רקע

1. החלטה זו עניינה בבקשה לעזרה משפטית שהוגשה ביום 10.1.16. בית משפט זה התבקש, בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק עזרה משפטית"), להורות למשיב להתייצב במועד ובמקום הנקובים בבקשה לצורך גביית Deposition על-ידי עו"ד אמריקאי בשם אנתוני לפרט. לבקשה צורפה רשימת שאלות שתוצג למשיב, וצוין בה כי ההליך המתבקש מתרחש לאחר שניתן כנגד המשיב פסק דין בהליך אזרחי שהתנהל בארצות-הברית, במדינת אוהיו, בתביעה שהגישה נגדו חברה בשם Procom Supply (להלן "החברה"). פסק הדין מחייב את המשיב לשלם לחברה סכום כספי. עו"ד לפרט מייצג את החברה.
2. ביום 7.2.16 התקיים בבית משפט זה דיון בנוכחות המשיב, בו הוסברה לו מהות ההליך וניתנה לו הוראה להתייצב לצורך גביית ה-Deposition במקום ובמועד האמורים. לבקשת עו"ד לפרט (שהועברה לבית המשפט בדוא"ל) נמסרו למשיב גם רשימת השאלות ומספר הטלפון של עו"ד לפרט.
3. ביום 8.3.16 הגיש עו"ד ג'רמי שטרן, מטעם המשיב, בקשה לבטל את ההוראה מיום 7.2.16 ולדחות את הבקשה לעזרה משפטית. טענתו, כך בתמצית, היא כי מהות הבקשה היא בקבלת מידע לצורך ביצוע ואכיפה של פסק הדין שניתן זה מכבר בארצות הברית, וכי חוק עזרה משפטית אינו מאפשר להיענות לבקשה שזו מהותה.
4. הגם שפורמלית החברה אינה צד להליך (שכן העזרה המשפטית מתבקשת מטעם הרשויות בארצות-הברית) אפשרתי בהחלטה מאותו היום לעו"ד לפרט להגיב לעמדת המשיב. ההחלטה הועברה לעורך הדין בדוא"ל (לרבות פירוט תכנה באנגלית). ביום 15.3.16 נשלחה לבית המשפט תגובה בהודעת דוא"ל שנכתבה בידי גב' אליזבת מיכאלס, Law Clerk ממשרדו של עוה"ד לפרט. עיקרה של תגובה זו בטענה לפיה הבקשה אינה מכוונת לאכיפת פסק הדין בישראל אלא בארצות הברית, וכי גביית ראיות במסגרת הליך המתנהל בארצות-הברית לצורך אכיפת פסק דין מקומי היא אפשרית לפי the Hague Convention on the Taking of Evidence Abroad in Civil or Commercial Matters (אמנה בדבר גביית עדות בחוץ לארץ בעניינים אזרחיים או מסחריים, כתבי אמנה 899, כרך 26, עמ' 689 (להלן: "האמנה")).

דיון והכרעה

1. אני מקבל את עמדת המשיב. הבקשה לעזרה משפטית היא, במהותה, בקשה שהיא חלק מהליך אכיפת פסק הדין, שאינה אפשרית לפי חוק עזרה משפטית.

חוק עזרה משפטית

1. סעיף 2(א) לחוק מגדיר את מהותה של "עזרה משפטית" למדינה אחרת. מונח זה כולל "כל אחד מאלה: המצאת מסמכים, גביית ראיות, פעולות חיפוש ותפיסה, העברת ראיות ומסמכים אחרים, העברת אדם להעיד בהליך פלילי או לקחת חלק בפעולת חקירה, פעולת חקירה, העברת מידע, חילוט רכוש, מתן סעד משפטי, אימות מסמך ואישורו או ביצוע פעולה משפטית אחרת, הכל בקשר לעניין אזרחי או לעניין פלילי".

הגדרה רחבה זו משקפת מגמה, שעניינה ברצון להגשים את מחויבויותיה הבין-לאומיות של ישראל ולהושיט למדינות המבקשות סיוע נרחב ככל הניתן בהליכים משפטיים המתנהלים בהן.

