לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

החלטה

1. לפניי בקשת הנאשמים, עקריש אני ועקריש אופיר (להלן – הנאשמים), לביטול כתב האישום.

2. המאשימה, מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן – המאשימה), מתנגדת לבקשה.

3. על פי הנטען בכתב האישום (המתוקן), בביקורת שערכו מפקחי המאשימה ביום 9.12.2012, נמצאה בבית הנאשמים עובדת זרה אשר הועסקה על ידי הנאשמים בין החודשים ספטמבר 2012 לדצמבר 2012, וזאת שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2(א)(1) ו-(2), ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – החוק).

4. טענות הנאשמים בתמצית -

א. חומר החקירה בתיק אינו כולל רשימה של חומר החקירה מאת הרשות החוקרת, אלא מאת ב"כ המאשימה בעת הגשת כתב האישום, עו"ד אייל נון. הרשימה אינה עונה לדרישה הקבועה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ).

ב. המאשימה לא המציאה לנאשמים את צו הכניסה באמצעותו נכנסו מפקחי המאשימה לביתם של הנאשמים במועד הביקורת (להלן – צו הכניסה). כמו כן, מאחר ובעת מועד הביקורת הנאשמים עצמם לא היו בבית, אלא רק אמה ואחותה של הנאשמת, הרי שהצו כאמור מעולם לא הוצג בפניי הנאשמים.

ג. בחומר החקירה לא נמצא העתק מצו הכניסה, אלא רק הבקשה להוצאתו שהודפסה ביום 12.4.2012, שמונה חודשים לפני הביקורת, והיא נעדרת חתימת שופט וחותמת מזכירות בית המשפט.

ד. כחלק מחומר החקירה, הועבר לנאשמים חומר חקירה הקשור לביקורת קודמת שנערכה בביתם ביום 16.5.2012, ובו צו חתום מיום 15.5.2012, אותו מבקשת המאשימה לייחס לביקורת מושא כתב אישום זה.

ה. הבקשה לקבלת צו כניסה שהגישה במאשימה לצורך הביקורת מושא כתב האישום, היא אותה בקשה שהודפסה כשמונה חודשים קודם לכן לגבי ביקורת קודמת שנערכה בנכס שבעה חודשים קודם. כל זאת, כאשר גורם כלשהו במאשימה הוסיף בכתב יד את מספר תיק בית משפט במסגרתו הוצא הצו (שנפתח בדצמבר 2012).

ו. פער הזמנים מעלה חששות ותמוה כיצד בית המשפט אישר, בחודש דצמבר 2012, בקשה לקבלת צו כניסה שהסתמכה על חומר מודיעיני שהיה קיים כבר באפריל 2012.

ז. הביקורת מושא ההליך התבצעה תוך שפקחים מטעם המאשימה פרצו לבית הנאשמים.

ח. תוקפו של צו חיפוש הוא 30 יום מיום הוצאתו. כמו כן, משצו בית משפט הוא בגדר "תעודה ציבורית" על המאשימה להוכיח קיומו באמצעות הגשת עותק מקורי כדין, ואין די באזכור מספר תיק בית המשפט במסגרתו הוצא הצו.

ט. העבירות מושא כתב האישום מתייחסות לעובדת שהועסקה, כביכול, במקום מגורים, ועל פי הדין כניסה לבית מגורים תעשה בצו תוך שמירה מירבית על הפרטיות, שהינה זכות יסוד.

י. הימנעות מהצגת צו כמוה כהימנעות מהבאת ראייה המצויה בהישג ידו של בעל דין וחזקה כי היא פועלת כנגדו, וזאת ביתר שאת כאשר אי הבאת הראיה נעשית על ידי רשויות המדינה.

יא. לאור אי חוקיות הכניסה לנכס, הרי שהראיות שהושגו בחיפוש שנערך בנכס במסגרת הביקורת, לרבות דרכונה של העובדת, פרטיה ועדותה, דינן להיפסל, וזאת בהתאם להלכת יששכרוב - עפ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.2006).

יב. בשורה של פסקי דין בערכאות השונות, נפסלו ראיות חפציות בנימוק שהן הושגו במהלך חיפוש שבוצע שלא כדין. בחלק מהמקרים, פסילת ראיות כאמור הביאה אף לזיכוי הנאשמים.

5. טענות המאשימה בתמצית -

א. יש לדחות על הסף את בקשת הנאשמים שכן בשלב זה של הדיון, בו טרם נפרשו לפני בית הדין מלוא הראיות, לרבות צו הכניסה, ואין ביה"ד יודע ואינו יכול לדעת כיצד נכנסו מפקחי המאשימה לביתם של הנאשמים – מכח צו או שלא מכח צו, כדין או שלא כדין – לא ניתן לדון בבקשה. מקומן של טענות הנאשמים הוא בשלב ההוכחות.

