1. בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שהוצא בתיק שבכותרת על ידי בית המשפט השלום בבאר-שבע, במסגרת גזר הדין מיום 22.12.16 (כב' הש' ג'ורג' אמוראי), שעניינו הריסת בניה ללא היתר של משטח בטון בשטח של כ-240 מ"ר שנבנה בשצ"פ וגדר לבנים באורך 84 מ' המקיפה את משטח הבטון ותוחמת אותו לכדי יחידה אחת עם שטח המקרקעין של המבקש.
2. בקצה המזלג יצויין כי במסגרת הסדר טיעון שהוצג בדיון מיום 22.12.16, ובעודו מיוצג, הודה המבקש והורשע בעבירות של שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר וביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר, ולאחר שביהמ"ש אימץ את הסדר הטיעון נדון הנאשם ק=לקנס ולהתחייבות וניתן צו הריסה ביחס לבניה נשוא כתב האישום (ובהקשה דנן).
3. כמפורט בגזר הדין, מועד ביצוע צו ההריסה נדחה עד ליום 31.12.17 , ובהחלטה מאוחרת יותר מיום 20.12.18, נתן בית המשפט (מותב זה) תוקף להסכמת הצדדים לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.6.19.
4. ביום 25.7.19 ( כחודשיים לאחר חלוף המועד האחרון לביצוע צו ההריסה) הגיש המשיב בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה במסגרת הליך נפרד (בצה"מ 63732-07-19) ובהחלטה מיום 16.9.19 נתן בית המשפט (כב' הש' חיים פס) תוקף של החלטה להסכמת הצדדים (להארכת מועד ה"אחרונה" כעולה מנוסח ההסכמה) לביצוע צוו ההריסה למשך 6 חודשים, כלומר עד ליום 16.3.20.
5. ביום 13.7.20 (מעל 4 חודשים לאחר חלוף המועד לביצוע צו ההריסה) הגיש המשיב הבקשה דנן, שעניינה בקשה נוספת ושניה (להלן: "הבקשה דנן") להארכת מועד ביצוע צו ההריסה.

תמצית טענות הצדדים

1. ב"כ המבקש ציינה בבקשתה כי המבקש תלה יהבו בהסדרת מעמד המקרקעין (משצ"פ לשפ"פ) והבניה במסגרת הליכים שהתקיימו בתמיכת הרשות המקומית, לשינוי ייעוד הקרקע משצ"פ לשפ"פ במשך השנים (משנת 2010 ועד לשנת 2019 ) והציגה מסמכים התומכים בטענותיה. לצד האמור, ציינה ב"כ המבקש כי ביום 20.4.2020 נודע למבקש כי התכנית לא אושרה לקידום ברמ"י, ואולם הודיעה כי בשל מצב החירום עקב התפשטות נגיף הקורונה, לא עלה בידיה לברר מדוע לא קודמה התכנית וכי בכוונתה להגיש עתירה מנהלית.
2. ב"כ המשיבה ציין בתגובתו כי גם אם תתקבלנה טענותיו של המבקש, לא יהיה בכך להצדיק מתן ארכה נוספת בשל העובדה כי גם אם ייעוד הקרקע ישתנה משצ"פ לשפ"פ לא ניתן יהיה לקבל היתר לבניה מושא כתב האישום בשפ"פ. הוסיף ב"כ המשיבה וטען כי לא בכדי לא טען המבקש כי התכנית קרובה לאישור, ולא בכדי לא צירף תצהיר בעל מקצוע התומך בטענה זו.
3. לטענת ב"כ המבקש ביצוע צו ההריסה עשוי לגרום נזק כלכלי ותברואתי למבקש אשר תלה תקוותיו במצג, שלטענתה הציגו הרשויות, בדבר האפשרות לשינוי הייעוד, בעוד שלמשיבה לא יגרם כל נזק, ולהיפך, האינטרס הציבורי הוא לשמור על ניקיון השטח ולמנוע הפיכתו ל"מזבלה ציבורית" כפי שהיה קודם לבניה.
4. נוסף לאמור העלתה ב"כ המבקש טענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך הפלילי ולעצם מתן פסה"ד, בטענה כי המבקש לא טען את הטענות הנכונות בהליך עצמו וכי הכרעת הדין וגזר הדין, לרבות צו ההריסה שהוצא שגויים. ב"כ המשיבה בתגובתו טען כי מעבר לכך שמדובר בטענות שאינן נכונות, הרי אין מקום להעלותן בשלב זה, מקום בו מדובר בפס"ד חלוט שניתן קרוב ל-4 שנים.
5. לטענת המשיבה, על אף הסכמת הצדדים מיום 16.9.20 להארכה אחרונה של צו ההריסה, הגיש המבקש בקשת ארכה נוספת.

