1. התובע, יליד 30.4.98, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.11.11 (להלן- התאונה), כהולך רגל, מרכב בו נהג הנתבע 2.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה חוסה תחת כנפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- החוק) וכי אצל הנתבעת 1 (להלן- הנתבעת) קיים כיסוי ביטוחי לתאונה, וחבות לפצות את התובע, בהתאם לנזקים שיוכחו.

הנכויות שנקבעו לתובע

1. לתובע מונו 3 מומחים כדלקמן:

א. אורטופדיה- ד"ר מוריס אגסי- חוות דעת מיום 26.1.17 אשר קבעה נכויות זמניות:

3.11.11- 31.12.11 – 100% נכות

1.1.12- 1.4.12 - 50% נכות

1.4.12- 1.6.12- 30%

1.6.12- 1.8.12 – 10%

החל מ- 1.8.12 לא נותרה נכות צמיתה.

ד"ר אגסי לא נקרא להיחקר על חוות דעתו.

ב. נוירולוגיה- ד"ר אריה קוריצקי- חוות דעת מיום 27.3.16 אשר קבעה כי לתובע נותרו 3% לפי סעיף 34 (ב) (1-2 ) לתקנות המל"ל, בגין כאבי ראש פוסט חבלתיים. ד"ר קוריצקי ציין שאומנם בשנים האחרונות אין פניות בגין כאבי ראש, אך המומחה התרשם מהתובע ומשפחתו שאכן התובע סובל מכאבי ראש.

בתשובה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, ענה המומחה בין היתר, כי הבדיקה הנוירולוגית לתובע נמצאה תקינה, וכי המסמכים המתעדים כאבי ראש אצל התובע הם "דלילים".

ד"ר קוריצקי הבהיר, כי הטעם שהוא מצא לקבוע נכות בשיעור 3% בלבד ולא נכות גבוהה יותר בגין כאבי ראש, היא מכיוון שמחד התובע נחבל בראשו וסבל מכאבי ראש, אך מאידך כאב הראש אינו יומיומי, ולכן נכות שנקבעה על ידו הינה נמוכה:3%. "אילו סברתי כי הכאב יומיומי, הייתי מעריך נכות גבוהה יותר". ד"ר קוריצקי המליץ על מינוי פסיכיאטר.

בעקבות תשובות הבהרה אלו, בוטל זימונו של ד"ר קוריצקי לישיבת הוכחות שנקבעה לחקירתו.

ג. עיניים- פרופ' אורנה גייר- חוות דעת מיום 18.1.19- נקבע כי לא נותרה נכות צמיתה.

פרופ' גייר לא נקראה להיחקר על חוות דעתה.

ד. פסיכיאטריה- ד"ר נח גונן (להלן- ד"ר גונן או המומחה)- חוות דעת מיום 24.3.18. ד"ר גונן לא קבע נכויות זמניות, ואולם נקבעה נכות צמיתה בשיעור 14% לפי סעיפים 34 (ב) (2-3) בגין מצב שלאחר חבלת ראש, המסווגת כתסמונת שלאחר זעזוע מוח.

בעניין חפיפה אפשרית בין נכותו זו לנכות הנוירולוגית, ציין ד"ר גונן:

"שיעור נכות זו אינו לוקח בחשבון את כאבי הראש (שבגינם נקבעו 3% נכות ע"י הנוירולוג), אינו לוקח בחשבון את הסחרחורות ואי היציבות (שהינם סימפטומים נוירולוגיים- גם אם הנוירולוג החליט שאינם מזכים בנכות). שיעור נכות זה נקבע לאחר שקוזזו ההפרעות בריכוז וחלק מן הליקוי בתפקוד הלימודי (שניתן לשייכם להפרעת הקשב והריכוז, שהודגמה ע"י הנבדק בעברו טרם התאונה הרלבנטית). הנכות דלעיל צמיתה".

ד"ר גונן שלל מצב של PTSD (אשר צויינה ואוזכרה בחוות דעתו של האורטופד כציטוט ממסמך רפואי).

ד"ר גונן נקרא להעיד בבית המשפט.

1. נפתח בחוות דעתו של ד"ר גונן ובעדותו.

חוות דעת ד"ר גונן

1. ד"ר גונן פירט בחוות דעתו את הפסיכופתולוגיה של התובע בעקבות חבלתו: סובל מכאבי ראש המוחמרים בחשיפה לאור, סובל מסחרחורות ובאי יציבות. הודגם הפרעות בריכוז, סף גירוי נמוך לאור ולרעש, אירטבליות, חוסר סבלנות, התפרצויות כעס, הפרעות בשינה, ירידה מעת לעת במצב הרוח, ירידה במוטיבציה ובעניין, עייפות כבדות, חשש מלימודי נהיגה ומהוצאת רישיון.
2. צויין בחוות הדעת כי בעקבות התאונה, התובע הרבה להיעדר מבית הספר, נמנע מלהיכנס לכיתה, לא יצא לטיולים שנתיים, הישגיו הלימודיים התדרדרו ובסוף כיתה י"א הוא הפסיק את לימודיו. במהלך כיתה י"ב הוא שהה בביתו לעיתים עם חבר, ועסק במשחקי מחשב ועבד חלקית עם אביו.
3. במישור החברתי צויין, כי התובע סבל מבושה עקב הצלקת, סבל מהשמנה, בטחונו העצמי נפגע וכי הוא נטה להתנהגות מסתגרת, נמנע מבילויים ומיצירת קשרים חברתיים חדשים וקשר חברתי עם בנות (אם כי נותרו לו חברים, עימם שוחח דרך המחשב). נכתב כי התובע חזר לאימוני שחיה כחצי שנה לאחר התאונה, אך הפסיק לאחר חודשיים- שלושה, כמו כן הפסיק להתאמן בכדור- מים (פרק ז' לחוות הדעת).
4. ד"ר גונן קבע כי אין לצפות להחמרה, אך מאידך יש סיכוי לשיפור, אך לא ניתן להעריך את מועדו, ולכמת את מועדו, אם בכלל.
5. לדעת המומחה, מגבלות התובע ייחשפו רק עם עבודתו בשוק החופשי לאחר סיום שירותו הצבאי, אך ד"ר גונן גם קבע: "עם זאת ייתכן יוכל להשתלב בעבודה בה לא יהיה מוגבל בכלל".
6. ד"ר גונן המליץ על טיפול תרופתי, נוגד דיכאון. עלות חודשית ממוצעת 40-70 ₪.
7. ד"ר גונן קבע, כי קיים קשר סיבתי של גרימה, בין התאונה, חבלת הראש והמצב הנפשי.
8. כאמור הנכות שנקבעה היא בשיעור 14%, ללא מרכיב כאבי הראש (שנסקר וטופל בחוות הדעת הנוירולוגית).

