1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פ' שטרק) בב"ש 4311/15, מיום 30.11.15, בגדרה דחה את בקשת המערער לבטל צו הריסה שהוציאה המשיבה כנגד בניין המצוי בשכונת ג'בל מוכבר והכולל מבנה חד קומתי בשטח של כ-120 מ"ר.

2. צו ההריסה הוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית על פי סמכותה לפי סעיף 238א(ב)(ב1) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

3. בהחלטה מושא הערעור, סוקר בית המשפט קמא את פרטיו של המבנה שנבנה על שטח שלגביו קיימת תכנית המייעדת את הקרקע לשטח ציבורי פתוח. בית המשפט מציין, כי לצו ההריסה צורפו תצהיריהם של מר חן פרנקל ממונה בוועדה המקומית ירושלים (להלן: "פרנקל") ומרכז פיקוח ביחידה הארצית לפיקוח על הבנייה מחוז ירושלים מר שמעון אהרון (להלן: "המפקח"). בית המשפט מוסיף, כי בדיון מיום 22.7.15, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המערער ישיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה ביום 2.7.15 ובין היתר הוא נדרש לאטום את כל פתחי המבנה. ביום 13.8.15 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המורה למערער לאטום את כל פתחי המבנה ובמידה ולא יעשה כן ייהרס המבנה, מבלי להידרש לשאלת תקינותו של הצו.

4. ביום 6.9.15, התקיים דיון הוכחות בבקשה, שבמסגרתו העיד מטעם המשיבה, המפקח ומטעם המערער, העיד המערער עצמו. בית המשפט קמא סקר את טענות הצדדים ובמוקדן טענות המערער, כי הצו אינו עומד בדרישות החוק מאחר שאינו מבוסס על תצהיר מהנדס ולא צורף אליו תצהיר מהנדס. עוד נטען, כי תצהירו של פרנקל שהינו פקח, אינו תצהיר של גורם מקצועי בכיר המוסמך לחתום על תצהיר כזה. בנוסף צוין, כי נמנע מהמערער לחקור אותו ובכך נפגעה זכותו המשפטית החוקית למשפט הוגן. עוד נטען, כי לפני יו"ר הועדה לא עמדה התשתית הראייתית המספקת להוצאת הצו וכי הפיקוח על האזור שבו ממוקם המבנה, נשוא הצו, הינו בסמכות הועדה המקומית ולכן לוועדה המחוזית אין סמכות להוציא צו לגביו. בנוסף נטענה פגיעה קשה וחזיתית בזכות המערער לקניין.

5. מנגד, נסקרו טענות המשיבה, לפיהן מדובר במבנה ללא היתר ונאמר כי תצהירו של פרנקל מבוסס על דוחות המפקח ולכן לא היה מקום לאפשר את חקירתו וכן כי טענות המערער חסרות בסיס והצו הוצא כדין על ידי המשיבה.

6. בהחלטתו עמד בית המשפט על השוני בין הוצאת צווי הריסה על ידי הוועדה המקומית לפי סעיף 238א(א) לחוק, לבין הוצאת צווי הריסה על ידי הועדה המחוזית לפי סעיף 238א(ב)(ב1) לחוק. השוני בין הסמכויות מתמקד בזהותו של המצהיר, כאשר במצב שבו הצו נחתם על ידי יו"ר הועדה המקומית נדרש תצהיר מהנדס. אולם, כאשר הצו נחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית, הדרישה היא לתצהיר מתכנן המחוז או מי שהוא הסמיכו לכך. בעניין זה היפנה לקביעה ברע"פ 5326/13 מוסא נ' מדינת ישראל–הוועדה המחוזית לתו"ב ירושלים (פורסם בנבו, 12.11.13) (להלן: "עניין מוסא"), לפיה תצהיר מטעם יו"ר הועדה המחוזית אינו חייב להיחתם על ידי מהנדס או אדריכל.

7. על פי קביעת בית המשפט, טענתו של המערער התמקדה בתפקידו של פרנקל שהינו פקח, אולם אליבא דבית המשפט, על פי החוק החשיבות אינה בזהות תפקידו של המצהיר, אלא בעובדה שפרנקל הוסמך לתת את התצהיר על ידי מתכננת המחוז. נפסק כי מאחר שהוכח כי מר פרנקל הוסמך כאמור, לא נפל פגם במתן התצהיר על ידו.

