19 מרץ 2020
לפני: | ||
כב' השופטת שרון אלקיים נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אפל | ||
התובע | דודי הרוש ע"י ב"כ: עו"ד גולן לוי | |
- | ||
הנתבעים | 1. בר בורגר ראשון בע"מ 2. פריסיליה יזמות בע"מ 3. איתן טרבלוס | |
פסק דין |
1. לפנינו תביעתו של מר דודי הרוש (להלן – התובע) נגד הנתבעים (להלן – הנתבעים) לפיצוי בגין הפרת זכויות מכוח משפט העבודה.
התובע עתר בתביעתו לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי ההעסקה, הפרשי שכר, גמול עבודה בשעות נוספות, אי מסירת תלושי שכר, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע והפרש פיצויי פיטורים. עוד טען התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעות 1 ו-2 ולחייב את הנתבע 3 באופן אישי בתשלום כל סכום שייפסק.
2. עדים וראיות
א. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן תצהירים של מר שחר פרחי, טבח שעבד עם התובע (להלן – מר פרחי); מר אליעזר מסלה, טבח שעבד עם התובע (להלן – מר מסלה); מר רן יונגר, מנהל מסעדת "אגאדיר" בראשון לציון (להלן – מר יונגר).
ב. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3; מר ירון גינדי, סמנכ"ל כספים בנתבעות 1 ו-2 (להלן – מר גינדי); מר אמנון דסה, סמנכ"ל תפעול בנתבעת (להלן – מר דסה).
3. ואלו העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:
א. הנתבעת 1, בר בורגר ראשון בע"מ, היא חברה פרטית הרשומה בישראל המפעילה את מסעדת "אגדיר" בראשון לציון (להלן – אגאדיר או הנתבעת).[1]
ב. הנתבעת 2, פריסיליה יזמות בע"מ, היא חברה פרטית הרשומה בישראל, הבעלים של הנתבעת, ורשומה כבעלת המניות היחידה ומשמשת כדירקטור יחיד בה (להלן – הנתבעת 2).[2]
ג. הנתבע 3, מר איתן טרבלוס, הוא הבעלים של הנתבעת 2, רשום כבעל המניות היחיד בה ומשמש בה כדירקטור יחיד (להלן – מר טרבלוס).[3]
ד. ביום 1.6.2006 החל התובע את עבודתו במסעדת אגאדיר כעובד כללי במטבח. [4]
ה. בשנים הראשונות לעבודת התובע שכרו שולם על בסיס שעתי.[5]
ו. בחודש אוגוסט 2012 מונה התובע למנהל מטבח.[6]
ז. החל מחודש אוגוסט 2012 שכרו של התובע שולם על בסיס חודשי. החל מחודש ינואר 2014 חל שינוי נוסף בשכרו של התובע כך שרכיב השעות הנוספות ורכיב המשכורת עמדו על סכום קבוע.[7]
ח. ביום 29.12.2014 קיבל התובע הזמנה לשימוע שאמור היה להתקיים ביום 4.1.15.[8] שיחת שימוע זו לא התקיימה ובמכתב מיום 4.1.15 נדחה השימוע ליום 8.1.15.[9]
ט. ביום 8.1.15 התקיימה שיחת שימוע עם התובע בה נכחו מר טרבלוס ומר דסה[10] (להלן – השימוע).
י. ביום 14.1.2015 קיבל התובע מכתב פיטורים[11] (להלן – מכתב הפיטורים).
יא. לתובע ניתנה הודעה מוקדמת והוא סיים עבודתו אצל הנתבעת 1 ביום 14.2.2015.[12]
יב. לתובע נערך גמר חשבון בתלוש חודש פברואר 2015 במסגרתו שולמו פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה.[13]
יג. הנתבעת שחררה לזכות התובע את כספי הפיצויים שהופקדו עבורו בקרן הפנסיה שעל שמו.[14]
דיון והכרעה
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו
4. לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו בתחילת העסקתו או במהלכה הודעה לעובד כהגדרתה בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד). כך, גם כאשר השתנו תנאי העסקתו עת קודם לתפקיד מנהל מטבח במסעדה. על הנתבעת היה למסור לתובע הודעה על תנאי העסקתו ב- 4 מועדים שונים לפחות וזו לא עשתה כן ולו פעם אחת ולפיכך הוא זכאי לפיצוי כספי.
לטענת הנתבעת, התובע קיבל הודעה לעובד ככל עובדיה ואף חתם פעמיים על הודעה כאמור. האחת, בתחילת העסקתו והשנייה, בשנת 2013.
5. החובה למסור לעובד מסמך המפרט את תנאי עבודתו מעוגנת בחוק הודעה לעובד. זוהי אחת מהחובות הרישומיות החלות על המעסיק. כחובה רישומית, תכליתה היא להעמיד את מצבת זכויותיו וחובותיו של העובד על בוריה. כך שהעובד ידע אל מה הוא נכנס ועם מה הוא יצא. ללא קיומן של החובות הרישומיות, תיטה הכף לחובת המעסיק להוכיח את גרסתו בכל הנוגע לתנאי העסקת העובד.[15] מכאן, ככל שישנה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם נמסרה לעובד הודעה על תנאי העסקתו, הנטל הוא על המעסיק להוכיח כי זו אכן נמסרה כמתחייב.
6. אשר לדעתנו ייאמר כי דין התביעה להתקבל לעניין זה. נפרט את הטעמים להלן.
7. ראשית, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 11.2.17 הגישה הנתבעת טופס שכותרתו "הודעה בדבר פירוט תנאי העבודה – טבח/ית" (להלן – טופס הודעה לעובד). במסגרת הודעה זו ציינה הנתבעת כי ההודעה המקורית לא אותרה אך, התובע קיבל עותק זהה לטופס ההודעה לעובד.
לטעמנו לא די בעותק שצורף כדי לבסס את טענת הנתבעת כי מסרה לתובע הודעה על תנאי ההעסקה.
8. שנית, מעדויות עדי הנתבעים עולה כי הם לא מסרו לידי התובע בעצמם את ההודעה לעובד אשר נטען כי ניתנה לו.
עת נשאל מר דסה לעניין זה הוא העיד כך:
"ש. האם אתה מסרת לתובע במהלך תקופת העסקתו הודעה על תנאי העסקה, תלושי שכר
ת. יכול להיות שהוא פנה אליי ואמר שחסר איזה תלוש.
ש. הודעה על תנאי עבודה מסרת לו ?
ת. אני אישית לא.
...
ש. אתה יודע שמישהו אחר מסר לו הודעה לעובד ?
ת. אני לא יודע. אבל כל העובדים קיבלו. התובע מסר לעובדים.
התובע אחראי למסירת הודעות לעובדים הכפופים אליו.
ש. לפני הדיון ניסית לאתר את ההודעה לעובד שנמסרה לתובע ?
ת. ביקשו אולי שאעביר את הנה"ח....
אני לא חיפשתי . אבל יכול להיות שפנו אליי והעברתי את הבקשה להנה"ח.
ש. אתה מכיר את נוסח ההודעה לעובד שאני מציג לך ? (נספח 1 למסמכים שהצגתם).
ת. אני לא מתעסק בזה .
ש. אתה מכיר את המסמך ?
ת. (מעיין) מכיר מסמכים דומים.
ש. מסרת מסמך כזה למישהו אי פעם ?
ת. לא."[16] [הדגשות של המותב]
בהקשר זה העיד הנתבע 3 כך:
"ש. האם אתה מסרת לתובע הודעה לעובד על תנאי העסקתו אי פעם ?
ת. בטח. לכל ה- 500 עובדים באגאדיר מסרתי . יש 7-8 מסעדות באותה תקופה. לא אני מסרתי. כל מנהלי המסעדות . כל העובדים ברשת .
לא אני מסרתי.
ש. אתה יודע אם נמסר לו ?
ת. נמסר לו בוודאות .
ש. אתה ראית חתימה שלו שהוא קיבל הודעה לעובד ?
ת. לא. "[17] [הדגשות של המותב]
9. שלישית, אין מחלוקת כי בשנת 2012 שונו תנאי העסקת התובע ואולם, גם באשר למועד זה לא הציגה הנתבעת כל עדות לכך שנמסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו החדשים.
10. כללו של דבר, לתובע לא נמסרה הודעה לעובד על תנאי העסקתו. בנסיבות העניין, כפי שיובהר להלן, אי מסירת ההודעה הביאה לקשיים בבירור זכויות התובע ובדיוק לשם מניעת קשיים אלו נועדה חובת מתן ההודעה על תנאי העסקה.
לפיכך, הנתבעת 1 תשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו בסך 3,000 ₪.