עדות ד"ר גונן בבית המשפט

1. בעדותו בבית המשפט העיד ד"ר גונן, כי הבדיקה הפסיכיאטרית של התובע הייתה תקינה והיא "לא מצביעה על פסיכופתולוגיה מג'ורית" (עמוד 5 ש' 7 ).
2. ד"ר גונן העיד, כי התובע סבל מהפרעות קשב וריכוז, אי שקט והיפראקטיביות עוד בטרם התאונה (עמוד 6 ש' 13-21 ).
3. ד"ר גונן ציין, כי הוא לא ראה שהתובע צרך תרופות פסיכיאטריות בטרם התאונה ואחריה (עמוד 9 ש' 2 ).
4. ד"ר גונן העיד, כי מצב רוחו של התובע בבדיקה היה מגוון. "אני מסתכל בחוות דעתי אפקט מלא ומגוון היינו הנבדק צחק והתרגז, הוא לא היה במצב חרדתי וגם לא דכאוני." (עמוד 10 ש' 21-22 ).
5. ד"ר גונן הסכים למידע שהוצג בפניו מחומר שלא ראה מלכתחילה- בדיקה שעבר אצל דיאטנית בשנת 2010 (יעויין בהחלטתי עמוד 8 ש' 13-15 ) , כי התובע סבל מהשמנה גם בטרם התאונה (עמוד 12 ש' 1-9 ).
6. בעניין התפקוד של התובע לאחר האירוע ( פרק ז' לחוות הדעת) העיד ד"ר גונן, כי המידע שהתקבל הגיע מאנמנזה שמסר התובע, וגם ממסמכים שעמדו בפניו.
7. בעניין האפשרות כי היה קיים לתובע מצב קודם שלא קשור לתאונה, העיד המומחה:

" אני יכול להציג לבית המשפט שאני עושה רישומים עם עצמי הכוללות את התשובה. על סמך הניסיון שלי על האמירה הכללית, לא לקחתי בחשבון את 3% שיחס הנוירולוג לכאבי הראש. התחלתי מ-17% וקיזזתי 3.5% שהיו מורכבים מאחוז אחד כתוצאה מהריכוז הירוד שידעתי על קיומו טרם התאונה ועוד 2.5% אחוז בגלל תפקוד לימודי ירוד ויש לכך תיעוד אצלי אך הוא לא נכנס לחוות דעת. " (שם, ש' 22-26 ).

1. בעניין האבחנה שלו לתובע העיד:

"במקרה הספציפי הזה יש אבחנה אשר מכונה בספרו של אישמן, כי הבעיה הפסיכאטרית היא על רגע אורגני ולא פונקציונאלי, האבחנה לאחר חבלת ראש יש לזה מיליון שמות, אחד השמות זה מצב לאחר זעזוע מוח. נוירולוגים נוטים לאבחן את האבחנה הזו מצב לאחר זעזוע מוח, הם רוצים לראות משך זמן מסוים של אובדן הכרה. פסיכאטר רואה את כלל האינדיקציות גם אם אין אובדן הכרה יכולה להתקיים האבחנה של מצב שלאחר חבלת ראש." (עמוד 12 ש' 32-33 וכן עמוד 13 ש' 1-4 ).

1. בעניין ההתאמה בין התסמינים שהתגלו אצל התובע ובין ההגדרות ב- ICD 10 העיד המומחה:

"אם ניקח את אי.סי.די 10 ונעבור על הסימפטומים המסומנים שם בעניין מצב שלאחר זעזוע מוח נראה בדיוק את הסימפטומים של הנבדק. חוסר שינה, כעס, ירידה במצב רוח וכו'." (שם, ש' 6-8 ).

1. ד"ר גונן כתב כי התובע השמין לאחר התאונה (עמוד 14 ש' 17-20 ), ואף הייתה לו צלקת (שם, ש' 11-14 ).
2. ד"ר גונן דחה את האפשרות כי הירידה ביכולות התובע נבעה ממעבר מבי"ס יסודי לחטיבת הביניים, ולא מהתאונה ( שם, ש' 21-24 ). ד"ר גונן גם העיד כי הפרעות השינה נלמדו אצלו מהאנמנזה שמסר התובע, בה לא מצא לפקפק. אכן לא היה בפניו נתונים ממכון שינה על הפרעות בשינה, אך נתונים ממכון שינה, מגיעים לפי עדות ד"ר גונן, רק ב- 5% מהמקרים (שם, ש' 29-31 ).
3. ד"ר גונן העיד, כי זו תופעה נפוצה שמטופלים בתחום הנפשי, לא מגיעים לטיפול (שם, ש' 32-33 וכן עמוד עמוד 15 ש' 1 ).
4. ד"ר גונן העיד, כי באופן כללי לעמדתו "בפסיכיאטרי אין נכות צמיתה. הסיכוי לא גבוה לשיפור הוא תמיד קיים, אצל אורתופד אין בעיה של נכות צמיתה אבל בפסיכיאטריה כן." (עמוד 14 ש' 2-3 ). בהפרעה אורגנית כמו שיש לתובע סיכוי השיקום הוא נמוך יותר, מאשר בתחלואה פונקציונאלית (עמוד 15 ש' 21-22 וכן ש' 27. כן יעויין בעמוד 13 ש' 26, לאפשרות שיפור במצב התובע. המומחה העיד כי הוא "די מיואש" מעניין זה ). ואולם במגבלות אלו, זו הנכות שנקבעה על ידו.
5. ד"ר גונן העיד, כי אצל התובע הייתה נטיה להמעטה ("מינימימליזציה") במצבו ולא האדרה, וזה נלקח בחשבון בקביעת הנכות (עמוד 16 ש' 7-8 ).
6. בעניין הצורך בטיפול פסיכולוגי עתידי, ענה ד"ר גונן כי יהיה מקום לטיפול כזה בעתיד. בעניין העלות הוא ענה, שהטיפולים ניתנים גם במסגרת המערכת הציבורית:

"בשוק הפרטי מפגש פסיכולוגי או פסיכותרפי או פסיכיאטר, זה יכול לנוע בין 600-900 ₪ למפגש. כמה מפגשים נחוצים, קשה מאד להעריך. יכול להעריך המטפל בזמן אמת. אבל זה יכול לעמוד בגבולות של שנה" (שם, ש' 17-20 ).

