16 דצמבר 2016

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

בדיון שהתקיים, הצדדים לא השכילו להגיע להבנות לגבי סיום ההליך לגופו של עניין על דרך הפשרה ,ואף לא הסכימו לגבי הדרך הפרוצדורלית בה יימשך ההליך כאשר בסוגיה זו מחלוקת לגבי צורך בתיקון תביעה ובשאלת היתר להגשת כתב תשובה.

לכן יש להכריע בבקשות המקדמיות שהעלו הצדדים, ואשר אעיר כבר עתה, כי הן חורגות מהמתווה לפיו ככלל אמור להתנהל הליך מסוג של דיון מהיר, אשר ברגיל נועד להכריע בסכסוכים פשוטים באופן יחסי, נושא אליו גם אתייחס בפירוט בהמשך.

עניין ראשון בו יש להכריע כאמור הוא בקשת התובע להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, בקשה לה התנגדו הנתבעים 3 – 5 (להלן – הנתבעים).

בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות) לא קיימת הוראה מקבילה לזו הקיימת בתקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 המתירה הגשת כתב תשובה לכתב הגנה. לפיכך, יש להגיש בקשה מתאימה לבית הדין אשר לו שיקול הדעת האם להתיר את הגשת כתב התשובה.

השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" כותב כך:

"כאשר התובע מעוניין להשיב בעובדה חדשה על עובדה שנטענה בכתב ההגנה, עליו להגיש כתב תשובה כדי להעלות את העובדה הנוספת לדיון. אולם כאשר התובע אינו אלא מכחיש את טענת הנתבע, אין עליו להגיש כתב תשובה, שכן העובדות המהותיות המובאות בכתב ההגנה ייחשבו ממילא כמוכחשות וכשנויות במחלוקת.

לא כדי לכפור בטענות הנתבע שבכתב ההגנה חייב התובע להגיש כתב תשובה, שכן טענות אלה תמיד הן בחזקת טענות מוכחשות, וכתוצאה מכך כבר נוצרה פלוגתה; כתב התשובה יוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה וכדי להעלות לפני בית המשפט עובדות חדשות הנותנות מענה להגנת הנתבע..."

(אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה אחת עשרה, עמ' 141).

וברוח דומה קבע בית הדין הארצי בעניין בר"ע 168/09 פופקוב יורי נ' פתרון ר.ש.ת. בע"מ ניקוי ואחזקת שטיחים וריפודים (ניתן ביום 13/3/09) כך :

"כתב תשובה לא נועד לאפשר לתובע לכפור בטענות ובעובדות שבכתב ההגנה, אף לא כדי שיעלה טענות עובדתיות שאינן מתיישבות עם טענותיו הקודמות בכתב התביעה, או כדי להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש. כתב התשובה מוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה וכדי להעלות בפני בית המשפט עובדות חדשות שיש בהן כדי להשיב על הגנת הנתבע. בדרך זו יוכל התובע ליטול מטענות הנתבע את העוקץ שבהן, היינו תוצאה משפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם יישארו דברי הנתבע ללא תשובה".

ומן הכלל אל הפרט:

טוען התובע, כי נדרש הוא להגשת כתב תשובה על מנת "להבהיר את טענות התובע, קרי כיצד טענותיו בכתב התביעה אינן סותרות כלל את טענות כתב ההגנה אלא ההיפך מכך". עוד נטען, כי עקב "בלבול" נרשם בכתב התביעה שהתובע עבד בסניף אבן גבירול של הנתבעת 3 שעה שבפועל עבד בסניף עזריאלי ומקור הטעות, כך נטען, בשמה של החברה המנהלת שהוא זהה (הנתבעת 3).

הנתבעים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה, בה אזכר התובע מגעים לפשרה, עניין שלטענתם הוא פסול ואינו רלבנטי לבקשה מסוג זה. עוד נטען, כי מדובר בניסיון פסול לשינוי חזית בדרך של תיקון כתב תביעה במסווה של "כתב תשובה", בו מועלות טענות הסותרות את כתב התביעה.

התובע בתשובה טען, כי הוא עומד על מלוא הטענות בתביעה ועניין לנו רק בתיקון "טעות סופר", כפי שעלה בשיחה עם נציגת הנתבעים.

עינינו הרואות מתוך תמצית הטענות שפורטו, ובעיקר מתוך תשובת התובע עצמו כי אין מדובר בהנמקה משפטית המצדיקה הגשת כתב תשובה.

תיקון "טעות סופר" אינו עניין להגשת כתב תשובה, אלא עשוי להוות נימוק להגשת בקשה לתיקון "טעות סופר", שאז נדון בשאלה האם אמנם בטעות מסוג זה מדובר והאם יש להתיר את התיקון. בקשה כאמור אינה מונחת לפניי.