"מטרתה של העזרה המשפטית, להבדיל מההסגרה, היא להעביר ראיות ממדינה למדינה כדי לסייע בניהול ההליכים המשפטיים במדינה המבקשת את העזרה המשפטית" (בג"צ 906/95‏ שמואלביץ‎ ‎נ' מדינת ישראל (27.3.95).

ברוח זו נפסק אף, כי הליך ה-Deposition עשוי להיכנס בגדרי החוק:

"בהגדרות רחבות אלו, שאינן מהוות רשימה סגורה, הביע המחוקק את כוונתו באשר למתן סיוע משפטי נרחב ככל האפשר לארצות החתומות יחד עם ישראל על אמנת האג. בהוספת מונחים כגון 'פעולת חקירה' ו'העברת מידע' גילה המחוקק דעתו שאין ליתן פרשנות מצמצמת לחוק ומשכך יש מקום, לדעתי, להכליל את הליך ה Deposition בין הפעולות המשפטיות שמבוצעות בישראל במסגרת עזרה משפטית למדינה המבקשת" (ח"ד (ת"א) 123/02 הרשות השיפוטית בניו יורק נ' Boston Scientific Corporation (19.8.02). ראו גם ר"ע (ת"א) 2551/02 ירקוני נ' Boston Scientific Corporation (17.6.03)).

1. ועם זאת, החוק אינו חל על כל בקשה ואינו מבקש לספק כל סיוע. לעזרה המשפטית גבולות, ובהם הקביעה בסעיף 2(ב) לחוק העזרה המשפטית לפיה:

"עזרה משפטית לפי חוק זה אינה כוללת את אלה:

[...] (2) ביצוע פסק דין, למעט ביצוע פסק דין כאמור בסימן 6 לפרק ג'."

1. סייג זה אינו מבקש לחרוג מן המגמה הנזכרת לעיל, והגיונו נטוע בקיומו של ערוץ אחר ובלעדי לצורך ביצוע פסקי דין שניתנו מחוץ לישראל, עליו אעמוד בהמשך. מכאן עולה השאלה, האם הבקשה הנדונה בהחלטה זו הינה בגדרי הסייג שבסעיף 2(ב) לחוק עזרה משפטית.
2. תחילה אדון בסיפא לסעיף 2(ב), המחילה את הוראות החוק על בקשה לפי סימן 6 לפרק ג' לחוק. עניינו של סימן זה באפשרות לבקש אכיפה של צו חילוט שניתן בחו"ל ואשר עוסק ברכוש הנמצא בישראל, בתנאים מסוימים הקבועים בסעיף 33. אלא, שהבקשה הנוכחית אינה עוסקת בצו חילוט. מנוסחו של סעיף 33 עולה אף כי הכוונה לצו חילוט שניתן "בשל עבירה" כשבמקרה דנן מדובר בפסק דין שניתן בהליך אזרחי. הבקשה עוסקת, כפי שיחודד בהמשך, בניסיון לברר את היקף נכסי המשיב ומקורותיו לצורך מימוש פסק דין כספי.
3. מכאן לרישא של סעיף 2(ב)(2) לחוק עזרה משפטית – השאלה, האם הבקשה הנוכחית היא בבחינת "ביצוע פסק דין". זאת, בשים לב לטענת החברה לפיה מדובר אך בפעולה של גביית עדות במסגרת הליך אכיפה אשר מתנהל מחוץ לישראל.
4. איני יכול לקבל טענה זו. עיון בבקשה מעלה כי מהותה היא עריכת הליך שהוא שלב בביצועו של פסק דין. בסעיף 7c לבקשה נרשם שכנגד המשיב ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המחייבו בחיוב כספי לזכות החברה. בסעיף 8a פורש כי החברה "As Mr. Mann's Judgement Creditor", מבקשת לערוך לו Deposition כדי לקבל מידע על נכסיו "so that the Plaintiff may execute on its judgment". הסבר זהה לפיו מטרת הבקשה היא איסוף מידע על נכסי המשיב על מנת "to execute and collect on Plaintiff's judgment" מופיע בסעיף 8b לבקשה. מכאן שהבקשה אינה עוסקת בסיוע לבית המשפט הזר בהליך משפטי המתנהל או עתיד להתנהל. ההליך המשפטי בארצות-הברית כבר הסתיים במתן פסק הדין, והבקשה מבקשת לערוך בירור, מטעם מי שמציגה עצמה כנושה מכוח פסק הדין המעוניינת לגבות את החוב כלפיה. בירור מעין זה הינו חלק מובהק מהליך האכיפה.
5. בבקשה לא הובהר האם הליך האכיפה המתנהל בארצות-הברית מנוהל שם בדרך של הליך בפני שופט. מעצם הגשת הבקשה בידי הרשות המוסמכת תוך אזכור של בית המשפט המטפל עשוי להשתמע שכך הוא. בישראל, כידוע, דרך המלך לניהול הליך לביצוע פסק דין היא אחרת: בהגשת פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, כשבמסגרת זו ניתן לערוך לחייב גם "חקירת יכולת" במטרה לחשוף את רכושו ונכסיו – בירור, שהוא מקביל לבירור המתבקש במסגרת הבקשה. מכאן שקיימת אפשרות כי הבקשה מתבקשת במסגרת הליך אכיפה המתנהל בארצות-הברית בפני בית משפט.

איני סבור כי אפשרות זו מעלה או מורידה לעניינו. גם אם אכיפת פסק הדין בארצות הברית מבוצעת באמצעות בית המשפט ולא באמצעות רשות אכיפה ייעודית, אין הדבר משנה ממהותה כהליך של ביצוע פסק הדין, שכאמור מוחרג מתחולתו של חוק עזרה משפטית. גישה אחרת משמעותה יצירת "ערוץ עוקף" למגבלה שבסעיף 2(ב) לחוק עזרה משפטית, לפיה במדינות בהן ביצוע פסק הדין מתבצע באמצעות פניה לבית המשפט לא תחול המגבלה האמורה. אין בלשון החוק עיגון לכוונה להחריג מגדרי המגבלה האמורה חלק מן המדינות, ועל כן לא ניתן לקבל שהמגבלה חלה רק על מדינות שבהן אכיפת פסקי דין מתבצעת באמצעות רשות ייעודית.

1. כל אלה מובילים למסקנה לפיה הבקשה עוסקת בביצוע של פסק דין, ועל כן לא ניתן להיענות לה. למסקנה זהה הגיע בית המשפט גם בבש"א (ת"א) 163213/05 מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ נ' חברת האחים וורנר (28.7.05), שעסק במקרה דומה. באותו מקרה חברת האחים וורנר (להלן: "וורנר") זכתה בקליפורניה בתביעה, ופנתה לבית המשפט בקליפורניה בבקשה לערוך חקירה, דרך ערוצי העזרה המשפטית, של מספר חברות טלוויזיה לצורך גילוי מידע ומסמכים למטרת גביית הסכום בו זכתה. בקשה ברוח זו הוגשה לרשות המוסמכת בישראל בהתאם להוראות חוק עזרה משפטית. בית המשפט שדן בבקשה קבע כי מטרתה אינה "לקדם משפט" אלא לאסוף מידע במסגרת הליך אכיפת פסק הדין, ועל כן היא אינה נכנסת בגדרי הבקשות עליהן חל חוק עזרה משפטית:

"לאחר שקיבלה פסק דין לטובתה, שכשלעצמו איננו חלוט, הגישה וורנר בקשה לחיקור דין, ובה היא מבקשת לקבל מידע ומסמכים שלטענתה נחוצים לה לביצועו ומימושו של פסק הדין ואינם דרושים לעצם הליך המשפטי. אני מקבלתי טענתן של חברות הטלוויזיה שהבקשה איננה בגדר הבקשות שחוק עזרה משפטית חל עליהן.

[...]