מבחינת התדירות:

"המשך שאני חושב עליו הוא פחות או יותר בסביבות שנה. התדירות יכולה לנוע בין מפגש אחד בשבוע לאחד בשבועיים, העלות של כל מפגש כאמור בין 600-900 ₪ ויש לי כאן תוספת קטנה. דווקא בפגיעות ראש, יש בארץ כמה מוסדות מאד מכובדים, אחד מהם מרכז רקנאטי והם מקבלים אנשים לאינטייק, ואחרי אינטייק כזה, הם אומרים מה לדעתם הטיפול שהוא יצטרך, מה החבילה הטיפולית כולה, פסיכולוגית ופסיכיאטרית. זה לא מחיר יקר לאינטייק, ולחזור עם תשובה מוסמכת, מאנשים שמתמחים בפגיעות ראש. " (שם, ש' 23-28 ). המומחה לא יכול היה להעריך האם בעתיד התובע יצטרך טיפול (שם, ש' 30 ).

טענות הצדדים בעניין חוות דעתו של ד"ר גונן

1. התובע טוען כי ד"ר גונן לא חזר בעדותו ממסקנות חוות דעתו, על כן יש לקבלה.
2. הנתבעת טוענת כי חלק מהסימפטומים שתוארו ע"י התובע (ללא תמיכה במסמכים), היו קיימים אצלו עוד לפני התאונה (הפרעות שינה, ועוד). הנתבעת ניסתה בממסגרת חקירת ד"ר גונן לטעון כי ייתכן וגורמים אחרים הביאו למצבו הנפשי של התובע, כגון מעבר מבי"ס יסודי לתיכון.
3. עוד נטען כי ייתכן וטיפול בתובע היה מקטין את נכותו עד כדי איונה. הנתבעת מבקשת לייחס חלק מנכותו לגורמים אחרים שאינם קשורים לתאונה.
4. לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדות ד"ר גונן, אני מוצא לקבוע כי יש לקבל את מסקנות חוות דעתו של ד"ר גונן ואת שיעור הנכות שהוא העריך- ולקבוע, כי לתובע נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 14% הקשורה בקשר סיבתי לתאונה.
5. בעניין הטיפול הרפואי שייתכן ויסייע לתובע (להלן בעדות התובע ואימו אתייחס לטיפול שניתן לתובע), העיד המומחה כי "במקסימום היה מגיע לטרם הדרדרות", וכי לדעתו הסיכוי להצלחת הטיפול הוא לא גבוה (עמוד 13 ש' 33 וכן עמוד 14 ש' 2-3 ).
6. על אף אמירתו בחוות דעתו כי יש סיכוי כי טיפול יכול לסייע בהפחתת הנכות (פרק י 3 סעיף ג'. אם כי כבר בחוות דעתו ד"ר גונן סייג עצמו וכתב שלא ניתן להעריך את מועד השיפור ולכמת אץ שיעורו- אם בכלל), בעדותו בבית המשפט בעניין זה, ד"ר גונן דווקא היה סקפטי באשר למידת הההצלחה. ד"ר גונן התבטא כי הוא "די מיואש" כדבריו, מסיכוי ההפחתה של הנכות ומסיכוי הצלחת הטיפול ( עמוד 23 ש' 26).
7. בעניין נכות התובע, המומחה עצמו מצא להפחית 6% בגין מצב קודם (3.5% בגין מצב קודם של חוסר ריכוז ו- 2.5% בגין תפקוד לימודי ירוד. עמוד 12 ש' 22-26 ), כך שהמומחה היה מתון בקביעותיו ואף ייחס חלק מהנכות למצב קודם. לא מצאתי לייחס חלקים נוספים של הנכות למצב קודם.
8. חוות דעתו של ד"ר גונן נסמכה על אנמנזה שמסר התובע, ועל מסמכים רפואיים.
9. לא מצאתי כי השאלות שנשאל המומחה במסגרת חקירתו הנגדית, הביאו לשינוי בעמדתו, כפי שפורטה לעיל. המומחה נותר בעמדתו בעניין הנכות שנקבעה והקשר הסיבתי שלה לתאונה, והוא התייחס היטב לשאלות שהופנו אליו. לא מצאתי סיבה מיוחדת שבגינה יש לסטות מקביעותיו של ד"ר גונן.
10. הפסיקה קבעה, כי בהעדר סיבה הנראית לעין ובמקרה שגרה, בית המשפט לא יסטה מקביעת המומחה שמונה על ידו, על אף שלבית המשפט הסמכות להכריע בדבר גובה הנכות הרפואית, והוא יכול לקבוע נכות אחרת מזו שקבע מומחה בית המשפט, לו הוא מתרשם שהמומחה ביסס את חוות דעתו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה, או שמסקנתו של המומחה מהעובדות צריכה להוביל לנכות שונה מזו שנקבעה, או שהמומחה פירש לא נכון את תקנות הנכות ועוד. לא התרשמתי שאחת מאפשרויות אלו התקיימה בענייננו (יעויין בע"א 8288/00 קרנית נ' סאמי [פורסם בנבו], 24.7.01, וכן יעויין בע"א 3212/03 נהרי נ' דולב [פורסם בנבו], 24.11.05).
11. סוף דבר, אני קובע את נכות התובע בתחום הפסיכיאטרי לשיעור של 14% כקביעת ד"ר גונן.
12. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, הכוללת 3% נכות נוירולוגית ו- 14% נכות פסיכיאטרית הינה: 16.58%.

