עסקינן בתביעות כספיות הדדיות בגין נזק רכוש שנגרם לכל אחד מהצדדים עקב תאונת דרכים מיום 1.9.15 שאירעה בדרך הטייסים בתל אביב.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בהליך זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

במסגרת ניהול ההליך נשמעה עדותם של כל אחד מהנהגים והוצגו מסמכים ונתונים שונים במהלך הדיון כפי שיפורט להלן.

התובעת טוענת כי נהג הרכב מטעמה הגיע לצומת מרומזר בכוונה לפנות שמאלה. מופע הרמזור היה אדום והנהג המתין. משעה שהתחלף המופע לירוק, החל בנסיעה וכאשר היה לקראת סיום חציית הצומת, רכב הנתבעות חצה את הצומת ברמזור אדום, פגע בו בעוצמה וכך נגרמו הן רכוש לרכב והן נזק גוף לנהג.

התובעת הציגה את טופס הדיווח שמילא הנהג מטעמה סמוך לאחר התאונה, סרטון של הצומת שצילם הנהג לאחר התאונה, תמונות הנזק שנגרם לרכב והערכת שמאי לפיה אומדן הנזק הינו בסך 45,764 ₪.

הנתבעות טוענות כי נהג התובעת הוא שנכנס לצומת ברמזור אדום וכתוצאה מכך גרם לתאונה. הנתבעת 1 דיווחה כי נהגה ברכבה יחד עם בתה התינוקת שהיתה כבת חצי שנה ואמה, שתיהן ישבו במושב האחורי. לדידה, נסעה בנתיב ימני לכיוון חצייה ישרה של הצומת, במהירות של 50-60 קמ"ש, הבחינה במופע ירוק ברמזור כל העת והמשיכה בנסיעה. לפתע, חסם את נתיב נסיעתה רכבו של נהג התובעת, אשר נכנס לצומת ברמזור אדום וגרם לתאונה.

הנתבעות הציגו את טופס הדיווח שמילאה הנתבעת 1 לאחר התאונה, תמונות הנזק שנגרם לרכבה והערכת שמאי לפיה אומדן הנזק אובדן כללי ולכן ערך הנזק לאחר ניכוי השרידים הינו 21,843 ₪.

במסגרת הדיון נשמעו עדויות שני הנהגים, הוגש תיק המשטרה שנפתח בגין התאונה (סומן במ/1) אשר כולל בעיקר את הודעות הנהגים, מסמכים רפואיים ומזכרים המצביעים על ניסיונות רפים ולא מוצלחים של המשטרה לזמן לחקירה עדת ראייה לתאונה שפרטיה נמסרו על ידי הנתבעת 1.
מתיק המשטרה עולה כי הודעות הנהגים נגבו ביום 2.9.15 (הנתבעת 1) וביום 17.9.15 (נהג התובעת). בנוסף, קיימים שני מזכרים בתיק, האחד מיום 28.3.16 והשני מיום 6.7.16, בשניהם מתועדים ניסיונות נציגי המשטרה לזמן את העדה למסור עדות, ללא הצלחה.

על פי המזכר השני, בוחן תנועה ניהל עם העדה שיחה טלפונית על מנת לזמן אותה למסור עדות, אך העדה מסרה כי "..לא ממש ראתה איך קרתה התאונה ומעדיפה של להתחייב ולמסור עדות על איך קרתה התאונה ....". כאשר נשאלה מפורשות על ידי בוחן התנועה האם היא יכולה לומר מי חצה את הצומת באור אדום/ירוק, מסרה כי אינה בטוחה ולא מוכנה להתחייב.

יש לציין כי את פרטי העדה מסרה הנתבעת 1, אולם עדה זו לא זומנה למתן עדות בהליך שלפניי, גם לא אמה של הנתבעת 1 , אשר לפי הנטען הינה אישה מבוגרת ולא רצו להטריחה.

במסגרת הדיון שהתנהל, התברר כי ברשות הנתבעת 1 קיימת הקלטת שיחה שבוצעה במכשיר הטלפון הנייד שלה עם אותה עדת ראייה.

תוכן השיחה הושמע במסגרת הדיון. לכאורה, במהלך השיחה נשמעה העדה מציינת כי נהג התובעת הוא שחצה את הצומת באור אדום. אולם, התובעת התנגדה לכך שהקלטה זו תתקבל כחלק מחומר הראיות וממילא טענה למשקל אפסי נוכח אי זימון עדה זו למתן עדות בבית המשפט. יש מידה לא מבוטלת של צדק בטענות התובעת בהקשר זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נתתי דעתי לטיב הנזק שנגרם לרכבים, לעדויות הנהגים בפניי וכן להודעות שנגבו מטעמם במשטרה ולאחר שבחנתי את הסרטון הממחיש את מקום התרחשות התאונה, אני סבורה כי דין התביעות להידחות הדדית, משום שלא עלה בידי אף אחד מהצדדים להרים את נטל השכנוע הנדרש להוכיח עמדתו. בנסיבות אלו, כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור ההסכמה הדיונית, ניתן פטור מתשלום מחצית שניה של אגרה בשתי התביעות.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ז, 24 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.