1. לפניי תביעה לתשלום סכום של 8,000 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעים, בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.5.14 (להלן: "התאונה").

2. התאונה התרחשה ברחוב רמב"ן בירושלים. בתאונה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת.

3. המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. התובע טען בכתב התביעה, כי "בתאריך 09.10.15 בסביבות השעה 16:00 ברחוב רמב"ן , ליד בית 43, עת שנסעתי לכיוון רחוב רופין , עם רכבי מסוג יונדאי גטס שמספרו 51-556-14 , לפתע הגיח מהכיוון הנגדי רכב שיצא ממגרש החניה שליד בית 43, חצה את הנתיב הנגדי לכיוון נסעתי ותוך כדי ניסיון להשתלב בתנועה בנתיב שלי , פגע ברכבי לאורך דופן שמאל."

4. מנגד, טענה הנתבעת שהתאונה אירעה, שעה שרכבה היה במהלך סיום פניית פרסה. לפתע הגיח רכב התובע מאחור במהירות, עקף את רכב הנתבעים מימין, בנהיגה פרועה וחסרת אחריות, תוך שעלה עם שני גלגלים על המדרכה ופגע באמצעות הצד השמאל של רכבו בצד הימני קדמי של רכב הנתבעים.

5. ביום 11.2.16 התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה. פסק הדין ינומק באופן קצר ותמציתי.

דיון והכרעה

6. לאחר שמיעת העדויות ולאחר ניתוח חומר הראיות, ובכלל זה תמונות של מקום התאונה, תמונות הנזק לרכב התובעת ויתר הראיות, אני סבור, כי האחריות לגרם התאונה מוטלת על כתפי התובע ודין התביעה להידחות.

7. גרסת התובע:

"ביום שישי ב- 9.10.15, נהגתי ברכב יונדאי גטס. הייתי אצל סבא שלי באושיסקין ופניתי לכיוון הבית בפסגת זאב. מרח' אושיסקין פניתי ברמזור ימינה אחרי שעמדתי ברמזור ימינה לרח' רמב"ן, אחרי 70 מ' אני רואה את הרכב של הנתבעת 2 מסוג סובארו. חשבתי באותו זמן שהוא יוצא מחניה. בדיעבד הסתבר כי עשתה פרסה ברחוב. זיהיתי אותה והמשכתי להתקדם. היא חסמה את הנתיב הנגדי. עוד לא נכנסה לנתיב שלי. הייתה במאונך לכביש. חסמה את במאונך את הכביש. (לבקשת בימ"ש, אני משרטט וכן מדגים עם הרכבים). אני פונה לרח' אושיסקין. אחרי 70 מ' מזהה אותה עומדת... הרכב של הנתבעת עומד בחציו על המדרכה והיא עומדת בניצב למדרכה. שני גלגלים על המדרכה ועדיין לא נכנסה לנתיב שלי. אני נתתי שתי צפירות כדי שתזהה אותי.

ש. באיזה מהירות נסעת?

ת. אני יצאתי מרמזור. מדובר ברכב ידני.

ש. ראית אותה?

ת. כן. היא עדיין הייתה עומדת. עד סמוך רכב שלה היא לא זזה. נתתי שתי צפירות והתקדמתי. ברגע שהרכב שלי היה מול הרכב שלה שהיה בניצב למדרכה, היא התקדמה ופגעה בי בצד שמאל שלי בתחילת הדלת הקדמית. אני כדי לנסות לברוח ממנה, ברגע האחרון זיהיתי שאין אנשים במדרכה וטיפה סטיתי ועליתי עם שני גלגלים על המדרכה לאחר הפגיעה."

8. התובע צירף לתיק בית המשפט תצהיר של חברו בשם גיא באשר לתאונה. גיא תיאר את התאונה כך:

"לאחר שפנינו ימינה ...לרחוב רמב"ן ראיתי רכב עומד במאונך ועוצר את התנועה שבנתיב הנגדי. שמתי לב שהנהגת ברכב מפנה את ראשה לכיוון שמאל ואינה מודעת ... להתקרבותנו. מכיוון שהרכב עמד במקום בעצירה מלאה ואנחנו נסענו במהירות איטית ...לא ראיתי בזה כל סכנה. כאשר התקרבנו לרכב כמעט בצמידות החל הרכב לנוע ומכיוון שראיתי שהנהגת בתוכו עדיין מסתכלת לכיוון הנגדי התחלתי להזהיר את טל בתגובה לאזהרותיי טל האט את הרכב צפר ונצמד עוד לימין" (מסמך ת/1).

9. גרסת הנתבעת:

"ת. אני באתי מלמטה של רמב"ן. עליתי והייתי צריכה להגיע לצד השני פרסה. אני רוצה להסתובב. זה רחוב צר ולכן יש חניה של בניין, נכנסתי וחיכיתי כמה שניות עד שבן אדם עוצר...

ש. כשאת עולה לעשות פרסה, אבקש שתשרטטי לי איך הפנים של הרכב שלך?

ת. (מדגימה עם מכוניות).

ש. ואיך קורית התאונה?

ת. המפגש קורה שהרכב של התובע נמצא על המדרכה והרכב שלי פוגע בו בצד השמאלי קדמי.