8. בנוסף, נדחתה טענת המערער לפיה מאחר שלא צורף תצהיר מהנדס, אין הצו עומד בדרישות סעיף 238א לחוק. נאמר, כי דרישת החוק היא שצו ההריסה המנהלי מטעם הוועדה המחוזית יתבסס על תצהיר של מי שהוסמך לכך על ידי יו"ר הועדה או מתכנן המחוז, ובמקרה דנן הוסמך פרנקל על ידי יו"ר הועדה המחוזית, הגב' דלית זילבר.

9. בנוסף, נדחתה הטענה שסירוב המשיבה להעיד את פרנקל פוגע בזכותו של המערער להליך הוגן. בעניין זה קיבל בית המשפט את עמדתה, כי מאחר שהתצהיר האמור מבוסס על עובדות תצהירו של המפקח, אין מקום להידרש לחקירתו של פרנקל לצורך בירור העובדות שביסוד התצהיר. זאת, לאחר שהמפקח העיד ועדותו נמצאה מהימנה ומקובלת על בית המשפט.

10. בית המשפט גם דחה את טענת המערער בדבר פגיעה בזכויותיו בניגוד לפיסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עקב אי מתן האפשרות לחקור את פרנקל, זאת מאחר שלפי קביעתו התצהיר אינו כולל עובדות מידיעתו האישית של המצהיר, אלא מבוסס על דוחות פיקוח ותצהיר המפקח שנחקר. עוד נקבע, כי המערער לא בא לבית המשפט בידיים נקיות, זאת מאחר שעצם הקמת המבנה נעשתה ללא היתר בנייה והמערער לא עמד בהסכמות שהושגו בבית המשפט להתאמת המבנה.

11. באשר לטענה כי מיקום הנכס אינו בסמכות הועדה המחוזית, קבע בית המשפט, בהתבסס על האמור בסעיף 12(א) לחוק, כי סמכויות הועדה המחוזית כוללות בתוכן את כל הסמכויות של הועדה המקומית. בנוסף, נדחתה טענת ב"כ המערער כי המפקחים קיבלו הנחיות ברורות לפיהן האחריות הפיקוח לגבי האזור שבו ממוקם הנכס, הינה בסמכות הועדה המקומית ולא הועדה המחוזית. נקבע, כי הטענה נטענה ללא הצגת ראיה וללא ביסוס עובדתי. עוד נקבע, כי מעדותו של המפקח עולה שמדובר בהנחיות אשר מעצם טבען הן נורמות לא פורמאליות וגמישות ולפיכך הרשות רשאית לסטות מהם שעה שבא לפניה מקרה מיוחד שנסיבותיו מצדיקות סטייה מן הכלל. לאור האמור, רשאית הועדה המחוזית לשנות סדרי עבודה במרחב התכנוני המחוזי על פי הצורך ועל פי שיקולים מקצועיים ולכן אין מקום לטענה בדבר חוסר סמכות.

12. בסיכום החלטתו, עמד בית המשפט על כך, שבמהלך ניהול ההליך הוגשו מספר בקשות מטעם המשיבה לביטול עיכוב הביצוע. זאת מן הטעם שהמערער מפר את החלטות בית המשפט, כולל המשך הבנייה על ידי המערער ואי ציות ההחלטה המורה על איטום המבנה. בית המשפט קבע בעניין זה, כי ביצוע הצו טרם ההכרעה לבקשה על הביטול יהפוך את ההליך לבטל מעיקרו מטעמי צדק, חרף התנהגות המערער לאורך ההליך.

13. יחד עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה לחיוב המערער בהוצאות בשל התנהגותו והטיל עליו לשלם סך של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