ב. לאור טענות הנאשמים לגופן של ראיות, המאשימה ערכה בדיקה מול גורמי החקירה, שהעלתה כי לא כל חומר החקירה הרלבנטי להליך הועבר לידי התובע המוסמך, ולפיכך גם הנאשמים לא קיבלו אותו.

ג. קיים העתק של צו הכניסה שהונפק מתיק בית המשפט אשר מקורו נמסר, ביום הביקורת, לאמה של הנאשמת אשר נחזתה להיות המחזיקה בנכס בעת הביקורת.

ד. משחומר החקירה התקבל בידי התובע המוסמך, המאשימה מודיעה על תיקון כתב האישום באופן בו לרשימת עדי התביעה יתווספו צו בית משפט מספר 12136-12-12 חתום בידי השופט אריאל ברגנו, מבית משפט השלום באשדוד כתעודה ציבורית וכן יוסף כעד תביעה – מר יוסי חדד, ממונה מודיעין, מרחב דרום, מנהל אכיפה וזרים, רשות ההגירה והאוכלוסין. צו הכניסה המקורי נשלח לב"כ המאשימה יחד עם מזכר ממונה המודיעין, יוסי חדד, המפרט את נסיבות הוצאתו, לרבות מועד הוצאתו ומועד הגשת הבקשה לקבלתו.

ה. הנאשמים לא הקדימו בפנייה מתאימה למאשימה לקבלת חומר החקירה וטענתם כי רשימת חומר החקירה לא הומצאה להם, הועלתה לראשונה בבקשה.

ו. רשימת חומר החקירה אשר נערכה על ידי המפקחים החוקרים בתיק, נערכה בהתאם להנחיות החוק ומצורפת לתגובה.

ז. צו הכניסה שהוצג במסגרת תגובת המאשימה, המעיד על כך שהכניסה לנכס בנסיבות המקרה הייתה כדין, שומט את הקרקע תחת טענות הנאשמים.

ח. העדרו של צו שיפוטי אינו מהווה עילה לביטול כתב אישום לפי סעיף 149 לחסד"פ.

דיון והכרעה –

6. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה, אף מבלי להידרש לגופן של טענות.

טענות הנאשמים בבקשה עוסקות בקבילותן של ראיות, כאשר הנאשמים עותרים לפסילת ראיה משזו, לטענתם, הושגה בדרכים שאינן כשרות תוך הפרת הוראות הדין. לצורך כך, הנאשמים מפנים למסמכים המצויים ברשותם המעידים, לשיטתם, על ביצוע כניסה לבית מגורים ללא צו כניסה תקף. מנגד, המאשימה טוענת כי הכניסה לנכס נעשתה כדין, תוך שהיא מציגה מסמכים מהם עולה, לכאורה, כי הביקורת מושא כתב האישום נעשתה על סמך צו כניסה תקף.

טענות אלה, הן של המאשימה והן של הנאשמים, דורשות בירור עובדתי, תוך בחינת מסמכי התיק, לרבות אלה שהוגשו בבקשה ובתגובה לה, ולאחר שמיעת עדים רלבנטיים. כל עוד בירור זה לא נעשה, הרי שבית הדין לא יוכל להכריע בשאלה העולה מן הבקשה – האם הביקורת מושא כתב האישום נעשתה כדין אם לאו.

מכאן, שבשלב זה של הדיון, טרם שהתקיימה ישיבת הקראה, אין בית הדין יכול להכריע בשאלה שבמחלוקת.

7. לכל זאת אוסיף, כי היעדר צו כניסה בתוקף אינו מהווה עילה לביטול כתב אישום, בהתאם לעילות המנויות בסעיף 149 לחסד"פ. מכאן, שגם אם יוכחו פגמים בכניסה לנכס בעת ביצוע הביקורת, חמורים ככל שיהיו, הרי שהסעד המתאים במקרה זה הוא סעד של פסילת ראיות (בהתאם לנקבע בהלכת יששכרוב), ולא סעד של ביטול כתב אישום [השוו את החלטת בית הדין בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בהע"ז (אזורי ת"א) 58886-07-13 מדינת ישראל נ' רוית נמרודי (24.01.2016)].

8. באשר לטענות הנאשמים לעניין היעדר רשימת חומר חקירה – משהמאשימה המציאה, במסגרת תגובתה, את רשימת חומר החקירה העדכנית, מתייתר הצורך לדון בטענה זו.

9. לאור האמור, הבקשה נדחית.

10. כתב אישום מתוקן מתקבל לתיק ביה"ד.

11. נקבע להקראה ליום 20.4.2017 בשעה 11:00.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ז, (08 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.