11. בשולי הדברים נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע כי היה על הנתבעת למסור לו הודעה לעובד ב- 4 מועדים שונים ואולם, התובע לא הוכיח טענתו, לא פירט באיזה מועדים היה על הנתבעת ליתן לו הודעה נוספת על תנאי העסקתו מלבד המועד בו שונתה שיטת תשלום שכרו משעתית לחודשית.
זאת ועוד, תיקון מס' 4 לחוק הודעה לעובד התשע"א-2011 הקובע פיצוי כספי, נכנס לתוקפו רק 08/11 וזאת לאחר תחילת יחסי העבודה בין הצדדים.
נסיבות סיום עבודתו של התובע – זכאות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע
12. לטענת התובע, הוא פוטר באמצעות מכתב הפיטורים מיום 14.1.2015 ופיטוריו נכנסו לתוקף ביום 11.2.2015. זמן קצר לפני כן, בסוף השבוע האחרון של שנת 2014 קיבל התובע באופן מפתיע זימון לשימוע לפני פיטורים. ישיבת השימוע הייתה אמורה להתקיים ביום 4.1.2015 אך, זו נדחתה ליום 8.1.2015. בשני הזימונים שקיבל התובע לא פירטה הנתבעת פרטים מספיקים ולרבות, הסיבות לשימוע וטענותיה נגד התובע באופן שיאפשר לו להתמודד עמן כראוי. למעשה לא ניתנה לתובע הזדמנות נאותה להיערך לשימוע ולהשמיע בו את טענותיו נגד פיטוריו.
מהזימונים לשימוע עלה חשד כי שיקולים זרים נסתרים עמדו בבסיס הכוונה לפטרו שכן, הטענות הכלליות נגדו הובאו בפניו לראשונה וללא כל הכנה מוקדמת. חשד זה התממש עם קיום השימוע נוכח התנהלות מר טרבלוס במהלכו ולאחריו. חרף הטענות החמורות שהוטחו בתובע הציע לו מר טרבלוס להמשיך לעבוד אצל הנתבעת ולהקים סניף חדש של רשת המסעדות בבאר שבע.
13. לטענת הנתבעים, לאחר כ- 7 שנות העסקה חלה בחודשים האחרונים לעבודת התובע התדרדרות משמעותית וניכרת בהתנהלותו בעבודה. זאת, במיוחד נוכח תפקידו הבכיר והמשמעותי כמנהל מטבח. כך למשל, התובע יצא ושב במהלך יום העבודה ולמעשה נעדר מהעבודה בזמנים מהותיים. כמו כן, לתובע היו בעיות תקשורת עם הצוות אשר גרמו לירידת מוטיבציה של יתר העובדים. עם התובע נערכו שיחות ובירורים בעקבות התנהלותו בעבודה אך ללא הועיל. משלא נותרה בידי הנתבעת ברירה, התובע זומן לשימוע. לתובע נערך שימוע כדין ביום 8.1.15. לאחר השימוע ובעקבות הדברים שעלו בו החליטה הנתבעת על פיטוריו.
14. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לעניין זה להידחות. נביא טעמינו להלן.
15. ראשית, אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו לאחר קיום שיחת שימוע ביום 8.1.2015. עוד אין חולק כי התובע קיבל זימון לשימוע שהומצא לו על ידי הנתבעת. בזימון לשימוע פורטו הדברים הבאים:
"1. אנו שוקלים את הפסקת עבודתך בחברתנו עקב תפקוד לקוי כמנהל מטבח וכן עקב ליקוי בדיווחי שעות (דוגמא יום ה 25/12 כניסה למחשב 10:57, בפועל כניסה לעבודה 11:52).
2. ישיבת השימוע תיערך ביום ה' 8/1/15 בשעה 13:00 במשרדי החברה ברח' נחלת בנימין 2, ת"א.
3. בישיבת השימוע תינתן לך האפשרות להשמיע את דברך, בטרם תתקבל החלטה בדבר סיום עבודתך.
4. הנך רשאי להביא עמך לשימוע נציג מטעמך."[18]
ממכתב הזימון עולה כי טענות הנתבעת כלפי התובע היו תפקודו הלקוי כמנהל מטבח וליקוי בדיווח שעות עבודתו הבא לידי ביטוי בהחתמת כרטיס הנוכחות טרם הגעתו למסעדה. אנו סבורים כי דיי בפירוט זה על מנת שהתובע יוכל להכין טענותיו. זאת, במיוחד לאור השיחות שנערכו עמו טרם הזמנתו לשימוע כפי שיורחב להלן. לפיכך הגענו למסקנה כי זימון התובע לשימוע לא נערך באופן מפתיע.
16. שנית, התובע הגיש תמליל של שיחת השימוע אותה הקליט (להלן – תמליל השימוע). מתמליל השימוע עולה כי לתובע הוקרא שוב מכתב הזימון לשימוע ופורטו הטענות נגדו. כמו כן, ניתנה לו ההזדמנות להביע עמדתו, הן ביחס לטענות הנתבעת כי החתים את כרטיס הנוכחות טרם הגעתו לעבודה באמצעות עובד אחר והן, לעניין תפקודו הלקוי כמנהל מטבח. עוד עולה מתמליל זה כי התובע הסביר את עמדתו בפירוט, וניכר כי נציגי הנתבעת האזינו לדבריו בלב פתוח ונפש חפצה. לאחר שהנתבע 3 ומר דסה הקשיבו לדברי התובע צוין בפניו כי דבריו ישקלו בטרם תגיע הנתבעת להחלטה האם להורות על פיטוריו אם לאו.
המסקנה העולה בבירור מהתמליל היא שנערך לתובע שימוע כדין וניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו.
17. שלישית, נדחית גרסת התובע כי לא נערכו עמו שיחות טרם זימונו לשימוע וכי הוא לא היה מודע לכלל הטענות של הנתבעת כלפיו.
מעדות התובע עולה כי נערכו אתו מספר שיחות בעניין דיווחי השעות ותפקודו בעבודה. וכך העיד התובע-
"ש. אמרת קודם שאמנון דרש ממך להגיע מוקדם. נכון?
ת. לא דרש. אמר לגבי השעות, אתה מחסיר שעות ממה שנהוג ומקובל כמנהל מטבח. הוא שלח לי מכתב, אמר שאני צריך שהעבודה תהיה 220 שעות. התקשרתי אליו ודיברתי איתו, אמרתי לו מה עכשיו, ההתנהלות היא בשעות? כי יש הרבה שעות שאני בעסק ואני לא על השעון. אז זה גם בשקלול של המסגרת הזאת? הוא ענה לי: לא, ככה וככה, וסיים את השיחה. הוא אמר לי תיכנס בבקשה.
....
ש. אני אומרת לך שלא רק אמנון פנה אליך בנושא אלא גם היו לך שיחות עם איתן על הנושא לפני השימוע.
ת. שיחות על מה?
ש. על נושא החתמות הכרטיס.
ת. לא דובר על העניין הזה, דובר על דברים אחרים, על התפעול השוטף על אינטראקציה עם העובדים.
ש. אתה רוצה להגיד לי שאיתן לא העיר לך כמה וכמה פעמים על זה שהגעת הרבה פעמים אחרי 11:00 לעבודה?
ת. היו שיחות על דברים אחרים. לא על זה.
ש. אני מפנה אותך לנספח ט"ו זה התמלול של השיחה עם איתן, עמ' 5, שורות 1-9.
ת. (העד קורא).
ש. אתה רוצה לשנות את תשובתך הקודמת?
ת. את שאלת אם היו שיחות קודמות. לא היו שיחות קודמות, הייתה שיחה אחת שזו זו.
ש. יכול להיות שיש בעיה בהבנת הנקרא או שלי או שלך. (מקריאה). אחרי שהקראתי האם לא היו לך שיחות?
ת. לא היו שיחות קודמות."[19] [הדגשות של המותב]
זאת ועוד, מתמליל שיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר טרבלוס לאחר השימוע וטרם קבלת מכתב הפיטורים עולה כי בין התובע למר טרבלוס התנהלו שיחות רבות, לעניין האינטראקציה הבין אישית של התובע עם חבריו לעבודה[20].
18. רביעית, לא מצאנו כל בסיס לטענת התובע כי במסגרת השיקולים לפטרו נכללו שיקולים זרים. כאמור, אחד מן הטעמים לזימון התובע היה ליקויים בדיווחי השעות. עת נשאל התובע לעניין החתמת כרטיס הנוכחות שלו על ידי עובד אחר הוא העיד כך:
"ש. אנו רואים שהעובד הזה נמצא כבר במערכת, עם בגדי מטבח. הוא לא מעלה את עצמו לשעון. האם פרנק החתים לך את הכרטיס באותו יום?