עדות התובע בתצהיר

1. בעת התאונה היה התובע בכיתה ז'. התובע העיד בתצהירו כי מאז התאונה הוא השמין ב- 17 ק"ג והפך מילד רזה לילד שמן, מילד שמח לילד עצוב, מילד חברותי לילד מסוגר.
2. התובע העיד כי ירד משמעותית בלימודיו. ובסופו של דבר לא סיים 12 שנות לימוד, ואין לו תעודת בגרות.
3. התובע התגייס לצבא ועשה פעמיים טירונות בשל בעיות הסתגלות. בצבא ישב 7 פעמים בכלא, פעמיים על נפקדות ועריקות.
4. התובע טען, כי בשל כאבי ראש הוא התקשה להתעורר בבוקר, כתוצאה מכך הוא נשאר בבית מה שהביא לכליאתו בצבא בגין בעיות נוכחות.
5. בעת כתיבת התצהיר, 1.12.19, התובע עדיין היה חייל, ונשארו לו 9 חודשים לשרת. התובע העיד שחשוב לו לשסיים את שירותו הצבאי.
6. התובע העיד, שאין לו אפשרות להתרכז וללמוד והוא לא מסוגל לעבוד. התובע מתרגז מהר ועצבני. לטענתו הוא עצוב ומדוכא "לא רוצה כלום. לא מעניין אותי שום דבר".
7. התובע טוען לכאבי ראש, וקשה לו לסבול רעש ואור בעת כאבי הראש.
8. אין לתובע רישיון נהיגה. הוא מתקשה להירדם ולקום בבוקר.
9. התובע חושש לעתידו וחושש שלא יוכל להחזיק מעמד בעבודה.

עדות התובע בבית המשפט

1. בעדותו הכחיש התובע כי בעברו היה שמן, אם כי בעת עדותו הוא לא שמן מכיוון שהוא הוריד במשקלו (עמוד 18 ש' 2 ).
2. התובע העיד, כי הוא החל טיפול פסיכולוגי אך הפסיק אותו, כי הוא לא האמין שזה יעזור לו (שם, ש' 20 ).
3. התובע העיד, כי בכיתה ט' הוא השתמש בריטלין, אך הפסיק כי זה לא עשה לו טוב. הוא לא ניסה תרופות אחרות (שם, ש' 28-30 ).
4. התובע טען כי הוא לא הבחין שטיפול רפואי מסייע לו, וכשהוא רוצה ללמוד הוא לא מצליח לשבת וללמוד (עמוד 19 ש' 12-15 וכן ש' 32 ועמוד 20 ש' 1). התובע הביע ספק אם יוכל להשלים את הבגרות (עמוד 19 ש' 23 ). התובע העיד בעניין השלמת הבגרות:

"אין לי את המסוגלות לעשות את זה. מבחינת מוטיבציה, אני לא הייתי קם לבית ספר. יש לי הרבה היעדרויות מהבית ספר, הייתי הולך הייתה לי מערכת מיוחדת בהסכם עם המנהלת, פעמיים בשבוע מגיע. לא הייתי מצליח להתמודד" (שם, ש' 25-27 ).

עדות אם התובע גב' נירה דדון (להלן- נירה) בתצהירה

1. נירה העידה כי התובע לפני התאונה היה ילד מפותח, חזק ובריא, "מלך הכיתה" כדבריה, שעסק בספורט. היו לו מעט הפרעות קשב וריכוז, אך נוכח הישגיו אימו סברה שאין צורך בשימוש בריטלין, למרות המלצת הרופאים.
2. בעקבות התאונה, היה התובע בבית במשך כ- 3 חודשים, כאשר חזר ללימודים הוא התקשה לשבת בכיתה ולהתרכז וללמוד ולכן היה מאוד מתוסכל. התובע סבל מירידה בבטחון העצמי, פחות נפגש עם חברים, פחד לצאת, ולא הלך לטיולים שנתיים.
3. נירה העידה כי בשל התסכול, התובע הרבה לאכול ולכן השמין.
4. נירה הצהירה, כי כשנה לאחר התאונה התובע הלך לטיפול אצל פסיכולוגית, אך אחרי תקופה, התובע לא רצה לדבר איתה ולא שיתף פעולה איתה.
5. נירה ציינה כי התובע בקושי הלך לכיתה י"א. לכיתה י"ב לא הסכימו שיעלה, הוא נשאר בבית שנה, ולכן אין לו בגרות.
6. בזמן שהות התובע בבית, היה ניסיון לשלבו בעבודה אצל אביו, אך זה לא צלח בשל חוסר התמדה.
7. נירה ציינה כי בצבא התובע נכלא 7 פעמים בשל עריקות.
8. נירה העידה, כי התובע לא ישן בלילה, סובל מכאבי ראש, מתקשה לקום בבוקר, סובל ומדוכא. נירה ציינה כי התובע אינו מעוניין לקבל טיפול פסיכולוגי.

עדות נירה בבית המשפט

1. נירה התייחסה לעניין הטיפול בריטלין לאחר התאונה והעידה, כי החליטה לא לתת לתובע ריטלין, התקבלה לאור עיצה רפואית שקיבלה, אם כי "היו דעות לכאן ולכאן" (עמוד 20 ש' 33 ).
2. בעניין טיפולים הקשורים להפרעות השינה העידה: "אנחנו הלכנו לפסיכיאטר והוא נתן לנו כדור אני לא זוכרת איזה. הוא אמר לי שזה יכול להרגיע אותו הוא הסביר לי שהילד בפוסט טראומה וזה תהליך שלא נגמר עד היום... אמרתי שריטלין נתתי. אני חושבת שהתרופה הפסיכיאטרית. הייתה איזה תרופה אני לא זוכרת בדיוק, אבל היה פסיכיאטר בקופה בנשר, אני זוכרת שהוא נתן משהו שהמליץ עליו אני לא זוכרת אפילו מה היה. לא נתתי לו את התרופה " (עמוד 21 ש' 9-19 ).
3. בעניין המלצות מכון דניאלי (מיום 16.7.12. צורף למוצגי הנתבעת. האבחון ניתן לאור הירידה בהישגים וקשיי ריכוז), העידה נירה כי נעשה ייעוץ נוירולוגי (שם, ש' 29 ) ובעניין טיפולים נוספים שניתנו:

"היינו בכרמל אצל נוירולוג כי היה משבר עם אור בלימודים הוא לא הצליח להתגבר על הקשיים שלו וכן הלכנו אני בעקבות אמירה של אור "אמא אני מקנא בילדים שמקשיבים בכיתה, אני לא מסוגל וזה לא אני", הוא אמר לי, שאם אני לא אתן ריטלין הוא לא הולך לבית ספר, נתנו לו ריטלין וזה עשה לו כאבי ראש זה לא עזר לו." (עמוד 22 ש' 1-4 ).התובע גם טופל אצל 2 נוירולוגים של מטעם קופ"ח (שם, ש' 8 ).

