לפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד דרור מקרין

ב"כ המשיבה – עו"ד שירה לייטרסדורף

מערער 1 - נאשם שחר טל

פרוטוקול

עו"ד מקרין: אני חוזר על נימוקי הערעור ומוסיף:

בבית משפט קמא המשפט לא התנהל על מי החזיק סכין ביד או מי דקר את מי. למעשה נמצא עד אחד בלבד שהיה אמין על כל הצדדים, גם על בית משפט, גם על התביעה וגם על ההגנה, הכוונה לאותו שכן גואטה. השכן העיד שלוש פעמים שמיד בסמוך אחרי המקרה הוא ראה ומצא סכין עם דם בחדרו של המתלונן ואנחנו טוענים שזו הסכין שבה המתלונן פצע את עצמו.

צריך לזכור שמדובר במתלונן לוקה בנפשו, שנוטל כדבר שבשגרה תרופות נגד דיכאון. בגין אותה תרופה הרבה אנשים מתאבדים או פוצעים את עצמם.

מן המפורסמות שכאשר מדובר בסוג מחלה או כדור בית המשפט יכול לפתוח כל ספר ולדלות ממנו מידע.

אמר העד שאמין על כולם שהסכין היתה בחדרו של המתלונן עם דם. קובע כב' השופט קמא, שהשכן לא ראה סכין בחדרו ודירתו של המתלונן סמוך ומיד אחרי האירוע.

גואטה ראה סכין מגועלת בדם בחדר של המתלונן. אנחנו טוענים שבעצם המתלונן לקח את הסכין מהדירה שלו, פצע את עצמו, שם את הסכין בחדר שלו, לא הספיק לנקות ולהעלים אותה, ולכן אנחנו מבקשים שכבודכם יאמין לגרסה שלנו.

בית משפט קמא אומר שהמיקום של הדקירות לא יכול להיגרם על-ידי פציעה עצמית ולענין זה אני מפנה לתמונות ת/9. מדובר על חתכים של ס"מ עד 4 ס"מ. מדובר בחתכים ולא בדקירות. לא היה עד שאמר אחרת. התביעה היתה צריכה להוכיח את זה. כב' השופט קמא משער השערות וזה ספקולציה.

אם המתלונן התגונן והסכין אצל המערער, הוא היה צריך להיפצע בכפות ידיו.

המתלונן עשה 23 שיחות טלפון לבית המערער בתוך שעתיים. ב- 24:00 במשך 40 דקות הוא שובר את תיבת הדואר ומכונית המערער והודה שהיה מסומם מתרופות שקיבל באיכילוב. אנחנו יודעים שבאיכילוב הוא לא קיבל אף תרופה. ב-ת/6 צוין שהוא סירב לקבל תרופות וזריקת אנטי-טטנוס.

אני טוען שבית משפט קמא לא יכול היה לקבוע שלא היתה סכין בחדרו של המתלונן. כאן נעשה עיוות דין גדול כשהתביעה העלימה את הראיה המרכזית. הראיה המרכזית בתיק היא התמונות שהשכן צילם מיד.

הסייר שבא למקום קיבל סדרת תמונות שצילם גואטה. כב' השופט קמא נתן החלטה שהוא מבקש מהמשטרה להמציא לו את התמונות, כי הסייר כתב שהוא העביר אותן למשרד החקירות. התביעה השיבה שהיא לא מוצאת את התמונות.

אני מפנה לעמ' 2 להכרעת הדין: "גואטה צילם את הדירה לפני תחילת הניקוי והתצלומים נשלחו למשרד החקירות ע"י השוטר גנון...". אני שואל איפה התמונות? התמונות היו מוכיחות שיש סכין עם דם.

אני מפנה לעדות גואטה שם הוא אומר שלוש פעמים, שהוא נכנס קודם לדירה ושהאבא דחף אותו פנימה. המתלונן לא צריך יותר מ- 6, 7 שניות בשביל לפצוע את עצמו.

אם בית משפט אומר לי שגואטה ראה אדם שרץ במורד המדרגות כשבידו משהו כשהוא לבוש קפוצ'ון שחור ואז באותה עת הוא רואה את המתלונן רץ אחריו כשהוא כבר פצוע, אחרי זה המתלונן חוזר לדירה אולי משום שאבא שלו משך אותו, כלומר אם אני מאמינה לגואטה הוא רואה את המתלונן והמערער בו זמנית, אני משיב שזו הטעות של בית משפט קמא. גואטה לא אמר כך, גואטה אמר שהוא ראה אותו לראשונה כשהוא יוצא מתוך הדירה.

