השאלה במחלוקת

התובעת חברה העוסקת בעמילות מכס, שילוח ושינוע מטענים. נתבעת מספר 1, חברה העוסקת בייבוא ושיווק מוצרים משנת 2005 ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה לקוחה של התובעת והשתמשה בשירותיה. נתבעת מספר 2, מחזיקה ב- 50% מהמניות בנתבעת מספר 1. נתבע מס' 5, מחזיק ב-25% מהמניות בחברה זו. נתבע מס' 4, מחזיק ב- 8.91% ממניות נתבעת מס' 2 בנתבעת מס' 1 וכן משמש כמנהל בשלושת החברות הנתבעות. התובעת סיפקה שירותים לנתבעת מספר 1.

השאלה שבמחלוקת היא, מה גובה החוב אותו חייבת הנתבעת 1 לתובעת, נכון למועד הגשת התביעה אם בכלל. ככל שהוכח קיומו ושיעורו של החוב, האם בנסיבות העניין יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את נתבעים 3-5 או מי מהם, בתשלום חובותיה של נתבעת מספר 1 לתובעת.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

טענות התובעת

1. כתב התביעה ציין כי עילת התביעה מתבססת, בין היתר, על דיני השטרות וחיובם של החותמים על השטר, עילת דיני עשיית עושר ולא במשפט, הטעייה על פי דיני החוזים וכן עוולת הגזל.

2. התובעת הינה חברת עמילות מכס, המספקת שירותי שילוח ושינוע מטענים בינלאומיים, וכן שרותי עמילות מכס. במהלך העסקים הרגיל, כאמור בכתב התביעה, העמידה התובעת קווי אשראי עבור לקוחותיה כנגד ערבות אישית של בעלי המניות. נתבעת מספר 1, אשר במועדים הרלוונטיים ניהלה עסק לייבוא ושיווק סחורות בתחום הדיג והצלילה, נמנתה על לקוחותיה של התובעת שסיפקה לה מעת לעת שירותים החל משנת 2005. לטענת התובעת, נתבע מספר 4, אשר הינו בעצמו סוכן מכס עצמאי אשר עבד אצל התובעת, והוא בעל השליטה בנתבעות 2-3, ניצל לרעה את יחסי האמון בינו לבין התובעת ובאופן כזה, היה שותף למעשה התרמית והגזל, שבוצעו על ידי הנתבעים, במטרה להבריח את נכסיה של נתבעת מספר 1, ולהתחמק מתשלום חובותיה.

3. התובעת, הגישה תביעה כנגד הנתבעים, לתשלום סך של 575,350.96 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. בפתיח לכתב התביעה, טענה התובעת, כי מדובר "במעשה עוקץ שביצעו הנתבעים, יחד ולחוד, שהיא מבוססת בעיקר על שטרות שנעשו על ידי נתבעת מספר 1, השייכת לנתבע 3, בערבותו "בון פור אוואל" של נתבע 2". עוד פירטה התביעה, כי מדובר בהברחת נכסים שנעשו על ידי הנתבעים ו/או מי מהם על מנת להתחמק מתשלום חובותיהם כלפי הנושים שלהם. כמו כן שבנסיבות העניין, ולאור הברחת הנכסים, יש להרים את מסך ההתאגדות זאת מאחר שהנתבעים עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של נתבעת מספר 1. בנוסף טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעים מכוח עוולת הגזל כקבוע בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כן לחייב את הנתבעים לשלם חובות נתבעת מס' 1 מכוח סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט–1999 (להלן "חוק החברות").

4. כעולה מכתב התביעה, בין התובעת לנתבעת 1, אין כל הסכם בכתב. לעמדת התובעת, חל ההסכם הנוהג אצל התובעת ואשר חלקים רלוונטיים ממנו, צוטטו בכתב התביעה. הנתבעת ציינה כי עקב מתן השירותים נצבר אצל נתבעת מספר 1, חוב בסך של 575,350 ₪ אשר צובר ריביות בהתאם לתנאי ההסכם (ראה נספח "ט"). לעמדת התובעת, הנתבעת הודתה שהחוב הינו לא פחות מסך של 469,000 ₪. החוב, לטענת התובעת, נשען על כרטסת ועל חשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה. הקמתה של נתבעת מספר 3, כך לטענת התובעת, הייתה על מנת להבריח נכסים של נתבעת מספר 1. בשל ההתנהלות של הנתבעים המפורטת בכתב התביעה, ובשים לב לדין החל, מתבקש בית המשפט על ידי התובעת להזמין את הנתבעים לדין, להרים את מסך ההתאגדות בין התאגידים לבין בעלי המניות, ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

טענות הנתבעים

5. בפתח כתב ההגנה, חזרו וטענו הנתבעים כי לא הייתה כל פעולה מתוכננת לביצוע פעולת תרמית כלפי התובעת מצד מי מהם. עוד ציינו כי נתבעת מספר 6, בתו המנוחה של נתבע מספר 4, הלכה לעולמה כבר ביום 25.7.2003. גם בשל עובדה זו, לא ניתן לייחס לה שותפות בפעולות התרמית לכאורה המפורטות בכתב תביעה זה.

6. לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי עם תחילת הפעילות מול התובעת לא נדרשו לחתום על ערבות אישית, מעולם לא חתמו על כל הסכם עם התובעת בכל הנוגע למתן קו אשראי ובנוגע לעלות האשראי .ממילא לא הסכימו שיחויבו בריבית כמפורט בכרטסת אותה צירפה התובעת. בפועל ציינו הנתבעים ש"התובעת משמשת כבנק אפור לכל דבר ועניין שכן העמלות ועסקי עמילות המכס הן קטנות ביותר" (סעיף 5ד לכתב ההגנה).

7. בכל הנוגע לנסיבות הקמתה של נתבעת מספר 3, טענו הנתבעים כי לאחר שנתבע מספר 7 עזב את נתבעת מספר 1 באופן חד צדדי, ואף סירב לחתום על מסמך כלשהו בשם נתבעת מספר 1, נאלצו הנתבעים 4-5, בלית ברירה, להקים את נתבעת מספר 3 על מנת שתוכל לקבל אשראי, ועל מנת שנתבע מספר 7, לא יהנה מפרי עמלם של נתבעים 4-5.

8. בנוגע לחוב הנטען, טענה הנתבעת מספר 1 כי החובות הם בגין אשראי שניתן על ידי התובעת לרכישת סחורות ותשלומי הוצאות שחרור הסחורה בארץ, בין השנים 2011-2014 (ראה סעיף 6ב). הצדדים החלו לפעול במשותף משנת 2005 ועד לסוף שנת 2010, וכל אותה עת, לא היו חובות של נתבעת מספר 1 לתובעת. כמו כן, ציינה נתבעת מספר 1, כי בשנים 2013-2015 שילמה על חשבון החוב סך מצטבר של 237,600 ₪.

לעמדתה של נתבעת מספר 1, האמור לעיל מלמד שלא היה כל ניסיון מצידה להתחמק מתשלום חובה לתובעת. עוד מציינים בהקשר זה, כי נתבעים 4-5 העבירו לחשבון נתבעת מספר 1 מעת לעת וככל שהיה דרוש, כספים רבים לצורך המימון השוטף של פעילות נתבעת מספר 1.

9. הנתבעים טענו, כי פעילותה של התובעת בחודש אוגוסט 2015, עת סירבה להנפיק לנתבעת את פקודות המסירה לצורך שחרור הסחורה שהזמינה נתבעת מספר 1 מסין, גרמו לנתבעת נזק כלכלי כבד ביותר. תמורת הסחורה שולמה על ידי נתבעת מס' 3 באמצעות כספים שהועברו אליה על ידי נתבעים 2 ו-4 (סעיף 6ו לכתב הגנה).

הנתבעת מפרטת כי לאחר שיצאה הסחורה מסין לישראל נודע לה, באמצעות הספק הסיני, שהתובעת מנסה לשנות את שטר המטען, כך שהיא תופיע עליו במקום נתבעת מספר 1. רישום שכזה הופך את התובעת לבעלת הטובין. נתבעת מספר 1 הופתעה מהאמור לעיל, נפגשה עם נציגי התובעת וטענה כלפיהם שאין כל בסיס משפטי לפעולות התובעת וכי במעשה זה הם גורמים לה נזק כבד כאשר אינם מאפשרים שחרור הסחורה. מנהל התובעת, מר ג'קי ביטון, התנער מאחריות וסירב לשחרר הסחורה אשר הגיעה לארץ ביום 9.08.2015, כל עוד נתבע מס' 4 לא חותם על ערבות אישית לחוב.

ניסיונות הנתבעת לשחרר הסחורה לא עלו יפה. הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ללקוחותיה ונגרם לה נזק, בגין משלוח זה, בשווי של כ-80,000 ש”ח אשר מנע מימון משלוח נוסף של סחורה דומה. סירובה של התובעת לשחרר הסחורה כנגד ערבות אישית על מלוא סכום החוב, גרם נזק כבד לתובעת. נזק זה טרם גובש, הסחורה טרם שוחררה ולא ידועות בשלב זה כלל העלויות שיידרשו והיקף הנזקים, אך להערכתה של התובעת מדובר בנזק של כ – 200,000 ₪, אותו היא מבקשת לקזז מכל חוב שייקבע, ככל שייקבע, שהנתבעת מספר 1 חייבת לה.