1. ההמלצות לטיפול בעזרת קלטות ומחשב נייד לא בוצעו, אך לתובע ניתנו שיעורים פרטיים רבים, בוצעה בדיקת מיקוד ראיה ובוצעה ההמלצה לשחרר מלימודי שפה שניה ערבית (שם, ש' 1-18 ועמוד 23 ש' 1 ).
2. בעניין יישום ההמלצות הטיפוליות לטיפול בתובע, העידה נירה:

" ...כל הזמן שיח מול המורים על היכולות שלו, היה לנו קשה להבין את הקושי שלו מה שאני יודעת היום לא ידעתי בזמנו, אני מבינה את ההשלכות והקשיים שלו בעקבות התאונה. ניסינו להתקדם לאט לאט הוא רצה ללמוד ולא הצליח. היו לו קשיים שלמדנו תוך כדי" (עמוד 22 ש' 21-23 ).

1. בעניין ההדרכה המשפחתית העידה נירה כי "היה כל הזמן שיחות ברמה המשפחה, יש לנו אנשי חינוך במשפחה אחי הוא איש חינוך היה לו קשר מאוד טוב איתו. לא הוצאנו את זה החוצה." (עמוד 23 ש' 6-7 ).
2. בעניין טיפול פסיכולוגי העידה נירה, כי התובע לא שיתף פעולה עם טיפול זה "הפסקנו כי הפסיכולוגית הגיעה למסקנה שהילד לא נפתח מעבר, היא אומרת שהייתה לה טענה שהוא בפוסט טראומה ואין לה ספק הוא לא רוצה לפתוח את הנושא, הוא מראה שהכול בסדר איתו והיא הגיעה איתו למבוי סתום" (שם, ש' 18-20 וש' 23 ). התובע לא רצה ללכת לטיפול אצל פסיכיאטר (שם, ש' 25 ). נירה מנסה לשכנע את התובע בצורך בטיפול, ואולם כאמא היא פחדה שבנה ייקח תרופות פסיכוטיות (שם, ש' 31-33).
3. נירה העידה, כי בטרם התאונה התובע לא היה שמן. לאחר התאונה הוא השמין, אך גם ירד דרסטית-17 ק"ג בשלושה חודשים. מבחינת המשקל כיום העידה נירה כי התובע בסדר "אבל במה שקורה לו בראש? 100% לא. את יודעת כמה פעמים הוא בכלא בגלל בעיות התנהגות?" (עמוד 24 ש' 20-21 ).
4. ניר עידה כי לא נלקחה עזרה בשכר כתוצאה מהתאונה (שם, ש' 30-31 ).

דיון והכרעה

1. התובע נפצע בתאונת דרכים ביום 3.11.11, היה קטין בעת התאונה- קצת מעל גיל 13.5 שנים.
2. נכותו המשוקללת של התובע בקשר עם התאונה היא בשיעור 16.58%. הנכות מורכבת מנכות נוירולוגית בשיעור 3%, בגין כאבי ראש אם כי ברף נמוך. ו– 14% נכות נפשית. הנכות הנפשית, כך נקבע ע"י ד"ר גונן, קשורה לסימפטומטולוגיה של כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות בריכוז, אירטביליות, סך גירוי נמוך, הפרעות שינה, סימנים דיכאוניים, עייפות ובטחון עצמי ירוד. סימפטומים אלו אופיניים למצב שלאחר חבלת ראש, המסווגת כתסמונת שלאחר זעזוע מוח.
3. הנכות הנפשית אינה כוללת נכות הקשורה ל- PTSD.
4. לא נקבעה נכות צמיתה בתחומי האורטופדיה והעיניים (בתחום האטרוטופדיה נקבעו נכויות זמניות).
5. ללא כל ספק כי התאונה גרמה לשינוי בחייו של התובע, הן מבחינה רפואית והן מבחינה אישית.
6. בעיותיו הרפואיות נסקרו לעיל. אך ברור כי לתאונה הייתה השפעה גם על מצבו האישי הששור ללימודיו ולחייו האישיים. נפרט זאת.
7. מבחינת מצבו הלימודי.
8. עיון בגליון הערכה והציונים של התובע מיום 3.2.11 (9 חודשים בטרם התאונה) עת היה בכיתה ו', מראה כי כי ציוניו של התובע נעו בין "טוב" ל"טוב מאוד" (למעט "מספיק" באנגלית וכמעט טוב במוסיקה) גם הערכה המילולית הייתה חיובית ביותר, כך נכתב בה:

"אתה ילד מדהים, טוב לב וחברותי ביותר. אוהב את ילדי הכיתה ופעיל מאוד בהפסקות. יכולותיך הלימודיות טובות. עליך להשקיע יותר בלמידה לקראת מבדקים ובביצוע מטלות בית".

1. לעומת זאת במחצית השניה של כיתה ז' ציוני התובע ירדו באופן משמעותי (הציונים ניתנו ביום 20.6.12 ) . 7 מתוך 13 הציונים שבתעודה, היו פחות מ- 60 (ישנם ציונים של 24, 30, 42 ועוד), ועוד שני ציונים הם בין 60 ל- 70. גם ההערכה המילולית הייתה בהתאם:

"הייתה לך שנה לא קלה. התנהגותך, תפקודך והשקעתך במחצית ב' אינם משביעי רצון. אני מקווה שבשנה הבאה תפתח דף חדש ותתחיל ברגל ימין. אני משוכנעת שאתה מסוגל".

