לפניי בקשה מטעם הנתבעים 2 ו-3 למתן צו לגילוי הסכם פשרה ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ב-30 יום מיום הכרעת ביהמ"ש בבקשה למתן צו לגילוי הסכם הפשרה.

לצורך הבנת הדברים ראוי תחילה לסקור את ההליכים העיקריים עד כה.

• ביום 12.1.16 הגיש התובע כנגד 6 הנתבעים תביעה כספית/חוזית/עשיית עושר שלא במשפט ע"ס 552,000 ₪ בסדר דין רגיל. נטען בתביעה: הנתבע 1 הוא אדם פרטי, הנתבעת 2 היא חברה בע"מ, הנתבע 3 הוא אדם פרטי ומנהלה היחיד של הנתבעת 2, הנתבעת 4 היא חברה בע"מ, הנתבע 5 הוא אדם פרטי ומנהלה היחיד של הנתבעת 4, הנתבע 6 הוא אדם פרטי. כפי שעולה מכתב התביעה התובע והנתבעים חתמו על הסכם מייסדים (להלן:" הסכם המייסדים") לשם הקמת עסק בשם בן יהודה הפקות- קומה 5 בע"מ ח.פ 51-458345-9 ברחוב בן יהודה בת"א (להלן: "החברה"). לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הוראות הסכם המייסדים. כתוצאה מהפרת הסכם המייסדים קמה לו הזכות להשיב לו את סך השקעתו בחברה בסך כולל של 452,000 ₪ וסך נוסף של 100,000 ₪ בגין פיצויים מוסכמים. בכתב התביעה מצוין כי למען השלמת התמונה התובע חתם ביום 23.10.12 על הסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה הראשון") עם חלק מבעלי המניות בחברה כאשר לטענתו הסכם זה הופר ומעולם לא קוים.
• ביום 9.2.16 הנתבע 5 הגיש בקשה להורות על עיכוב הליכי התביעה נגדו עקב צו כינוס נכסים ועיכוב הליכים שניתן נגדו ביום 21.5.15 בתיק פש"ר 15548-01-15 בביהמ"ש המחוזי בת"א.
• ביום 26.2.16 הנתבעים 2 ו-3 הגישו בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה ב-30 יום על מנת לקבל ייצוג הולם לטיפול בתביעה וחופשת הנתבע 3 בחו"ל.
• ביום 26.2.16 הנתבעים 1 ו-6 הגישו בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה ב-30 יום לשם לימוד התיק והכנת כתב ההגנה.
• ביום 21.3.16 הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "המבקשים") הגישו בקשה למתן צו לגילוי הסכם פשרה (להלן: "הבקשה לגילוי הסכם הפשרה השני") עליו חתום התובע ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ב-30 יום מיום ההכרעה בבקשה לגילוי הסכם הפשרה השני.

בבקשה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:

• התביעה הוגשה בחוסר תום לב כיוון שהתובע חתם על הסכם הפשרה הראשון ביום 23.10.12 ובמסגרתו הוא ויתר על כל טענה או דרישה או תביעה כנגד המבקשים באופן אשר אמור להביא לסילוק התביעה דנן.
• התובע מסתיר כי בהסכם הפשרה הראשון הוא קיבל תמורה בגין ההסכם.
• לאחר שהתובע העלה טענות ביחס להפרת הסכם הפשרה הראשון, ביום 24.12.14 נחתם הסכם פשרה נוסף (להלן: "הסכם הפשרה השני") שבמסגרתו התובע חזר בו מטענותיו באשר להפרת ההסכם הראשון.
• הסכם הפשרה הראשון מצוי בידי המבקשים (צורף לבקשה), לעומת זאת הסכם הפשרה השני אינו מצוי בידם. המבקשים פנו לתובע על מנת לקבל עותק של ההסכם אולם התובע מסרב להעבירו.
• מבוקש ליתן צו המופנה לתובע ולחברה שאף היא מחזיקה בעותק מהסכם הפשרה השני, להמציאו לביהמ"ש ולעיון המבקשים.
• עם קבלת העתק מהסכם הפשרה השני מתעדים המבקשים לעתור לסילוקה של התביעה על הסף מכוח סעיף הוויתור עליו חתום התובע בהסכם הפשרה הראשון.
• טענת התובע כי הסכם הפשרה הראשון לא קוים דינה להידחות, להפך הוא פעל על מנת לאוכפו כאשר הגיש שטרות שקיבל מהסכם הפשרה הראשון שלא כובדו לביצוע בהוצל"פ. החברה ובעלי המניות בה הגישו התנגדויות לביצוע השטרות שלא כובדו. התנגדויות אלה הועברו לביהמ"ש ת.א 5586-04-13 ואוחדו עם תביעה שהגישו בעלי המניות נגד התובע בת.א 7167-04-13 שבסופו של דבר הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה נוסף- שהוא הסכם הפשרה השני.
• במסגרת הסכם הפשרה השני למיטב ידיעתם של המבקשים התובע חזר בו מטענותיו באשר להסכם הפשרה הראשון וויתר על כל טענה נגד החברה. למרות שהמבקשים אינם חתומים על הסכם הפשרה השני (כיוון שלא היו בעלי מניות בחברה באותה עת) יש להסכם חשיבות מכרעת לגביהם ולגבי התביעה דנן שכן יש בו לאשרר את תוקפו של הסכם הפשרה הראשון, כאמור תניית ויתור על תביעות כנגד המבקשים, ביטולו של הסכם המייסדים וויתור על כל טענה נגד החברה.
• ביום 29.3.16 התובע הגיש תגובתו לבקשה שבנדון, לפיה יש לדחות את בקשת המבקשים לגילוי הסכם הפשרה השני.