כך גם, הצדק עם הנתבעים בטענה, כי מדובר בבקשה לשינוי חזית ותיקון כתב התביעה במסגרת בקשה להגשת תשובה. ויובהר, התובע טוען בכתב התשובה טענת עובדה העומדת בסתירה לטענת עובדה ברורה בכתב התביעה (סעיף 3), ולו מטעם זה בלבד אין מקום להתיר לתובע להגישו.

לסיכום נושא זה, הבקשה נדחית.

עניין שני בו יש להחליט, הוא גילוי מסמכים. התובע במסגרת בקשה בכתב עתר לגילוי רישומי שעות נוכחות. נושא זה בא על פתרונו בדיון שהתקיים. נציגת הנתבעת הצהירה כי אין בידי הנתבעת רישומים כאמור (פרו' עמ' 2 ש' 19), אלא מסמכים מהקופה הרושמת המשקפים את שעות העבודה של כל עובדי הניקיון שהוצבו מטעם הנתבעת 1 בסניף הנתבעת 3 ולכן אינם מלמדים על שעות עבודתו של התובע בלבד (פרו' עמ' 2 ש' 10 – 31). הואיל והנתבעת הסכימה להמציא את המסמכים האמורים לתובע, הבקשה מתייתרת. יש להניח כי המסמכים הומצאו כבר בשים לב להסכמה, אך אם לא נעשה הדבר, יעשה כך עד יום 1/1/17.

בנוסף, התובע במסגרת תשובתו בכתב לתגובה שהתייחסה לנושא גילוי מסמך ספציפי (רישומי שעות העבודה) עתר לגילוי מסמכים כללי. הואיל ותשובה לתגובה לא נועדה להעלות בקשות חדשות שלא בא זכרן בבקשה המקורית אין מקום לדון בכך בשלב זה.

לסיכום נקודה זו, הבקשה התייתרה.

נושא שלישי בו יש לדון נוגע לשאלת תיקון כתב התביעה -הנתבעים לא הגישו בקשה נפרדת בכתב לחייב את התובע בתיקון תביעתו, אך בדיון שהתקיים עתרו לכך שבית הדין יורה לתובע לתקן את התביעה (פרו' עמ' 3 ש' 20 – 22).

בהקשר זה, מפנים הנתבעים לכך שהתובע למעשה טען בבקשה להגשת כתב תשובה, כי עבד במקום שונה מזה שצוין בתביעתו. בנוסף, בדיון שהתקיים הודה התובע כי עבד רק עד חודש 8/2014 (עמ' 3 ש' 13) כאשר בתביעה נטען שעבד עד חודש 6/2015. התובע מתנגד לבקשה להורות לו לתקן את תביעתו. לשיטתו, יש להסתפק בהגשת כתב תשובה.

ולהכרעתי - נוכח החלטתי בנושא כתב התשובה ובשים לב לטענות הן במסגרת בקשה להגיש כתב תשובה והן בדיון שהתקיים, נראה כי כתב תביעה המצוי נכון לעת הזו בתיק למעשה אינו משקף את טענותיו האמתיות של התובע. אין נפקא מינה אם הסיבה לכך היא טעות סופר או טעות אחרת.

כעניין שבשגרה מוגשות לבית הדין בקשות לתיקון כתב תביעה מחמת טעות סופר או סיבה אחרת, אלא שהתובע מתנגד להגשת בקשה כאמור (פרו' עמ' 4 ש' 19). השאלה הנשאלת היא, האם מדובר במקרה בו יש לחייב את התובע לתקן את תביעתו. לאחר ששקלתי את הנסיבות מצאתי, כי בסוגיה של מקום העבודה ותקופת העבודה אין מקום לחייב את התובע לתקן את התביעה, ואסביר.

התובע טען בכתב בתביעה, כי עבד במטבח בית הקפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב המנוהל על ידי הנתבעת 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בזיקה לטענה זו כפי שנדרשה לעשות לפי התקנות. זו הטענה העובדתית המציבה את מסגרת הדיון בהליך זה. משבחר התובע שלא לתקן טענת עובדה זו וחזקה כי מובנת לו מלוא המשמעות של בחירתו בהיותו מיוצג, יימשך ההליך בהתאם לתביעה המקורית.

אשר לתקופת התביעה, התובע הצהיר בדיון, כי הוא מעמיד את תביעתו עד 9/2014 ובכך למעשה צמצם את המחלוקת. לעניין זה נפקות לתחשיב התביעה, נושא אליו אתייחס להלן, הגם שהנתבעים לא העלו אותו מיוזמתם.

ידוע, כי במקרים מסוימים בית הדין רשאי לכפות על בעל דין תיקון תביעתו (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016 פרק 9, עמ' 12).

כך, למשל, בית הדין יצווה על תובע לכמת את התביעה כאשר זה בתביעתו הודיע על "צמצום תביעתו לצרכי אגרה" אך לא פירט מה הסכום המצומצם בכל אחד מרכיבי תביעתו. כידוע, צמצום הסכום לצרכי אגרה או משיקולים אחרים, אינו פוטר את התובע מהצורך בכימות סכומי התביעה בכל רכיב ורכיב בהתאם לאותו צמצום שגזר על עצמו (ד"ר י. לובוצקי, שם, פרק 9 בעמ' 14).