עיקרי טענות הצדדים

14. בערעור שלפניי טוען המערער, כי צו ההריסה הודבק על המבנה ללא כל צרופות וזאת בניגוד לקביעתו השגויה של בית המשפט וכי במצב דברים זה יש מקום לטעון את כל הטענות כנגד הצו בעת הגשת הבקשה לביטולו או לעיכוב ביצוע. נטען עוד, כי הצו הוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית, מבלי שהוגש לו התצהיר נכון ומדוייק בעניין הבנייה וכן לא עמדה לפניה תשתית עובדתית מספקת בטרם חתימת הצו. נטען בנוסף, כי לצו ההריסה לא צורף תצהירו של פרנקל וכי המשיבה התנגדה לחקירתו של פרנקל ובית המשפט לא נתן החלטה בעניין שבמחלוקת שבין הצדדים. מעבר לכך, שלילת חקירתו של פרנקל עיקרה, לטענת המערער, את כל ההליך בבית משפט קמא. שכן, לא איפשרה למערער לטעון את הטענות שמכוחן ניתן להביא לביטול צו ההריסה, מלבד הטענות של סיום הבנייה והאכלוס. עקב כך גם נפגעה זכותו החוקתית להליך הוגן. עוד לטענת המערער, הוא היה זכאי לחקור את פרנקל, בין היתר על העובדות שנמסרו לו על ידי המפקח לגבי מה שראה בעיניו ועל הדוחות שהוגשו לו ולא די בכך שהמפקח העיד כי מסר את הדוחות לפרנקל והאחרון ראה אותם. בנוסף נטען, כי פסיקתו של בית המשפט במחלוקת בין הצדדים לגבי תפקידו של פרנקל היא שגויה.

15. בנוסף נטען, כי אמנם סעיף 238(ב1) מאפשר, במקרה שהצו הוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית, לבססו על תצהיר שייחתם בידי מתכנן המחוז או מי שהסמיך לכך. אולם, כאשר מדובר בתצהיר שנחתם על יד מפקח שאינו גורם מקצועי או בכיר, יש בכך כדי להביא לבטלות הצו. בנוסף טוען המערער, כי מאחר שלא הוצג תצהיר של פרנקל, הרי יש בכך כדי להביא לפגם היורד לשורשו של עניין. מעבר לכך נטען, כי מאחר שלא הוגש תצהיר מהנדס בהתאם להוראת סעיף 238א לחוק, היעדרו הינו עילה לבטלות הצו. בנוסף נטען, כי הימנעותה של המשיבה להעיד את פרנקל מטעמה נזקפת לחובתה ומעוררת את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו של עד מטעמו מוחזק, החושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בטיעון בעל-פה הוסף, כי אילו היה מופיע פרנקל לחקירה, ייתכן שהיה אומר שהחתימה אינה חתימתו.

16. טענה נוספת שעלתה היתה, כי בית המשפט טעה באשרו את סמכות הועדה המחוזית לפעול להוציא צווי הריסה מינהליים באזורים שמחוץ לסמכותה, כי יש בכך חריגה מסמכות ועל כן הצו שהוצא בטל ולא לגיטימי. עוד נטען, כי לא ניתן הסבר מדוע אימצה הועדה המחוזית לעצמה את עבודתה של הועדה המקומית וכי ניתנה לגיטימציה לשיקולים זרים שהובילו להוצאת הצו. בנוסף נטען, כי מדובר בפגיעה לזכות הקניין של המערער כאשר עיריית ירושלים והגורמים המוסמכים מונעים את הכשרת הבנייה באזור. לסיכום נטען, כי יש לבטל את ההוצאות שהוטלו בערכאה קמא מאחר שבית המשפט איננו נוהג לחייב בהוצאות בעת דיון בביטול צו הריסה מנהלי.

17. ב"כ המשיבה טען במענה, כי בדרך כלל מודבק צו ההריסה המנהלי על הנכס ללא צרופות ובהמשך פונה נמען הצו לעורך דין לצורך ניהול ההליך. בעניין זה הוסף כי תצהירו של פרנקל צורף לתיק בית משפט. עוד נאמר, כי ככל שהבקשה היתה לחקור את פרנקל על העובדות, הרי שאלה אינן בידיעתו האישית, אלא בוססו על הדוחות שהוצגו לו. עוד נטען, כי על המבקש את החקירה להסביר מדוע הוא מבקש לחקור את נותן התצהיר ואין המדובר במהלך אוטומטי. לטענת ב"כ המשיבה, יש לבסס את הבקשה לחקור בראיות ולא די להעלות השערה שאולי החתימה המופיעה בתצהיר אינה זו של מי שנחזה לחתום עליו או שהחותם לא היה מוסמך לחתום עליו. בנוסף נטען, כי הסמכתו של מר פרנקל צורפה לתיק בית המשפט במהלך הסיכומים וכי אותה הסמכה גם עלתה לדיון בעניין מוסא. עוד נטען, כי בכל הנוגע לבקיאות בעובדות, הבקיא הינו המפקח שתצהירו הוגש יחד עם תגובת המשיבה לבקשה לביטול צו ההריסה.

