בפניי תביעה לפיצויים לדוגמא לפי סעיף 30א(י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק הספאם" או "החוק"), בכל הנוגע להודעות s.m.s. ולשיחות שווק טלפוניות .

בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 13.3.16 ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שמצאתי לנכון כי יש להחמיר בכל הנוגע ל 3 הודעות s.m.s ועוד 12 שיחות טלפון ( אחת לאחר הגשת התביעה ) , כפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 1954/14 חזני נגד שמעון הנגבי בו נקבעו השיקולים לוודא כי לא יהא בפיצוי מעבר לדרוש לצורך השגת תכלית החוק, ולאחר שבחנתי נסיבות ההפרה , תוכן הפרסום , התנהגות הנתבעת, מספר דברי הפרסומת , ולאחר שביקשתי להטיל מורא הדין במידתיות , בעקבות פס"ד רע"א 2904/14 גלסברג נ. קלאב רמון בע"מ מיום 27.7.14 ונוכח פסיקות : ת"א (שלום ת"א ) 1586/09 חיות נגד טלרן מסרים מיידיים בע"מ ,ת"א ( תביעות קטנות ת"א ) 20453-03-11 לוטן נ. לוג טק תקשורת בע"מ ות"ק ( תביעות קטנות ת"א ) 48194-04-14 ספיר נ. לשר , נמצאתי למד כי יש לקיים איזון ראוי בין תכלית החוק לבין הצורך בשיקול דעת בנסיבות כל מקרה , ויש להטיל סכום פיצוי לטובת התובע.

בנוסף נדרשתי לשאלה האם שיחות טלפון שיווקיות הינן הפרת סעיף 30 א לחוק התקשורת (בזק ושידורים ) התשמ"ב -1982 , לדידי אין החוק הזה עוסק בכל אופני הפרסום : לא בשיחות שיווק רגילות , לא ב"טלמרקטינג " ולא בדואר רגיל , ואין זה המקום למצוא לאלו מקום בחוק , שלא התכוון אליהם ולא בכדי , אין מדובר בלאקונה , ולא בחסר פרשני , אלא בכוונת מכוון ומאפיין. המכנה המשותף לאלו החריגים שבהם קיימת שליטה באפשרות שלא לענות לשיחה לא מזוהה , שלא לקחת דואר ואף להשליכו לאשפה , מה שאין כן במסר קצר ( מיסרון ) או הודעת שמע שאינה שיחה , או הודעות מוקלטות , או מיילים שהמשותף לכולם הוא , ש"אין עם מי לדבר" , והן כולן ניכפות על האוחז בנייד סלולארי או המחשב .

זאת ועוד , כשמדובר בשיחה שיש ממי לבקש שיחדל לעשות כן בשנית , וכל המנגנון השיווקי בר שליטה , ואין תחושת חוסר אונים מול הודעות טכנולוגיה לא לכך התכוון החוק ואם רצה כן היה מציין את האופנים הללו במפורש . עמדה זו שונה מהאמור בת"ק 31140-10-14 אורי נגד פלאפון תקשורת בע"מ שם נקבע כי שיחות שיווק רגילות בטלפון חוסות תחת החוק , כשבכל מצב נדרש התובע להשמיע השיחה ופישרה , ולהוכיח היותה שייכת לקבוצת השיחות השיווקיות .גם ולו הייתי סבור כי דין אחד להודעת מיסרון ודין אחד להודעת שיחה רגילה מכוח פסיקה לתכלית אחת , עדיין באחרונה ,הנטל והקושי להוכיחן גדולים יותר , ספק אם לכך התכוון המחוקק בהגדרתו , ואם לכך נולד החוק , שהרי שיחות היו מקדמא דנא , ולא נחלץ המחוקק להושיע הצרכן בחקיקה ייחודית פרי מאבק חוצה יבשות אלא מפני דרכי השיווק החדשניות , זאת ועוד , לו רצה לסוכך כנפיו מעל לשיחות רגילות היה יכול לעשות כן , במילים ברורות כשאר פירוט בסעיף , לא בדרש ולא בהפנייה פרשנית .

מנגד ועדיין , מי שמטריד את זולתו נכנס לגדר עוולת המטרד ליחיד על פי סעיף 44 לפקודת הנזיקין , שהריהו חוזר ושונה ואינו חומל על זולתו , כל אימת שעונה לשיחה , או אף נאלץ לשמוע את צילצולה באופן בלתי פוסק , ואינו מצליח להשתחרר מלפיתת שיווק זו , ויש בכך משום טירדה הפוגעת בשלוות רוחו של כל אדם שדופקים בדלתו בנקישות אינספור. פגיעה זו כמיתה ככל אומדן נזק , ויש לאמוד ניזקה לאיכות חייו של אדם. הטוען למטרד זה חייב להראות קיומו של נזק ,וניתן להסכים כי נזק או מטרד זה קיימים , מה שיאפשר על דרך ההיקש, כימותו של זה , שלא על דרך הפיצוי לדוגמא שתכליתו במסגרת המאבק שונה , אך הבנת עומקו של הדין בכל הנוגע לפגיעה הקשה ככל הסגת גבולו הנפשי של אדם בלא הסכמתו באופן אינטנסיבי כאמור . פגיעה זו ברת כימות נזיקי , ניתן בגינה לבקש צו מניעה וניתן בשלה לתבוע פיצוי בגין פגיעה במזיד בשלוות רוחו של אדם .

כך או כך "המוציא מחברו עליו הראייה " ובמסגרת חובה זו על המבקש פיצוי בגין שיחות שיווק שאינן הודעות קוליות או מיסרוני שמע , להראות תוכנן , להוכיח הטרדתן ,שהרי בצירוף מספרי טלפונים גרידא, לא ברור כלל , האם בשיחת שיווק עסקינן או בשיחה אחרת שהיא תגובה או חזרה לפניית לקוח או כל כיוצ"ב שהוא אפשרי .

בדיון לפניי , במקרה דנן , הצליח התובע להוכיח ,אם כי לא בנקל , כי הנתבעת הציפה אותו בהודעות ובשיחות אינספור ,ונראה כי על עובדת הצפתו באלו בעדותו ונספחיו וצירופיו ,שבאה לפניי ותיארה כשל בהרחקת הפניות השיווקיות ממנו , אין מחלוקת של ממש , ומכאן הצורך לתתו מזור ומנוחה מהתקפת שיווק זו , שככל שעשה להסירה לא הצליח למונעה ולא לעוצרה מלהמשיך לדפוק בחלונו פעם אחר פעם , ואף לאחר הגשת התביעה .

הנתבעת הנהנית מהפרסום אינה יכולה לחסות תחת משווקים חיצוניים עבורה , וכל עוד לא הוכיחה באותות ובמופתים נוכח הנטל המוגבר המוטל עליה , כי נקטה בכל האמצעים החמורים לבלתי מתן הסכמתה ,ואף לאמצעים בהם נקטה למנוע פרסומה ..הרי שניתן להטיל החבות לפתחה , כמי שלה העניין העיקרי בפרסום, מבית היוצר שלה יצא זה וממנו מימונה . עולה במקרה זה כי למרות ניסיונות אינסוף של התובע להסיר מעליו עולן של שיחות , הפכו אלה נעדרות שליטה לכאורה, ומכאן הצורך לתרגם הטרדה זו לפיצוי בין אם בפרסום לפי חוק ובין אם לפי הפקודה , ובלבד שתיעצר המגיפה .

לפיכך בהתאם ובהמשך להסכמת הצדדים , אני קובע כי לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות מושא תיק זה, תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 8,000 ש"ח. התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ו, 22 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.