1. גם במחצית הראשונה של כיתה ח', יש 4 ציונים מתוך 10 ציונים שהם בין 40 ל- 50, במחצית השניה (התעודה ניתנה ביום 20.6.13) 6 ציונים מתוך 12 היו נמוכים מ- 60. בהערכה מילולית נכתב:

"אתה תלמיד נבון בעל יכולות לימודיות טובות. שאינן באות לידי ביטוי בהשגיך...התנהגותך, הגעתך בתלבושת והעדרויותיך משיעורים חייבים להשתפר".

1. במחצית השניה של כיתה ט' (תעודה מיום 19.6.14 ) חלה הדרדרות משמעותית בציונים. ממוצע הציונים היה פחות מ- 50.
2. כאמור לעיל, בסוף כיתה י"א התובע הפסיק את לימודיו. אין ברשותו תעודת בגרות.
3. מבחינת מצבו החברתי של התובע.
4. התובע העיד עדות שלא נסתרה ונתמכה ע"י אימו, על בעיות חברתיות בבית הספר, התרחקות מחברים, אי יציאה לטיולים, נטיה להתפרצות, חוסר סבלנות, תסכול וירידה בבטחון העצמי.
5. תלונות התובע מקבלות אישוש מהישגיו הלימודיים שהדרדרו, מהחומר הרפואי שצורף (כך לדוגמא, במסמך 34 למוצגי הנתבעת, שהינו מסמך רפואי מיום 28.8.13 צויין כי התובע עלה במשקל וחלה החמרה בריכוז ובקשב. במסמך מיום 1.9.14 מצויין, כי יש בעיה בקשב, לא מרוכז בשיעורים, מפריע בשיעורים ולא נרדם בלילות. מצויינת השמנת יתר ועוד), ומהנכויות שנקבעו ע"י המומחים הרפואיים.
6. גם בצבא התובע סבל מבעיות רבות, עד כי נכלא 7 פעמים (על הקשר בין הכליאה לנכות שנקבעה- אתייחס להלן).
7. סקירה זו מובילה למסקנה, כי ללא ספק שהתאונה גרמה לירידה ביכולותיו של התובע מבחינה לימודית, אישית וחברתית.

הטיפולים שקיבל התובע ושאלת הקטנת הנזק

1. נטען ע"י הנתבעת כי התובע סירב לטיפולים שונים, כגון באמצעות טיפול אצל פסיכולוג וטיפול תרופתי, מה שיכול היה לגרום לתובע שינה טובה יותר, ריכוז בלימודים ובכך להביא להקטנת נכותו עד כדי איונה.
2. איני מקבל טענה זו.
3. ההלכה היא כי על ניזוק מוטל הנטל "לנקוט בכל הצעדים הסבירים להקטנת הנזק שנגרם לו עקב העוולה, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי עבור נזק שיכול היה למנוע על - ידי נקיטת אמצעים כאלה "(ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, 1648 (2003)). עם זאת, אין להטיל על הניזוק נטל כבד ולחייבו לקבל כל טיפול רפואי.
4. על פי הפסיקה, בבואנו לקבוע כי ניזוק לא עמד בנטל המוטל עליו להקטנת הנזק, עלינו לבדוק האם קיים טיפול שעשוי להיטיב את מצבו של התובע, וכי הצלחת הטיפול היה מביא להפחתה בנכות או לשיפור במצב התובע, וכי סירובו של הניזוק לקבל את הטיפול אינו סביר (ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל, פד"י מ"ה(4) 45, 51, ע"א 120/00 משה נ. משה [פורסם בנבו] (20.5.2002), ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם [פורסם בנבו] (12.3.2013)).
5. לא הוכח בפנינו כי ישנו טיפול מסויים שיכול היה להילקח ולא נלקח, וכי היה בו בכדי להפחית או ל"איין" כטענת הנתבעת את הנכות, או כי התובע ואימו פעלו שלא בסבירות.
6. אימו של התובע עשתה ככל שלאל ידה בכדי לדאוג לתובע. התובע נלקח לטיפול פסיכולוגי, אך בשלב מסויים הוא לא שיתף פעולה והטיפול הופסק. התובע אף היה בטיפול ייעוצי אצל נוירולוגים. התובע צרך ריטלין אך הפסיק בשל כאבי ראש. התובע נעזר בעזרת מורים פרטיים שונים ויועצי חינוך, כך שבהחלט לא ניתן לומר כי הייתה הזנחה מצד התובע ואימו בקשר עם בעיותיו, והיה ניסיון להעניק לתובע טיפול מיטבי, תוך האילוצים השונים של מצבו הבריאותי ויכולתו לקבל את הטיפולים שניתנו לו.
7. ממילא, ד"ר גונן העיד כאמור, כי הסיכוי לשיפור במצבו הרפואי של התובע "לא גבוה", אם כי קיים (עמוד 14 ש' 2-3 ), ואולם על אף הערתו בסוף חוות דעתו כי "יש סיכוי לשיפור, אך בלתי ניתן להעריך את מועדו ולכמת את שיעורו- אם בכלל", העיד ד"ר גונן, כי הוא "די מיואש" מסיכוי זה (עמוד 13 ש' 26 ).
8. כך שאני קובע, כי לא ניתן להעלות טענות כנגד התובע על כך, שלא ביצע פעולות שיכלו להקטין את ניזקו.
9. לאור נתונים אלו ניגש להעריך את נזקיו של התובע.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. התובע היה קטין בעת קרות התאונה. בעת החתימה על תצהיר התובע ביום 2.12.19, העיד התובע כי הוא עדיין בצבא, ונותר לו לשרת עוד 9 חודשים, וכי בשלב זה הוא ב"דפוק", היינו שעון השירות נעצר בשל מאסר (סעיף 10 לתצהיר). יש לשער כי התובע מסיים בימים אלו את שירותו הצבאי, והוא עתה בגיל 22 ו- 8 חודשים בקירוב.
2. מהו בסיס השכר שעל פיו יש לחשב את שכרו העתידי של התובע?
3. התובע עותר לבסיס שכר שהוא השכר הממוצע במשק: 12,494 ₪ ברוטו. הנתבעת מציעה את השכר החציוני: 8,000 ₪ ברוטו, ונטו: 7,623 ש"ח- נטו.
4. התובע לא הציג שום נתון בדבר השתכרותו בעבר. התובע טרם התחיל את חייו המקצועיים. התובע מצוי על סיפה של האזרחות עם שחרורו מהצבא.
5. על פי הפסיקה הנוהגת (כגון: ע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנא, פ"ד ס (3) 13 (2005), ע"א 1134/98 מוגרבי נ' אוסדון, נה(1) 729 (1999) ועוד) כאשר מדובר בניזוק צעיר, שטרם פילס את דרכו בחיים המקצועיים וטרם השתלב בתעסוקה קבועה, יחושבו הפסדיו על בסיס ההנחה כי הוא היה יכול להשתכר שכר ממוצע במשק. זוהי חזקה המשמשת את בתי המשפט בפסיקת בסיס שכר לקטינים ולבגירים בתחילת דרכם בשוק העבודה.
6. אכן זוהי חזקה הנתונה לסתירה, ובהינתן נתונים מסויימים ניתן לסטות מחזקה זו, למעלה ולמטה, ואולם נקבע בפסיקה, כי סטיה מחזקה זו תהיה, רק כאשר מוכח בפני בית המשפט בראיות משמעותיות, כי התובע צפוי להשתכר שכר, השונה מהשכר הממוצע במשק. ראיות שאינן בעלות עוצמה משכנעת, לא יהיה בהם בכדי להביא לסטיה מהחזקה.
7. וכך נקבע ברע"א 7490/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג' [פורסם בנבו]:

