לפני בקשה בהולה להוספת ראיה. ההליך קבוע להוכחות ליום 28.5.18. החלטתי להיעתר לבקשה בתנאים המפורטים.

1. המבקשת עותרת לצרופה של חוות דעת להוכחת טענותיה, כפי שפורטו בכתב התביעה וההגנה לתביעה שכנגד, הן באשר לעלות התיקונים שבוצעו על ידה והן באשר להשבחת הנכס בעקבות כך. במסגרת הבקשה, נטען כי מזה חודשים פנתה המבקשת לשמאים לצורך קבלת חוות דעת. בשל חסרון כיס ונסיבות אישיות, התקבלה חוות הדעת אצלה ביום 11.4.18. המבקשת טוענת כי המדובר בראיה מהותית לצורך הוכחת תביעתה וכי דחיית הבקשה תגרום לה לנזק כבד.

לבקשה צורף תצהיר המבקשת. אדגיש, כי לא נמסר פרוט לפרק הזמן שחלף מקבלת חוות הדעת ועד למועד הגשת הבקשה ביום 13.5.18.

1. המשיב מתנגד נחרצות לבקשה. בתגובתו מפרט את התנהלות המבקשת והימשכות ההליכים במסגרת התביעה והתביעה שכנגד. לטענתו, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, לאחר שבית המשפט נתן למבקשת ארכה להגשת חוות דעת. ראיות המבקשת הוגשו לפני 17 חודשים וראיות המשיב הוגשו לפני 15 חודשים והתיק קבוע להוכחות בעוד 12 יום.
2. המשיב צרף לראיותיו חוות דעת שמאית לשווי הנכס בלבד. הנטל להוכחת עלות התיקונים רובץ על המבקשת. קבלת הבקשה תחייב את המשיב להיערך להגשת חוות דעת נוספת מטעמו ובוודאי שלא יוכל להיערך לדיון ההוכחות הקבוע ליום 28.5.18.
3. הלכה היא כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות במקרים חריגים ובמיוחד כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת. בהקשר זה, על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת, את השלב בו נמצא ההליך והאם בעל הדין המבקש הוספת הראיה יכול היה להציגה, להביאה או לגלותה בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שמנעה ממנו לעשות זאת. מנגד, על בית המשפט לשקול את הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להצגת הראיה הנוספת תוך שקלול הנזק שיגרם למבקש ככל שתדחה בקשתו.
4. אכן הפרוצדורה אינה "מיטת סדום". ככלל, מוטלת חובה דיונית על הצדדים להגיש ראיותיהם "כחבילה אחת". למבקשת ניתנה שהות וארכה לשקול צרופה של חוות דעת ומסיבותיה היא בחרה שלא לעשות כן, תוך "משיכת זמן". במיוחד בעת שחוות הדעת, כך גם לטענתה, נמסרה לה כבר ביום 11.4.18.
5. נימוקיה של המבקשת, במסגרת הבקשה, נסמכים על מצבה הכלכלי ונסיבותיה האישיות וטענה לקושי במציאת מומחה אשר יהא ביכולתו להתייחס הן לליקויים והן להשבחת הנכס תוך קושי בתאום ביקור המומחה בנכס בשל כניסתם של צדדים שלישיים לנכס. טענות המבקשת בעניין זה אינן סבירות ובוודאי שלא גובו באסמכתא או ראיה כלשהי למועד בו פנתה המבקשת לראשונה למומחה ולקשיים הנטענים בקבלת חוות הדעת. אולם, נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת ובעת שהמדובר בהגשתה של ראיה מהותית, אשר יש בה לסייע בבירור האמת והסוגיות המצויות בלב המחלוקת בין הצדדים, גם בעת שאי הגשת הראיה נובעת ממחדל של המבקשת, הרי שבנסיבות מיוחדות, אף כאשר הגשת ראיה מתבקשת בשלב הערעור, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה.
6. בנסיבות אלו, היות הראיה משמעותית וחיונית למבקשת ונסיבותיה האישיות, הנני סבורה כי ניתן יהיה לתקן את הפגם בהתנהלותה של המבקשת תוך פיצוי ראוי למשיב, בראי ההיערכות הנוספת הנדרשת ממנו בשלב זה, לרבות הצורך בהגשת חוות דעת מטעמו וייתכן אף, בשלב מאוחר יותר, כתוצאה ממינוי מומחה מטעם בית המשפט.
7. לפיכך, החלטתי להיעתר לבקשה תוך חיובה של המבקשת בהוצאות המשיב, אשר בהתחשב במצבה של המבקשת, הנני פוסקת אותם על הצד הנמוך בראי הוצאותיו של המשיב, בסך של 4,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 45 יום מהיום, בלי קשר לתוצאות ההליך וכתנאי לצרופה של הראיה.
8. בנסיבות אלו, אין מנוס מביטולה של ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 28.5.18. לאחר תשלום ההוצאות, יהא המשיב רשאי להגיש חוות דעת מטעמו וזאת 60 יום לאחר קבלת ההוצאות שנפסקו כאמור (הפגרה תימנה במניין הימים). נקבע לישיבת קד"מ ליום 23.10.18, שעה: 08:30.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ח, 16 מאי 2018, בהעדר הצדדים.