ש. את מודה למעשה שאת פוגעת בו.

ת. נכון.

ש. ת. הייתי כבר חצי בנתיב בפרסה. הוא ראה וכנראה בא במהירות מופרזת לא יודעת. אם נסע 30 קמ"ש יכל לעצור אותי וניסה לעקוף אותי מצד ימין ועולה חצי על המדרכה כי אין לו כוח לחכות לפרסה..."

10. הודעת הנתבעת הייתה כדלקמן:

"נכנסתי לחניה פתוחה של בניין כדי להסתובב בכביש לא הצלחתי להשלים את פנייתי ועל כן חזרתי מעט אחורה כדי להשלים פניתי להשתלב בנתיב לפתע הגיח רכב במהירות מאוד גבוהה ועקף אותי מימין כשגלגליו מעט היו אף על המדרכה. כתוצאה מהעקיפה הוא פגע בפנס ימין של רכבי עם חלקו השמאלי קדמי שלו".

11. על פי תיאור הנהגים, הרכב של התובע נפגע בצידו השמאלי קדמי. רכב הנתבעת נפגע בצידו הימני קדמי.

12. הערכת העדויות: על סמך ומיטב התרשמותי מעדויות הצדדים אני סבור שיש להעדיף מבחינת אמינות את גרסת הנתבעת. עדותה של הנתבעת הייתה עקבית, אמינה ורצינית בעוד שגרסתו של התובע נראתה בעיניי כגרסה בלתי אמינה שאין לסמוך עליה.

13. אני סבור שהתאונה התרחשה עקב חוסר זהירותו של התובע. התובע ראה את הנתבעת מתמרנת ברחוב צר כדי להסתובב. במקום להמתין שזו תבצע את התמרון עד תומו, הוא האיץ וניסה לעבור מימין לנתבעת, תוך כדי עליה על המדרכה. כך הוא התבטא:

"זיהיתי אותה והמשכתי להתקדם. היא חסמה את הנתיב הנגדי. עוד לא נכנסה לנתיב שלי. הייתה במאונך לכביש. שני גלגלים על המדרכה ועדיין לא נכנסה לנתיב שלי. אני נתתי שתי צפירות כדי שתזהה אותי.

ש. באיזה מהירות נסעת?

ת. אני יצאתי מרמזור. מדובר ברכב ידני."

למעשה התובע התחמק, ולא בכדי, מלהשיב לבית המשפט לגבי מהירות נסיעתו, ואני סבור אפוא שהתובע נסע במהירות רבה משום שאצה לו הדרך. השערתי זו נתמכת בגרסת הנתבעת בעניין זה ולפיה התובע נסע במהירות מופרזת משום שמיהר ולא חפץ להמתין.

14. חוסר זהירותו של התובע ניכר, כאשר נשאל לגבי התנהגות כלי הרכב שהיו מהצד הנגדי שלו. התובע הודה שהנהגים המתינו לביצוע הסיבוב, אך הוא לא עצר. לתשובתו הוא לא עצר, כי לא רצה לעשות כן. ראו להלן:

"ש. אם ראית את הרכב, מדוע לא עצרת כפי שעצרו הרכבים שהיו בצד הנגדי שלך?

ת. כי היא חסמה להם את הכביש. בצד השני לא עצרו סתם כי היא חסמה את כל הנתיב.

ש. ראית מה עשו בצד השני.

ת. כן.

ש. למה אתה לא עצרת?

ת. לא רציתי לעצור."

15. הנתבעת אף התבטאה מפורשות, כי התובע נהג במהירות מופרזת כי לא הייתה לו סבלנות להמתין עד שהיא תבצע את פנית הפרסה שתכננה. אני סבור שאמירתה של הנתבעת היא כנה ונכונה וביטאה את המצב לאשורו.

16. יתר על כן, דבריו של גיא ממחישים את מידת חוסר האחריות שנהג בה התובע. לפי דבריו של גיא הוא הבחין, כי רכב הנתבעת עמד בניצב למדרכה. אם גיא הבחין, משמע התובע הבחין אף הוא, שרכבה של הנתבעת עומד במאונך ועוצר את התנועה שבנתיב הנגדי.

נהג זהיר ושקול היה עוצר ומאפשר לנתבעת להשלים את התמרון, ממש כשם שבנתיב הנגדי עצרו נהגים כדי שהנתבעת תשלים את התמרון, אך התובע לא נהג כך, ובכך חדל. יתר על כן, גיא טען, כי הבחין שהנתבעת מפנה את ראשה לכיוון שמאל ואינה מודעת להתקרבותו. משמע, התובע צריך אף הוא היה להבחין כי פניה של הנתבעת מוסטות לכיוון הנתיב הנגדי לו, ומכיוון שכך, לו היה התובע נהג זהיר, היה צריך להאט ואף לעצור, אך הוא חדל משלא נהג כך. אם לא די בכל אלה, לפי תיאורו של גיא, התקרב רכב התובע ממש בצמידות לרכב הנתבעת וכך לדעתי ממש גרם להתרחשות התאונה.

17. מכל המקובץ דין התביעה להידחות, שכן התובע נושא במרבית האחריות לקרות התאונה. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ (500 ₪ לכל נתבע) וזאת תוך 7 ימים, אחרת יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.