18. ב"כ המשיבה הוסיף, כי ב"כ המערער תקף ברמה התיאורטית כל רכיב ורכיב של מסלול הוצאת צו ההריסה המנהלי, כולל הטענה שהמבנה היה גמור, כי הוא מאוכלס זה זמן רב, כי לא ניתן ייעוץ משפטי, כי לא בוצעה שום התייעצות וכיו"ב. אולם, בפועל, הוברר כי אין בסיס לכל אותן טענות. עוד הוסיף, כי לא די בהעלאת טענה סתמית נגד הצו אלא יש לתמוך אותה בראיות ולו לכאורה. בנוסף נטען, כי המערער התעלם מההליכים שננקטו בבית משפט קמא ואשר בגינם ביקשה המשיבה שלא לעכב את הביצוע, כולל הבקשות לביטול עיכוב הביצוע משום שהמערער לא החזיר את המצב לקדמותו ולפיכך נטען שאין להתערב בהוצאות שנפסקו.

דיון והכרעה

19. דין הערעור להידחות.

20. ההליך של הוצאת צו הריסה מנהלי על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה נותח בהרחבה בעניין מוסא, אשר חידד, בין היתר, את ההבדלים בין צו שניתן לפי סעיף 238א(א) לחוק לבין צו שניתן לפי סעיף 238א(ב)(ב1) לחוק. כך הובהר, כי שעה שלגבי הוצאת צו הריסה מנהלי על ידי יו"ר הועדה המקומית, נדרש תצהיר חתום בידי "מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך...", הרי שלגבי הוצאת צו מקביל על ידי יו"ר הועדה המחוזית, הסתפק המחוקק בקביעה כי "למתכנן המחוז או למי שהוא הסמיך לכך, יהיו הסמכויות הנתונות למהנדס ועדה מקומית ... בשינויים המחוייבים". זאת מבלי לדרוש שהצהיר שיוגש בסיטואציה זו ייחתם על ידי מהנדס או אדריכל.

21. כב' השופט ח' מלצר שנתן את ההחלטה, היפנה לדברי ההסבר להצעת החוק שביסוד תיקון מס' 25 לחוק מתשמ"ח (ה"ח התשמ"ז 160, 171), שבהם הובהר, כי הוספת הסעיף לחוק נועדה לענות על הצורך ליתן צווי הריסה מנהליים במחוז באמצעות יו"ר הועדה המחוזית "תוך הסתמכות על תצהיר מתכנן המחוז", בדומה לסמכויות הנתונות בחוק ליו"ר הועדה המקומית ולמהנדס הועדה. בית המשפט הסביר שם, כי הפונקציה של "מתכנן המחוז" נוספה אף היא בגדר אותו תיקון וזאת מבלי שנקבעו בחוק דרישות לעניין הכשרתו או השכלתו של אותו מתכנן, וממילא לא נקבע, כי עליו להיות מהנדס או אדריכל. בהמשך, בשנת תשנ"ה הוסף ס"ק (ב1) לחוק ובגדרו ניתנה למתכנן המחוז האפשרות להסמיך אדם אחר בסמכויות שניתנו לו לעניין מתן צווי הריסה מנהליים. גם זאת, מבלי לחזור על הדרישה כי אותו אדם שיוסמך יהיה מהנדס או אדריכל. בית המשפט הדגיש בעניין זה, כי מן האמור עולה שהמחוקק נדרש פעמיים לעניין הסמכת מתכנן המחוז ליתן תצהיר לצורך הוצאת צו הריסה מנהלי, בדומה לסמכות הקיימת למהנדס הועדה המקומית ופעמיים בחר שלא לקבוע בהקשר זה תנאי של השכלה או של רישום, כמהנדס או כאדריכל. בית המשפט למד עובדה זו גם מהוראת סעיף 7א לחוק התכנון והבנייה הקובעת את הרכבה של הועדה המחוזית וכן מהוראת סעיף 12א לחוק לגבי הרכב ועדת ערר מחוזית. לגבי הרכב שתי הועדות, נקבעה הבחנה בין מתכנן המחוז או נציגו לבין חבר אחר שימנה שר הפנים, שעליו להיות אדריכל או מהנדס. מכאן נלמד שמתכנן המחוז אינו חייב להיות בעל הכשרה של מהנדס או אדריכל.

22. בית המשפט היפנה בהקשר זה גם לתכליתו של החוק, אשר ביקש ליתן תשובה מהירה ויעילה לטיפול בבנייה בלתי חוקית בעודה באיבה ובטרם איכלוס והוסיף, כי תכליתו של החוק המסמיך את המתכנן מתוקף היותו הגורם המקצועי הבכיר בוועדה המחוזית, לתת את התצהיר אינה נפגעת בשל היעדר השכלה או הכשרה כאדריכל או כמהנדס.