10. בנוסף, טענה הנתבעת כי החיובים בכרטסת שגויים ואינם מוסכמים על הצדדים. המחלוקת העיקרית נוגעת לחיובי הריבית, אשר מהווים חלק ניכר מהחיובים בכרטסת. בין הצדדים סוכם שיבוטלו חיובים בגין הריביות. במספר חשבוניות אכן לא הופיע הריבית, אולם לאחר מכן, חזרה התובעת לחייב בריבית שאיננה מוסכמת. הריבית אשר חויבה בחשבונות, הייתה גבוהה לעיתים מהתשלומים החודשיים. הנתבעת חזרה וציינה כי לא הייתה כל הסכמה מצידה לשלם את הריבית המפורטת בכרטסת וכן טענה שהייתה התחייבות של התובעת לבטל חיובים אלו. התחייבות זו קוימה באופן חלקי בלבד.

11. לעניין להתחייבות האישית הנטענת והרמת המסך, טענו הנתבעים כי מעולם לא היה כל סיכום בנושא זה ולא הייתה כל התחייבות אישית של הנתבעים או מי מהם, לחובותיה של נתבעת מספר 1. הרמת מסך איננה דבר שבשגרה. על מנת להרים את נטל ההוכחה, על התובעת להראות כי מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה. בפועל, טענו הנתבעים, כי מעולם לא הוסכם על ערבות אישית. ערבות זאת נדרשה מהם רק בשנת 2015, והם לא הסכימו לה. הצדדים פעלו במשך שנים ובאופן רצוף בשיתוף פעולה. עיקרו של החוב מורכב מריביות עליהם לא הוסכם בין הצדדים, מחוב זה יש לקזז כאמור הנזק שנגרם, וכן לקזז עמלה בסך 80,000 ₪, אותה חייבת התובעת לנתבעת מספר 3 ו/או לנתבע מספר 4.

12. בסיכומים שהגישה התובעת טענה התובעת שנהגה לשלם בפועל את תשלומי המע"מ ברשויות המכס. הנתבעים קיזזו את תשלומי המע"מ וקיבלו לכיסם החזרי מע"מ, אף שהם לא שילמו אותה לתובעת עד היום. לעמדתה, חלק ניכר מהחיובים מקורם בתשלומי המע"מ הנ"ל. התובעת טענה שהנתבעים מכרו את הסחורה שייבאו לארץ, הפיקו ממנה רווחים, שנגרפו לכיסם הפרטי ולא שילמו לתובעת על ההובלה, לא על המכס ולא על המע"מ.

13. הנתבעים בסיכומים שהוגשו על ידם ,הכחישו טענה זו. לעמדתם , בכל הנוגע למע"מ , אין לתובעת עילת תביעה נגדם מאחר ובפועל הזדכתה בגין תשלומים אלו. כן הוסיפו שעדותו של מר ג'קי ביטון, היא עדות שמיעה, כיוון שהוא לא היה מעולם בקשר עם הנתבעים או מי מהם. עוד טענו שטענת התובעת, לפיה התנהלו הליכים פליליים כנגד הנתבעים ו/או מי מהם, בגין מעשיהם הקשורים לתביעה זו, היא טענה שלא בתום לב ואיננה נכונה. התיקים הפליליים שמדובר בהם, נפתחו בגין איחור בהגשת דוחות שנתיים למס הכנסה, וללא כל קשר להליך הנוכחי.

ההליכים בתיק

14. בהסכמת הצדדים נדחתה התביעה כנגד פיליפ רודין, נתבע מספר 7, ללא צו להוצאות [החלטה מיום 26.4.2017]. כמו כן, לתובעת ניתנה אפשרות להגיש את התביעה כנגד העיזבון של נתבעת מספר 6, אך התובעת לא נהגה כך ולפיכך, לא נמשכו ההליכים כנגד נתבעת מספר 6.

15. בדיון המקדמי בתיק, ולאור מחלוקת בין הצדדים בעניין גובה החוב של החברה, ניתנה החלטה לפיה: "בנושא זה, תגיש התובעת תוך פירוט בעניין גובה החוב, המקור לגובה החוב, הפרדה בין קרן לריבית, האסמכתא על החוב, והשאלה למי לייחס אותו, תצהיר עדות ראשית בצירוף המסמכים הרלבנטיים" (עמ' 10, סעיף 4 להחלטה מיום 6.4.2017). בהמשך המציאה התובעת מספר מסמכים בנושא כחלק מתצהיר עדות ראשית של מר ג'קי ביטון.

16. ביום 10.12.2017 התקיים קדם משפט במסגרתו טען בא כוח התובעת כי בהליך בתיק 7148-12-15, בפני השופט צימרמן, יש משום הודאה של התובעת והכרה בחוב בגובה של 469,000 ₪. ביום 17.7.2018, התקיים בתיק הליך הוכחות במסגרתו העיד ג'קי ביטון, מנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעים העידו: מר משה ריז'נסקי ומר כפיר כץ. לאחר מכן הוגשו על ידי הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

17. התובעת הינה חב' עמילות מכס המספקת שירותי שילוח ושינוע מטענים בינלאומיים, וכן שירותי מכס. הנתבעת היא חברה בע"מ, אשר התאגדה בשנת 2005 ועוסקת בייבוא וייצוא של מוצרים. הנתבע מס' 4, מר משה ריז'נסקי, סוכן מכס במקצועו ובהכשרתו, אף עבד תקופה מסוימת אצל הנתבעת 1. כעולה מהעדויות ומהמסמכים בתיק, הנתבעת 1 השתמשה בשירותיה של התובעת, וזאת במשך תקופה ארוכה כאמור החל משנת 2005.

