בקשה מטעם התובעת 1 לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בכל הקשור לקביעותיו המתייחסות לפגיעה בכתף ימין. לחילופין ביקשה התובעת, למנות מומחה רפואי נוסף שיתייחס לפגיעה בכתף ולחילופי חילופין להורות על ביצוע בדיקה חוזרת על-ידי המומחה, ועל השלמת חוות דעתו בנוגע לאותה פגיעה.

1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "התובעת") לאחר שהחליקה לטענתה, ביום 16.3.14, על משטח רטוב במהלך ביקור שערכה, במהלך ולצורכי עבודתה, במרכז קניות בבעלות הנתבעת 1 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי, התובע מס' 2, כתאונת עבודה.
2. לתביעה צורפה חוות דעת רפואית מיום 2.11.2015 של ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר קבע כי הנכות הצמיתה המשוקללת של התובעת עקב התאונה עומדת על 46%, הכוללת נכות בשיעור של 25% בגין הגבלת תנועות בפרק כתף ימין, נכות בשיעור 10% בגין קרע במניסקוס בברך, 10% נוספים בגין חוסר יישור הברך ו- 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני.
3. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית של ד"ר מרדכי קליגמן, אף הוא מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר קבע כי הנכות הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה עומדת על 10% בגין הפגיעה בברך ימין. ד"ר קליגמן קבע בחוות דעתו כי תלונות התובעת הנוגעות לכתף ימין אינן קשורות לתאונה.
4. לאור הפער בין חוות הדעת, מונה פרופ' חיים צינמן (להלן: "המומחה" או "פרופ' צינמן") כמומחה מטעם בית-המשפט לבדיקת שיעור נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה. בחוות דעתו, מיום 14.7.2017, קבע פרופ' צינמן כי נכותה הצמיתה של התובעת עומדת על 15% בגין חבלה בברך ימין, אך קבע כי החבלה בכתף ימין לא השאירה נכות המתבטאת באחוזי נכות.
5. יצויין כי המוסד לביטוח לאומי קבע כי לתובעת נותרה בגין התאונה, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בברך. לעניין הכתף נקבע, כי הממצאים בכתף נובעים מתהליך ניווני ואינם קשורים לתאונה הנדונה ומכאן גם לא נדרש המל"ל לקביעת שיעור הנכות בכתף, ככל שקיימת.
6. משקבע פרופ' צינמן כי לא נותרה נכות בגין כתף ימין, ביקשה התובעת להמציא לו שאלות הבהרה ולאחר שקיבל את תשובותיו של פרופ' צינמן, ביקש ב"כ התובעת לזמנו לחקירה על חוות דעתו. בעקבות החקירה הוגשה בקשה זו, לפסול את חוות הדעת בכל הקשור לקביעות המומחה המתייחסות לפגיעה בכתף. לחילופין, מינוי מומחה נוסף שיתייחס לפגיעה בכתף ולחילופי חילופין, נתבקשה בדיקה חוזרת ע"י המומחה לעניין אותה פגיעה.

טענות הצדדים

1. טענתו העיקרית של ב"כ התובעת הינה כי המומחה בדק את טווח התנועות הפאסיבי של התובעת ולא את הטווח האקטיבי. במילותיו של ב"כ התובעת: הטווח האקטיבי הינו הטווח הספונטני אותו מציג הנבדק ללא סיוע, בעוד שהטווח הפאסיבי הינו הטווח שהרופא "מגייס" תוך "עזרה" לנבדק. לדברי ב"כ התובעת, המומחה הבהיר בחקירה כי בדיקת תנועות הכתף בוצעה תוך מתן עזרה על ידו, או תמיכה שלו לידי התובעת בעת ביצוע התנועות.

לטענתו, הטווח הפאסיבי, המופק "בעזרת" המומחה, אינו רלבנטי לקביעת הנכות, אלא רק כאשר דיווחיו של הנבדק אינם אמינים או מופרזים. בהעדר הפרזה מצד הנבדק, יש לקבוע את מצב הנבדק לפי טווח התנועות האקטיבי. המומחה לא ציין דבר בחוות דעתו המעלה חשד כי התובעת הפריזה בתלונותיה, ואין חשד בנוגע לאמינותה. במקרה כזה, הטווח הרלבנטי הוא הטווח שמגייס הנבדק באופן עצמאי, כלומר הטווח האקטיבי.

1. עוד טען ב"כ התובעת, כי דעתו של המומחה "נעולה" על העמדה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בכתף ימין. זאת מכיוון שבחקירתו נדרש המומחה לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בכתף, בעוד שבחוות דעתו לא עלתה שאלה זו כלל. מכאן למד ב"כ התובעת כי המומחה נחוש להגיע לתוצאה הסופית השוללת נכות צמיתה בכתף ימין בשל התאונה – אם בגין העדר נכות, או בגין העדר קשר סיבתי.
2. הנתבעות מתנגדות לבקשה. לטענתן, המומחה הסביר בחקירתו כי הבדיקה שביצע היתה בדיקה אקטיבית, הנעשית באופן שבו הנבדק מרים את ידיו והמומחה מלווה בידיו את תנועות היד של הנבדק.

לטענת הנתבעות, בקשת התובעת נובעת מכך שהיא חולקת על אופן הבדיקה שביצע המומחה, על שיטת העבודה שלו ועל דעתו המקצועית, אך כל אלה אינם מצדיקים כלל פסילה של חוות דעת. פסילת חוות דעתו של המומחה או מינוי מומחה נוסף הינם צעדים דרסטיים ומיותרים במקרה זה.

1. כמו כן, טוענות הנתבעות כי בהעדר פגם מהותי היורד לשורשו של העניין, אין מקום לפסילת חוות הדעת. המומחה פעל בתום לב ובהגינות וחוות דעתו גובשה לאחר שבדק את התובעת, ועיין בתיק הרפואי שלה ובחוות הדעת מטעם הצדדים.

דיון ומסקנות

1. כידוע, על המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית-המשפט מוטלות חובות שונות, ובהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים. סטייה מעקרונות אלה והפרת חובת הנאמנות של המומחה כרופא, עשויה להוביל לפסילתו או לפסילת חוות-הדעת שנתן (רע"א 1834/19 שירותי בריאות כללית נ' פלונית). משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה, ונקודת המוצא היא כי המומחה יפעל בהגינות ובתום לב.
2. פסילה של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט, או של חוות דעתו, נעשית במקרים נדירים מאוד, בהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום לב או כאשר הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות הדעת יורד לשורש העניין (פסה"ד בעניין שירותי בריאות כללית לעיל ורע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 678). פסילה של מומחה תיעשה לפיכך רק בנסיבות חריגות, במיוחד כאשר המומחה כבר נתן את חוות דעתו וכאשר יש בתוצאותיה כדי להשפיע על שיקוליו של בעל הדין המבקש את פסילתו.
3. לעומת פסילה של מומחה, מינוי של מומחה נוסף ייעשה במשורה באותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו, וכאשר בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על חוות דעתו של המומחה הראשון. כך למשל, כאשר קיימות גישות רפואיות שונות בתחום מסוים ומתברר שהמומחה שנבחר אינו מייצג את ההשקפה הרפואית השולטת או כאשר קיים חשש כי המומחה לא העריך נכונה את אמינותו של הנפגע באשר לתלונותיו (פסה"ד בעניין מזרחי שאוזכר לעיל, ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ ורע"א 4195/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774, 777-776).
4. לאור דברים אלה ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את חוה"ד שניתנה ותשובותיו של המומחה בחקירתו, מצאתי לדחות את הבקשה, על כל חלופותיה.