דיון והכרעה

1. יוקדם ויוער כי משצו ההריסה בתיק דנן הוצא בטרם כניסת תיקון 116 לתוקף, יחולו הוראות סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ( להלן: "החוק") כמתכונתו עובר לתיקון.
2. ביחס לעיתוי הגשת הבקשה לארכה, סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [עובר לתיקון 116]. קבע:

"מועד לביצוע הצו [תיקון: תשנ"ה]

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

1. לעניין אופן הגשת בקשות לקבלת ארכה נקבעו תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט – 2008. סעיף 2 לתקנות קובע:

"הגשת הבקשה

(א)  בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.

(ב)  ...
(ג)   ..."

1. סעיף 6 לתקנות קובע: "אי-עמידה בתקנות- בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
2. הבקשה אינה עומדת בתנאי התקנות ולו מן הטעם שלא רק שלא הוגשה במועדה, אלא שגם לאחר שבית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להארכה אחרונה לביצוע הצו עד ליום 16.3.20, הוגשה בקשת ארכה נוספת, וזאת כ- 4 חודשים לאחר שנכנס צו ההריסה לתוקפו. מטעם זה בלבד עפ"י הוראות סעיף 6 לתקנות לא היה מקום לדון בבקשה.
3. יחד עם זאת, לא אעשה מלאכתי קלה ואבחן את הבקשה לגופה.

הטענות כנגד צו ההריסה עצמו

1. דין הטענות כנגד נפקותו של צו ההריסה להידחות. מותב זה אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות קודמיו. במעמד הדיון שבו הוצג הסדר הטיעון, היה הנאשם מיוצג וחזקה על בא כוחו שהסביר לו את משמעות הודייתו כמו גם ההסדר. מעבר לכך שמותב זה אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות קודמיו, ולמעשה אינו רשאי להידרש לטענה כי מדובר בפסק דין שגוי, הרי שיש לזכור כי מדובר בפסק דין חלוט מיום 22.12.2016, וככל שהמבקש לא היה שלם עם הודייתו, בוודאי שלא היה מקום להעלות טענות אלו כ-4 שנים לאחר סיום ההליך. בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן להידרש לטענות כנגד עצם הוצאת צו ההריסה (למעלה מן הצורך יצוין, כי בבקשות מאוחרות יותר היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין אחר אשר אף הוא נמנע מלהעלות טענות דומות).

הבקשה להארכת מועד ביצוע הצו

1. צו ההריסה הוצא ביום 22.12.16 ונקבע כי על המבקש לבצעו עד ליום 31.12.17 שאם לא כן תהא המשיבה מוסמכת לבצעו. כמפורט לעיל הוארך המועד בהחלטות קודמות ולמעשה הצו נכנס לתוקפו לאחרונה ביום 16.3.20 במסגרת הסכמה בין הצדדים (מיום 16.9.19 אשר הוצגה בתיק תו"ח 636732-07-19) אשר כללה הבהרה כי לא יוגשו בקשות נוספות למתן אורכה, מקום בו צוין מפורשות כי: "הצדדים מתכבדים להודיע כי הגיעו להסכמה לפיה תינתן אורכה נוספת ואחרונה בת 6 חודשים שלאחריה ייכנס צו ההריסה לתוקף (ההדגשה אינה במקור – י.ע)". כאמור לעיל, הבקשה דנן הוגשה בשיהוי ניכר, כ-4 חודשים לאחר כניסת הצו לתוקפו.
2. הלכה הפסוקה היא כי דין מבנה אשר נבנה ללא היתר ובחטא להיהרס, ואך כאשר קיים אופק תכנוני בעתיד הנגלה לעין, יש מקום להורות על דחיית ביצוע הריסתו. ר' לעניין זה: "הלכה היא, כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד" (רע"פ 974/07 ג'מל אלשמאלי נגד מדינת ישראל, תק-על 2007(1), (2229 , 2230 ((2007).