18. התובעת טענה שביחסים בינה ובין נתבעת 1 חל ההסכם הסטנדרטי הנוהג בין התובעת ללקוחותיה. בנושא זה, אף ציטטה התובעת בכתב התביעה מס' סעיפים של החוזה, וכן צירפה עותק הימנו (בעניין זה ראה נספח "ט" לכתב התביעה). בפועל, ועל כך אין מחלוקת, לא נחתם הסכם בין הצדדים. הצדדים פועלים במשותף ללא כל הסכם בכתב ביניהם. לפיכך דוחה טענת התובעת שבנסיבות העניין חל החוזה הסטנדרטי הנוהג בינה ובין לקוחותיה.

19. לכתב התביעה צורפה כרטסת הנהלת החשבונות (להלן "הכרטסת") המתארת פעולות שנעשו בין הצדדים מיום 11.01.2009 ועד 30.09.2015. (הערה: הנתונים משנת 2005, המועד עליו העידו כתחילת הפעילות המשותפת ,ועד 11.01.2009 לא צורפו). שני הצדדים התייחסו לכרטסת בסיכומים ובכתבי הטענות מטעמם ולפיכך, הגם שלא צורפה באופן פורמלי כמוצג אלא כחלק מכתבי הטענות, יש לראות בה כחלק מהמוצגים בתיק.

עיון בכרטסת וכן במסמך שצורף על ידי התובעת במסגרת תצהיר עדות ראשית של מר ביטון, המתאר חיובי קרן בגין פעילות מיום 30.11.2009 ועד 22.09.2014 בסכום מצרפי של 450,228.76 ₪, מלמד על פעילות ענפה בין הצדדים בשנים הרלוונטיות (החיובים מפרטים פרטי ההפלגה ו/או חברת התעופה שביצעה ההובלה הרלוונטית).

20. ניתן לראות בכרטסת ,וכן מעדותו של מר ריז'נסקי בנושא ,על שוני הפעילות באופן הבא: בשנות הפעילות הראשונות עד שנת 2012, השתמשה הנתבעת רק בשירותי עמילות מכס ושיגור בינלאומי של התובעת. הדבר נלמד מהחיובים בחשבון ומהיקף הפעילות בין הצדדים. עוד ניתן לראות בנושא זה כי היתרה עד 17.02.2012 והיקף הפעילות היו נמוכים.

משנת 2011, החלה התובעת לממן את הפעילות של הנתבעת. בנושא זה, ראה עדותו של מר ריז'נסקי בעמוד 35, שורות 6-7: "מאיר הוד אמר שהוא מוכן לממן לנו את התשלום לספקים וככה התחיל הסיפור שקבלנו את האשראי". כן ראה סעיף 6ב לכתב ההגנה: "החובות שנוצרו ע"י הנתבעת 1 , היו בגין אשראי שניתן ע"י התובעת לרכישת סחורה ותשלומי הוצאות שחרור סחורה בארץ בין השנים 2011-2014". בהתאם לנתונים בכרטסת משנת 2012 ואילך, היקפי הפעילות גדלו באופן מהותי. בד בבד, מידי חודש בחודשו, מופיעים בכרטסת חיובי ריבית בהיקפים גדולים. על מנת לסבר, יצוין כי מדובר בחיובי ריבית בסדר גודל של 8,500 ש"ח ו/או 9,000 ₪ לשנת 2014, זאת לכל חודש, וכן בחיובי ריבית בסדר גודל דומה, סך של כ – 9,000 ₪ לחודש בשנת 2015.

21. נתגלעה מחלוקת ,בנושא הריבית ,בין הצדדים. לעניין זה, נחקר מר ג'קי ביטון על עדותו ונשאל למקור החוקי וההסכמי בנוגע לחיוב בריבית. ראה עדותו של ביטון בעמ' 18, שורות 20-29 לפרוטוקול מיום 17.7.2017:

"ש. תאשר לי שהיתה הסכמה בין מאיר לנתבעת 1 שלא תחויב בריבית?

ת. לא ידוע על שום הסכמה, מה עד שזה נראה מנוגד לכל היגיון מסחרי. לא נראה לי תקין ולא הגיוני וסביר שאפשר לוותר על ריביות של עשרות שנים. משה ריזנסקי כסוכן מכס כשגובים ריבית בגין אשראי.

ש. יש לך הסכם עם הנתבעת 1 על הריבית?

ת. ההסכם הכי טוב, ככה אני מבין, זה מנהג הסוחרים, הוא שילם ריבית.

ש. אין הסכם חתום?

ת. יש הסכם עם 2 ריבית, הוא שילם ריבית. לא יודע אם יש לי הסכם איתו.

ש. כמה ריבית חייבתם אותו?

ת. לא יודע, יש כרטסת המצורפת לבית המשפט."

כן ראה בעניין זה, עדותו של מר ריז'נסקי בעמ' 27, שורות 1-3:

"ת. החוב הזה לשיטתי הוא לא החוב כיוון שהוא מגלם בתוכו ריביות של 19 אחוז בשנה שלא היה הסכם על כזה גובה של ריבית, ככל שהריביות הלכו וירדו בשוק אצל ג'קי הלוגיסטיקה הם עלו ביחס הפוך. אני לא מסכים עם החוב הזה."

22. התובעת טענה כי בהליך שהתקיים אצל כב' השופט אריאל צימרמן, ב- ת"א 7148-12-15, ישנה הודאה של הנתבעת בחוב בסך 469,000 ₪. התובעת מסתמכת על פסקה 6 להחלטת השופט צימרמן:

"ראשית לצורך הדיון כעת אין חולק כי קיים חוב ניכר של המבקשת כלפי המשיבות. המבקשת הודתה בכך שהחוב עמד על 469 אלף ₪ ,טענה באופן סתמי כי צומצם כיוון שלא נדרשה לשלם בגין הריבית, ולא ביארה עד כמה הצטמצם החוב. זאת , בעוד שהמשיבות טוענות לתפיחת החוב כדי 575 אלף ₪ כאמור. משמעות הדבר: כיוון שבשלב הנוכחי אין מקום לחריצת דעה בשאלת היקף החוב הנכון, יש להניח שקיימת אפשרות שיימצא למבקשת חוב כלפי המשיבות או מי מהן כשיטת המשיבות."

23. בעניין זה ראה החלטת בית המשפט, בתיק דנא, מיום 10.12.2017: "עיינתי בסעיף 6 להחלטתו של כבוד השופט צימרמן בתיק 7148-12-15 ואני סבור, כי כאשר קוראים את הפסקה במלואה, אין בה משום בסיס למתן פסק דין חלקי, על הסכום של 469,000 ₪, כפי שנטען על ידי התובעת" [עמוד 13, סעיף 1 להחלטה]. עיון בהחלטת כב' השופט צימרמן בהליך הנ"ל, מלמד כי הנתבעת 1 אינה מודה בקיומו של חוב בהיקף הנטען, אם כי הנתבעת יודעת ומכירה בכך שהיא חייבת כסף לתובעת. ראה עדותו של מר ריז'נסקי: "לזה אני צריך לבדוק. אני יודע שיש חוב. לא יודע לכמת אותו היום בכסף" (עמ' 27, שורה 5).

כן ראה עדותו בנושא זה בעמ' 29, שורות 10-21:

"ת. לא אמרתי אמרתי הכרטיס שלכם מראה כשלוש מאות שישים אלף.

ש. התצהיר שלך אתה רושם יתרת סוף שנת 2013 סך החוב של הנתבעת 1 לתובעת עמד על סך של 469 אלף שקלים?

ת. לפי הכרטיס שלכם.

ש. איפה אתה רושם את זה בתצהיר שלך?

ת. לפי הכרטיס שלכם שיש לי בבית מופיע 469 אלף ₪.

ש. אבל לא רשמת את זה?

ת. לפי הכרטיס של ג'קי ליין.

ש. סעיף 16 לתצהיר שלך את המגיע ליולי 2015 ואתה רושם שגובה החוב הפתוח עלה לסך של 350 אלף שקל לערך.. ציטוט, סירבת לכך, למה אתה לא משלם את החוב?

ת. נכון. סירבתי לשלם כיוון שאני לא מוציא שיקים מעבר למה שאני חושב שאני אוכל לשלם אותם בעתיד."

24. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ג'קי ביטון שהוא הבעלים של התובעת. במהלך חקירתו, התברר שמר ביטון לא היה מעורב בכל המגעים השוטפים מול הנתבעת מס' 1, ולמעשה החל את פעילותו בנושא רק בחודש 08/15. בעניין זה, ראה עדותו: "אני לא הייתי במגע עם מצולות או עם משה ריז'נסקי" (עמ' 18, שורות 15-16).

כעולה מהעדויות בתיק, מי שניהל את כל המגעים וההתנהלות השוטפת מול הנתבעת 1, היה מר מאיר הוד, מנהל הכספים של התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה. מר הוד לא העיד בבית המשפט. אי הזמנתו לעדות נזקף לחובתה של התובעת. נטל ההוכחה מה גובה החוב הוא על התובעת. עדותו של מר ג'קי ביטון, על אירועים מלפני אוגוסט 2015, היא עדות שמיעה. יחד עם זאת, יש לבחון את המסמכים שהוגשו מטעם התובעת על מנת לבדוק האם יש בהם כדי לבסס את טענתה לגובה החוב.

25. כאמור אין כל הסכם בין הצדדים. מר ביטון ציין כי החיוב בריבית מקורו ב- "מנהג הסוחרים". ברור על פניו כי ככל שהתובעת מימנה את פעולותיה של הנתבעת מס' 1 ו/או חלק מהם, היא זכאית לתשלומי ריבית בגין האשראי. יחד עם זאת, יש צורך להוכיח מה סוכם בין הצדדים לעניין שיעור הריבית ולחילופין, בהעדר הסכם, מה הריבית הנהוגה ו/או המקובלת במועדים הרלוונטיים. כעולה מהכרטסת, מדובר בשיעורי ריבית גבוהים. ראה לעניין זה עדותו של מר ריז'נסקי כדלקמן:

"ש. בפעם הראשונה שאתה נתקל באי הבנה לגבי ריביות, טענת שלא צריכים לחייב אותך ונוכחת לדעת שכן מחייבים אתה פונה למאיר הוד שיתקן אותה?

ת. נכון.

ש. שוב לשיטתך מאותה ידיעה שמאיר הוד הוא הכתובת היחידה?

ת. נכון.

ש. בפעם השנייה שזה קורה שאתה נתקל בחיוב ריבית?

ת. אני אעשה את זה יותר קל, כל הפעמים שהייתה לי בעיה פניתי למאיר הוד, חלק מהבעיות הוא פתר אד הוק, חלק מהפעמים הוא אמר שיטפל בזה אני מכה על חטא היום שלא עמדתי לו על הראש ודאגתי שיעשה מה שהבטיח, אדון ביטון היה פה ואמר שמאיר הוד אמר שהוא אף פעם לא הבטיח לבטל חשבוניות ריבית אבל אם אנחנו נבדוק את הכרטסת של הנהלת החשבונות שאין לי אותה ביד נראה שיותר מפעם אחת יש ביטולי ריבית רק הוא לא עמד במילה שלו שהוא הבטיח לבטל או לא להנפיק את החשבוניות מלכתחילה, חשבוניות הריבית. כמו גם שהבטיח שיתקן את רמת חישוב הריבית וגם בזה הוא לא עמד. החיובים האחרונים הגיעו קרוב ל – 19 אחוז בשנה".

26. טענה נוספת עלתה על ידי התובעת, בשלב הסיכומים ,לפיה התובעת נהגה לשלם בפועל תשלומי המע"מ לרשויות המכס, ריז'נסקי וחברות קיזזו את תשלומי המע"מ וקיבלו לכיסם החזרי מע"מ על אף שלא שילמו אותם לתובעת עד היום (סעיף 14 לסיכומים). נושא המע”מ עלה גם בדיון ההוכחות (ראה עמ' 30 לפרוטוקול). נטען על ידי התובעת שחלק נכבד מהחוב לתובעת מורכב מתשלומי מע"מ ששילמה התובעת עבור הנתבעים ולא אושרו לה. הנתבעת כפרה בעניין זה. טענה כי מדובר בהרחבת חזית ובטענה שלא הועלתה. לגופו של עניין טענה שהתובעת הוציאה חשבוניות זיכוי ובמצב כזה, נתבעת מס' 1 שילמה את המע"מ בפועל והתובעת נהנתה מהחזר המע"מ כמס תשומות.

ראה עדות ריז'נסקי: "כיוון שמדובר בסעיף 17, מדובר שהוא מוציא זיכויים לא חשבוניות. ג'קי היה מזדכה במע"מ ואני צריך לשלם את המע"מ" (עמ' 30, שורות 13-14). נושא המע"מ אינו מהווה חלק מהחוב המפורט בכרטסת. מכל הנימוקים הנ"ל דוחה את טענתה של התובעת בנושא זה.

27. הנתבעת כפרה בחיובי הריבית ובחיובי המע"מ הנטענים, אולם לא כפרה בחיובים האחרים המופיעים בכרטסת. בין הצדדים התנהלה פעילות ענפה במשך שנים לא מעטות המוצאת ביטוייה הן בכרטסת והן בנספח לתצהיר עדות ראשית של מר ביטון המפרט המשלוחים, הן בים והן באוויר, מיום 30.11.2009 ועד 22.09.2014. הנתבעת אף הודתה כי היא חייבת סכומים מסוימים אם כי לא פירטה מהו הסכום וכן העידה לעניין הקושי התזרימי אליו נקלעה שלא אפשר לה למשוך שיקים אלא בהיקף מסוים.

במצב דברים זה, כאשר הריבית איננה מוסכמת, אולם אין כפירה בחיובים האחרים, ובהנחה שהכרטסת משקפת את ההתנהלות האמתית בין הצדדים למועדים הרלוונטיים, ובשים לב לחישובי הריבית שהוצגו על ידי התובעת לאחר החלטת בית המשפט (ראה נספח שצורף כסעיף 1.2 לתצהיר עדות ראשית על פיו הריבית המצרפית היא 125,741.46 ₪), ניתן לחלץ גובה החוב שאינו שנוי במחלוקת.

