31 ינואר 2016

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה

החלטה

זוהי בקשת המבקשת להורות למשיב למתן סעד זמני להכיר באופן זמני בתושבותה ובכך לאפשר לה ולילדיה לקבל זכויות ובכלל זכויות מכח חוק בריאות ממלכתי התשנ"ה-1995 (להלן: החוק)המשיב מתנגד לבקשה.

רקע

1. המבקשת היא אזרחית ישראלית אשר לטענתה התגוררה בארה"ב וחזרה ארצה ב15.5.15. לדבריה היא בעלת דרכון אמריקאי.
2. ביום 30.11.15 הגישה המבקשת למשיב טופס "שאלון לקביעת תושבות לחוזר מחו"ל" . בשאלון ציינה כי חזרה ארצה עם ילדיה וללא בעלה אשר שפוט ועצור בארה"ב בשל עבירות מס.
3. לדבריה נאמר לה כי בתוך 21 יום תחודש ההכרה בתושבותה.
4. למרות דברים אלה לא קיבלה הודעה כאמור ונאמר לה כי עליה להמתין שבועיים וכי בשל העומס המוטל על המשיב, מוטב כי תפנה לבית הדין ועל כן פונה לבית הדין.
5. לטענתה רק לאחר הגשת בקשה זו, ובעקבותיה , קיבלה מכתב מאת המשיב (שצורף לתגובת המשיב ולתשובתה לתגובת המשיב) מיום 14.1.16 ובו דרישה להשלמת פרטים ומסמכים.
6. הבקשה הוגשה ללא שהוגשה תביעה בתיק עיקרי, ללא המצאת התחיבות, וכאשר התצהיר התומך בה הוא תצהיר לקוני המפנה לבקשה ועל כן אינו עונה על דרישות התקנות לענין אופן הגשת תצהיר בבקשה לסעד זמני. לתצהיר לא לוו כל אסמכתאות לביסוס האמור בו לבד מן השאלון שצורף.

לטענת המבקשת

1. היא תושבת חוזרת המתגוררת מאז שובה ארצה בדירתה בסמוך למשפחתה ואף משלמת "ארנונה וכו'"
2. נוכח המתואר מעלה היא דורשת החזרת הביטוח הרפואי והממלכתי.

לטענת המשיב

1. לבקשה לא הוגשה התחייבות כנדרש בתקנה 365(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, המבקשת אינה מבוטחת לפי חוק בריאות ממלכתי כבר כשנתיים וחצי, בפועל אינה נמצאת בארץ כבר משנת 2007, אין למבקשת זכות קנויה להכרה כתושבת, ויש לערוך בדיקות נדרשות לשם כך זאת במיוחד כאשר המבקשת לא פרטה נתונים רלבנטיים בשאלון (פרטי בן הזוג,, הילדים, כתובות בעבר, משך השהות בחו"ל) ולא צרפה מסמכים), המחוקק נתן דעתו למצב שבו בדיקת תושבות נמשכת זמן מסוים ובינתים בהתאם לסעיף 3א לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ה-1995 יכולה המבקשת לבטח עצמה, צו עשה ניתן במשרוה ואין הצדקה בנסיבות הענין לכך- המבקשת לא הצביעה על כל נזק בלתי הפיך הצפוי לה והמצדיק שינוי המצב הקיים, מאזן הנוחות אינו מחייב מתן הצו נוכח החשש כי ככל שלא תוכר תושבותה סיכויי גביית כספי הציבור שישולמו עבורה ממנה , קטנים ביותר.

תשובת המבקשת

1. בתשובתה מתייחסת המבקשת אך ורק לשאלת אמירת פקידי המשיב כי תשובה תתקבל במועדים שצוינו וכן לענין הפניתה לבית הדין. התשובה נתמכה בתצהיר מר שרון אשר על פי הנטען הוא חבר של אח המבקשת. לדברי מר שרון, אכן כך נאמר על ידי פקידי המשיב. לבקשה לא צורפו מסמכים ופרטים משלימים כפי שציין המשיב שחסרים, בין בתגובתו ובין במכתב שכתב למבקשת ביום 14.1.16.

