימוע באופן שאינו ראוי וזאת בלשון המעטה. דין טענות המבקש באשר לשימוע להתברר לגופן במסגרת הערר, אך בכל הנוגע להוכחת קיומו של מצב נפשי קשה, הרי שאין די באמירה בעלמא אלא יש לסמוך טענה זו על מסמכים רפואיים.
2. עוד טוען המבקש, כי שהותו ב"חולות" תפגע בחרותו, תמנע ממנו להתפרנס ותקשה על ניהול הליכיו המשפטיים. אין ספק כי אכן ההתייצבות ב"חולות" תפגע בחרות המבקש וביכולתו לעבוד, אולם נזק זה אינו שונה מהנזק הנגרם לכל מסתנן לו ניתנת הוראת שהיה במתקן "חולות" ועל כן, גם הוא אינו עומד בדרישה לקיומו של נזק חמור שאינו בר תיקון. באשר לניהול ההליכים המשפטיים, הרי שאין מניעה, כי המבקש ינהל אותם במהלך שהותו ב"חולות", אשר הינו, כזכור, מתקן שהיה פתוח המאפשר יציאה וחזרה ממנו.

על כן, לא עלה בידי המבקש להוכיח את קיומו של נזק חמור שאינו בר תיקון שיגרם מהשהיית ההחלטה בעניינו וכניסתו, ולו באופן זמני, למתקן "חולות".

1. עוד טען המבקש, כי הינו נפגע עבירת סחר בבני אדם, לאחר שעבר התעללות גופנית ומינית בסיני בדרכו לישראל ועל כן אין מקום להשמתו ב"חולות". טענה זו מקבלת תמיכה חלקית בשימוע שנערך לו, בו ציין המבקש כי שהה בסיני חודשיים שכן "רצו עוד כסף הבדואים", ולכן "ישבתי וקשרו אותי עד ששלמתי את הכסף שדרשו". עם זאת, המבקש אינו מציין בשימוע זה התעללות מינית. על כל פנים, טענה זו נוגעת לסיכויי הערר, ועל כן אין מקום לדון בה במסגרת הליך זה; חזקה על בית הדין לעררים, כי יתייחס לטענה זו לגופה במסגרת הדיון בערר.
2. מוסיף המבקש, כי אין מקום להשמתו ב"חולות" בהיותו חוסה תחת ההגנה הקולקטיבית הניתנת למסתננים מאריתריאה, תוך שהוא מפנה לפסיקה בעניין זה. הפסיקה אליה מפנה המבקש אינה רלוונטית, שכן היא נוגעת לנוסחו הקודם של החוק למניעת הסתננות, כאשר בחוק הקיים הובהר במפורש, בדברי ההסבר לו, כי הוא חל על האוכלוסיה בגינה נוקטת מדינת ישראל במדיניות אי החזרה (ה"ח הממשלה 904, עמ' 430 (1.12.14)). גם הטענה בדבר בקשת המקלט שהגיש המבקש אינה רלוונטית שכן ניתן לברר בקשה זו בעוד המבקש שוהה ב"חולות".
3. סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לביה"ד לעררים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ו, 30 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.