ת. לא שאני יודע. לפעמים בסניף ראשון היו עושים את הסיגרים והרטבים ואז את החשבוניות היו מוציאים דרך המחשב הזה של הכספיט.
ש. לאור תשובותיך, האם אי פעם החתימו כרטיס בשמך, לפני שהגעת לעבודה, לבקשתך?
ת. זה היה פעם אחת. יכול להיות שהלכתי להביא משהו, אני זוכר שהייתה יותר מפעם אחת שהלכתי להביא משהו, זה היה פעם אחת פעמיים.
...
ש. אני מפנה אותך לתחילת העמוד בשורה 6, דוגמא שניתנה בסעיפים האלה היא על תחילת היום ולא על יציאה באמצע היום, על החתמה שאתה לא נוכח בעסק.
האם היו מקרים שביקשת מעובדים להחתים לך את הכרטיס לפני שהגעת לעבודה וטענת שהלכת לעשות קניות לפני שהגעת לעבודה?
ת. היה מקרה אולי בודד אחד שהחתימו לי כרטיס. לפעמים רואים החתמה יותר מוקדם או יותר מאוחר.
לשאלות בית הדין:
ש. הייתה רק פעם אחת?
ת. פעם ואולי עוד פעם. לא משהו שביקשתי ממישהו.
ש. אולי פעם או פעמיים הלכת להביא משהו לפני שהתחלת את העבודה.
ת. זה קרה בתחילת העבודה, אמו לי שחסר משהו.
ש. כמה פעמים זה קרה שלפני שהתחלת את המשמרת הלכת לקנות דברים?
ת. היו כמה פעמים.
ש. במקרים האלה האם ביקשת ממישהו אחר להחתים לך כרטיס?
ת. לא.
ש. אתה אומר שהיו הרבה פעמים שהיית צריך להביא טמפורה או שחסר משהו. האם היו מקרים שלפני שהגעת למשמרת שלך היית הולך לקנות דברים, אמרת שזה קרה פעם/פעמיים. האם זה קרה פעם פעמיים או הרבה פעמים?
ת. כל מה שאני מדבר זה היה לפני תחילת המשמרת, תמיד לפני תחילת המשמרת, אף פעם לא במהלך המשמרת.
ש. האם היו מקרים שביקשת להחתים את הכרטיס לפני שהגעת למשמרת כי הלכת לקנות דברים?
ת. לא. פעם אחת.
ש. למה באותה פעם ביקשת?
ת. כי העירו לי על הנוכחות, אמנון דיבר על השעות, למה אתה הולך מביא סכינים מהשחזות, אמרתי לו אתה רוצה שאדווח לך על כל דבר שאני עושה? הוא אמר לי כן. אמנון דיבר איתי בבוקר במהלך העבודה השוטפת.
ש. אם לא החתמת את הכרטיס לפני המשמרת בגלל שהלכת לקנות דברים למה שאמנון יעיר לך על ענין הנוכחות?
ת. זה לא קרה, עד שבמקרה... אחי התחיל לנהל תביעה ואז הכול פתאום ממוסמך ונגדי. כל זה קורה בסיום ההעסקה, בדצמב'."[21] [הדגשות של המותב]
לאור הסתירות בגרסת התובע בעניין מספר הפעמים בהם נהג לקנות דברים לפני תחילת המשמרת ובעניין מספר הפעמים בהם החתים עובד אחר את כרטיס הנוכחות שלו, ברי כי מהימנות גרסתו נפגעה עד מאוד.
לטעמנו גרסת התובע כי לא ביקש מעובד אחר להחתים את כרטיסו, תמוהה שכן מדוע יחתים עובד אחר את כרטיס התובע טרם הגעת התובע לעבודה, כפי שעלה מחומר הראיות שהוצג בפנינו.
דברים אלה מביאים אותנו למסקנה כי התובע נהג לבקש מעובדים אחרים להחתים את כרטיס נוכחותו טרם הגעתו למסעדה בתדירות גבוהה מזו המתוארת על ידו. לפיכך, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לעניין זה.
19. נוסיף כי במהלך עדותו העלה התובע טענה חדשה לפיה סמוך למועד פיטוריו החל מר דסה להעיר לו בנוגע לשעות עבודתו והחתמת כרטיסו והכל, משום שאחיו הגיש תביעה נגד הנתבעת 2. טענה זו לא עלתה בכתב התביעה או בתצהירו אלא רק בעדותו ומשכך, אנו רואים בה גרסה כבושה שמהימנותה מוטלת בספק.
20. חמישית, אשר לטענת התובע כי שיקולים זרים היו מעורבים בפיטוריו נוכח הצעת מר טרבלוס שיסייע בהקמת סניף הנתבעת בבאר שבע דעתנו היא כי אין ממש בטענה זו. ונבהיר.
אכן, בשיחת הפיטורים הודיע מר טרבלוס לתובע כי הנתבעת החליטה על פיטוריו אך, יחד עם זאת הציע לו להמשיך בעבודתו בסניף אחר של הנתבעת. משיחת הפיטורים עולה כי הסיבה להצעתו של מר טרבלוס היא כי התובע לא מסתדר עם יתר העובדים במסעדה. במהלך שיחת הפיטורים הודה התובע בטענה זו וכך אמר:
"... אנשים הכי דומיננטיים הפכו להיות מה שהם בגלל מה שהם ומי שהם, אז יכול להיות שאני דומיננטי אני גדול מידי, אנשים לא מסתדרים איתו, זה לא אומר, גם אתה גדול אז מה, אני מכיר הרבה אנשים שישמחו שאתה תצא מהענף, אז מה? בטח, באיזשהו מקום הכי טוב להם, אז באיזה שהוא מקום כן, יש הרבה אנשים שישמחו שדודי ייצא, הרבה יותר קל, יותר קל להעלים (לא ברור) יותר קל לשבור, יותר קל לגנוב, מן הסתם, אתה יודע את זה גם."[22]
עוד עולה מתמליל זה כי מר טרבלוס התחבט בשאלה האם להורות על פיטוריו אם לאו ומשכך, הציע לתובע לעבור לסניף באר שבע שם יש צוות עובדים אחר. התובע, לא השיב להצעה זו, אלא בחר להמשיך ולטעון את טענותיו נגד פיטוריו בפני מר טרבלוס. בין השניים התקיימה שיחה ארוכה בה העלה התובע את כלל טענותיו בשנית וההצעה לסייע בהקמת סניף באר שבע ירדה מהפרק.
מר טרבלוס העיד לעניין זה כך:
"אני רוצה לומר שגם היום אם הוא יהיה מוכן, נקבל אותו לעבודה. אם התובע מוכן לבוא לעבוד ולא לטייל אני מוכן לקבל אותו. חברה' אין לנו עובדים. אבל לא הייתה לי ברירה כי תפוח אחד רקוב היה מרקיב לי את כל המסעדה וכל הרשת. הייתה לו בעיה עם המטה, הוא לא קיבל מרות ממנהלי המטבחים של הרשת, מהשף הרשתי, הוא כל הזמן רב איתם. הוא בשימוע אומר את זה אני מקבל הוראות רק מאיתן ואמנון ,כלומר הוא עובד שרק בעלים של הרשת יכול להגיד לו מה לעשות. כל המטה וכל הצוות הניהולי במסעדה לא יכול לדבר אתו כי הוא יכול לקבל הוראות מאיתן שיש לו מאות עובדים."[23]
ולדעתנו יאמר כי לא מצאנו סתירה בין הטעמים בגינם פוטר התובע, כאשר הטעם העיקרי הוא כי התובע לא הסתדר עם העובדים במסעדה, לבין הצעת הנתבעת לעבור לסניף אחר שלה בבאר שבע שם יעבוד עם צוות אחר.
בסיומה של שיחת הפיטורים הבהיר מר טרבלוס לתובע כי עומדת בפניו האפשרות לתקן דרכיו ובזו הלשון:
"איתן: טוב, יש לנו חודש מותר לך להיות יותר טוב ולי מותר להתחרט"[24]
יוצא אם כן, כי חרף הטענות שהועלו נגד התובע ניתנה לו ההזדמנות להמשיך בעבודתו ולתקן דרכיו וזה בחר שלא לעשות כן. מר טרבלוס העיד כי גם לאחר השימוע המשיך התובע בדרכיו ונעדר מעבודתו על אף שלא החתים את כרטיס הנוכחות שלו ביציאתו ובחזרתו לעבודה וכדבריו:
"ש. למה הזמנת את התובע לשימוע?
