20 אוקטובר 2016

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11/11/15 (להלן – הוועדה) אשר קבעה, כי נכותה הרפואית היציבה של המערערת היא בשיעור של 5% לפי סעיף 35 (1)(א)-(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- התקנות).

תמצית העובדות והרקע

1. המערערת ילידת 1973, עבדה כמזכירה בעיריית תל אביב, ונפגעה בתאונת דרכים ביום 8/7/14 שהוכרה כתאונת עבודה. למערערת שולמו דמי פגיעה לתקופה 9/7/14 עד 7/10/14.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה למערערת נכות יציבה עקב התאונה. עוד קבעה הוועדה כי היא מאשרת נכות זמנית בשיעור 100% ליום אחד שכלול בתעודת אי כושר, אשר התשלום בגינו לא אושר דמי פגיעה (לתאריך 8/10/14). על החלטה זו הוגש ערר.
3. הוועדה, שהתכנסה לדון בערר, הותירה את הקביעה בדבר הנכות הזמנית, וקיבלה חלקית את הערר בקביעה כי הנכות היציבה היא בשיעור 5% מיום 9/10/14. על החלטת הוועדה נסב ערעור זה.
4. בדיון הערכה מוקדמת הסכים המשיב להחזיר את העניין לוועדה לצורך התייעצות חוזרת עם יועץ בתחום האורולוגי כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 24/5/16.
5. לאחר הדיון הודיעה המערערת כי היא עומדת על מלוא טענותיה בכתב הערעור והצדדים הגישו סיכומים. נותר אפוא להכריע בעניינים שנותרו במחלוקת כפי שיפורט להלן.

טענות הצדדים בתמצית

1. טענות המערערת
2. לאור הסכמת המשיב, יש מקום להורות לוועדה לשקול מחדש את החלטתה גם בתחום הפגיעה הנוירולוגית.
3. הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה כראוי לממצאי ה-CT נוכח כאבים חזקים מהם סובלת המערערת.
4. קיים פער בין ממצאי הוועדה בתחום האורתופדי לבין תלונות המערערת והמסמכים המלמדים על כך שאינה מסוגלת לשוב לעבודה.
5. היה על הוועדה להתייחס לפגיעה בחוליה 9D שקדמה לתאונה ולשקול האם הוחמרה.
6. היה על הוועדה לשקול הענקת נכות זמנית ואין זה סביר כי מיד לאחר נכות בשיעור 100% תיקבע נכות בשיעור של 5% .
7. הוועדה טעתה כאשר לא הפעילה את תקנה 15.

טענות המשיב

1. מעבר לנושא לגביו ניתנה הסכמה, המערערת לא הצביעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולמעשה מדובר בטענות רפואיות.
2. הוועדה ערכה בדיקה נוירולוגית שהעלתה כי אין נכות.
3. חרף היעדר הגבלת תנועות הוענקה נכות אורתופדית בשיעור של 5%.
4. הוועדה קבעה שהמערערת מסוגלת לשוב לעבודה קודמת חרף הפגיעה והשאלה היא לא האם חזרה בפועל אלא עצם המסוגלות.

דיון והכרעה

1. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק מצאתי, כי בנוגע לנושאים הנתונים במחלוקת, דין הערעור להתקבל חלקית וזאת בשאלה האם היה מקום להעניק למערערת נכות זמנית . להלן אפרט טעמיי.
3. עיון בפרוטוקול מלמד, כי הוועדה ביצעה בדיקה קלינית יסודית וממצאיה תועדו באופן הבא:

אין הגבלה בתנועות ע"ש מתני לכל הכיוונים למעוט הגבלה מזערית בתנועת כפוף הגב לפנים ...

לסג הפוך שלישי 90 מעלות דו צדדי

כוח גס טונוס והחזרים תקינים בגפיים תחתונות

בישיבה על מעטה ברגליים ישירות מגיעה עם קצות אצבעותיה עד הקרסוליים.

טוענת על כאבים בסוף התנועות. מוסרת על ירידה בתחושה לאורך גפה ימנית תחתונה ללא כל חלוקה אנטומית.

