07 נובמבר 2017

לפניי ערעורה של המבקשת על החלטת ועדה לעררים מיום 15.11.15, ביחס לשתיים מבין קביעותיה: האחת – בתחום הפסיכיאטרי; והשנייה – בנוגע לאנמיה ממנה סובלת המבקשת.

ביום 14.02.17 התקיים בפניי דיון, ובסופו, לבקשת ב"כ המשיב, ניתנה על ידי ביום 29.06.17 הצעה כי עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה על מנת שתנמק מדוע חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המבקשת, אינה מקובלת עליה. ביום 01.17.17 הודיע המשיב כי הוא מתנגד להצעת בית הדין, ומכאן הצורך בהכרעה.

העובדות בתמצית

1. המערערת, ילידת 1960, בעלת ליקויים שונים.
2. ביום 15.1115 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הועדה) לדון בעניינה של המערערת.
3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. ואלה טענות המערערת בתמצית:
2. הוועדה לא נימקה כדבעי את החלטה לדחות את האמור בחוות הדעת מטעם המבקשת והסתפקה בקביעה כי לא התרשמה שמדובר בדיכאון מג'ורי.
3. הוועדה לא התייחסה למסמך רפואי מיום 04.12.16, שלא עמד בפניה ואשר יש בו כדי לחזק את הממצאים המופיעים בשני מסמכים אחרים מיום 22.03.15 ומיום 21.06.15.
4. ואלה טענות המשיב בתמצית:
5. הוועדה נימקה את מסקנותיה כנדרש ומסקנותיה מצויות במרחב הקביעות הרפואיות, שבית הדין אינו מתערב בהן.
6. אין לדרוש מהוועדה להתייחס למסמכים שלא הוצגו בפניה.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה^[1]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן^[2].
3. הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה^[3]. בעניין לביא^[4] נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
4. כמו כן, הלכה היא כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:

"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה"^[5].

1. במקרה שלפניי, הוועדה לא נימקה כנדרש מדוע היא דוחה את האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המבקשת, והסתפקה בקביעה כי לא מצאה שהמבקשת סובלת מדיכאון מג'ורי.
2. כאמור, על הוועדה להתכבד ולהתייחס באופן מנומק לאמור בחוות הדעת שהוגשה לעיונה, ובמיוחד בתחום הפסיכיאטרי, קיימת חשיבות לפירוט כל הבדיקות שנעשו למבקשת, אשר שוללים לכאורה את ממצאי המומחה מטעמה.
3. משהדבר לא נעשה, אין מנוס מלהשיב את עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שזו תשוב ותבדוק אותה, תפרט את ממצאיה ותנמק מדוע הם מובילים אותה למסקנה אחרת מזו שנקבעה בחוות הדעת מטעם המבקשת.
4. ביחס לאנמיה, ברי כי לא נפל פגם בעבודת הוועדה שעה שהמסמך הנדון כלל לא הונח בפניה ועל כן טענת המבקשת בעניין זה נדחית. יחד עם זאת, משהוריתי על השבת עניינה של המבקשת לוועדה בעניין הפסיכיאטרי, ולאור האפשרות שהמסמך מיום 04.12.16 עשוי לשפוך אור על הרקע הרפואי-עובדתי, דבר שעשוי לסייע לוועדה לגבש עמדה מושכלת יותר, אני מורה לה לעיין במסמך ולהחליט האם יש באמור בו כדי לשנות מקביעותיה הקודמות בנושא.

סופו של דבר –

1. עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה, אשר תתייחס באופן מפורט ומנומק למצבה הפסיכיאטרי של המבקשת, ביחס לבדיקות שנערכו ע"י חברי הוועדה מחד גיסא, ולחוות הדעת מטעמה ויתר המסמכים הרלוונטיים, מאידך גיסא, והכל באופן שניתן יהיה להתחקות אחרי הלך מחשבתה ועל הסיבות שהובילו אותה למסקנותיה.
2. המבקשת ובא כוחה יוזמנו לוועדה.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, (07 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). ↑

2. עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006). ↑

3. דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60. ↑

4. דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130. ↑

5. דב"ע (ארצי) לב/120 – 0 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, כרך ד 73 (1972). ↑