נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד שי ברק

ב"כ המשיב עו"ד יניב בן הרוש

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

ב"כ המשיב: מגיש כתב תשובה בצירוף חוות דעת גלויה וחסויה של ועדת אלמ"ב.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה.

מב"ן הסיר את התנגדותו לחופשות והמשטרה מתנגדת כיוון שלא הוצג גורם טיפולי.

הדברים מתחברים לעתירה קודמת שהגשנו בחודש מאי ואותה מחקנו, כאשר בוועדת אלמ"ב קודמת נאמר שיש לו רצון להשתלב בהליך טיפולי והוספתי מידע לעניין המתלוננת שמגיעה לבקר את העותר, היא והילדים, הם בקשר קבוע, ואז מחקתי את העתירה וביקשתי שוועדת אלמ"ב תבחחן את הדברים. בחוות הדעת הגלויה אין התייחסות לכך. חוות הדעת חוזרת על המסקנות הקודמות.

העותר הסכים לטיפול. מפנה למכתב שמפרט את כל הטיפולים שהוצעו לו ונמצא שהוא לא מתאים לאף אחד מהטיפולים. גם לחרמון הוא נמצא לא מתאים.

ב"כ המשיב: גורמי הטיפול רשאים להחליט אם לקבל אסיר או לא על סמך עמדתו. יש להבדיל בין אסיר רוצה שיהיה רשום שהוא עבר טיפול לבין אסיר שבאמת רוצה לעבור טיפול. ההתרשמות היא שמדובר במוטיבציה חיצונית. גורמי הטיפול, כאשר ניצב בפניהם אדם כזה, רשאים לא לקבל אותו. זה בליבת השיקול של הגוף המקצועי.

ב"כ העותר: במרץ 2013 העותר לא הביע נזקקות ולא היה לו אז הרבה מוטיבציה ואז בית המשפט דחה את העתירה שלו כיוון שלא עבר טיפול. בעתירה הקודמת הוא כבר הביע נכונות לטיפול בכל מקום בארץ. כבר למעלה משנה שלא מוצע לו טיפול רלוונטי. אני לא מבקש להוציא אותו מיידית לחופשות כי לא נמצא לו טיפול מתאים, אבל חוות דעת אלמ"ב לא מציעה לו שום טיפול, כאשר יש קשר בינו לבין המתלוננת, וכאשר יש שינוי אצל העותר שמוכן לטיפול בכל מקום בארץ, למעשה זה כבר לא באשמתו שהוא נשאר בקטגוריה א'. השיקום שלו מתעכב בגלל זה. הוא הגיע לשליש ולא עלה לוועדה. התפקוד שלו חיובי. אין הפרות ואין עבירות משמעת. הוא עובד, עשה קבוצות חינוכיות. כאשר הוא אומר שהוא רוצה טיפול, אומרים שהוא לא יפיק תועלת ומבטלים את הטיפול.

ב"כ המשיב: ועדת אלמ"ב אומרת שההתרשמות היא ממסוכנות גבוהה.

מפנה לרע"ב 6798/14 שם נקבע שהתערבות בדבר מסוכנות תעשה בצמצום על ידי הערכאה הדיונית.

החלטה

העותר מרצה מאסר של למעלה מ-9 שנים בגין עבירות מין ואלימות כלפי אשתו ובגין אלימות כלפי בתו והוא מבקש לצאת לחופשות למשך 8 שעות בתנאים שנקבעו בחוות דעת מב"ן וכן לשלבו בהליך טיפולי.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת ועדת אלמ"ב, גלויה וחסויה, שהוצגה בפניי לפיה מסוכנותו של העותר, שמכחיש את ביצוע העבירות נושא מאסרו, היא מסוכנות גבוהה מאחר ולא השתלב בהליך טיפולי.

מסיפא חוות הדעת של ועדת אלמ"ב עולה כי גורמי הטיפול התרשמו שמדובר באסיר השלכתי, ללא אמפתיה לקורבנות העבירה ונעדר יכולת לבחון את אחריותו לעבירות ומניעיו הרגשיים.

גורמי הטיפול התרשמו שהעותר עסוק בעצמו ובצרכיו והמוטיבציה שהביע להשתלב בהליך טיפולי היא חיצונית ולא ניתם לשלב אותו בהליך טיפולי במחלקת אלמ"ב בכלא חרמון בשל היותו עבריין מין מכחיש.

לדברי ב"כ העותר, חל שינוי בעמדתו של העותר בכל הקשור לנכונותו להשתלב בהליך טיפולי והוא מבקש לבחון את שילובו בהליך כזה, גם אם מדובר במי שמכחיש את עבירותיו שכן יש בשב"ס הליכים טיפוליים לעברייני מין מכחישים כמו העותר.

עמדת ועדת אלמ"ב כפי שהוצגה בפניי בחוות הדעת הגלויה מקובלת עלי לאור מסוכנותו המינית של העותר בהעדר הליך טיפולי, אך נראה לי כי לאור הבעת רצונו של העותר בשילוב בהליך כזה לעברייני מין מכחישים, מן הראוי שגורמי הטיפול ישוחחו איתו פעם נוספת ויעמדו על כנות כוונותיו להשתלב בהליך כזה ואם יתרשמו כי מדובר במוטיבציה כנה, יבדקו אפשרות שילובו של העותר בהליך טיפולי על מנת לאבחן את מסוכנותו ובסופו של ההליך לאפשר יציאתו לחופשות בהעדר מניעה שאינה קשורה בהעדר הליך טיפולי.

בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.