אני מפנה לעמ' 22 לפרוטוקול מיום 13.7, עדות גואטה (מצטט).

התביעה היתה צריכה להביא עד שיאמר שזו לא יכולה להיות פגיעה עצמית. הרי מדובר במתלונן חולה נפש. החוקר הראשי אומר שהטעות שלו היתה שהוא לא ידע שהמדובר במתלונן חולה נפש.

המתלונן לא יכול היה להסביר איך המערער הצליח לפגוע לו בגב והשיב שאולי הוא הסתובב בטעות, מה גם שאביו היה מולו.

אם כב' בית משפט קמא אומר שלא היה סכין, איך בסיומת לגזר הדין הוא מצווה להשמיד את הסכין והבגדים? ז"א שהוא כן מקבל שהיתה סכין.

גואטה לא היה בטוח בכך שהוא ראה סכין, כי הוא אמר שיכול להיות שמדובר במחזיק מפתחות. המערער לא נחקר נגדית על כך.

אני שואל איפה הוכחה בפלילים מעל לכל ספק שהמערער ביצע את העבירה?

אני טוען שהכל ספקולציה בתיק הזה.

אם בית המשפט אומר לי שלא היתה למתלונן הזדמנות לפצוע את עצמו, אני משיב שאני לא צריך יותר מ- 7 שניות על מנת לפצוע את עצמי.

אני מפנה לעמ' 23 ש' 12 (מצטט). הוא ראה אותו לראשונה יוצא מהדירה, ז"א שהוא הספיק להיות בדירה והוא אומר האבא משך אותו פנימה. אני לא צריך יותר מ- 7 שניות שהוא יבצע את הפציעה בעצמו.

עו"ד לייטרסדורף: לשאלת בית המשפט, אם את הסכין בדירה גואטה הזכיר בהודעתו, אני משיבה שעל הסכין בדירה הוא לא דיבר.

עו"ד מקרין: אני מגיש לכבודכם את ההודעה, שם הוא אומר בפירוש שהוא יצא מהדירה.

גואטה לא הזכיר את הסכין במשטרה, אבל גואטה צילם את הדירה מיד והעביר זאת למשטרה. לדעתי זו ראיה מרכזית

לאור הדברים ששמעתי מפי ההרכב, אני חוזר בי מהערעור על הכרעת הדין, אבל אני עדיין מאמין בחפותו של המערער.

לענין העונש, המדובר במערער בן 31, רווק שמתגורר עם אמו. אם תעיינו ב- נ/10, התעודה הרפואית שהוצגה לבית משפט קמא, המדובר באם חולת סרטן, אי ספיקת כליות, סכרת, שבץ מוחי, חיה עם קטטר, כיסא גלגלים ומכונית מיוחדת, אותה מכונית שנפגעה פעמיים על-ידי המתלונן.

כשנה קודם למקרה, המתלונן פגע בתיבת הדואר של בית המערער וכן במכונית האם. שכן ראה את המתלונן מבצע את העבירה ולמרות תלונות חוזרות ונשנות של המערער ומשפחתו, המתלונן לא הועמד לדין.

כשנה אח"כ, במקרה הספציפי הזה, ב- 24:00 הגיע המתלונן לדירת המערער, בעקבות המקרה, כהשתלשלות אחת ובמשך 45 דקות, מפנה ל-נ/6, דיסק צילום מראה שהוא שובר את תיבות הדואר בבית המערער, בייחוד את התיבה של המערער. כשהוא נדרש להסביר זאת הוא אמר שאין לו הסבר, שהיה מסומם וקיבל סמים באיכילוב. כב' השופט קמא קובע שבחצות אותו לילה אכן המתלונן פנה לבית המערער וביצע את הנזקים כפי שפורט. אני טוען שהמדובר בהשתלשלות אחת, מ- 23 שיחות טלפון שהמתלונן ביצע על מנת להטריד את המערער ומשפחתו, המקרה שהמערער רץ לבית המתלונן והמקרה הנוכחי.

לא הוגש כתב אישום נגד המתלונן ואני טוען לאכיפה בררנית. כב' השופט קמא אמר שהוא מוכן להקל במידת מה בגלל שלמרות הגשת ערר לפרקליטות, ואני מודיע שקיבלתי תשובה שאת הערר מחזירים למשטרה שתחליט מה היא רוצה, מדובר על 4 שנים שהמשטרה ללא שום סיבה, למרות תלונות חוזרות ונשנות, לא הגישה נגדו כתב אישום.

ועד הבית אחרי הנזק הראשון התקין מצלמות. במצלמה אחת רואים שהמתלונן ניפץ מצלמה אחת ואת השניה הוא לא ראה.

