<#2#>

פרוטוקול

ב"כ המערערת: מדובר בבקשה להארכת מועד להישפט. מדובר ברכב שביום ביצוע העבירה היה בחזקתו המוחלטת של אחיה של המערערת. לשאלת בית המשפט איך האח זכר אחרי שנה בדיוק שהוא נהג באותו יום אני משיבה, כי לאורך כל התקופה החייל היה בשירות סדיר בצה"ל בנח"ל. בדקנו את העניין באופן מפורט, אנחנו יודעים בוודאו שמי שנהג ברכב זה הוא. במהלך התקופה הרלוונטית אחיה של המערערת היה יוצא לסופי שבוע ארוכים מחמישי עד ראשון. במהלך התקופה הוא היה מחזיק ברכב עד חזרתו לבסיס.

האירוע התרחש ביום חמישי בשעה שתיים בצהריים, המערערת הייתה בעבודה, מי שנהג ברכב זה אחיה והרכב היה בחזקתו. בלי שום קשר היא הייתה בהיריון, טענתי לעניין המסירה. הבקשה הראשונה שנשלחה אליה הוחזרה כ"לא נדרש".

אני סבורה שיש לאירוע נסיבות מיוחדות. ראשית, מיד כשהמערערת קיבלה את ההודעה השנייה היא פעלה – היא פנתה וציינה שלא היא זו שנהגה, יש מכתב של המערערת ותגובה של המשיבה, המערערת כן לקחה את האחריות וניסתה לעשות את הכל.

לשאלת בית המשפט אני משיבה, כי אם המערערת הייתה מודעת קודם היא הייתה פונה לפני כן. ברגע שהיא קיבלה את ההודעה השנייה היא עשתה כל מה שהייתה יכולה והיא מיד פעלה, יש לנו אסמכתאות על כך.

לשאלת בית המשפט אני משיבה, כי אין לי אסמכתא לגבי החייל, אך יש כאן את המערערת עצמה, אחיה הגיש תצהיר שבו נאמר שהוא נהג בעת הרלוונטית, אין מדובר בבעיית נקודות כדי להציל את רישיונה של המערערת. המערערת לא רוצה לקחת עבירה על אחריותה בעוד שאחיה עשה את זה.

לעניין המועד וביצוע העבירה, כשהמערערת הגיעה אליי ולפני שפנינו בבקשה להארכת מועד, אנחנו ישבנו, בדקנו, הם בטוחים ב-100% שבמהלך סוף השבוע הרלוונטי הרכב היה בחזקתו ובשימושו של אחיה של המערערת.

ב"כ המשיבה: באשר לטענה שהבקשה לארכה להישפט הוגשה מיד, הרי שהוגשה בחלוף כמעט חודשיים מהודעת הקנס שבה הודיעו על תוספות.

כל המסמכים שנשלחו אל המערערת נתקבלו על-פי עדים והלכות, היא לא פנתה מיד בבקשה לארכה. כל הטענות הלא מגובות במסמכים אפשר היה להביא אישור ממקום העבודה. אני נזהרת בדבריי, לא ראיתי אפילו מסמכים לגבי המצב הבריאותי – כל זה לא הוגש.

<#3#>

פסק דין

ביום 27.11.11 בערך בשעה 13:48 בצומת דרך נמיר ושד' רוקח בת"א-יפו עבר רכב הרשום על שמה של המערערת, עבירה של כניסה לצומת באור אדום.

בשל כך קיבלה ברירת משפט על סך 1,000 ₪ לתשלום עד יום 29.03.15. הדו"ח לא שולם, זאת למרות שהדואר נשלח אליה בדואר רשום, אלא שהדואר "לא נדרש".

משקיבלה המערערת כעבור זמן הודעה על הגדלת הקנס לסך של 1,500 ₪ פנתה לראשונה למשטרת ישראל בבקשה להמיר את הדו"ח אל אחיה.

המשטרה דחתה את הבקשה בהתאם להוראות סעיף 229 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, מחמת העובדה שהבקשה להמרת הדו"ח הוגשה באיחור.

על החלטה זו של משטרת ישראל, התובע המוסמך, הגישה המערערת בקשה לבית משפט קמא, בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו [לפני כב' השופטת ש. קריספין-אברהם בקשה להארכת מועד להישפט ולאחר תגובת המדינה דחה בית משפט קמא את הבקשה.

בהחלטתו בית משפט קמא נזקק לדין הנוהג, דהיינו, להוראות החוק לפי סעיפים 229-230 לחסד"פ ולפסיקה הנוהגת כפי שפורט באותה החלטה, והוציא החלטה מתאימה לאותן הוראות דין הדוחה את הבקשה.

לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת בית משפט קמא, בנסיבות מקרה זה. הטענה כי האח החייל נהג איננה מגובה בשום מסמך מאמת, כך גם לא טענותיה של המערערת על כך שהייתה בעבודה עובר לביצוע העבירה או בקשיי היריון עובר לקבלת הדו"ח, וממילא גם מי שבהיריון יכול לדאוג לקבל דואר המגיע לביתו.

הערעור נדחה.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, כ"ה שבט התשע"ו, 04/02/2016, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי