בפני בקשת התובעת למנות לה מומחה רפואי בתחום האורטופדי על מנת שיחווה דעתו באם נותרה לה נכות כתוצאה מתאונת דרכים שארעה לה ביום 25.5.15.

כפי שציינתי בהחלטה קודמת מיום 26.12.16 קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות, אם כי מסכימה אני עם ב"כ הנתבעים כי מדובר בראשית ראיה במדרג נמוך בעיקר ככל שהדבר נוגע לקשר בין אותה נכות אפשרית לבין הפגיעה בתאונה שנדמית להיות קלה והתובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק למחרת היום.

בדיון מיום 26.12.16 החלטתי שלא למנות מומחה לנוכח כפירת הנתבעים בחבותם כלפי התובעת, אך מאז הדיון התברר כי בניגוד למידע שנמסר אז, בנתיים הורשע הנתבע 2 בכתב אישום ממנו עולה כי התאונה אכן התרחשה ורכב הנתבע 2 אכן פגע בתובעת בעת שזו חצתה מעבר חציה. לנוכח הרשעה זו, ועל אף שהנתבעים עודם עומדים על כפירתם בחבות ומבקשים שהות על מנת לבחון את תיק המשטרה ולגבש עמדה ביחס להרשעה, הרי ברור כי הכף נוטה כעת ל"טובת" התובעת בהתיחס למינוי, שכן לכאורה, בשלב זה, קיימת חבות של הנתבעים כלפיה.

עם זאת, לנוכח קלישות הראיה, והעובדה שהתובעת בחרה שלא למצות את זכויותיה במל"ל בהיות התאונה בגדר תאונת עבודה, שקלתי באם נכון להשית על התובעת את שכר המומחה או חלקו, אולם במכלול הנסיבות, לרבות מצוקתה הכלכלית הנטענת של התובעת, איננה סבורה כי הדבר מוצדק במקרה זה.

משכך אני מורה על מינויו של ד"ר נורמן דורון כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו באם לתובעת נותרה נכות שהיא תוצאה של התאונה מושא התביעה.

שכר המומחה ישולם על ידי הנתבעת 1, אולם ככל שבסופו של יום יקבע המומחה כי לא קיימת נכות או כי זו קיימת אך אינה קשורה לפגיעתה בתאונה, יקוזז שכר המומחה מכל סכום שייפסק, ככל שייפסק לטובת התובעת.

אין להמציא למומחה החלטה זו אלא את כתב המינוי הפורמאלי בלבד.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ז, 09 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.