ת. כי התובע לא ניהל את המטבח כמו שצריך. מנהל המסעדה זה בדיוק אני לא יודעת אם זו הייתה המנהלת שהייתה בחקירה במשטרה לגבי טלפונים גנובים שהוא סיפק לה או מכר לה. או המנהל שהחליף אותה. מנהל המסעדה לא הצליח לעבוד אתו בצוות. התובע היה נעדר מהעבודה וגילינו שבעצם הוא היה נוכח בשעות נוכחות אבל לא נמצא במסעדה בפועל. אח"כ הוא גם אמר שהיה הולך להביא דברים אך ראינו במצלמות שהוא חוזר בידים ריקות. אם הוא מנהל מטבח שעושה הזמנות בצורה מסודרת הרי לא יתכן שכל יום או יומיים צריך לצאת ולהביא חוסרים.
ש. מצאת כל יום יומיים שיצא החוצה?
ת. גם אחרי השימוע מצאנו העדרויות שלו שהוא לא בעבודה ובשעון הנוכחות נרשם שהוא בעבודה.
ש. כמה דוגמאות כאלה מצאתם?
ת. יותר מ – 10."[25]
לא עלה בידי התובע לסתור את עדותו של מר טרבלוס ומסקנתנו היא כי התובע המשיך בדרכו חרף השימוע וחרף ההזדמנות שניתנה לו בתקופת ההודעה המוקדמת.
21. נוכח כל האמור הגענו לכלל מסקנה כי פיטורי התובע נעשו כדין ולא מצאנו ממש בטענת התובע כי במסגרת השיקולים לפטרו נכללו שיקולים זרים. לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע.
השכר הקובע
22. לטענת התובע, תלושי השכר אינם משקפים נתוני אמת באופן שהנתבעים זקפו חלק נכבד משכרו כגמול עבור עבודה בשעות נוספות כאשר זה היה צריך להשתלם כשכר רגיל בעבור עבודה במשרה מלאה.
עוד טען התובע כי, בהתאם להסכמת הצדדים, בתקופת העבודה המתחילה בחודש אוגוסט 2012 ועד למועד סיום העסקתו ביום 11.2.2015 שכרו השתנה מספר פעמים כך שעד לחודש דצמבר 2012 שכרו עמד על סך 8,200 ₪ נטו המהווים 9,000 ₪ ברוטו. החל מחודש ינואר 2013 ועד לחודש דצמבר 2013 שכרו עמד על סך 8,500 ₪ נטו המהווים 10,000 ₪ ברוטו. החל מחודש ינואר 2014 ועד לחודש פברואר 2015 שכרו עמד על סך 9,500 ₪ נטו המהווים 11,300 ₪ ברוטו ויש לראות בשכר האחרון כשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו.
23. לטענת הנתבעים, בכל תקופת עבודתו התובע לא הביע כל טרוניה או מחאה לגבי תשלומים שקיבל. לפיכך, התובע הסכים בין בעל פה ובין בהתנהגות או בשתיקה לתנאי העסקתו. כעת, מנוע התובע מלטעון בעניין זה.
עוד טענו הנתבעים כי, ברוב תקופת עבודתו שכרו של התובע עמד על שכר מינימום שעתי בתוספת 9 ₪ לכל שעת עבור גמול עבודה בשעות נוספות וזאת, עד לחודש דצמבר 2013. החל מחודש ינואר 2014 השתנתה צורת העסקתו של התובע והוא עבר מעובד שעתי לעובד חודשי כך, ששכר הבסיס שלו עמד על סך 5,400 ₪ ותוספת גלובלית עבור גמול עבודה בשעות נוספות, מנוחה שבועית וחגים בסך 1,584 ₪.
לא סוכם עם התובע שכר שונה מעבר לזה ששולם לו בפועל ותלושי השכר משקפים את כל ההסכמות והכספים להם היה זכאי התובע מאת הנתבעים. זאת ועוד, רכיב הבונוס ששולם לתובע אינו חלק משכר הבסיס לו היה זכאי שכן, בונוס זה היה תלוי במדדים המחושבים מידי חודש בחודשו באמצעות נוסחאות. מדדים אלה כוללים בין היתר עמידה ביעדיה של המסעדה.
24. השאלות העומדות בפנינו הן- האם רכיב הבונוס ורכיב גמול עבודה בשעות הוא חלק מהשכר הקובע וכפועל יוצא האם סוכם עם התובע שכר נטו כטענתו.
רכיב הבונוס
25. הלכה פסוקה היא כי, מהותה של "תוספת" לשכר עבודה לא נגזרת מאופן כינויה, משום שהכינוי לא מעיד בהכרח על מהות התוספת. המבחן שנקבע לסיווג תוספת הוא מבחן ה"תנאי או הגורם", לפיו ככל שהתוספת תלויה בהתקיימות תנאי או גורם יסווג התשלום כ'תוספת'. עם זאת, במידה ומדובר בתשלום המכונה 'תוספת' אך במהותו הוא שכר יסוד, ייכלל אותו תשלום במשכורת הקובעת.[26] עוד נפסק, כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי הטוען שהתוספת היא חלק משכר היסוד, היינו התובע בענייננו.[27]
26. בענייננו, מתלושי השכר עולה כי שולם לתובע רכיב ה"בונוס" באופן קבוע. אולם מהעדויות והראיות שבפנינו לא הוכח מה היו התנאים לקבלתו.
באשר לרכיב זה העיד מר גינדי כך:
"ש. תספר לנו איך חושב הבונוס.
ת. אנחנו בכל חודש בעצם ממלאים טבלת אקסל כשאנו מודדים כמה דברים: כמה היה ממוצע לסועד במסעדה, כמה היה פוד קוסט הכל באחוזים, כמה הייתה עלות שכר עבודה, שביעות רצון כללית של המטה מהפעילות של בעד המסעדה ויש גם עמידה ביעדים. לדוגמא אם חודש מסוים הוחלט שהחודש הזה אנו צריכים למכור יותר אלכוהול או קוקטיילים וכו'.
ש. איפה טבלאות האקסל האלה, 2014, 2015?
ת. לא צורפו.
ש. האם הצגת אי פעם את התחשיבים האלה למנהלים?
ת. ברור. בכל ישיבות המנהלים התחשיבים האלה מוצגים. הוא מכיר את הטבלה את הבונוסים הוא מכיר על מה הוא מקבל. הוא מקבל הסבר לפני זה על מה הוא מקבל. היה לנו אפילו שיח עם המנהלים ....
ש. זה לא נאמר בתצהירך.
ת. אני אומר לך את זה באופן חד וחלק, התחלנו עם תכנית הבונוסים לקראת שנת 99 .. אני לא יודע למה זה לא מופיע בתצהיר."[28]
עדות זו, אינה מתיישבת עם הנתונים שעולים מתלושי השכר שכן רכיב הבונוס בוצע כבר בחודש מאי 2011, טרם קודם התובע לתפקיד מנהל מטבח, ולא ברור מדוע היה זכאי התובע לקבל בונוס זה. בנוסף, מר גינדי לא סיפק הסבר זה בתצהירו ואף לא הוצגו דוחות האקסל לפיהם, כנטען, חושב תשלום הבונוס. מציין גם שהתובע העיד כי מעולם לא הוסבר לו דבר בנוגע לרכיב הבונוס וכי הוא מעולם לא ראה את דוחות האקסל.[29] משכך, הסבר זה של מר גינדי הינו בבחינת גרסה כבושה ומתעורר ספק רב לגבי מהימנותה.
בהמשך עדותו העיד מר גינדי כי הבונוסים חושבו בטבלאות אקסל מסודרות לפי פרמטרים קבועים והטבלאות הוצגו בפני העובדים בישיבות מנהלים.[30] ואולם הנתבעים לא צירפו את דוחות האקסל עליהם, לטענתם, התבססו עת קבעו את ה"בונוס" שישולם לתובע, ולא הוצגה כל ראיה לאופן שבו נקבע גובה הבונוס המשולם לתובע.
כלל נקוט, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. מכאן שהימנעות הנתבעת מלהציג את דוחות האקסל, יוצרת חזקה כי הדוחות היו פועלים נגדה וסותרים את גרסתה.
27. נציין כי לא נעלמה מעינינו עדותו של מר דסה כי מנהלים מקבלים בונוס לפי תוצאות המסעדה והחישוב מבוצע בדוחות אקסל. [31] אולם מעדותו של מר דסה עולה כי הוא שימש בתפקיד סמנכ"ל תפעול במסעדה ותפקידו לא נגע כלל לקביעת שכרו של התובע ולהרכבו ולפיכך אין בעדותו כדי לבסס את טענות הנתבעת.[32]
28. סיכומו של דבר, מתלושי השכר עולה כי רכיב הבונוס שולם באופן קבוע. בהיעדר ראיות אובייקטיביות למדדים לפיהם נקבע גובה ה"בונוס" ששולם לתובע הרי, שלא ניתן לקבוע כי מדובר ברכיב עצמאי שאינו חלק משכרו הרגיל של התובע. אשר על כן אנו קובעים כי רכיב ה"בונוס" ששולם לתובע הוא חלק משכרו הרגיל של התובע.