ור' גם:

"נוכח העובדה שצו ההריסה משמש כאמצעי עיקרי לאכיפת דיני התכנון והבניה... ...אין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן עד לסיום הליכי התכנון, כאשר ספק אם אלו יצלחו..." (רע"פ 3774/04 אל סאנע יוסף נגד מדינת ישראל, תק-על (2004(3), 290 , 291 (200

1. מנגד, ראוי לציין כי ביצוע צו ההריסה, יהווה צעד בלתי הפיך, אשר אין ממנו חזרה, ויש מקרים בהם ראוי לעכב את ביצוע הצו:

"תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין -הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין -בנייה... ...צו הריסה כי יבוצע, יביא הביצוע לתוצאה שאינה הפיכה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי נכון וראוי לפרש את החוק על דרך הענקת שיקול דעת רחב ועמוק לבית-משפט, ולו כדי למנוע בנסיבות אלו ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות. אם, למשל, יש סיכוי כי המיבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, מה צדק ומה טעם יש בפירוש המצמצם את סמכותו של בית-המשפט? " (רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 , 58-59 (2002)).

1. ההלכה היא, כי אורכה למתן צו הריסה תינתן רק כאשר קיים אופק תכנוני בטווח הנגלה לעין. בעניינו של המבקש דנן, אין מחלוקת כי בשלב זה לא קיים אופק תכנוני בטווח הנגלה לעין. באת כוח המבקש אישרה זאת למעשה, ותולה יהבה בעתירה מנהלית (אשר נכון למועד הגשת תגובת באת כוח המבקש טרם הוגשה), עתידית, אשר טרם הוגשה, ואשר מטרתה היא להורות לרשויות לפעול באופן שיאפשר בעתיד גם את הסדרת מעמד המקרקעין לרבות הבנוי בו. מקום בו למעשה אין מחלוקת, בין הצדדים, כי העתירה המנהלית ( שטרם הוגשה) היא הפתח היחיד דרכו מבקש המבקש, לחדש את הליכי התכנון, הרי שלמעשה ניתן לומר כי גם אליבא דבא כוח המבקש, כי מתן ההיתר אינו באופק הנגלה לעין, שכן גם לו תתקבל העתירה המנהלית, יהא בכך בכדי להניע מחדש הליכי תכנון שהסתיימו בתשובה שלילית, אך בוודאי שהחלטה בעתירה לא תהא, לכשעצמה, החלטה המקנה את היתר הבניה. כך או כך, כעולה מתגובת המשיבה גם אם תאושר התכנית, וייעוד המקרקעין ישונה לשפ"פ, אין בכך בכדי ללמד כי ניתן יהיה להכשיר את הבניה מושא כתב האישום, ומקל וחומר ללמד כי קיים אופק תכנוני בטווח הנגלה לעין.
2. ודוק- הותרת הבניה הבלתי חוקית שנבנתה על מקרקעין בשצ"פ, בניגוד לייעודם התכנוני תגרום לתוצאה לפיה:"...עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר" ..." (ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד נב(1), 136 , 142-143 (1998)). הטענה בדבר פרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע הבנייה בפועל, אין בה בכדי להצדיק את הותרתה על כנה, מקום בו יש בה לכל היותר בכדי ללמד כי המבקש, בינתיים, נהנה תקופה ארוכה מתוצאות בנייה אשר בגין בנייתה והשימוש בה הורשע, תוך שיש בהכרעת הדין בכדי ללמד, כי הן הבנייה והן השימוש היו שלא כחוק.
3. לאור האמור הבקשה נדחית.
4. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"א, 14 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.