המדובר באב שעוסק באספקת ירקות בלילות. המערער הוא היחיד שגר בבית. כל מקרה דחוף, בייחוד בשעות הלילה, להסיע את האם במכונית המיוחדת לאיכילוב זה רק המערער עושה. העונש שהוטל על המערער, הוא מוטל אוטומטית גם כלפי האם.

המערער קיבל עבודה לפני כ- 7 חודשים אצל המשנה לראש העיר. הוא נהג אישי שלו וגם עוזר והמשנה לראש העיר שבע רצון ממנו. שליחתו של המערער למאסר תהרוס את השיקום. מדובר בעבירה מלפני יותר מ- 4 שנים. המדובר במאסר ראשון של המערער, מה גם שהוא היה במעצר מלא וחלקי ואח"כ מעצר לילה מלא.

אני ביקשתי תסקיר משלים ובית משפט קמא לא נעתר לבקשתי. 6 חודשים בזמן שהמערער היה במעצר לילי וגם במעצר בית הוא השתתף בקבוצה מטעם שירות המבחן, קבוצה שמטפלת בהליכים כנגד אלימות. יש בידי תסקירי מעצר שהתייחסו לתוצאות של הטיפול במערער ובית משפט אמר שהוא לא יכול לקבל תסקירי מעצר. יש סתירה בין תסקיר העונש כאן לבין כל חמשת התסקירים הקודמים שניתנו לגבי המערער.

במאסר ראשון קיים הסיכוי שהמערער יקבל שליש. למעשה מדובר ב- 8 חודשים, כי השופט קבע 10 חודשים בניכוי תקופת המאסר. העתירה שלי להמיר זאת בעבודות שירות כדי שבלילה הוא יוכל להיות עם האם, שזה יותר ממה שהיה מרצה בשני שליש בכלא.

עו"ד לייטרסדורף: לענין העונש בית משפט קמא הכניס את כל השיקולים לקולא שישנם, כולל את ההגנה מן הצדק, ואין כאן אכיפה בררנית והתיק נמצא בטיפול. את כל מה שנאמר היה לומר על טובתו ועונש כזה הוא קל שבקלים, לתת עבודות שירות בתיק כזה זה לחרוג מהמתחם ואין הצדקה לזה.

אני מפנה לתסקיר מנובמבר 2015. הוא תסקיר די עדכני וכפי שהשופט קמא כינה אותו, יש מסקנה קודרת מתקופת טיפול של 6 חודשים. לא בכדי לא ניתן תסקיר משלים. לצערי אין כאן הליך שיקומי שנקטע או משהו חריג שמצדיק לחרוג מהעונש המאוד מאוד קל שהמערער קיבל על עבירות כאלה.

המערער: לאחר ששמעתי את דברי בית המשפט אני חוזר בי מהערעור גם לגבי הענישה.

יש פה עיוות דין נוראי של הדין, אתם נותנים פרס למתלונן שתקף במשך שנתיים, הוא תקף אותי וניסה לדקור אותי. אני גם לא מקבל את הכרעת הדין. הכל בידי שמים.

<#5#>

פסק דין

הקדשנו שעה ארוכה ושמא שעה ארוכה מידי לשמיעתו של תיק זה.

במהלך השמיעה המלצנו בפני המערער וב"כ, לאחר ששמענו את מלוא הטיעונים, לחזור בהם מהערעור על הכרעת הדין והמלצתנו התקבלה.

חלקה השני של שמיעת הערעור הוקדש לדיון בנושא הענישה. גם בנושא זה שמענו ארוכות את דברי המערער, עיינו בכל המסמכים הרלוונטיים, גם כאלה שלא היו בפני בית משפט קמא, ובסופו של התהליך המלצנו גם בנושא זה למערער לחזור בו מהערעור.

הנימוקים להמלצתנו עלו בהרחבה במהלך הדיון בפנינו, המלצתנו התקבלה שעל כן הערעור כולו נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום ח' אדר א' תשע"ו, 17/02/2016 במעמד הנוכחים.

עו"ד מקרין: אבקש שהמערער יתייצב לריצוי עונשו לאחר פסח.

<#6#>

החלטה

המערער יתייצב לריצוי מאסרו בתאריך 1.5.2016. על המערער להתייצב בתאריך זה עד השעה 12:00 בכלא ניצן, אלא אם כן תהיה החלטה אחרת.

הסנגור ידאג להליכי המיון והשיבוץ.

הערבויות יישארו בעינן וישמשו להבטחת התייצבותו.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ.

<#3#>

ניתן והודע היום ח' אדר א' תשע"ו, 17/02/2016 במעמד הנוכחים.