תביעה קטנה של פח ע"ס 4,920 ₪ שיסודה בתאונת דרכים מיום 24.8.2015.

מדובר בהתנגשות בין הרכב הפרטי של התובע, (להלן :"הטנדר") לבין משאית המבוטחת על ידי הנתבעת ,(להלן: "המשאית").

בכתב התביעה נטען כי התובע נסע בטנדר בכביש ישר, לפתע הגיחה המשאית משטח מרעה ופגעה בטנדר בדופן קדמי שמאלי וגררה אותו לנתיב הנגדי ומחוצה לו וגרמה נזק לדופן קדמי שמימין .

בטרם בגשת התביעה ,הודתה הנתבעת באחריות נהג המשאית אך קיזזה בגין רשלנות תורמת סך של 3,220 ₪ שהם שיעור של 20%. התביעה היא לתשלום הסכום הנ"ל, ובנוסף הוצאות משפט ושכר טרחת שמאי במידה ויוזמן להעיד.

הנתבעת טענה להגנתה כי המשאית לא הגיעה מכביש עפר אלא נסעה ישר באותו כיוון בו נסע הטנדר, ורצתה לפנות ימינה. לאור גודל המשאית, הנהג לקח קשת רחבה שמאלה ופנה ימינה עם איתות ימינה. לפתע, הגיח הטנדר מאחור במהירות גבוהה ,ניסה לעקוף מימין ופגע במשאית.

הצדדים חזרו לפני על גרסאותיהם . מטעם התובע העיד גם עד נוסף נאסר גאד שטען כי שמע את נהג המשאית אומר לשוטר כי הוא יצא מדרך עפר.

לאחר שבחנתי את העדויות והמוצגים, באתי למסקנה כי המשאית יצאה מכביש העפר אך יחד עם זאת בדין קיזזה הנתבעת רשלנות תורמת בשיעור 20%.

סבור אני כי התמונות שהוגשו כמוצגים ובמיוחד נ/4 , מהוות עזר רב לאנאליזה של תאונה זו.

ב נ/4 נראה הטנדר מעוך ולחוץ אל הקיר על ידי המשאית שעומדת בזווית כמעט ישרה ביחס לכיוון הנסיעה בכביש וחוסמת את כל הכביש.

התקשיתי להלום שהטנדר והמשאית יגיעו ממצב של עוקף -נעקפת למצב שנראה ב נ/4.

אוסיף עוד שכאשר נהג המשאית הדגים לפני את רגע ההתנגשות באמצעות מכשירי טלפון נייד, הוא הציב את המשאית בשבריר השנייה שקדם להתנגשות במצב אנכי ( זווית ישרה ממש, 90 מעלות) ביחס לכיוון הנסיעה של הטנדר בכביש וטען כי מעוצמת המהירות של הטנדר המשאית הוסטה קמעא שמאלה כפי שניתן לראות ב נ/4.

בעוד שלא ניתן להלום כי ממצב של עוקף- נעקפת נגיע למה שרואים ב- נ/4, ניתן להלום כי המצב שב- נ/4 נוצר ממצב של חציית הכביש על ידי המשאית שהגיעה מכביש העפר.

אני קובע ,אפוא, הן על סמך עדות נהג המשאית והן על סמך נ/4 כי המשאית הגיעה מכביש העפר והתחילה לחצות את הכביש כאשר ברור כי היא חייבת לתת זכות קדימה לרכבים שנוסעים בכביש משני הכיוונים.

אפס כי , גם לאחר שקבעתי כי המשאית יצאה מכביש העפר, לא ניתן להגיע ל נ/4 אלמלא נסע הנתבע במהירות מופרזת ולא שת ליבו למתרחש בכביש.

האנאליזה של התאונה על בסיס נ/4 היא כדלקמן:

המשאית יצאה מכביש העפר. הנתבע שהגיע במהירות מופרזת הבחין במשאית לאחר שכבר חסמה את כל הכביש . גם נהג המשאית מבחין בתובע ושניהם מנסים למנוע את ההתנגשות , כל אחד בדרכו שלו: נהג המשאית מאיץ את המהירות שלו בתקווה שיצליח לחצות את הכביש לפני שיגיע אליו הטנדר. במקביל, הטנדר בולם וסוטה ימינה בתקווה שיספיק לעבור במרווח הצר שנשאר בין המשאית לבין הגדר, כך במקום לברוח אחד מן השני הם באים אחד אל השני .

למרות כובד משקלה של המשאית, הטנדר מסיט אותה קמעא שמאלה משתי סיבות:

א. בגלל מהירותו המופזת של הטנדר.

ב. בגלל שגם המשאית הייתה בנסיעה ובתאוצה קדימה דבר שהפחית את אחיזת הכביש שלה.

באת כוחה המלומדת של הנתבעת ,הגב' ציפי אלמליח, טענה כי בטעות שילמה הנתבעת לתובע 80 % מהנזק וסכום עתק לנהג המשאית , ( מדובר במשאית חדשה) . לטענתה, מן הדין היה להטיל את מלוא האחריות בשיעור 100% על התובע. סבור אני כי לא מדובר בטעות אלא בשיקול דעת נכון וראוי.

כאמור, התובע נסע במהירות מופרזת ולא שם לבו למרחש בכביש. בנסיבות אלה ולפי הלכת חן- חן הנודעת, סבור אני כי הקיזוז של 20% בגין רשלנות תורמת הוא סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר הוא שהתביעה נדחית.

בנסיבות התיק אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ו, 21 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.