מהסך של 361,225.96 ₪ ביום ערך 30.09.2019 (ראה כרטסת) יש להפחית את סכומי הריביות אשר לא בוטלו על ידי התובעת בסך 125,741 ₪ כמפורט ברשימה. מכאן החוב בניכוי ריביות שלא זוכו, הוא 235,485 ₪ ליום 30.09.2015 , בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ליום הגשת התביעה הסכום הוא 236,800 ₪. מסכום זה יש להפחית מי מהשיקים שניתנו על ידי הנתבעת ונפרעו בפועל(ראה נספח לכתב התביעה המפרט שיקים בסכום מצטבר של 221,972 ₪). בשלב זה ,וכל עוד לא הוכח שמי מהשיקים הנ"ל נפרע, סכום החוב הוא כמפורט לעיל.

התוצאה היא שלא נפסק כל סכום לטובת התובעת על חשבון הריבית. ברור על פניו שמי שמעמיד אשראי , כמו התובעת במקרה זה, זכאי לקבל ריבית על האשראי. יחד עם זאת על התובעת היה להוכיח שיעור הריבית המוסכם או הראוי. התובעת לא הביאה כל ראיה בנושא זה למעט טענתה הכללית שמי שמעמיד אשראי, זכאי לריבית. לפיכך לא נפסק לזכותה כל סכום על חשבון ריבית.

28. טענתה של הנתבעת כי היא זכאית לקזז סך של 200,000 ₪ בגין נזקים שגרמה לה התובעת עת מנעה מהנתבעת לשחרר הסחורה שהגיעה לארץ בחודש אוגוסט 2015. בית משפט, בתיק 7148-12-15, דחה בקשתה של הנתבעת לשחרר לאלתר הסחורה. נכון הוא הדבר שהדרישה למתן ערבות אישית כנגד שהעלה מר ג'קי ביטון בחודש אוגוסט 2015 הייתה שינוי מהותי וחד צדדי של התנאים שנהגו עד לאותו מועד, ראה תמלול של שיחות בין מר ביטון לנתבעים 4 ו -5, יחד עם זאת עולה כי באותו מועד היה קיים חוב של נתבעת 1 לתובעת אשר שיקים שניתנו בגין חלק הימנו הוחזרו על ידי הבנק בהעדר כיסוי. טענת הקיזוז שנטענה לא נתמכת בכל מסמך ו/או ראיה המבססים את הקיזוז הנטען. דוחה הטענה.

לעניין הרמת מסך ההתאגדות

29. התובעת טענה, בכתב התביעה ובסיכומיה, כי בכל הנוגע להקמת הנתבעת מספר 3, נתבע מספר 4 הודה שהעביר את הפעילות מנתבעת מספר 1 לנתבעת מספר 3, וזאת כאשר כל החובות נותרו לנתבעת מספר 1. הדבר מלמד לדעת התובעת, כי מדובר בהברחת נכסים באופן שיטתי, על ידי יסוד חברות להסתתר מאחוריהם. עוד טענה התובעת, כי נתבעים 4-5 היו מעורבים אישית במעשי תרמית כנגד התובעת והרוויחו באופן אישי מהמעשים הנ"ל. לפיכך לעמדתה, יש להורות על הרמת המסך ולחייב אותם לשלם חובות הנתבעת 1 לתובעת.

לעמדת התובעת, הקמת נתבעת מספר 3 , בסמוך לקריסתה הכלכלית של נתבעת מספר 1, מהווה סימן בולט לעובדה שהנתבעות 1 ו- 3 מתבססות על הברחת נכסי נתבעת 1 לחברה החדשה השייכת לאותם בעלי מניות, פועלת באותה כתובת ועוסקת באותם תחומים (סעיף 35 לסיכומים). מכל האמור לעיל, מבקשת התובעת להורות על חיובם של הנתבעים 4-5 לשלם באופן אישי את חובותיה הלא מוכחשים של נתבעת מספר 1.

30. הנתבעים טענו שהפעילות בין התובעת לנתבעת 1 החלה בשנת 2005 .עד לסוף שנת 2010 לא היה לנתבעת מספר 1 כל חוב לתובעת. כן טענו הנתבעים כי לא היה כל ניסיון מצדם להבריח נכסים או לפעול בתרמית. בנושא זה לא הובאה כל ראיה על הברחת נכסים ואין כל תימוכין עובדתיים לטענות התובעת. הנתבעת פועלת משנת 2005 באופן רצוף ומנוהלת על ידי אותם בעלי מניות. כאשר נתבעת מספר 1 נקלעה לקשיים, נתבע מספר 4 סייע בידה והזרים כספים למימונה השוטף. מי שגרם בפועל את קריסתה של נתבעת מספר 1, ללא כל בסיס שבדין, היא התובעת אשר ניסתה להכתיב תנאים חדשים, ניסתה להשתלט על הסחורה של הנתבעים ובפועל גרמה לכך שלא ניתן היה לשחרר את הסחורה ולמכור אותה. אין המדובר בהברחת נכסים מאחר שכל המשלוחים הרלוונטיים לא הועברו לידי הנתבעת, ולא שוחררו מהנמל בשל מעשיה של התובעת. לסיכום, טענו הנתבעים שלא הוכח גובה החוב, ולא הוכחה כל עילה להרמת המסך כנגד הנתבעים 2-5 ו/או מי מהם.

31. הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי ביהמ"ש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, מעוגן בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן "חוק החברות"):

"6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד..."

32. "הרמת המסך תכליתה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות... הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מירמה כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ כדי להינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק" (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"מ מו(5) 353, 361).

כמו כן ראה עע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות – אילת בע"מ, (פורסם בנבו): "נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה, שהיא יציר המשפט: 'הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו'.

...

בצדו של כלל יסודי זה, קיימת דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה. העילה הקלאסית להרמת המסך היא מקרה - וליתר דיוק, סוגי מקרים - של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה ונהנים מפירותיה. במקרים שכאלה קיימת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה, בין אם הם בשר ודם ובין אם הם עצמם גוף משפטי: 'יחד עם זאת יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו..."

33. הצדדים פועלים במשותף משנת 2005. עיון בכרטסת מלמד שבמספר תקופות, משנת 2011 ועד 2014, עלה החוב לסכומים מהותיים, למעלה מ- 350,000 ₪, אולם מעת לעת הזרימה הנתבעת כספים והחוב הופחת לסדר גודל של עשרות אלפי ₪. כל זאת באותו מבנה חברות ובעלי מניות בכל הנוגע לנתבעות 1 ו- 2. לפיכך לא ניתן לטעון שהקמתן ו/או הפעלתן של החברות הייתה במרמה ובכוונה להונות הנושים.

הנתבעת מס 3 הוקמה ביום 7.05.2012 כאשר נתבעים 4 ו-5 בעלי מניותיה ונתבע 4, מנהלה. יש סיבה להקמתה של נתבעת מס' 3 והיא נעוצה בסכסוך העסקי שפרץ בין נתבעים 3 ו-4 לנתבע מס 7. ראה עדותו של מר ריז'נסקי בעמ' 31, שורות 8-15:

"ש. בנתבעת 3 מי בעלי המניות?

ת. אני וכפיר

ש. יהיה נכון להגיד שהנתבעת 3 הוקמה על ידך ועל ידי כפיר כי סגרו מסגרות אשראי בנתבעת 1?

ת. לא, היא הוקמה בגלל פרישתו של שותף שלישי שלא רצינו שיהנה מפירות עמלנו. לא הקמתי חברה על מנת לקבל שירותי אשראי.

ש. מתי נפתחה הנתבעת 3?

ת. אני חושב ב-2012"

החוב של נתבעת מס 1 בכרטסת למועד הקמתה של נתבעת מס' 3 (7.05.2012) הוא 22,849 ₪. לאחר מועד זה פעלו הצדדים במשותף במשך קרוב לשלוש שנים. בחלק מהתקופה החוב עלה אולם בחלק גם ירד. הפעילות בין הצדדים, כעולה מהכרטסת והמסמכים שהוצגו, מצביעה על מהלך עסקים רגיל ולא על הקמת שרשרת של חברות במטרה להונות נושי החברה ולהבריח נכסים.

34. הסחורה אשר הגיעה לארץ בחודש אוגוסט 2015, לא שוחררה ונשארה במחסני הערובה ו/או במכס. אין כל ראיה לטענה שנתבעת 1 הבריחה סחורות ו/או נכסים לנתבעת 3 אין תיאור ופירוט מה הסחורה שהוברחה והועברה בין החברות כנטען על ידי התובעת. בפועל העיד מטעם התובעת עד אחד בלבד, מר ביטון, אשר מעורבותו בנושא החלה רק בחודש אוגוסט 2015 ואילו תצהירו של מאיר הוד לא הוגש והוא אף לא הובא לעדות (ראה עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 15-26). הלכה היא ש"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד..." [ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו (פורסם בנבו)].

35. התובעת לא הביאה כל בסיס ראייתי לטענתה לפיה יש להרים מסך ההתאגדות בנסיבות העניין. אין די בהעלאת טענות בעלמא אלא יש צורך בראיות של ממש, ובהעדרן, דוחה טענת התובעת למרמה, גזל וטענתה לפיה יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב הנתבעים בתשלום חובות נתבעת 1.

סוף דבר

36. מקבל באופן חלקי את התביעה כנגד נתבעת 1 ומורה על נתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 236,800 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל .בנוסף תשלם נתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

37. דוחה התביעה כנגד נתבעים 2-5 ללא צו להוצאות. כל צד יישא בשכ"ט עוה"ד מטעמו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.