לעניין הבקשה לפסילת חוה"ד, הרי שלא עלתה כל טענה לפיה המומחה פעל שלא בתום לב או שלא בהגינות, וממכלול הטיעונים לא הוכח כי ייגרם לתובעת עיוות דין בשל חוות דעתו של המומחה. הדברים נאמרים גם על רקע העובדה שהמוסד לביטוח לאומי, שהינו גורם אובייקטיבי, קבע כי הממצאים של התובעת בכתף הינם ניווניים ואין לקשור אותם לתאונה וגם לאור תשובתו של המומחה בחקירתו לפיה "לא רק טווח התנועה אלא גם החומר הרפואי שעמד בפני וגם בדיקות הדימות. כל שלושת אלה ביחד הביאו אותי למסקנה שלא נשארה נכות בכתף כתוצאה מהתאונה הנדונה".

לפיכך, אין כל עילה לפסילת חוות דעתו של המומחה. טענות התובעת מתמצות בתוכנה של חוות הדעת ובאופן ביצוע הבדיקה הקלינית על-ידי המומחה, והמקום הראוי לבחון אותן הוא בזירה של מינוי מומחה נוסף.

1. הטענה העיקרית שהועלתה על-ידי ב"כ התובעת הינה אפוא שהבדיקה שבוצעה ע"י המומחה היא בדיקה של טווח התנועה הפאסיבי, בעוד שיש לבדוק את טווח התנועה האקטיבי.
2. לטענה זו אין בידי להסכים; תשובות לשאלות שהופנו אליו על-ידי ב"כ התובעת בחקירתו, הסביר המומחה כי הטווחים שצוינו בחוות הדעת בוצעו על-ידי הנבדקת באופן אקטיבי.

בחקירתו הסביר המומחה כי במהלך הבדיקה הוא מחזיק את שתי ידיו של הנבדק : "כאשר אתה בודק במקביל שתי ידיים קשה לחולה בגלל ההצלבה במוח של הפקודה לפעולה להתנגד ביד אחת ולא ביד השנייה. זה מאד מעניין ולכן אתה מפעיל את שתי הידיים במקביל ולפעמים אתה רואה שהוא מרים" (עמ' 4, שורות 16-14). המומחה הבהיר כי הוא לא עוזר לנבדק לבצע את הפעולה, אלא "רק מחזיק את היד... כשהחולה מרים את היד, אני מרים יחד איתו" (עמ' 4, שורות 25, 28) ומכאן שטווחי התנועה המופקים הינם טווחים אקטיביים. המומחה הוסיף כי זוהי הדרך המקובלת לביצוע הבדיקה (עמ' 5, שורות 3, 31-27).

1. להלן מובאים החלקים הרלוונטיים מחקירת המומחה לעניין אופן הבדיקה שנעשתה (עמ' 4, שורה 20 ואילך; ההדגשות לא במקור):

"ש. זאת אומרת, היא עומדת, בתחילת הבדיקה אתה צריך לבדוק אבדוקציה. אתה אומר לה להרים את שתי הידיים הצידה.

ת. נכון.

ש. ואז מה? היא נעצרת במקום ואתה מחזיק את הידיים? אם היא עושה את זה, למה אתה צריך להחזיק לה את הידיים?

ת. אתה לא מחזיק לה את הידיים אבל ע"י זה אתה גורם לזה שהיא תפעיל את שתי הידיים במקביל, באותו זמן ואז קשה למוח לתת פקודה ליד אחת כן וליד אחת לא.

ש. אתה עוזר לה אם כן?

ת. לא. אתה לא עוזר. אתה רק מחזיק את היד.

זה נכון כשאני מבקש מהנבדק לעשות את הפעולה בשני הצדדים ואז החולה לא יכול או יותר נכון קשה לו לשחק אותה ולא להרים יד אחת לעומת יד שנייה.

אני לא מנסה שום דבר. כשהחולה מרים את היד, אני מרים יחד איתו.

ש. אז אתה איתו עם הידיים מתחילת התנועה?

ת. כן. מתחילת התנועה.

ש. אז למעשה זה לא אקטיבי ממש.

ת. זה אקטיבי ממש".