דרך המלך בה היתה צריכה וורנר להלך היא הגשת בקשה לפי סעיף 3(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, אך זאת רק כשיהיה בידה פסק דין סופי וחלוט"

1. דברים אלה מובילים אותנו להגיונו של הסייג, המחריג מתחולתו של חוק עזרה משפטית הליכים של ביצוע פסק דין. החרגה זו אין משמעה שישראל אינה מאפשרת הליכי ביצוע של פסקי דין זרים. הליכים שכאלה מתאפשרים, אך בהתאם להסדר ייעודי שנקבע בחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"). סעיף 2 לחוק אכיפת פסקי חוץ מבהיר כי מדובר בערוץ בלעדי, בקבעו כי "לא ייאכף בישראל פסק דין חוץ אלא לפי חוק זה". סעיף 3 קובע את התנאים בהם צריך לעמוד מי שעותר לביצוע פסק דין שניתן מחוץ לישראל.

דרך המלך לביצוע פסק הדין מושא הבקשה שלפניי כלפי מי שמתגורר בישראל, ובמסגרת זו לברר את היקף נכסיו ורכושו, היא אפוא בהגשת בקשה לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, וככל שפסק הדין יוכר כאכיף להגישו בהמשך לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שאז יבוצע גם הבירור האמור. במצב דברים זה, איני סבור שראוי להיענות לבקשה הנוכחית ולאפשר את הבירור שלא בדרך האמורה, דרך חוק עזרה משפטית ובניגוד לקביעה שבסעיף 2 לחוק אכיפת פסקי חוץ.

על האמנה

1. סעיף 13 לחוק עזרה משפטית קובע כי אם "נקבעו בהסכם בין-לאומי שמדינת ישראל צד לו, הוראות בענינים המפורטים להלן והותקנו תקנות לביצוען, יהיה להן תוקף של דין על אף האמור בחוק זה או בכל חוק אחר..." (ראו גם רע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' חסן (13.10.10)). השאלה היא האם קיימת קביעה בהסכם בין-לאומי, שהותקנו תקנות לביצועו, המאפשרת להיענות לבקשה שלפניי, וזאת בשים לב לעמדתו של ב"כ החברה שהפנה, כאמור, להוראות האמנה.
2. התשובה לכך היא בשלילה. סעיף 1 לאמנה קובע כדלקמן:

"In civil or commercial matters a judicial authority of a Contracting State may, in accordance with the provisions of the law of that State, request the competent authority of another Contracting State, by means of a Letter of Request, to obtain evidence, or to perform some other judicial act. A Letter shall not be used to obtain evidence which is not intended for use in judicial proceedings, commenced or contemplated. The expression "other judicial act" does not cover the service of judicial documents or the issuance of any process by which judgments or orders are executed or enforced, or orders for provisional or protective measures" (ההדגשות הוספו).

כעולה מן המקטעים המודגשים, האמנה לא חלה על בקשות לגביית ראיות שאינן מכוונות לשמש בהליכים אזרחיים או מסחריים שהוחל בהם או שעתידים לפתוח בהם. במקרה דנן ההליך האזרחי הסתיים בפסק דין. עוד מובהר שם כי למרות שהאמנה מאפשרתכך שהאמנה אינה עוסקת באכיפת פסקי דין ניתן למצוא במסמך אחררור שלא באמצעות רשות ייעודית, או במצבים בהם צוע בלשכת ההוצאה לפועל שאז לבקש לבצע גם "אקט שיפוטי אחר", הרי שמונח זה אינו כולל הליכי אכיפה של פסקי דין.

1. נוכח כל אלה, לא ניתן להיענות לבקשה לעזרה משפטית. אני מבטל את ההוראה מיום 7.2.16 למשיב, להתייצב לגביית הDeposition-, ובכך מסתיים הטיפול בבקשה.
2. המזכירות תעביר החלטה זו בדחיפות למשיב, וכן לגב' ליאת יוסים מהנהלת בתי המשפט, להמשך טיפול אל מול הרשות המבקשת. היות שעו"ד לפרט אמור להגיע לישראל לצורך ה-Deposition האמור שנקבע ליום 6.4.16, אבקש כי גב' יוסים תעדכן אותו בדחיפות אודות האמור בהחלטה.

ניתנה היום, ח' אדר ב' תשע"ו, 18 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.