היקפים שווים בשוקיים עם טונוס ...

הוועדה עיינה בתקליטור פענוח CT 15.7.14 קיימי בלטי דיסק בגובה 5 – 4 L , 1 S 5 L משיקים לשק.

ציר לורדוזיס שמור.

1. הוועדה סיכמה כך:

מבחינה נוירולוגית אין נכות

מבחינה אורטופדית נכותה 5% בגין הגבלה קלה מאד בע"ש מתני לפי סעיף 35 (1)(א)-(ב) מותאם.

1. הוועדה דרשה לקבל חוות דעת יועץ בתחום האורולוגי והתכנסה שנית ללא נוכחות ביום 11/11/15 לדיון מסכם.
2. הוועדה קיבלה את חוות הדעת בתחום האורולוגי הקובעת שאין נכות (בעניין זה קיימת הסכמה להשיב לוועדה).
3. בהתייחס לתקנה 15 ציינה הוועדה "אין מקום להפעיל תקנה 15 מסוגלת לעבוד כמזכירה".
4. לאור התיאור שהובא, איני מקבל את טענות המערערת בתחום הנוירולוגי. הוועדה ערכה בדיקה נוירולוגית ולפי הממצאים הקליניים שעלו בה קבעה שלא קיימת נכות נוירולוגית. ידוע, כי השאלה, האם ממצאים רפואיים מסוימים יש בהם להקנות נכות היא סוגיה רפואית מובהקת, המצויה בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין הכלים או הידע להתערב בה.

למעלה מהדרוש, בדיקת הוועדה העלתה ממצאים תקינים (כוח גס, טונוס, היקפים והחזרים). הוועדה הסבירה כי אמנם המערערת ציינה היעדר תחושה בגפה ימנית אך ללא חלוקה אנטומית. מסקנת הוועדה מתיישבת עם הממצאים שנצפו ולא קיימת טעות גלויה על פניה שעשויה להצדיק התערבות בית הדין בהחלטה מסוג זה.

1. כמו כן, אני דוחה את הטענה שמתייחסת לתחום האורתופדי, מהטעם כי מסקנת הוועדה גם בתחום זה נשענת על ממצאי בדיקתה הקלינית. ידוע כי בעת קביעת הנכות מחויבת הוועדה לממצאי הבדיקה הקלינית ורשאית להעדיפם על פני ממצאי בדיקות ההדמיה. משכך, גם אין ממש בטענת המערערת כי היה על הוועדה לדון בהחמרה במצבה בהתייחס לשבר חוליה ממנו סבלה קודם לתאונה. הוועדה כאמור ביצעה בדיקה קלינית אורתופדית ומצאה רק הגבלה מזערית בתנועת עמוד שדרה מתני. לא ברורה הטענה, כי היה על הוועדה לדון בנושא החמרה שעה שממילא מצאה הוועדה לנכון לייחס את מלוא ההגבלה שנמצאה והנכות בגינה לתאונה.
2. גם בנושא הפעלת תקנה 15 אין ממש בטענת המערערת שכן הוועדה ציינה במפורש את ההנמקה לקביעתה ומדובר במסקנה רפואית מקצועית מובהקת שאין מקום להתערב בה.
3. אשר לנושא הענקת נכות זמנית, סבורני כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה מן הראוי להשיב עניין זה לדיון נוסף, ואסביר.
4. הוועדה התכנסה לראשונה ביום 17/6/15 (כשנה לאחר התאונה) והסבירה כי לא ניתן לבדוק את המערערת הואיל והיא לאחר לידה, כאובה ומצבה אינו מאפשר התרשמות נכונה. בישיבה זו של הוועדה טענה המערערת כך:

אני לא מסוגלת לעבודה מהתאונה, יש פגיעה בסוגרים כל הרופאים פה אחד רושמים שאני סובלת ... ילדתי לפני שבוע וזה קרה לפני ההיריון ... רופא תעסוקתי קבע שאני לא כשירה לעבודה.

1. הוועדה התכנסה שנית רק ביום 9/9/15 שאז ערכה את הבדיקה אשר על יסוד ממצאיה נקבעה הנכות.