23. בענייננו, מי שנתן את התצהיר הינו פרנקל, אשר בתצהירו פרט את תפקידו כממונה (ראש צוות אזורי) בוועדה המחוזית ואת העובדה שהוסמך על ידי מתכננת המחוז לפעול בהתאם לסמכויות הנתונות למהנדס הועדה המקומית לעניין צווי הריסה מנהליים בתחום ירושלים. בתצהיר פירט פרנקל את מיקומו של המבנה, את שטחו ואת החומרים מהם נבנה, את העובדה שלגבי הקואורדינטות שבהם נבנה, קיימת תכנית מאושרת עמ/9 הקובעת את ייעוד הקרקע לשטח ציבורי פתוח, את העובדה שבמקום חלה תכנית המתאר המחוזית תמ"מ 30/1 הקובעת את המקום כיער נטע אדם וכן כי על פי תכנית המתאר החדשה לירושלים (2000) השטח נמצא בתחום ייעוד שטח פתוח. עוד נאמר, כי הבניין נבנה ללא היתר בניה כנדרש בחוק, וכי ביום 10.6.15 הבנייה טרם הסתיימה והמבנה אינו בשימוש. עוד מציין המצהיר, כי ידיעתו נובעת מעיון בדוח המפקח מר שמעון אהרון אשר ביקר בשטח ביום 10.6.15, בשרטוט המתאר את הבניין ואשר נערך על ידו, בתמונות שצולמו במועד הביקור ומבדיקת המפקח כי המבנה נבנה ללא היתר בניה.

24. מעיון בתצהיר פרנקל עולה, כי יש בו ביסוס מלא לעובדות העומדות ביסוד הוצאת צו הריסה המנהלי. בנוסף, בדומה למעמד שניתן לתצהיר מהנדס לפי סעיף 238א לחוק אשר יכול להסתמך על דיווחים שמסר לו המפקח אשר ביקר במקום, כך גם ניתן לבסס את תצהירו של מי שהוסמך על ידי מתכנן המחוז על העובדות שנמסרו לו ע"י המפקח שביקר במקום ולא נדרש כי המוסמך יצהיר על העובדות מידיעתו האישית, זאת בעקבות תיקון 43 לחוק משנת תשנ"ה (ראו רע"פ 2351/06 סביח נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (2.4.08) ובעקבותיו: ע"פ (ים) 60281-01-16 עבאסי נ' מדינת ישראל (23.2.16)(להלן: "עניין עבאסי"); ע"פ (י-ם) 50102-03-15‏ ‏ עודה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו, 16.4.15))

25. בנוסף, בתצהירו של המפקח אהרון, שהוגש ע"י המשיבה במסגרת התגובה לבקשה לביטול הצו המנהלי, ניתן הסבר מפורט המבסס את הטעמים להוצאת הצו אשר משתלבים עם תצהירו של פרנקל. לא-זו-אף-זו, המפקח הצהיר בבית המשפט, בדיון מיום 6.9.15, כי את כל החומר שאסף הגיש לפרנקל (שם, עמ' 2, ש' 3-4), ודבריו לא הופרכו. אמנם, המפקח הצהיר כי הצו עצמו, כולל הפניה לראש העיר והטפסים של פרנקל ביחד עם התצהיר הודפסו על ידו (שם, ש' 16-17), אולם גם בכך אין פגם, כל עוד אישר פרנקל עצמו את העובדות המפורטות בתצהיר לפני עורך דין וחתם עליהן (ראו עניין עבאסי, פסקה 12). זאת ועוד, במסגרת חקירתו של המפקח התאפשר לב"כ המערער לחקור אותו לגבי כל הנתונים הרלוונטיים להוצאת הצו והוא הסתפק בשאלות ספורות שעיקרן כוון למיקום השכונה ולנושא העברת הסמכויות, שהתקשר בהמשך לטענה בדבר חוסר סמכות הועדה המחוזית וכן למעורבותו של העד בתהליך הוצאת הצו והדפסת המסמכים.

