לפני בקשה לעיכוב הליכים בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש, וזאת מכוח סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לתשלום חוב מכוח כתב ערבות עליו חתם המבקש בקשר להלוואה שניתנה לחייב העיקרי ביום 28.6.07. כתב התביעה הוגש לאחר שביום 25.11.15 ניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל החלטה בדבר אישור מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי.

אין מחלוקת, ביום 6.4.14 ניתן צו כינוס למבקש, וביום 3.12.15 הוכרז המבקש כפושט רגל על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק פש"ר 10582-04-14.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם החוב נשוא התביעה הוא חוב בר תביעה בפשיטת רגל.

סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.

מכאן, שסעיף 20(א) מאפשר עיכוב הליכים לגבי חובות "בני תביעה".

סעיף 71(א) לפקודה מגדיר מהם "חובות בני תביעה". סעיף זה קובע כי: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו."

המבקש טוען כי החוב נשוא התביעה הינו חוב בר תביעה בפשיטת רגל, שכן עילת התביעה התגבשה נגדו עם חתימתו על כתב הערבות, ואין מחלוקת כי המבקש חתם על כתב הערבות לפני מועד מצן צו הכינוס.

מנגד, טוען המשיב, כי עילת התביעה כנגד המבקש נוצרה לאחר שניתנה החלטת רשם הוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים נגד המבקש ביום 25.11.15. את טענתה סומכת על המבקש על פסק הדין שניתן ברע"א 8688/07 רובין נ' בנק דיסקונט (פורסם בנבו) (להלן: "עניין רובין").

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי החוב נשוא התביעה אינו חוב בר תביעה בפשיטת רגל, ועל כן אין להורות על עיכוב ההליכים בתיק.

אכן, המבקש חתם על כתב הערבות ביום 28.6.07, אך במועד חתימתו על כתב הערבות טרם התגבשה עילת התביעה נגדו, ובוודאי שטרם היה קיים חוב בר תביעה בפשיטת רגל. כך, כל עוד פרע החייב העיקרי את ההלוואה לה ערב המבקש, הרי שלא קמה עילת תביעה נגד המבקש. אמנם כתב הערבות הוא המסמך המהותי המגבש את עילת התביעה, אך אין מקום לומר כי במועד החתימה על כתב הערבות התגבשה עילת התביעה.

עמדתי היא כי החוב נגד המבקש הופך לחוב בר תביעה בפשיטת רגל רק לאחר שהתגבשו התנאים שבדין המאפשרים למשיב להגיש תביעה כנגד המבקש, שהינו ערב מוגן, היינו לאחר שניתן אישור רשם ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים נגד החייב העיקרי.

כך, בפסק הדין בעניין רובין נקבע כי מרוץ ההתיישנות של תביעת נושה כלפי ערב יחיד יחל רק עם מתן אישור ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי החייב נגד החייב העיקרי. פסק דין זה ניתן בהקשר של דיני ההתיישנות, ובית המשפט קבע כי כי כל עוד לא ניתן אישור מיצוי הליכים על-ידי ראש ההוצאה לפועל, הנושה מחזיק לכל היותר ב"זכות תביעה מושגית", להבדיל מכוח תביעה קונקרטי המותנה בקיומו של אישור כזה. כל עוד קיימת מניעה מן הדין החוסמת את הנושה מלפנות לערכאות – וכזו היא המניעה המעוגנת בסעיף 17ג לחוק הערבות – אין לקבוע, בהקשר הנדון, כי מרוץ ההתיישנות מתחיל.

דעתי היא כי יש מקום להחיל רציונל זה גם על פרשנות המונח "חוב בר תביעה" בפשיטת רגל, שכן כל עוד לא התגבשו התנאים שבדין המקנים לנושה זכות להגיש תביעה נגד ערב יחיד או ערב מוגן, הרי שאין הוא יכול להגיש תביעת חוב לכונס הנכסים, ןעל כן אין מדובר בחוב בר תביעה בפשיטת רגל. אי קבלת אישור רשם ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים מהווה מחסום המונע מהנושה לתבוע את החוב מערב מוגן או יחיד, ועל כן כל עוד לא ניתן אישור כאמור, טרם התגבש חוב בר תביעה החל על הערב הנמצא בהליכי פשיטת רגל.

פרשנות זו מתיישבת אף עם הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי תביעת חוב תוגש בתוך ששה חודשים ממועד מתן צו הכינוס. ואולם, במקרה בו פעל הנושה בניסיון ממשי ואמיתי לגבות את החוב מהחייב העיקרי, וזאת לאחר לאחר מתן צו הכינוס כנגד הערב, יכול ויווצר מצב בו יחמיץ הנושה את המועד להגשת תביעת החוב, וזאת רק משום קיומו של אותו מחסום על-פי הוראות הדין, המונע ממנו להגיש תביעה כנגד הערב. תוצאה כזו אינה סבירה.

לפיכך, אני קובעת כי יש כאשר מדובר בתביעה כנגד ערב מוגן, החוב התגבש רק עם מתן אישור רשם ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי, וכל עוד ניתן צו הכינוס לפני מועד אישור מיצוי ההליכים, הרי שמדובר בחוב שאינו בר תביעה, היינו חוב שנוצר לאחר מועד צו הכינוס.

הואיל ובמקרה זה, אישור רשם ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי ניתן לאחר מתן צו הכינוס, הרי שמדובר בחוב שאינו בר תביעה לפי פקודת פשיטת הרגל, ועל כן אין מקום לעיכוב ההליכים.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ו, 29 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.