תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מפגיעה ברכבו מיום 29/7/15.

• 1. לטענת התובע במועד הנקוב , הוא הנחה את רכבו ברחבו רמב"ם בהרצליה וכשהגיע לרכבו בחזרה הבחין כי רכב הנתבע פגע ברכבו מאחור. לטענתו, הנתבע לא היה ברכבו באותו מועד ולכן הוא פנה למשטרה על מנת לקבל פרטיו. משפנה לנתבע זה הכחיש את דבר הפגיעה ברכב התובע. משכך, פנה התובע לקבלת הצעות מחיר לתיקון רכבו והגיש תביעתו.
  2. לטענת הנתבע, הוא אמנם היה במועד הנקוב עם רכבו ואולם, לטענתו לא פגע ברכבו של התובע כלל ועיקר. בנסיבות אלו, לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות.
  3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע.

1. התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות האירוע, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

1. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

1. מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. הנני סבורה כי בחינת הראיות מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע.

כך, עיון בתמונות אשר צורפו על ידי התובע לכתב התביעה מטעמו מעלה כי אמנם רכבו של הנתבע מצולם כשהוא פוגע ברכב התובע. באשר לטענת הנתבע ולפיה יכול שרכבו של התובע פגע ברכבו ולא ההיפך, הרי שעיון בתמונות מעלה כי רכבו של הנתבע מצוי כשהוא בולט באופן ניכר לכביש וכשהוא צמוד לרכב שמאחוריו, חנייה המחזקת האפשרות לפיה רכב הנתבע, תוך כדי תמרוני חנייה, פגע ברכבו של התובע. זאת ועוד, התובע העיד והנתבע מצידו לא שלל האמור, כי רכבו של התובע הגיע למקום עוד קודם לרכב הנתבע. בנוסף, ניתן לראות בתמונות כי אין לפני רכב התובע כל רכב ויתרה מכך לפני רכב התובע מצוירת מעטפה על הכביש כך שכל רכב לא חנה לפניו אף קודם לכן והתובע לא נדרש לנסוע לאחור על מנת לצאת מהחנייה. אף בעובדות האמורות יש חיזוק לכך שרכב הנתבע היה זה אשר פגע ברכב התובע.

לאור כל האמור, הנני מקבלת טענת התובע ולפיה אמנם רכב הנתבע פגע ברכבו ומכך, הנני קובעת כי על הנתבע לשפות את התובע בגין נזקיו.

באשר לנזקי התובע הרי שהתובע הציג הצעת מחיר על סך של 1,345 ₪ וקיבלתי הסבריו ולפיהם בתחילה אמנם קיבל הצעת מחיר נמוכה יותר ואולם, משביקש לתקן בפועל ולקבל את הצעת המחיר בכתב - זו הצעת המחיר אשר קיבל לשם תיקון רכבו. משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזקיו.

1. אשר על כן הנני מקבלת את תביעתו של התובע והנני קובעת כי הנתבע ישלם לתובע סך של 1,345 ₪ וכן, סך 500 ₪ בגין הוצאותיו והכל בתוך 30יום מהיום שאם לא כן יישאו התשלומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ו, 24 יולי 2016, בהעדר הצדדים.