09 נובמבר 2016

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

1. התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת ותבע, בין היתר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשות לפנסיה, זכויות אגב הודעה מוקדמת ואף ביקש כי בית הדין יורה לנתבעת להחזיר לו 40,077 מניות בטענה, כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט. עילה זו עומדת בבסיס החלטתי זו.

הרקע לבקשה

2. התובע היה אחד מבין ארבעת מקימיה ויזמיה של הנתבעת (ר' סעיף 1 לכתב התביעה; ר' גם סעיף 2.1 לכתב ההגנה). בשנת 2013 החליטו התובע ושותפו להענות להצעת מר תמיר פולג ומר יובל ניב להקים מיזם משותף.

3. סוכם, כך נטען בכתב התביעה, כי "תאריך היעד שנקבע לסיום הפרויקט הוא תחילת חודש ינואר 2014 כאשר לאחריו סוכם כי תמיר ויובל יפעלו לגיוס הכסף בעוד השותפים יתחזקו את האתר הקיים ולאחר סבב הגיוס יעברו השותפים לעבוד בחברה המשותפת שתוקם" (ר' סעיף 6.7 לכתב התביעה).

4. התובע, כך נטען בכתב התביעה, חתם ביום 1.7.2014 על הסכם לרכישה חוזרת של המניות מכוחו זכאית הנתבעת "לקנות מהתובע את מניותיו טרם הבשילו מכח הסכם ההבשלה על פי קריטריונים מסוימים" (ר' סעיף 15.1 לכתב התביעה).

5. בהקשר זה מציין התובע:

"ס' 1 (B) להסכם קובע כי בכל זמן נתון רשאית החברה בהחלטה של 90%, כאשר זכויות התובע לא נשקלות, לקנות ממנו בכפיה את כל המניות שטרם הבשילו במחירן הנקוב שהוא 0.01 ש"ח. סעיף זה הינו מפוקפק לכל הדעות וברור לכל בר דעת כי שימוש בו צריך להיעשות במקרים קציוניים בלבד ובדוואי לא במקרה של פיטורים אשר הופכות את הסעיף למקור לאהגון ליצירת רווח ונישול אדם מנכסיו"

(ר סעיף 15.2 לכתב התביעה).

6. התובע טוען, על קצה המזלג, כי הנתבעת ביקשה להפטר ממנו וכי מבחינה כלכלית פיטוריו היו כדאיים מבחינתה, ועל כן קנתה ממנו 40,077 מניות בעלות שווי של כ 1,000,000 ש"ח בסך של 400 ש"ח (ר' סעיף 15.9 לכתב התביעה).

7. על כן מבקש התובע כי הנתבעת, אשר עשתה עושר ולא במשפט בלוקחה את המניות במחיר זעום כנטען, תשיב לו את המניות.

8. הנתבעת התייחסה בכתב ההגנה לכל טענות התובע אשר אינן מעניננו כעת. כמו כן טענה כי לבית הדין אין סמכות לדון ברכיב התביעה שהוכתר על ידי התובע כ"עשיית עושר ולא במשפט" מאחר ו"עיקרו סכסוך בין בעלי מניות בנוגע לתחולת הסכם או הוראות בהסכם ולא בעילה הקשורה ליחסי עובד-מעביד או בנוגע לעילת תביעה הנוגעת ליחסי העבודה בין הצדדים" (ר' סעיף 3.3 לכתב ההגנה).

9. לטענתה של הנתבעת, הסכם הרכישה החוזרת "נחתם בין המבקשת למשיב במסגרת הסכם המייסדים להקמת המשיבה בכובעו כבעל מניות ולא כעובד של החברה" (ר' סעיף 3.5 לכתב ההגנה). לטעמה של הנתבעת, לתובע היו שני כובעים בהתקשרותו עם הנתבעת: האחד – כעובד מן המנין והשני כבעל מניות ובגין כל אחד מכובעים אלו נחתם עימו חוזה שונה ונפרד "ולא קיימת ביניהם כל זיקה מלבד העובדה שמדובר באותם צדדים לשני ההסכמים" (ר' סעיף 3.6 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה

10. אין מחלוקת כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים ענינה מהות הסכסוך אשר הוגדר על ידי התובע כעשיית עושר ולא במשפט, כלומר: האם ההסכם נחתם על ידו בכשירותו כעובד אם לאו?

11. לצורך הכרעה בטענות הצדדים עלינו לבחון את סמכותו הענינית של בית הדין לעבודה. נפנה, לפיכך לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ – קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (בניהול מיוחד) (ע"ע (ארצי) 12583-07-11 (2013)) אשר קבע:

"הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה נבחנת לפי מהות הסכסוך וזיקתו למשפט העבודה. פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק בהתאם לזהות הצדדים עלולה להחטיא את מהות העניין. הבחינה צריכה להיעשות לאור תכלית חוק בית הדין לעבודה ולשאלה האם ראוי שבית הדין ידון באותו עניין...