בתגובה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:

• הצדדים שוחחו ביניהם מחוץ לכותלי ביהמ"ש וניסו להגיע להסדר בתיק והוסכם ביניהם כי תינתן אורכה להגשת כתב הגנה לכלל הנתבעים עד ליום 15.4.16, וככל שביהמ"ש סבור שיש ליתן אורכה מעבר למועד זה, התובע מסכים מראש.
• לעניין הנתבע 5 ולבקשתו להורות על עיכוב הליכי התביעה נגדו, התובע אינו מתנגד.
• המבקשים מבקשים מביהמ"ש לפתוח בפניהם הסכם פשרה חסוי וסודי שהם לא צד לו, על בסיס תצהיר שאינו מכיל דבר מלבד ניחושים ושמועות.
• בבקשתם המבקשים אינם מסתמכים על דין כלשהו לגילוי מסמכים ספציפי, גם אם הם היו מגישים בקשה להסרת החיסיון על הסכם הפשרה השני שהם לא צד לו הנזק שיגרם לצדדים בהסכם הפשרה השני גדול מהתועלת של גילוי הסכם הפשרה השני.
• המבקשים טועים לגבי תאריך חתימת הסכם הפשרה שהוא 11.12.14 ולא כפי הנטען על ידם 24.12.14.
• עצם העובדה כי המבקשים לא היו צד להסכם הפשרה השני מעידה על כך שהוא לא מתייחס למערכת היחסים שבין התובע למבקשים.
• המבקשים יוכלו להגיש בקשה מתאימה בשלבים לגילוי המסמכים בתיק.
• יש לחייב את המבקשים בהוצאות תגובה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.
• ביום 30.3.16 המבקשים הגישו תשובה לתגובת התובע.

בתשובה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:

• יהיה זה נכון וצודק שסוגיה של סילוק על הסף תידון כסוגיה מקדמית בטרם יחל הדיון לגופו ועוד בטרם הגשת כתב ההגנה מטעמם.
• טענות התובע בתגובתו לבקשה רצופות טענות עובדתיות אשר אינן נתמכו בתצהיר אשר מכיל שלושה משפטים בלבד.
• בתגובתו התובע יכול היה לתאר מה קובע הסכם הפשרה השני או לכל הפחות לפרט כיצד הסכם הפשרה השני מתייחס להסכם הפשרה הראשון ומדוע טענות המבקשים מוטעות, אך הוא בחר שלא לעשות זאת.
• התובע מבלבל בין סודיות לחיסיון בהסכם הפשרה השני. הסכם הפשרה השני אינו חוסה תחת חיסיון כלשהו. גם אם קיימת תניית סודיות בהסכם הפשרה השני יש לחשפו.
• גם אם המבקשים אינם צד להסכם הפשרה השני, למיטב ידיעתם יש קביעות מפורשות ביחס להסכם הפשרה הראשון, דבר אשר יוביל לסילוק התביעה על הסף וביטול הסכם המייסדים עליו מתבססת מרבית התביעה.
• אין טעם לחכות לשלב גילוי המסמכים ולהגיש כתב הגנה, שעה שהתביעה צפויה להיות מסולקת על הסף.
• ביום 2.6.16 המבקשים הגישו בקשה מוסכמת לפיה הם והתובע מסכימים שהמועד להגשת כתב הגנה יוארך ויחול 30 יום לאחר הכרעת ביהמ"ש בבקשה למתן צו לגילוי הסכם הפשרה השני ולהימנע ממחיקת התביעה מחוסר מעש.

החלטה

לאחר עיון במסמכי וטענות הצדדים אני מחליט כך:

הבקשה למתן צו לגילוי מסמכים-הסכם הפשרה השני - נדחית.

לטענת המבקשים יש לחשוף את הסכם הפשרה השני טרם הגשת כתב ההגנה מטעמם, כיוון שיש להסכם חשיבות מכרעת לגביהם ולגבי התביעה דנן.

לא השתכנעתי מבקשת ומדברי המבקשים מדוע יש לשנות את סדרי הדין הנהוגים, לפיהם הליכי הגילוי המוקדם מקומם רק לאחר הגשת כתב הגנה תחילה.

כמו כן, בבקשתם המבקשים אינם מסתמכים על דין כלשהו לגילוי המסמך הספציפי ועל כן לא ברורה בקשתם בשלב זה של ההליך.

יש לציין, כי תקנה 120 לתקסד"א קובעת תנאים ומועדים הן למתן הצו, הן באשר למועדים הקבועים לגילוי המסמכים. כדי להפעיל את מנגנון הדרישה או הבקשה לגילוי מסמכים קיימת חובה תחילה להגיש את כתב ההגנה, ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 256 (מהדורה אחת עשרה, 2013).

לכן, המבקשים יוכלו להגיש בקשה מתאימה בשלבים לגילוי המסמכים בתיק לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמם.

על כן, הבקשה נדחית.

כפי שהוסכם בין הצדדים, כתב ההגנה מטעם המבקשים הנתבעים 2+3 יוגש עד ולא יאוחר מיום 13.7.16.

אני מוצא לנכון לחייב את המבקשים הנתבעים 2+3 בהוצאות בסך 1,000 ₪ שישולמו לטובת התובע.

בנוסף, כמבוקש ע"י הנתבע 5 וכמוסכם ע"י התובע, ונוכח צו כינוס הנכסים שניתן בעניינו של הנתבע 5 בהליכי הפש"ר, מעוכבים כל ההליכים בתיק זה בעניינו של הנתבע 5.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ו, 13 יוני 2016, בהעדר הצדדים.