תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין נזקים לאופנועו בתאונה שקרתה ביום 1.7.15 בה היה מעורב קטנוע של הנתבע.

גרסת מבוטח התובעת לתאונה הינה:

נסעתי בצומת נחשונים, בנתיב הימני, בד"כ תמיד יש בצומת פקק, הוא הולך לנתיב אחד, בשעה 16:30 בערך אני מגיע לקטע הזה, אני חוזר מהעבודה. נסעתי בצד הימני, וכאן פקק של מכוניות, אופנוע שיצא מבין המכוניות משמאלי, לא הספקתי לבלום, הייתי ממש קרוב אליו, ופגעתי בו. החלקתי על הצד הימני, אני גם אופנוע.

גרסת הנתבע הינה:

אני נסעתי מכיוון אלעד לראש העין, עצרתי בתחנת האוטובוס במפרץ של תחנת האוטובוס, כי אני התכוננתי להתקשר לאמי, לקבוע איתה מה אני צריך לקנות ברמי לוי. עצרתי עצירה מוחלטת, זה המיקום של העצירה שלי, אפשר לראות בתמונה, במפרץ של תחנת האוטובוס, ממש בסוף. אני בא להושיט היד להתקשר לאמא שלי, יש טלפון, שלא נשבר ולא כלום, קיבלתי חבטה מאחור ונפלתי על הרגל השמאלית שלי. שתי הרגליים היו על האספלט. היה שם בן אדם הוא עזר לי להרים את האופנוע כי לא יכולתי להרים האופנוע. קיבלתי שפשוף קטן, לא היה לי כלום, גם לקטנוע שלי לא נגרם נזק. הקטנוע אצלי בבית ואפשר לבדוק אותו, אין לי בעיה. אם הוא טוען שהוא כביכול נכנס לי באגזוז, והאגזוז שלי, חבל שלא הבאתי אותו איתי, אז היה צריך להיות לי נזק בחלק הימני שלי בקטנוע, ואין לי. באמת אין לי. אפשר לראות בתמונות אני חושב שאין לי נזק. הוא נכנס בי מאחורה, ולכן הבאתי את מס' הרישוי שלי, בגלל הצמיג, השפשוף של הצמיג, ואין לי בעיה אפשר ללכת למעבדה שיקחו את ההרכב הכימי של הצמיג שלו ויקחו את ההרכב הכימי של הסימן של הקטנוע על לוחית הרישוי וייראו שזה כמעט... שזה אותו דבר.

מעדויות הצדדים עולה כי בעוד מבוטח התובעת טוען כי הנתבע הפתיע אותו משמאל תוך כדי נסיעה הרי שהנתבע טוען כי היה בעמידה בשוליים ונפגע על ידי מבוטח התובעת. מבין שתי גרסאות אלו מצאתי את גרסת התובעת משכנעת יותר.

הנתבע אמר בעדותו בבית המשפט כי היה בעמידה בשוליים הימניים כחצי דקה לערך עד לפגיעה הנטענת בו. במונחים יחסיים מדובר בפרק זמן לא מבוטל. קרי, לפי תיאור זה, חולפת חצי דקה עד שמגיע האופנוע השני ופוגע בו. כפי שעולה מהתמונות שהוצגו מדובר בכביש ישר יחסית, התאונה קורית בחודש יולי בשעה 16.00 לערך, כלומר מדובר בראות טובה וללא הגבלת שדה הראיה מצד מבוטח התובעת. מכאן, שאם הקטנוע של הנתבע אכן עומד בשוליים, הרי שלא היתה סיבה שמבוטח התובעת לא יבחין בו, שכן הכביש במקום ישר והראות טובה. במקרה כזה, אין זה הגיוני שהנתבע עומד בשוליים, כאשר ניכר כי הקטנוע שלו אינו תופס את מלוא רוחב השוליים, ומבוטח התובעת יפגע בו. אם אקבל את גרסת הנתבעת כי עמד במקום שבו עמד בהתאם לתמונות שצילם כדי להמחיש כיצד עמד הקטנוע שלו, הרי שגם אז יכול היה מבוטח התובעת לחלוף לצידו של הנתבע ללא פגיעה, או, למצער, יכול היה להפסיק לבלום ללא פגיעה, שכן לפי תנאי המקום לא היתה כל מניעה להבחין בקטנוע העומד של הנתבע.

הנתבע הציג לבית המשפט את לוחית הרישוי שלו וטען כי בתחתיתה סימן שחור שהינו חתימת פגיעת הגלגל של אופנוע מבוטח התובעת. קשה לקבוע ממצאים רק על סמך לוחית הרישוי שכן שני לא נערכה בחינה שבה עומד אופנוע מבוטח התובעת מאחורי קטנועו של הנתבע באופן שניתן להתרשם כי הצמיג הוא בגובה לוחית הרישוי במקום שבו יש בה סימן. את טענתו כי ניתן לבצע בדיקה כימית כדי להוכיח את המגע בין הלוחית לבין הצמיג היה עליו להוכיח בעצמו ולבצע את הבדיקה טרם הדיון ולהגיש חוות דעת מתאימה, אך כך לא נעשה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי התאונה אירעה כפי גרסת התובעת, כך שהנתבע הפתיע את מבוטח התובעת וזה האחרון לא הספיק לבלום.

התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך 5656 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1800 ₪.

ניתן היום, ה' סיוון תשע"ז, 30 מאי 2017, בהעדר הצדדים.