המומחה נשאל ע"י ב"כ התובעת, האם הנחת היד או ליווי היד של התובעת, לא הופכים את הבדיקה לבדיקה פסיבית והשיב "לא. כך אנחנו בודקים באופן קבוע בדיקות טווח תנועה בכתף".

1. דברים אלה מלמדים בראש וראשונה כי המומחה, שהינו מומחה אובייקטיבי, מקצועי ומנוסה מודע היטב להבחנה שבין בדיקה אקטיבית לפסיבית ומהסבריו עולה, שהבדיקה שנעשתה הינה בדיקה שבה לא התערב המומחה בטווח התנועות שיכלה התובעת להפיק באופן ספונטני אם כי ליווה את תנועות הידיים שלה.
2. טענותיו של ב"כ התובעת הועלו למעשה כנגד אופן ביצוע הבדיקה האקטיבית על-ידי המומחה. הוא מבוקש לפסול את חוות הדעת מכיוון שהמומחה בדק את התובעת באופן מסוים ולחילופין להורות למומחה לבצע את הבדיקה באופן אחר מהאופן בו בוצעה, אלא שחוות דעתו של המומחה, כמו גם תשובותיו בחקירתו הנגדית, לעניין אופן הבדיקה והמסקנה אליה הגיעה נומקו בהסברים רפואיים של מי שזה תחום מקצועיותו ומומחיותו, ועל סמך בדיקה קלינית שערך. הסבריו של המומחה היו סדורים והגיוניים ואין סיבה להטיל ספק באופן ביצוע הבדיקה שערך. בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו המקצועי, במומחיותו של המומחה, או באופן ביצוע הבדיקה הקלינית על-ידו, אלא רק במקרים שבהם עולה כי נפל פגם בחוות הדעת היורד לשורש העניין. אין זה המקרה שלפנינו. אופן ביצוע הבדיקה הקלינית או תוצאותיה אינם יכולים להיות בסיס למינוי מומחה נוסף, כל עוד לא התעורר ספק באשר ליכולתו של בית המשפט להכריע על סמך חוות-הדעת של המומחה.
3. במקרה דומה שעמד בפני בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי "אופן בדיקת טווחי התנועה בכתף... היא עניין רפואי מובהק, שבית הדין אינו מתערב בו. לא היה צורך לפרט האם מדובר בבדיקה אקטיבית או פסיבית ומכאן שמסקנת בית הדין האזורי והנמקתו מקובלים עלי". באותו עניין קבע בית הדין האזורי כי "בין אם מדובר בטווחים פסיביים ובין אם מדובר בטווחים אקטיביים, הביטוי לכך הוא ביטוי רפואי וביה"ד אינו מחליף את שיקול הדעת הרפואי של הועדה" (בר"ע (ארצי) 46989-03-18 גבריאלוב נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן, פסקאות 7, 12 (3.8.2018)). בענייננו אף הבהיר המומחה, תוך מתן תיאור לבדיקה שערך, כי מדובר בטווח תנועות אקטיבי.

בנסיבות אלה ולאור הסבריו של המומחה, איני סבורה כי יש עילה למינוי מומחה רפואי נוסף.

1. לאור האמור ניכר כי גם הפניה של התובעת לבדיקה נוספת אצל המומחה לא תשנה את חוות דעתו ואינה מוצדקת. משביסס המומחה את קביעתו על התיעוד הרפואי, בדיקות ההדמיה ועל הבדיקה הקלינית שערך, והסביר מדוע מדובר בבדיקת טווח התנועה האקטיבי, הרי שבדיקה חדשה על-ידו לא תשנה את ממצאיו ובכל מקרה לא מצאתי מקום ליתן הוראות למומחה בדבר אופן ביצוע הבדיקה של טווח התנועות.
2. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה על כל ראשיה.

הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת פסה"ד שיינתן בסוף ההליך.

1. כדי לבחון אופן קידום ההליכים בתיק, אני מורה על זימון הצדדים לקדם משפט ביום 25.11.18, שעה 10:00.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותזמנם לקדם שנקבע.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ט, 04 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.