גמול שעות נוספות גלובאלי
29. אשר לדעתנו ייאמר כי אין לכלול רכיב זה בשכרו הרגיל של התובע ויש לראות בתשלום זה ככזה שבא על חשבון התשלום עבור גמול עבודה בשעות נוספות. ונביא טעמינו להלן.
30. בפסיקת בית הדין הארצי הוכרה האפשרות לשלם תמורה כוללת עבור שעות נוספות, ככל שהתשלום לא יחרוג מהמקסימום המותר לפי החוק, גם אם ברור לצדדים כי לא תמיד ולא בכל חודש, יעבוד העובד את מלוא מכסת השעות שבעדן שולם.[33]
בית הדין הארצי קבע כי מהשילוב של הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 בדבר איסור שכר כולל, עם הוראות סעיפים 16-18 לחוק שעות עבודה ומנוחה בדבר חישוב הגמול בעד עבודה בשעות נוספות או במנוחה שבועית, עולה כי התשלום בעד העבודה הנוספת צריך להיות משולם ככלל כרכיב שכר נפרד ועצמאי, בלי קשר לשאלת חישובו ובלבד שלא יפחת מהזכאות לפי חוק שעות עבודה.[34]
31. מבדיקת תלושי השכר עולה עד חודש דצמבר 2013 שולמה תוספת עבור גמול עבודה בשעות נוספות בסך על 9 ₪ עבור כל שעת עבודה. החל מחודש ינואר 2014 שולמה לתובע תוספת גלובאלית בסך 1,584 ₪ לחודש.
במקרה דנן, שוכנענו כי מדובר בהסדר חוקי המשקף הסכמה לשלם גמול גלובאלי בגין עבודה בשעות נוספות במסגרת סך הרכיבים הניתנים בתלוש השכר וכי מדובר בפרקטיקה תשלום נפוצה ברשת. לפיכך אין לראות תוספת זו כחלק מהשכר הרגיל.
32. לאור קביעתנו לעיל בעניין התוספות ששולמו לתובע, נדחית טענת התובע כי סוכם איתו על שכר נטו החל צחודש אוגוסט 2012. נוסיף עוד, כי טענת התובע לא עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שחזקה שמשקפים את התשלום נטו ששולם לתובע בכל חודש.
33. לאור כל האמור אנו קובעים כי החל מינואר 2013 ועד לחודש דצמבר 2013 (להלן-התקופה הראשונה) שכר השעתי של התובע עמד על סך 23.12 ₪ ובנוסף שולם לתובע "בונוס" בסכומים שונים וגמול עבודה בשעות נוספות בשיעור של 9 ₪ לכל שעת עבודה.
החל מחודש ינואר 2014 ועד לחודש פברואר 2015 (להלן – התקופה השנייה) שכרו החודשי עמד על סך 5,400 ₪ לחודש בתוספת "בונוס" בסכומים משתנים מידי חודש וגמול עבודה בשעות הנוספות עמד בסך 1,584 ₪.
זכאות התובע להפרשי שכר וגמול עבודה בשעות נוספות
34. התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי שכר בין השכר נטו שסוכם לבין השכר נטו ששולם וכן לגמול עבודה בשעות נוספות עבור 13 חודשים, 10 חודשים בתקופה הראשונה ו-3 חודשים בתקופה השנייה. התובע צירף תחשיב לפיו הוא זכאי לסך כולל של 59,105 ₪.
הנתבעת חזרה על טענותיה לגבי השכר ששולם לתובע וערכה תחשיבים מטעמה לפיהם יש לדחות את התביעה.
35. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת תחשיביהם הגענו לכלל מסקנה התחשיבים לא עולים בקנה אחד עם קביעות בית הדין לעניין השכר הקובע.
בית הדין אינו מוגבל לתחשיבים אשר הוצעו על ידי הצדדים במסגרת כלל טענותיהם ולפיכך ערך בית הדין תחשיב על פי העקרונות והממצאים הבאים, כפי שעולים מחומר הראיות ובהסתמך על הוראות החוק והפסיקה.
א. השכר החודשי [שכר בסיס +בונוס] בתקופה הראשונה - מחודש ינואר 2013 ועד לחודש דצמבר 2013 (כולל) עמד של סך ממוצע של כ- 8,000 ₪. מכאן שהשכר השעתי הממוצע 43 ₪.
ב. בתקופה הראשונה שולם לתובע גמול עבודה בשעות נוספות שחושב לפי 9 ₪ לכל שעת עבודה. הסכומים ששולמו עבור גמול שעות נוספות גלובלי יופחתו מתחשיב בית הדין.
ג. השכר החודשי [שכר בסיס +בונוס] בתקופה השנייה - מחודש ינואר 2014 ועד לחודש פברואר 2015 עמד על סך ממוצע של כ- 9,500 ₪. מכאן שהשכר השעתי הממוצע 51 ₪.
ד. בתקופה השנייה שולם לתובע גמול עבודה בשעות נוספות בסך 1,584 ₪. הסכומים ששולמו עבור גמול שעות נוספות גלובלי יופחתו מתחשיב בית הדין.
ה. התובע לא זכאי להפרשי שכר כאמור בס' 32 לפסק הדין.
ו. התובע ערך את התחשיב מטעמו לפי שעות נוספות בשיעור 125% ו-150% בעוד שהתבעת חישבה את מספר השעות הנוספות גם בשיעור של 175% (חישוב שעות המיטיב עם התובע). לפיכך, תחשיב בית הדין מסתמך על מספר השעות הנוספות כפי שפירטה הנתבעת המתיישב עם דוחות הנוכחות שהוצגו לפנינו.
36. בהתאם לתחשיב שערך בית הדין זכאי התובע לגמול עבודה בשעות נוספות בסך 19,986 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.14 [לצורך הנוחות אמצע התקופה] ועד לתשלום בפועל.
תחשיב בית הדין
חודש | ימי עבודה | שכר רגיל + בונוס | שכר שעתי | שעות 125% | שעות 150% | שעות 175% | שעות שבת- 150% | סה"כ לתשלום | שעות נוספות ששולמו | יתרה לתשלום |
מרץ-13 | 28 | 7400.43 | 39.79 | 21.51 | 27.16 | 0.05 | 26.68 | 4286.48 | 2232 | 2054.48 |
אפר-13 | 29 | 7371.92 | 39.63 | 19.58 | 12.61 | 0.00 | 17.32 | 2749.41 | 2169 | 580.41 |
מאי-13 | 24 | 7386.24 | 39.71 | 16.21 | 19.68 | 0.00 | 19.32 | 3127.74 | 2187 | 940.74 |
יול-13 | 30 | 7365.92 | 39.60 | 18.56 | 12.59 | 0.00 | 18.46 | 2763.21 | 2169 | 594.21 |
אוג-13 | 27 | 8860.49 | 47.64 | 14.88 | 4.93 | 2.00 | 26.84 | 3322.92 | 2070 | 1252.92 |
ספט-13 | 27 | 8876.02 | 47.72 | 13.4 | 4.83 | 0.38 | 26.07 | 3042.90 | 1989 | 1053.90 |
אוק-13 | 27 | 7717.6 | 41.49 | 19.06 | 16.08 | 1.28 | 23.01 | 3514.41 | 2070 | 1444.41 |
נוב-13 | 22 | 7945.72 | 42.72 | 11.9 | 2.23 | 5.19 | 30.00 | 3088.69 | 1854 | 1234.69 |
דצמ-13 | 27 | 8271.47 | 44.47 | 17.04 | 5.38 | 2.89 | 22.43 | 3027.20 | 1953 | 1074.20 |
ינו-14 | 29 | 9431 | 50.70 | 21.73 | 46.18 | 1.10 | 18.00 | 6356.16 | 1584 | 4772.16 |
נוב-14 | 27 | 9480.08 | 50.97 | 17.96 | 3.38 | 2.91 | 28.71 | 3857.14 | 1584 | 2273.14 |
דצמ-14 | 29 | 9472.23 | 50.93 | 14 | 3.6 | 0.90 | 22.53 | 2967.46 | 1584 | 1383.46 |
ינו-15 | 27 | 9453.25 | 50.82 | 7.96 | 0.16 | 2.05 | 29.01 | 2911.83 | 1584 | 1327.83 |
19986.55 |
הפרשי פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים
37. לטענת התובע, הוא פוטר במכתב הפיטורים מיום 14.1.15 משכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים סך של 98,875 ₪ לפי משכורת קובעת בסך 11,300 ₪. הנתבעת שילמה סך של 33,018 ₪ ובקרן הפנסיה הצטברו פיצויי פיטורים בסך 15,835 ש"ח ולפיכך נותרה הנתבעת חייבת לתובע סך של 48,932 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
לטענת הנתבעת, בנסיבות סיום העסקתו, התובע לא היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. לפנים משורת הדין נערך לתובע גמר חשבון במסגרתו שילמה הנתבעת לתובע את פיצויי הפיטורים וכן, שחררה לזכותו את כל הכספים שנצברו בקרן הפנסיה מבטחים. לטענתה, התובע הועסק 74 חודשים כעובד מטבח כללי ו-33 חודשים כמנהל מטבח ולפיכך יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות ההעסקה. לפי תחשיב הנתבעת התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 39,985 ₪. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים בסל 48,888 ₪ ולפיכך שילמה ביתר 8,903 ₪, סכום שהיא מבקשת לקזז מכל סכום שייפסק.
ככל שבית הדין ימצא כי יש לחייב את הנתבעים בפיצויי פיטורים הרי, שאין לחייב את הנתבעים בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מחמת התיישנות הזכות, טעות כנה ומחמת חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב.
38. אשר לדעתנו ייאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים.
מסגרת נורמטיבית
39. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ותקנות פיצויי הפיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 קובעים את הכללים בדבר דרך חישוב פיצויי הפיטורים.
העיקרון הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים והתקנות הוא שסכום פיצויי הפיטורים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד, וזאת בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק.
בית הדין הארצי קבע לעניין זה כך:
"עיקרון היסוד בחוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים הוא שסכום פיצויי הפיטורים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד, וזאת בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק. מטבע הדברים, במהלך תקופת העבודה, עובד מתקדם בעבודתו ועובר מתפקיד לתפקיד, וכן חלים שינויים בשכרו, הן בשיעור שכרו והן ברכיבי השכר המשולמים לו. בדרך כלל ובמהלך הרגיל של חיי העבודה השינויים הם לטובה, ושכרו של העובד עולה עם השנים. עיקרון היסוד בחוק פיצויי פיטורים הוא שהעובד נהנה מהקידום בעבודתו במקום העבודה, ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר האחרון. רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פיצויי הפיטורים שלא על בסיס השכר האחרון בעד כל תקופת העבודה."[35] (להלן- פרשת נגריית שירן)
40. במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פיצויי הפיטורים בעד כל תקופה בנפרד.
בית הדין הארצי קבע כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שתי תקופות העסקה (או יותר) כאשר חל שינוי מהותי במהלך תקופת העבודה. בפרשת מנפאואר קבע בית הדין הארצי כי :
"הדרך הנכונה לחישוב פיצויי הפיטורים במקרה כגון דא, שבו צורת ההעסקה השתנתה באופן יסודי, היא חישוב של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה." (דב"ע(ארצי) תשן/ 107-3 מנפאואר (ישראל) בע"מ- צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138 (להלן- פרשת מנפאואר)
בפרשת נגריית שירן אשר צוטטה לעיל, נקבע כי חריגה מהכלל לפיו פיצויי הפיטורים מחושבים על בסיס שכר העבודה האחרון תיעשה כאשר ישנו שינוי מהותי שחל בתקופת העבודה של העובד, החורגים משינויי תפקיד וקידום החלים במהלך העבודה הרגיל, או שינוי זמני או בלתי רגיל כאשר הכוונה להפחתה בשכרו האחרון של העובד.
41. הפועל היוצא מכל האמור הוא כי על פי חוק פיצויי פיטורים, תקנות פיצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מן הכלל של חישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים. האחד, שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינויים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד. השני, שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד.
42. במקרה דנן, השינוי שחל במהלך העסקת התובע נבע מקידומו בתפקיד ומכאן שבהתאם להוראות החוק והפסיקה זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לשכרו האחרון. לפיכך, נדחית טענת הנתבעת כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים כל תקופה בנפרד.
43. נוכח מסקנתנו כי שכרו השעתי האחרון של התובע עמד על סך 51 ₪, השכר הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים 9,486 ₪. התובע הועסק 105 חודשים ולפיכך זכאי לפיצויי פיטורים בסך 83,000 ₪. כאמור הנתבעת שילמה לתובע סך של 48,853 ₪ ולפיכך התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 34,147 ₪.
44. אשר להלנת פיצויי פיטורים – לטעמנו שררו חילוקי דעות מהותיים בדבר חישוב פיצויי הפיטורים ולפיכך אנו קובעים כי להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
פדיון חופשה שנתית
45. לטענת התובע, הוא עבד במשרה בת 6 ימים בשבוע. כך, שהחל מחודש יוני 2011 ועד לחודש מאי 2012 הוא היה זכאי ל- 18 ימי חופשה עבור שנה זו בעוד שבפועל, נצברו לזכותו 11 ימי חופשה בלבד.
החל מחודש יוני 2012 ועד לחודש מאי 2013 התובע היה זכאי ל-21 ימי חופשה שנתית בגין שנה זו בעוד שבפועל, נצברו לזכותו 11 ימים בלבד.
החל מחודש יוני 2013 ועד לחודש מאי 2014 התובע היה זכאי ל- 22 ימי חופשה שנתית בעוד שבפועל נצברו לזכותו 12 ימי חופשה בלבד.
החל מחודש יוני 2014 ועד לסיום תקופת ההעסקה התובע היה זכאי ל- 23 ימי חופשה שנתית בעוד שבפועל נצברו לזכותו 8 ימים בלבד.
לפיכך, זכאי התובע לפדיון 27.25 ימי חופשה נוספים.
בנוסף, הנתבעת שילמה פדיון חופשה שנתית עבור 10.5 ימים בסך 2,819 ₪ בעוד שערך ימי חופשה אלה עמד על סך 5,103 ₪ ולכן, התובע זכאי להפרש בסך של 2,283 ₪.
בסיכומיו טען התובע כי הנתבעים לא הציגו את פנקס החופשה, ואין לראות את תלושי השכר כחלף פנקס חופשה שכן, צבירת ימי החופשה בתלושי השכר אינה תואמת את ותק התובע בעבודתו כמפורט לעיל. באשר לטענת ההתיישנות טען התובע כי דינה להידחות מן הטעם שבהתאם לפסיקה התובע זכאי לפדיון חופשה בגין 3 השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה בנוסף, לזכאותו לימי חופשה בשנה השוטפת.
46. לטענת הנתבעת , נצברו לתובע את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי כדין, בהתאם לוותק ולהיקף משרתו. עם סיום עבודתו פדתה הנתבעת את יתרת ימי החופשה שהתובע לא ניצל אשר עמדה על 10.5 ימים בערך של 268.56 ₪ ליום, כעולה מתלוש השכר לחודש פברואר 2015. החישוב שערך התובע באשר לרכיב זה הינו מוטעה וממילא כל טענות התובע להפרשי ימי חופשה משנת 2011 ואילך התיישנו זה מכבר.
לטענת הנתבעת זכאות התובע לפדיון ימי חופשה היא עבור שלוש שנים ושנה שוטפת כך, שהתובע סיים עבודתו בנתבעת בשנת 2015, היא השנה השוטפת. לכן, כל סעד שנתבע המתייחס לשנים שקדמו לשנת 2012 התיישן זה מכבר.
עוד טענה הנתבעת כי התובע עבד 8.75 שנים, ומכאן ששנת 2012 היא השנה השישית במסגרתה זכאי התובע ל-18 ימי חופשה ברוטו שהם 14 ימים נטו, בהתחשב בכך שהתובע עבד 5 ימים בשבוע. שנת 2013 היא השנה השביעית לעבודתו בה זכאי התובע ל- 21 ימי חופשה ברוטו שהם 15 ימים נטו. שנת 2014 היא השנה השמינית בגינה זכאי התובע ל- 22 ימים ברוטו שהם 16 ימים נטו. שנת 2015 היא השנה התשיעית בגינה זכאי התובע ל- 23 ימים ברוטו שהם 17 ימים נטו, וביחס לחודשי עבודתו בשנה זו זכאי התובע ל- 2.8 ימי חופשה נטו. התובע ניצל ימי חופשה -בחודש יוני 2014 נוצלו 19 ימי חופשה, בחודש יולי 2014 נוצלו 19 ימי חופשה ובחודש אוגוסט נוצלו 10 ימי חופשה, בגינם שולם לו שכר מלא, לרבות תוספות. בגמר החשבון שילמה הנתבעת לתובע עבור 10.5 ימי חופשה על אף שלא הייתה חייבת בכך לאור צבירת יתר של ימי חופשה. לפיכך, התובע לא זכאי לפדיון ימי חופשה נוספים.