הכרעה

1. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי מתן סעד זמני נתון לשיקול דעתו של בית הדין, מקום בו שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה. במסגרת הכרעה בבקשה למתן סעד זמני על בית הדין לשקול, בין היתר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעשוי להיגרם למשיב, באם יינתן הסעד. כלל הוא כי על בית הדין להשתכנע שהסעד הזמני המבוקש חיוני עד כדי כך שהוא מצדיק התערבות של בית הדין בטרם הכרעה בתובענה לגופה, וכי הנזק הצפוי מאי מתן הסעד לא ניתן יהיה לפיצוי כספי (רע"א 338/98 נחום חמיס נ' דוד שטרן פ"ד מג(4) 552, 555 (1989)). זאת ועוד, בפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה נקבע כי תכליתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירה על מצב הדברים הקיים בעת הגשת התובענה, כל עוד התובענה תלויה ועומדת, ובכך למנוע מבעל דין להביא לשינוי שעשוי להשפיע על הדיון בתובענה או על תוצאותיה (דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל ואח' נ' מרדכי גנץ פד"ע ד 161, 164 (1972)). בעניין זה יצוין כי בית הדין ימנע בדרך כלל מלפסוק סעד זמני הזהה במהותו לסעד המבוקש בהליך העיקרי (דב"ע לא/ 9-9 יעקב תבור ואח' נ' אל על נתיבי אוויר לישראל פד"ע ב 130 (1971)).
2. ישום הכללים דלעיל מוביל אותנו למסקנה כי דין עמדת המשיב להתקבל מטעמיו וכן מן הטעמים הבאים:
3. פגמים שנפלו בבקשה : העדרם של כתב התחיבות וערבות ; קיומו של תצהיר לקוני בניגוד לנדרש על פי התקנות, הן בתמיכה לבקשה ואף לא נוכח האמור בתגובת המשיב, בתשובה לתגובה זו.– פגמים אלה די בהם כדי לדחות הבקשה.
4. חיוניות הסעד הזמני : כאמור, לא הובאה כל אינדיקציה לדחיפות כלשהי במתן הסעד המבוקש ואף לא נטען לכל קושי רפואי שהוא, או קושי אחר.
5. ראיות מהימנות לקיומה של עילת התביעה כאמור, לא הוגש כלל כתב תביעה בתיק העיקרי ואף לבקשה לא צורפו כל ראיות לכאוריות לתמיכה בטענות המבקשת (כולל אף לא אסמכתאות לכך שהחשבונות משולמים על ידי המבקשת כטענתה). בהקשר זה לא למותר לציין כי יש ממש בטענת המשיב כי אף במילוי השאלון גילתה המבקשת טפח והסתירה טפחיים ומידע רב וחשוב הנדרש בשאלון לא גולה.
6. לא מצאנו בבקשה טעמים או ראיות לכאורה שיש בהם כדי להצדיק התערבות מוקדמת או ברור טענות המבקשת במסגרת הליך זמני של מתן צו עשה, מה גם שבירור כזה מעצם טיבו הוא מורכב וכרוך בשמיעת עדים והבאת ראיות, ומשום כך אינו מתאים להיעשות באופן שדי בו במסגרת בקשה לסעד זמני. הדברים יפים שבעתיים כאמור, כאשר המבקשת לא עמלה על קיום הנדרש ממנה בשאלון ולמעשה היא במו ידיה גורמת לעיכוב הטיפול בעניינה וזאת בלא קשר לשאלה האם קיים או לא קיים עומס אצל המשיב.
7. מהות הסעד המבוקש : הסעד המבוקש הוא למתן צו עשה שיש בו משום שינוי המצב הקיים, מצב שנמשך, אליבא דמשיב כבר מאז אוגוסט 2013 לערך וכאשר בפועל המבקשת ככל הנראה יצאה את הארץ כבר בשנת 2007. אין בית הדין נענה למתן סעד כאמור אלא במקרים חריגים. לא הובא כל טעם מדוע עסקינן בענין חריג .
8. בהקשר זה לא למותר לציין כי עומדת בפני המבקשת האפשרות למימון הוצאות רפואיות ככל שישנן כאלה בלא הזקקות לביטוח הרפואי הקבוע בחוק .
9. מאזן הנוחות : המבקשת לא טענה לכל קושי במימון צורך רפואי ובכלל לקיומו של צורך רפואי או צורך ספציפי אחר. בנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב וזאת בעיקר מן הטעם שאם יעלה בידי המבקשת להוכיח את תושבותה, המשיב ישפה אותה בגין הוצאותיו הרפואיות. אולם במקרה וינתן הסעד הזמני ולא תוכר בסופו של הליך תושבות המבקשת, ספק אם יוכל המשיב לגבות את הוצאותיו , עובדה שמשפיעה בסופו של יום על כלל המשאבים העומדים לרשותו.

העולה מן המקובץ הוא כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה על פי מבחני הפסיקה להקדים ולקבל סעד זמני בטרם בירור עניינה לגופו ותוך מתן עדיפות על פני אחרים הממתינים להכרעה בעניינם.

הבקשה נדחית.

עם זאת יוער כי טוב יעשה המשיב אם יטפל בענינה של המבקשת באופן רציף כמתחייב .

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ו, (31 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.