"על-פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות בעתיד של קטינים יחושב ככלל על-פי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים – שאינם סטטיסטיים גרידא – המוציאים את הקטין הספציפי מגדר הנחת העבודה הרגילה, שלפיה לא ניתן לקבוע מראש מה יהיה מסלול חייו של קטין לכשיגדל (ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו]...אכן, כטענת המבקש, אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש."

1. בנסיבות תיק זה, לא מצאתי לחרוג מבסיס השכר הממוצע במשק. התובע אינו עותר לשכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק. מאידך לא מצאתי שיש להפחית משכר זה.
2. התובע היה בצעירותו ילד בעל יכולות לימודיות טובות, התאונה אכן פגעה בציוניו של התובע כאמור לעיל, אך אין המדובר בפגיעה שאמורה להשפיע עליו השפעה מכרעת, עד כי הוא לא יוכל להשתכר לפחות את השכר הממוצע במשק. נתוניו של התובע הם נתונים הנמצאים במתחם הנורמה, אין כל נתוני שכר כלשהם אצל התובע, בוודאי לא נתוני שכר נמוכים באופן חריג, ולפיכך גם החישוב יתבצע בהתאם לחזקת השכר הממוצע במשק.
3. אציין כי על פי סעיפי הנכות שנקבעו לתובע הרי שזה כולל "הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה".
4. החישוב יתבצע רק לעתיד.
5. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה ונכותו הרפואית, שירותו הצבאי היה מתנהל אחרת, הוא לא היה נכלא, שירותו היה מסתיים זה מכבר, ולכן הוא כבר היה באזרחות ומתפרנס. התובע עותר לקבלת פיצוי החל מגיל 21, מועד השחרור המקורי ועד היום.
6. איני מקבל טענה זו. אכן התאונה שיבשה את חייו של התובע, וכפי שנאמר לעיל היא הביאה להשפעה על הישגיו הלימודיים ולפגיעה במצבו האישי בתקופת התיכון, ואולם אין בפניי כל ראיה כי התאונה "חייבה" את התובע להגיע למצב בו הוא נכלא ושירותו הצבאי השתבש.
7. לתובע ישנה בחירה חופשית כמו לכל אדם, ובידיו הייתה האפשרות להתגבר על קשייו, על אף הקושי, ולשרת שירות אחר מזה שהוא שירת בפועל. כניסתו ויציאתו של התובע מהכלא הצבאי קשורה להתנהלותו בלבד, ואין לקשור זאת, בוודאי ברמה של קשר סיבתי משפטי, לתאונה ולנכותו הרפואית.
8. בנסיבות אלו, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר.
9. חישוב כושר ההשתכרות לעתיד יתבצע בהתאם לשכר הממוצע במשק בסביבות - 11,500 ₪, ובהתחשב בכל נתוני התיק, לרבות גובה הנכות הרפואית וטיבה, החזקה (הנתונה לסתירה) בדבר היות הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית, אפשרות ההחלמה (כאמור- זו נמוכה, אם כי לא נשללה לחלוטין- עמוד 14 ש' 3 ), והערת ד"ר גונן בסוף חוות דעתו בעניין מגבלותיו כי "עם זאת יתכן ויוכל להשתלב בעבודה בה לא יהיה מוגבל בכלל", עובדה שמפחיתה מהחישוב האקטוארי המלא. החישוב יבוצע מגיל 23 ובאופן גלובאלי.
10. סך הפיצוי כולל פנסיה הינו: 485,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר

1. התובע עותר לקבלת סך של 50,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר. התובע מפנה ל- 16 טיפולים שעבר אצל פסיכוטרפיסטית (נספח 9 למוצגי הנתבעת). ואולם נירה הודתה כי היא לא שמרה כל אסמכתא על טיפולים אן על נסיעות לטיפולים. הנתבעת לא מציעה מאומה לעבר.
2. לאור חלוף הזמן שעבר מהתאונה (11/11 ), כמעט 10 שנים, ולאור הטיפולים שעבר התובע לאורך השנים כפי שנפרש בתצהיר התובע, נירה והאמור בחוות הדעת של המומחים, ולאור העדר כל צירוף של אסמכתאות על הוצאות מסמכים מצאתי לפסוק סכום גלובאלי של 6,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד

1. התובע עותר לפיצוי עתידי בגין פריט זה של 100,000 ₪. סך זה מורכב מ- 18,500 ₪, עלות תרופות עד תום תוחלת החיים. סך נוסף של 65,625 ₪ בגין טיפולים פסיכולוגיים ו- 15,000 ₪ בגין הוצאות לרכישת משככי כאבים, נסיעות לטיפולים וכיו"ב.
2. בעניין פיצוי בגין רכישת תרופות.

התחשיב מתבסס על האמור בחוות הדעת של ד"ר גונן כי "יש מקום לניסיון טיפול תרופתי ע"י נוגדי דיכאון במידה שישתף פעולה... המינון ומשך הטיפול יכולים להיקבע ע"י המטפל רק תוך כדי ההתערבות הטיפולית. עלות חודשית ממוצעת נעה בסביבות 40-70 ₪". החישוב של התובע נעשה לפי 55 ₪ (ממוצע שבין 40 ש"ח ל- 70 ₪) לחודש לכל תוחלת החיים. הנתבעת לא מציעה מאומה בגין פריט זה.

1. הנתבעת לא חקרה את ד"ר גונן אודות המלצתו זו (יעויין בעמוד 16 ש' 13 ), כך שמצאתי לאשר בגין ההמלצה לרכישת כדורי נוגדי דיכאון, סך של 15,000 ₪.
2. בעניין דרישת התובע למימון טיפולים פסיכולוגיים.

המומחה העריך את עלות הטיפול לסך שנע בין 600 ₪ ל- 900 ₪ למפגש, וזאת למשך שנה- שם, ש' 19-20 וש' 23 ). ד"ר גונן העריך כי תדירות המפגשים במשך השנה של הטיפול הם, בין מפגש בשבוע או מפגש בשבועיים.

התובע חישב לפי ממוצע של מפגש לשבוע וחצי- היינו 35 מפגשים בשנה, ואולם הוא דורש מימון לטיפול במשך שנתיים וחצי, לפי ממוצע עלות טיפול של 750 ₪ סך נוסף של 65,625 ₪. הנתבעת מציעה את העלות המקובלת לטיפול בקופה הציבורית- 200 ₪ למשך שנה, לפי 50 מפגשים ובסך הכל: 10,000 ₪.

1. הכרעה.

המומחה המליץ על טיפול למשך שנה. המומחה ציין כי הטיפול הפסיכולוגי יכול להינתן גם במערכת הציבורית (שם, ש' 17 ), שבה העלות בוודאי תהיה נמוכה מזו של המערכת הפרטית (כאמור בין 600 - 900 ₪). נראה בעיני כי סך של 200 ₪ בשירות הציבורי לטיפול, כטענת הנתבעת הוא סביר. מצאתי לאשר את הסך שהציעה הנתבעת: 10,000 ₪.

1. בעניין הדרישה לקניות משככי כאבים ונסיעות לטיפולים לעתיד, דרישה של 15,000 ₪ (הנתבעת לא מציעה מאומה בגין פריט זה).
2. עלויות של משככי כאבים ושאר הטיפולים הנדרשים, כלולים בסל הבריאות במסגרת חוק הבריאות הממלכתי. ואולם, מצאתי כי יש מקום לאשר פיצוי בגין ההוצאות היתרות שאינן כלולות בסל הבריאות (תרופות שאינן כלולות בסל והתובע יישא בתשלומן, השתתפויות עצמיות וכיו"ב) בסך של 6,000 ₪.
3. סך הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד הינו: 31,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. התובע עותר לפיצוי בגין פריט זה בשיעור של 75,000 ₪. הנתבעת לא מציעה מאומה.
2. התובע מציין את העזרה האינטנסיבית שניתנה לו ע"י אימו- נירה בחודשיים הראשונים שעל פי חוות דעת האורטופד הוא שהה בתקופת אי כושר מלאה (100% נכות זמנית). גם לאחר מכן נטען על סיוע של הורי התובע (האורטופד קבע נכויות זמניות משתנות לאחר החודשיים הראשונים) לרבות גורמים מקצועיים (כגון מורים פרטיים), אם כי יצויין שלא הוצגו כל אסמכתאות להוצאות כלשהן בגין עזרה.
3. בפסק דין ת.א (ש' הרצליה) 49320-04-18 פלונית נ' AIG [פורסם בנבו], 8.4.20 סקרתי סדרת פסקי דין עם סכומים שונים הניתנים בגין עזרת הזולת, אפנה לאמור שם.
4. לאחר שקלול החומר המצוי בפניי בשים לב לגילו של התובע כיום ובעת התאונה לטיבה של נכותו, ולזמן שחלף מעת התאונה ועד היום, מצאתי לפסוק סך פיצוי באופן גלובאלי לעבר ולעתיד בשיעור של 50,000 ₪.

נזק שאינו ממוני

1. לתובע נקבעו 16.58% אחוזי נכות. הוא אושפז 3 ימים, סך הפיצוי המגיע לתובע בגין פריט זה: 33,000 ₪ במעוגל.

נסיעות וניידות

1. התובע עותר לקבלת סך של 75,000 ₪ בגין פריט נסיעה וניידות מעבר לאמור לעיל. נטען כי בשל התאונה לא עלה בידי התובע להוציא רישיון (הוא לא מצליח לעמוד במבחן התיאוריה והוא חרד מלקבל רישיון), מכיוון שהתובע גר ביישוב מרוחק, הרי שהוא יצטרך להוציא הוצאות נסיעה מוגברות בעתיד.
2. הנתבעת מתנגדת לפיצוי בגין פריט זה. לטענתה, התובע כלל לא ניסה ללמוד נהיגה. למומחה ד"ר גונן אמר התובע כי הוא חרד מלימודי נהיגה ומהוצאת רישיון, שמא יגרום לתאונה, אך בכך אין די כדי לקבוע שיש מקום לפצות בגין פריט זה, ולו רק בגלל חשש התובע שלא להוציא רישיון.
3. מצאתי לקבל את טענת הנתבעת.
4. אין בחשש של התובע מפני הוצאת רישיון נהיגה בכדי לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ניידות מעבר לאמור לעיל. לא מן הנמנע, כי בעתיד התובע יוציא רישיון נהיגה.
5. בנוסף, לא נקבעה לתובע נכות בגין חשש מעליה על רכב. לתובע לא נקבעה נכות בגין PTSD הקשורה לטראומה מנהיגה וכיו"ב.
6. לסיכום, מצאתי לדחות את הדרישה בגין פריט זה.

סיכום:

1. להלן נזקי התובע:

אובדן כושר השתכרות לעתיד כולל פנסיה 485,000 ₪

הוצאות רפואיות לעבר 6,000 ₪

הוצאות רפואיות לעתיד 31,000 ₪

עזרת הזולת לעבר ולעתיד 50,000 ₪

נזק שאינו ממוני 33,000 ₪

סך הכל: 605,000 ₪

1. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 605,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן אגרת בית המשפט.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.