מכאן שמבחן מהות העניין משמעו העילה במובנה הרחב, אם ראויה היא להתברר בבתי הדין לעבודה, ותחולתה על כל בעלי הדין הנוגעים בדבר. אשר על כן, נפסק כי "בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם 'על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית'"

. . .

עילת התביעה יכולה גם לנבוע מענפי משפט שונים, ובמקרה כזה תיקבע הסמכות העניינית לפי הערכת המשקל היחסי של כל מרכיב תוך התחקות אחר המרכיב העיקרי המאפיין את המחלוקת (ע"ע (ארצי) 678/05 אלי גור -מכתשים מפעלים כימיים, [פורסם בנבו], ניתן ביום 15.11.06; פרשת אשבל- סעיף 9)"

(הדגשות שלי – י.ז.ג)

12. מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי ככל שבחינת מהות הסכסוך תראה כי הוא קשור בנימי נימיו למשפט העבודה, אף אם בהבט הרעיוני, וראוי לו שיתברר בבית הדין לעבודה בצותא חדא עם יתר עילות התביעה של התובע אשר מצויות, במובהק, בתחומי סמכותו הענינית של בית הדין לעבודה, לא יהיה מנוס מלקבוע כי בית הדין מוסמך לדון ברכיב זה של התביעה.

13. אקדים ואציין, כי מצויים אנו בשלב מקדמי של ההליך ועל כן החלטתי ניתנת בהנתן המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וטענותיהם בדיון המוקדם.

14. בחודש יולי 2014 נחתם עם התובע Employment Agreement (להלן – "החוזה") וכן נחתם עימו באותו מועד Share Repurchase Agreement (להלן – "הסכם החזרת המניות"). בהסכם החזרת המניות נקבע בין היתר כך:

"Whereas, the Founder is one of the founders of the Company and engaged with the Company, whose relationship with the Company is considered by the Company to be important for its growth…

Whereas, as an inducement t investments in the Company and in order to facilitate the commitment of the Founder to the Company and future investors, the Company and the Founder desire to enter into this agreement;"

15. במבוא לחוזה ובמסגרת הצהרות הצדדים שצוטטו לעיל אנו מוצאים, כי הנתבעת מצהירה שמטרת הענקת המניות לתובע היא חשיבותו של התובע לנתבעת ולעתידה וביסוס מחויבותו של התובע לחברה/הנתבעת ולמשקיעים עתידיים.

16. בע"ע (ארצי) 487/07 מרק קרייזר – איי. סי. אס טק 80 בע"מ (2010) ניתח בית הדין הארצי לעבודה את מהותם של הסכמי אופציות לרכישת מניות וכך כתב:

"הסדר של הענקת אופציות לעובד לרכישת מניות של חברה שהיא מעסיקתו, נפוץ בעיקר בחברות ההי-טק, והוא נועד במהותו להעניק הטבה כלכלית לעובד, תוך יצירת זיקה בין העובד לבין מקום עבודתו לאורך זמן. מגמת החברות בהענקת אופציות לעובדיהן היא בין השאר, ליצור רמת סולידריות גבוהה אצל העובדים, באופן שכל אחד מהם יראה עצמו כמי שיש לו חלק משמעותי בחברה ובפעילותה".

17. הסכם החזרת המניות הוא, לדידי, תמונת המראָה של הסדר הענקת אופציות לרכישת מניות בתאגיד או הסכם הקצאת מניות. בענייננו ניתנו לתובע 95,000 מניות רגילות אשר 71,250 מתוכן כפופות להסכם החזרת המניות (ר' פרק המבוא בהסכם החזרת המניות). כלומר: ללא הקצאתן של המניות לתובע לא היה נולד הסכם החזרת המניות הנזכר העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים בענין סמכותו של בית הדין.

18. יתרה מזאת. הסכם החזרת המניות גופא קובע, כי מטרת הקצאת המניות לתובע היא חיזוקה של מחויבות התובע לחברה הנתבעת ומתוך תפיסת היותו של התובע גורם בעל חשיבות לצמיחתה.

19. הצהרותיה אלה של הנתבעת במבוא להסכם החזרת המניות - אשר מהדהדות לתכליתן של אופציות המוענקות לעובד כפי שהובעה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שצוטטה לעיל; היות הסכם החזרת המניות תמונת המראה של הסכם הקצאת מניות לתובע אשר בית הדין הארצי לעבודה סבור היה כי קמה לו סמכות ענינית לדון בו; כמו גם העובדה שהחוזה – שמעגן את יחסי עובד ומעביד בין הצדדים - והסכם החזרת המניות שניהם נחתמו באותו מועד (יולי 2014) מחזקת את מסקנתי, כי במהותה, עילה זו שבפנינו מצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה.

20. לאור כל האמור לעיל, בקשת הנתבעת לדחות את התביעה ברכיב זה או להעבירה לבית המשפט המוסמך, נדחית. מאחר והתובע לא נדרש להגשת תשובה בכתב לבקשת הנתבעת, איני מטילה הוצאות על הנתבעת בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ז, (09 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.