1. בנוסף, עמד בפני הוועדה אישור רופאה תעסוקתית ד"ר שוורץ מיום 30/12/14 הקובע אי כשירות לעבוד מיום 8/10/14 עד 1/6/15.
2. אכן, הוועדה ציינה, כי מצבה של המערערת לאחר הלידה אינו משקף את ההגבלה עקב התאונה ולכן לא בוצעה בדיקה. עם זאת, מן הראוי שהוועדה תיתן דעתה לשאלה, האם בתקופה לאחר תקופת דמי הפגיעה היה מקום לקבוע למערערת נכות זמנית, בפרט כאשר בתקופת ההיריון המערערת לא יכלה לעבור בדיקות הדמיה, אך עדיין נדרש להעריך את הנכות בתקופה זו כמו גם בתקופה לאחר הלידה.

האמור נכון מכוח קל וחומר, כאשר המערערת הציגה המלצת רופאה תעסוקתית מיום 30/12/14 לגבי אי כושר לעבוד. ער אני לכך שבהמלצת הרופאה התעסוקתית מיום 30/12/14 (כמו גם ביתר אישורי מרפאה תעסוקתית) לא נקבע כי המצב הרפואי בגינו המערערת אינה מסוגלת לעבוד קשור לתאונה.

ברם, לפי ההלכה הפסוקה, על החלטת הוועדה להיות ברורה מבלי צורך בהסקת מסקנות. ככל שההחלטה אינה ברורה דיה יש להשיב את התיק לוועדה להשלמת ההחלטה. לדעתי בנסיבות מקרה זה לא ברור די הצורך מדוע מצאה הוועדה לנכון לקבוע כי הנכות בשיעור 5% תחול כבר מיום 8/10/14 מבלי לערוך דיון מפורש בנושא נכות זמנית נוכח אישור הרופאה התעסוקתית מיום 30/12/14 הקודם אף למועד הבדיקה שבוצעה בוועדה מדרג ראשון.

בקביעתי זו גם נתתי דעתי לעובדה שהוועדה מדרג ראשון התייחסה באופן מנומק לנושא זה, תוך שבין היתר הפנתה להיעדר רישומים אובייקטיביים לגבי הגבלות בתיק הרפואי, ממצאי הדמיה שליליים וליקויים קודמים לפגיעה. על כל אלה ביססה הוועדה מדרג ראשון את החלטתה כך שניתן להבין מדוע קבעה את הנכות היציבה מהמועד שנקבע. ראוי שגם הוועדה תנמק החלטתה באופן שיאפשר לבית הדין להתחקות אחר הלך מחשבתה.

1. סוף דבר – בהתאם להסכמת הצדדים ונוכח המסקנה אליה הגעתי כאמור אני מורה כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתפעל כך:

א. הוועדה תשקול מחדש את הקביעה בתחום האורולוגי וזאת לאחר שתערוך התייעצות חוזרת עם היועץ ד"ר גולומב (אורולוג). היועץ יבחן מחדש עמדתו בשאלת קיומה של נכות אורולוגית הקשורה לפגיעה בעבודה תוך התייחסות מפורשת לממצא של דלף לא רצוני של שתן וכיס שתן נוירוגני כעולה מבדיקה אורודינמית מיום 12/1/15 שעמדה בפניו. במסגרת זו יתייחס היועץ לשאלה האם תיתכן פגיעה נוירולוגית שלא באה לידי ביטוי בבדיקה נוירולוגית קלינית שנערכה אך באה לביטוי כלשהו מבחינה אורולוגית.

ב. בנוסף, הוועדה תדון בשאלה האם נוכח תלונות המערערת והממצאים וכן לאור אישור רופאה תעסוקתית מיום 30/12/14 יש מקום לקבוע למערערת נכות זמנית לתקופה שלאחר יום 8/10/14.

ג. המערערת וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה ויוכלו לטעון בפניה בנושאים בגינם הוחזר התיק.

1. המערערת מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי ולכן אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד שמבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ז, (20 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.