26. במצב דברים זה, לא היה טעם ממשי לדרוש ולהתיר את חקירתו של פרנקל, שכן לא עלה בידי המערער להבהיר כיצד היה בחקירתו הנגדית של האחרון כדי להשפיע על המסקנה שלא התקיימו במקרה דנן עילות הביטול הקבועות בחוק האמורות בסעיף 238א(ח). עילות אלה, הן ש"הבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". טענה דומה לזו שמעלה המערער נדונה ונדחתה ברע"פ 4330/05 אל עורקבי נ' מדינת ישראל (15.5.05). באותה פרשה, מתכננת המחוז שהיתה חתומה על התצהיר לא נחקרה על תצהירה והמבקש טען, כי משנקט המחוקק בלשון "תצהיר", משמע שהתכוון שניתן יהיה לחקור בחקירה נגדית את מי שחתם עליו. בית המשפט העליון (כב' השופטת א' חיות) דחה את הטענה מן הטעם שהמבקש לא הראה כיצד היה באותה חקירה נגדית כדי להשפיע על המסקנה, כי לא התקיימו במקרה דנן עילות הביטול המפורטות בחוק. הוא היפנה בעניין זה גם לרע"פ 634/97 נקש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בעיר בני-ברק (19.2.97), שבו דחה בית המשפט העליון,מפי כב' הנשיא ברק , טענה דומה של המבקשים שטענו שם, כי לא הותר להם לחקור את יו"ר הועדה המקומית שחתם על הצו ואת המהנדס שהגיש לו את התצהיר. בית המשפט קבע שם "כי המבקשים לא הראו כיצד היתה חקירת יו"ר המשיבה [יו"ר הועדה] או מהנדס המשיבה עשויה להשפיע על גורל בקשתם בהתחשב בסייגים האמורים (הכוונה לסייגים האמורים בסעיף 238א(ח) – מ.ה.). משמעות הדברים היא, שהחקירה של המצהיר על תצהירו הנספח לצו נועדה, בעיקרה, להפריך את התקיימותן של עילות הביטול, ומקום שאין בחקירה פוטנציאל של הפרכה כאמור, אין באי החקירה כדי לפסול את הליך הדיון בבקשה ואת תוצאתו. בענייננו, זכותו של המערער מוצתה באפשרות לחקור את המפקח שעל סמך העובדות שמצא, ניתן תצהירו של פרנקל. לא זו אף זו, אין כיום טענה ממשית מצד המערער שעילות הביטול האמורות בחוק מתקיימות ודי גם בכך כדי לדחות את הטענה.

27. לא מצאתי גם פגם בקביעותיו של בית המשפט קמא לגבי סמכויות הועדה המקומית והועדה המחוזית בהקשר לענייננו. סעיף 12א לחוק קובע במפורש את החפיפה בין סמכויות הועדה המחוזית לאלו של הועדה המקומית. קביעת גבולות הגזרה בין פקחי הועדה המחוזית לפקחי הועדה המקומית היא קביעה מנהלית שהרשות רשאית לשנותה ואין בה כדי להשליך על זכויות מהותיות של מי שביצע בניה אסורה. אותו אדם אינו קונה לו זכות שהצו נגדו יוצא ע"י רשות זו או אחרת, כל עוד שתיהן מוסמכות להוציאו ופעלו בהתאם להוראות הדין. בנוסף, אין פגם בעובדה שהנספחים לצו לא הודבקו על גבי המבנה יחד עם הצו. קריאה משולבת של ס"ק (ד) (ה) של סעיף 238א מלמדת, כי די בהדבקת הצו עצמו על המבנה כל עוד התוכן המפורט בו עומד בדרישות החוק. יצוין, כי גם מבחינה מעשית אין טעם לדרוש את הדבקתה של חוברת מסמכים יחד עם הצו על קירו של מבנה בלתי גמור ומקבל הצו יודע מתוכו למי ניתן לפנות לצורך הביטול וכן ממי ניתן לדרוש את קבלת נספחי הצו.

28. בנוסף, גם לא מצאתי פגם בהוצאות שהוטלו על המערער במקרה זה. אין המדובר במקרה שגרתי אלא בהפרה של שורת החלטות ביניים של בית המשפט שניתנו תוך כדי ההליך וחייבו את קיומם של מספר דיונים. בעניין זה, הלך בית המשפט כברת דרך לקראתו של המערער למרות שלא עמד באותן החלטות לא נעתר לבקשת המשיבה להורות על ביצוע הצו בטרם תוכרע הבקשה לגופה.

29. לאור כל האמור, הערעור נדחה והמערער יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

30. מניין 30 הימים לביצוע ההריסה יחל מיום 1.4.16.

31. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.