47. אשר לדעתנו ייאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דינה של התביעה לעניין זה להתקבל בחלקה. ונביא טעמינו להלן.
48. ראשית, בהתאם לחוק חופשה שנתית תקופת ההתיישנות עומדת על 3 שנים פלוס שנה שוטפת. מכאן שהתביעה ביחס לשנים שקדמו לשנת 2012 התיישנה.
49. שנית, בהיעדר הודעה לעובד על תנאי ההעסקה, ולנוכח הסתירה בין טענות התובע בכתב התביעה ובתצהירו לבין עדותו אשר למתכונת העסקה[36] ובשים לב שמר טרבלוס העיד כי התובע נדרש לעבוד 6 ימים בשבוע[37], בחן בית הדין דוחות הנוכחות של התובע.
מדוחות הנוכחות עולה כי בתקופה הרלבנטית עבד התובע במתכונת של 6 ימים בשבוע ולעיתים גם 7 ימים בשבוע אך, היו גם שבועות בהם עבד 5 ימים ואף 4 ימים בשבוע. מאחר שבמרבית התקופה עבד התובע 6 ימים בשבוע אנו קובעים כי התובע עבד במתכונת עבודה של 6 ימים בשבוע.
להלן נפרט את מספר ימי החופשה נטו בהתאם למתכונת ההעסקה.
א. בשנת 2012 ותק התובע עמד על 5.5 שנים. כך, שבגין שנה זו היה זכאי התובע ל – 15 ימי חופשה. מעיון בתלושי השכר עולה כי נצברו בשנה זו לזכות התובע 15 ימי חופשה. מכאן שלא קיים פער.
ב. בשנת 2013 ותק התובע עמד על 6.5 שנים. בגין שנה זו התובע זכאי ל- 17 ימי חופשה. מעיון בתלושי השכר עולה כי נצברו בשנה זו 15 ימי חופשה. מכאן שהפער בשנה זו 2 ימי חופשה.
ג. בשנת 2014 ותק התובע עמד על 7.5 שנים. בגין שנה זו התובע זכאי ל- 18 ימי חופשה. מעיון בתלושי השכר עולה כי נצברו בשנה זו 16 ימי חופשה. מכאן שהפער בשנה זו 2 ימי חופשה.
ד. בשנת 2015 ותק התובע עמד על 8.5 שנים. התובע עבד חודש וחצי ולפיכך הוא זכאי ל-2 ימי חופשה. בתלוש נצבר לזכותו יום חופשה אחד. מכאן שהפער בשנה זו יום חופשה אחד.
הפועל היוצא כי התובע זכאי ל-5 ימי חופשה נוספים שלא נצברו.
50. בתלוש חודש פברואר 2015 יתרת ימי החופשה הצבורה עמדה על 11.11 ימים. הנתבעת שילמה לתובע פדיון חופשה בסך 2,819 ₪. לפי שכר יומי בסך 285.56 ₪.
נוכח קביעתנו כי רכיב הבונוס ששולם לתובע הוא חלק משכרו הרגיל ושכרו השעתי האחרון של התובע עמד על סך 51 ₪, השכר היומי של התובע לצורך חישוב ימי החופשה עמד על סך 364.65 ₪ [7.15 X 51 ₪].
51. כללו של דבר התובע, בסיום העסקתו התובע היה זכאי לפדיון 16.11 ימי חופשה בסך 5,875 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 2,819 ₪ ששולמו לתובע ומכאן שהתובע זכאי לפדיון חופשה בסך 3,056 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.15 ועד למועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה
52. התובע עתר לפיצוי בגין הפרשה בחוסר לקרן פנסיה בגין התקופה שהחל מחודש 8/2012 ועד לחודש 2/2015.
נוכח קביעתנו כי רכיב הבונוס הוא חלק משכרו הרגיל של התובע, הרי, שקיים פער בין ההפרשה שבוצעה בפועל משכר היסוד בלבד לבין זו שהייתה אמורה להתבצע משכר הבסיס בתוספת רכיב הבונוס.
להלן נפרט את ההפרשים בהתאם לשיעור ההפרשה הקבועים בצו ההרחבה הכללי.
בשנת 2012 שולם לתובע בונוס בסך 678 ₪- התובע זכאי לסך 28.2 ₪.
בשנת 2013 – שולם לתובע בונוס בסך 27,492 ₪ - התובע זכאי לסך 1,374.6 ₪.
בשנת 2014 – שולם לתובע בונוס בסך 46,758 ₪ - התובע זכאי לסך 2,805.5 ₪.
בשנת 2015- שולם לתובע בונוס בסך 5,916 ₪ - התובע זכאי לסך 355 ₪.
53. כללו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 4,563 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.13 (למען הנוחות אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין הפרת הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר
54. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את החובה המוטלת עליהם מכוח תיקון 24 לחוק הגנת השכר ביודעין ובמכוון באופן שנמנעו מלמסור לתובע תלושי שכר הכוללים את כל המידע והפרטים בהתאם להוראות החוק.
לטענת הנתבעים, הנתבעת הפיקה ומסרה לתובע מידי חודש בחודשו תלוש שכר בהתאם לכל הכללים המפורטים בתיקון 24 לחוק הגנת השכר. התובע קיבל ובדק את התלושים והסכים להם. ככל שהתובע לא שמר על תלושי השכר שנמסרו לו אין לו על מי להלין אלא על עצמו.
55. אשר לדעתנו ייאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת מסרה לתובע תלושי שכר מידי חודש בחודשו. ואולם, משהגענו לכלל מסקנה כי תלושי השכר אינם משקפים נכונה את רכיבי השכר וכן לבירת ימי חופשה, התובע זכאי לפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין הפרת הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר.
הרמת מסך ההתאגדות
56. לטענת הנתבעים, התובע הועסק על ידי הנתבעת שהיא חברה בע"מ המפעילה את המסעדה. הניסיון המשפטי לקשור את הנתבעים לתביעת התובע נגד הנתבעת הוא למעשה ניסיון לחתור תחת עקרון בסיסי בדיני החברות המגדיר חברה כאישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות בה. כך, שלא ניתן להגיש תביעה נגד מנהל בחברה רק משום היותו מנהל בחברה. התובע לא הצביע על מסכת עובדתית ועל פעולות וטענות המיוחסות לנתבעים שאם יוכחו, עשויות הן להוביל לחיובם האישי. ייחוס חובות החברה לבעלי החברה ייעשה מטעמים מיוחדים ובמקרים חריגים ביותר, דוגמת יסוד חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסים, מימון דק, העדפת נושים, הברחת נכסים ועוד. לאור תיקון מס' 3 לחוק החברות, הרמת מסך תיעשה רק במקרים המנויים בסעיף 6 לחוק הנ"ל ורק לגבי בעלי מניות בחברה. אין בכתב התביעה כל בסיס עובדתי או משפטי להרמת מסך ההתאגדות ובוודאי לא כאשר מדובר בהרמת מסך כפולה. התובע מתאר התנהלות עסקית סבירה ראויה ומקובלת ומשכך, יש להורות על סילוק התביעה נגד הנתבעים על הסף.
57. לטענת התובע, הנתבעים, ובמיוחד הנתבע 3, הם הבעלים של הנתבעת 1 והמחזיקים של מניותיה, בעלי השליטה בה ומנהליה בפועל. הנתבעים הם למעשה הרוח החיה מאחורי מסך ההתאגדות של הנתבעת. מחדליהם ומעשיהם של הנתבעים הם אלו אשר מנעו מהנתבעת לשלם לתובע את זכויותיו. הנתבעים אחראים באופן אישי, יחד עם הנתבעת, לכל המעשים והמחדלים תוך שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת ותחת מעטה ההתאגדות שלה. אין ולא יכולה להיות הצדקה להותיר את החבות בתשלום זכויות התובע לפתחה של הנתבעת 1 בלבד כאשר חומרת ההפרות, הניסיון הבולט להסתירן ביצירת מצגי שווא בלתי סבירים וסיפורי כיסוי שנרקמו לאחר שהושקעו בהם מחשבה ומאמצי תכנון מוקדמים יוצרים את הקשר של הנתבעים ומלמדים על מעורבותם הפעילה בהפרות וביצירתן. ההפרות שבגינן יש להרים את מסך ההתאגדות הן: סירוב להמציא מסמכים להם זכאי התובע בהתאם לדין, עיצוב תלושי השכר בניגוד למוסכם, הימנעות מתשלום גמול בעבור עבודה בשעות נוספות, העסקה ביום המנוחה השבועי מבלי לקבל היתר לכך, פגיעה במגוון זכויות לקרן פנסיה ולצבירתה, קיפוח זכות התובע לשימוע כדין ושלילה שלא כדין של פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.
58. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו, לא שוכנענו כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות, בהן יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים, ואף אין די בהפרות הנטענות על ידי התובע כדי להוות נסיבות מיוחדות בהן יש להורות על הרמת מסך.
59. בע"ע (ארצי) 26295-01-16 Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ, ניתן ביום 25.12.17 סקר בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה הפסוקה לעניין הרמת מסך ההתאגדות, ובפרט במשפט העבודה וקבע כך:
"הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, מעוגן בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקנה במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, תשס"ה-2005....
בהוראת סעיף 6(א) לחוק כפי שתוקנה, צומצמו העילות להרמת המסך לעומת ההוראה בנוסחה הקודם. מלשון הוראת החוק עולה, כי מסך ההתאגדות יורם באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, כדי להונות אדם, לקפח נושה או לחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו. בסיפא להוראת הסעיף נקבעה דרישת מודעות מצד בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כמו כן, בבואו להרים את מסך ההתאגדות, על בית המשפט ליתן דעתו בין השאר לשאלה האם יכולה החברה לפרוע את חובותיה (ראו בע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד [פורסם בנבו] (16.2.12), להלן: פרשת העמותה לקידום הספורט, וראו הסקירה המפורטת שם).
26. בפסיקת בית דין זה נקבע, כי הכללים בדבר הרמת המסך, מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה, וזאת בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה, ובקשר למעמדם המיוחד של עובדי החברה, כנושיה...
לצד זאת, מדגישה הפסיקה במהלך השנים את כלל היסוד שבדיני החברות לפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע (ארצי) נג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345; פרשת זילברשטיין; פרשת עמותת קידום הספורט). בהתאמה לכלל יסוד זה נקבע, לרבות בפסיקה מן הזמן האחרון, כי נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. משזו נקודת המוצא, ואף שמדובר ביחסי עבודה, אין די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך. יפים לכאן בשינויים המחויבים הדברים מפי השופט איטח בפסק הדין בפרשת טוקו שף, בקובעו כדלקמן:
'דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה'
(בר"ע ארצי 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE [פורסם בנבו] (13.11.16) להלן: פרשת טוקו שף,וראו גם ע"ע (ארצי) 15288-12-10 אלון בוימל - חיים פלזן [פורסם בנבו] (8.5.12), ע"ע (ארצי) 32995-02-16 פלוני - אלמוני [פורסם בנבו] (14.9.17)).
...
29. בשים לב לכלל האמור, על מנת שיורם מסך ההתאגדות, באופן שמר עמרם יחויב אישית בחובותיה של חברת מיארה, יש להיווכח כי המערערים הועסקו תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות, מתוך כוונה של החברה ל"הונות אדם או לקפח נושים", או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה..."
60. דברים אלה יפים גם לענייננו. לא נטען, ובוודאי שלא הוכח, כי הנתבעת 1 נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויות התובע או להונאתו. לא הוכחה כוונה, ואף לא מודעות של הנתבעת 2 לכך שלא שולמו לתובע זכויותיו כראוי. מעבר לכך, לא הוכחה כל טענה לפיה התובע הועסק תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות.
זאת ועוד, לא התעורר כל חשש כי אי חיוב הנתבעים יעורר קושי לגבות את החיובים בהתאם לפסק הדין וממילא, קושי משוער באכיפת פסק דין אינו עילה, כשלעצמו, להרמת מסך ההתאגדות.
בנסיבות אלה התביעה נגד הנתבעת 2 והנתבע 3 נדחית בזאת.
סוף דבר
61. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.
62. הנתבעת 1 תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו בסך 3,000 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.15 ועד למועד לתשלום בפועל.
ב. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 19,986 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.14 [לצורך הנוחות אמצע התקופה] ועד לתשלום בפועל.
ג. הפרש פיצויי פיטורים בסך 34,147 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.15 ועד למועד התשלום בפועל.
ד. פדיון חופשה בסך 3,056 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.15 ועד למועד לתשלום בפועל.
ה. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 4,563 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.13 (למען הנוחות אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.
ו. פיצוי ₪ בגין הפרת הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר בסך 3,000 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.15 ועד למועד לתשלום בפועל.
63. לאור תוצאת ההליך ודחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ג אדר תש"פ, (19 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
| ||
יהונתן דקל נציג ציבור (עובדים) | שרון אלקיים, שופטת | חיים אפל נציג ציבור (מעסיקים) |
נספח א לכתב התביעה. ↑
נספח ב לכתב התביעה. ↑
נספח ב לכתב התביעה. ↑
ס' 13 לכתב התביעה; ס' 18 ו-67 לכתב ההגנה. ↑
ס' 14 לכתב התביעה; ס' 18 לכתב ההגנה. ↑
ס' 23 לכתב התביעה; ס' 18 לכתב ההגנה ↑
ס' 13-14 לכתב התביעה; ס' 18 ו-67 לכתב ההגנה; ש' 14-16 בעמ' 6 לפרוטוקול. ↑
נספח ח לכתב התביעה; נספח א לכתב ההגנה. ↑
נספח ט לכתב התביעה; נספח א לכתב ההגנה. ↑
נספח ב לכתב ההגנה. ↑
נספח ו לכתב התביעה. ↑
דוחות הנוכחות שצורפו להודעה על צירוף מסמכים מאת הנתבעים. וכן, תמליל הקלטת שיחה בין התובע למר טרבלוס טרם קבלת מכתב הפיטורים – נספח טו לתצהיר התובע. ↑
נספח ד' לכתב ההגנה; נספח 2 לתצהיר הנתבעים. ↑
נספח ה' לכתב ההגנה. ↑
ע"ע 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי נ' שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ, ניתן ביום 7.2.19. ↑
ש' 19-33 בעמ' 26 וכן, ש' 1-5 בעמ' 27 לפרוטוקול. ↑
ש' 25-32 בעמ' 31 לפרוטוקול. ↑
נספח ט לתצהיר התובע. ↑
ש' 22-33 בעמ' 12; ש' 1-4 בעמ' 13 לפרוטוקול. ↑
נספח טו לתצהיר התובע. ↑
ש' 18-33 בעמ' 8; עמ' 9; ש' 1-8 בעמ' 10 לפרוטוקול. ↑
נספח טו לתצהיר התובע. ↑
ש' 13-19 בעמ' 31 לפרוטוקול. ↑
נספח טו לתצהיר התובע. ↑
ש' 2-16 בעמ' 30 לפרוטוקול. ↑
בג"צ 5580/94 מירוז נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(1) 252 (1998) ↑
דב"ע (ארצי) מט/141 - 3 סלים נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439 (1990). ↑
ש' 13-26 בעמ' 22 לפרוטוקול. ↑
ש' 4-6 בעמ' 33 לפרוטוקול. ↑
ש' 32-33 בעמ' 22 וכן, עמ' 23 לפרוטוקול. ↑
ש' 7-26 בעמ' 27 לפרוטוקול. ↑
ש' 6-15 בעמ' 24 לפרוטוקול. ↑
דב"ע מד/3-34 אלון-בנק ישראל, פד"ע טז' 76, ניתן ביום 30.9.84; ע"ע (ארצי) 1072/02 בן יונה- האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 8.8.05; סע(ת"א) 24618-07-10 סולטן-משקאות חריפים חינאוי ג'ורג' ושות' בע"מ, ניתן ביום 21.3.13 ↑
ע"ע (ארצי) 19460-04-11 ואדים מזור- פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרוייקטים בע"מ, ניתן ביום 3.11.16 (להלן -עניין מזור). ↑
ע"ע 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ)- נגריית שירן בע"מ, ניתן ביום 18.3.13 ↑
ש' 10-18 בעמ' 17 לפרוטוקול. ↑
ש' 12-13 בעמ' 29 לפרוטוקול. ↑
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 15/09/2016 | סיכום ישיבת גישור | דפנה חסון זכריה | לא זמין |
| 15/03/2017 | הוראה לתובע 1 להגיש תצהירי תובע | דפנה חסון זכריה | צפייה |
| 03/02/2019 | הוראה לתובע 1 להגיש ריכוז משכורות | שרון אלקיים | צפייה |
| 19/03/2020 | פסק דין שניתנה ע"י שרון אלקיים | שרון אלקיים | צפייה |
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| תובע 1 | דודי הרוש | גולן לוי |
| נתבע 1 | בר בורגר ראשון בע"מ | עמית גרוס |
| נתבע 2 | פריסיליה יזמות בע"מ | עמית גרוס |
| נתבע 3 | איתן טרבלוס | עמית גרוס |