בעניין ברע (ארצי) 63924-03-15 ג'ימי אסיה נ' שמיל וייסמן (ניתן ביום 29/10/15)(להלן גם – עניין אסיה) נדונה, בין היתר, החלטה המורה לתובע לכמת את תביעתו הגם שהדבר לא התבקש, וכך נאמר מפי כב' השופט איטח :

"לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטה להורות לתובע לפרט ולייחד את הסכום הנוגע לעילות שהופנו כלפי הנתבע בלבד. אין מדובר בתיקון כתב התביעה במשמעות שהנתבע טען לה ולכן כלל לא מתעוררת שאלת ההתיישנות. מקובלת עלינו טענת התובע כי הלכה למעשה מדובר במתן 'פרטים נוספים' ".

וחזרה לענייננו. סיכום רכיבי התביעה לתקופה אליה מתייחס כתב התביעה עומד על סך של 54,109 ₪. התובע העמיד את תביעתו על סך 27,400 ₪ בלבד כלומר קרוב למחצית מסיכום אריתמטי של הרכיבים.

לא זו בלבד, כי זכותה של הנתבעת לדעת מה הסכום הנתבע ממנה בכל רכיב ורכיב בהתאם לצמצום הסכום הכולל, אלא שפירוט הסכום בכל רכיב נדרש גם על מנת שבית הדין יוכל להכריע בתביעה היות שההכרעה היא פרטנית בהתייחס לכל רכיב. יתר על כן, בנסיבות עניין זה הפירוט נדרש מכוח קל וחומר הואיל וקיימת לכך השלכה על סמכות המותב שידון בהליך זה.

כאמור, לפי הפסיקה בעניין אסיה כימות התביעה בנסיבות אלה אינו תיקון תביעה "קלאסי" אלא דומה יותר למתן פרטים נוספים.

נוכח האמור אני מורה, כי התובע יגיש הודעה מפורטת בה יכמת את תביעתו בכל רכיב ורכיב. חזקה, כי התובע ייקח בחשבון לעניין זה גם את צמצום המחלוקת לגבי תקופת העסקתו.

הודעת כימות מטעם התובע תוגש עד 1/1/17.

בנוסף, בית הדין מיידע את הצדדים, כי הוא שוקל לשנות סיווג הליך זה מדיון מהיר לתביעה רגילה מכוח הסמכות הנתונה לו לעשות כך מיוזמתו וזאת על פי סעיף 31 (ה) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 .

כידוע, הליך של דיון מהיר נועד לברר שאלות פשוטות יחסית בדומה להליך של תביעות קטנות המוכר במערכת בתי המשפט הכלליים.

ברם, בהליך זה מתעוררות שאלות מורכבות הן בסוגיית זהות המעסיק והן בשאלת חבות דירקטורים בעילה של הרמת מסך. בירור השאלות הללו הוא ככלל מורכב באופן יחסי. בפרט ידוע כי עילת הרמת מסך קשה להוכחה (ראו לאחרונה ברע (ארצי) 52353-08-16‏ ‏ א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE, ניתן ביום 13/11/16).

אזכיר, כי ב"כ התובע היה מודע לקושי זה עוד בדיון והצהיר, כי הוא מוכן לשקול את המשך התביעה כנגד הנתבעים 4 – 5 (פרו' עמ' 1 ש' 15) אלא שלא באה עד עתה כל הודעה מטעמו בנושא.

כך או אחרת, נוכח האמור, וככל שיימשך ההליך כנגד כל הנתבעים, יש לדעתי מקום לשנות סיווגו של ההליך לתביעה רגילה ולערוך קדם משפט נוסף לאחר שרכיבי התביעה יכומתו כדבעי בהתייחס לסכום עליו הועמדה התביעה.

אין זה מיותר לציין שוב, כי האופן בו הצדדים ניהלו הליך זה מלמד גם הוא על ההצדקה בשינוי הסיווג. בקשות מקדמיות דוגמת אלה שהוגשו אינן עולות בקנה אחד עם התכלית לשמה נועד הליך מסוג זה.

כל צד יודיע עמדתו בשאלת שינוי הסיווג עד יום 1/1/17.

בשלב זה, נקבע דיון לפניי ליום 6/2/17 בשעה 15:00.

מתכונת הדיון (קדם משפט או הוכחות תוך שמיעת עדות ראשית בעל פה) תיקבע לפי השאלה האם סיווג ההליך ישונה ובהתאם לרכיבי התביעה.

אשר להוצאות, משנדחתה בקשת התובע להתיר הגשת כתב תשובה והואיל והנתבעים נדרשו להגשת תגובה בכתב בעניין, יש מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים. מצאתי לנכון לקבוע, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, כי החיוב בהוצאות יילקח בחשבון רק בסיומו של ההליך.

התיק יובא לעיוני ביום 2/1/17.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ז, (16 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.