1. בקשת המדינה, הנתבעת 1, לסילוק התביעה כנגדה על הסף נוכח היות התביעה במהותה ניסיון מאוחר לתקיפת צו החרמה המהווה פעולה שלטונית מובהקת.

רקע

ברקע הבקשה תביעה אזרחית לסעד כספי בטענה לנזק בדמות אבדן סחורה שנגרם לתובעים עקב החרמתה לאחר תפיסתה במעבר כרם שלום כשבתוכה מוסלק ציוד הנדסי נוסף אשר עתיד היה לשמש לצרכי חפירה, ואשר לגביו לא תואמה כדין הכנסתו לרצועה.

המדובר אפוא בסחורה שהוחרמה לאחר שעפ"י מידע מודיעיני הציוד שהוסלק בתוכה הינו ציוד חפירה אשר נעשה ניסיון להברחתו לרצועה במטרה שיגיע לידי גורמי טרור.

לאור האמור, הוציא שר הביטחון צו החרמה לסחורה ולציוד המוסלק, וזאת מתוקף סמכותו לפי תקנות 74 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: "תקנות ההגנה").

טענות הצדדים

2. המדינה טוענת אם כן, כי המדובר בתקיפת החלטה מנהלית, פעולה שלטונית מובהקת, המהווה את היסוד הדומיננטי בתביעה ולפיכך אין בסעד הכספי הנתבע כדי להקנות לבית משפט זה סמכות נגררת לדון בתביעה.

לעמדת המדינה צו ההחרמה מתייחס לציוד שנתפס בכללותו, דהיינו לתכולתם המלאה של שני המשטחים שנתפסו, ולרבות סחורת התובעים, וכי התובעים ידעו על אודות קיומו של הצו ואף פנו בהשגה לגביו אשר נדחתה.

התביעה אם כן מוגשת באיחור, בניגוד להוראות תקנה 147א לתקנות ההגנה, המקציבה פרק זמן של שלושה חודשים לתקיפת ההחרמה, מהמועד הראשון בו ידע המערער על דבר ההחרמה, שכן התובע ידע על דבר ההחרמה לכל המאוחר ביום 27.3.15 ועל קיומו של צו ההחרמה שהוצא לסחורה לכל המאוחר ביום 18.6.15, כעולה מנספחי התביעה, בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 18.1.16.

באשר לטענה כי הובטחה השבת הסחורה, לעמדת המדינה אין לכך כל שחר, נוכח ההכרח בקיום הליך מוסדר לקבלת השגה והשבת הסחורה, שלא רק שלא התקיים בענייננו, אלא שהודעה מפורשת על דחיית ההשגה ועל הותרת החרמת הסחורה בתוקף מכוחו של הצו, נמסרה כאמור לתובעים ולבא כוחם.

3. התובעים טוענים מנגד כי למעשה כלל אינם חולקים על החרמת הציוד המוסלק, ציוד זה הוא הציוד מושא צו ההחרמה, הוא אינו שייך להם ואין להם קשר אליו, והם כלל אינם משיגים על החרמתו.

במובחן מכך, התובעים השיגו על החרמת סחורתם, שהוחרמה חרף הבטחה ותיאום להשבתה, וכפי הנראה מתוך סברה כי ההשגה עוסקת בציוד המוסלק נתקבלה תשובת היועמ"ש למערכת הביטחון כי ההשגה לגבי ציוד זה נדחית.

לפיכך, משאין צו ההחרמה עוסק בסחורת התובעים, כי אם בציוד המוסלק, וכך גם התשובה להשגת התובעים, ומאחר שאין התובעים חולקים על החרמת הציוד המוסלק, אין מקום לתקיפת הצו אלא לדרישת השבת סחורתם (או שוויה), כפי שנעשה במסגרת הליך זה.

דיון והכרעה

4. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך הדין הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק התביעה כנגד המבקשת על הסף להתקבל.

אמנם, ערה אני להלכה ולפיה אין נוטים לסלק תביעה על הסף טרם נתבררו טענות הצדדים בהליך מלא אלא במקרים חריגים, ואולם בעניינו המדובר בשאלה ברורה, ממוקדת וחד משמעית, הניתנת להכרעה כבר כעת, כפי שיובהר להלן.

5. אין חולק כי ביום 23.2.15 נתפס ציוד אסור בהעברה בלתי מתואמת לרצועה, כשהוא מוסלק בסחורת התובעים המועברת לרצועה, ואין חולק כי במעמד מעבר הסחורות נתפסה הן סחורת התובעים והן הציוד שהוסתר בה. הדברים עולים בבירור גם מתוך הנטען בכתב התביעה.

בהתאם להוראות תקנות 74 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת-חירום) 1945, נתפסו כאמור הסחורה והציוד והוצא לגביהם צו החרמה מאת שר הביטחון והחתום על ידו.

מפאת חשיבות הדברים יובאו הוראות התקנות בלשונן:

"תפיסה, החרמה וכו'

74. (1) רשאי כל חבר לחילות הממשלה וכל שוטר לתפוס ולעצור כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שיש לו טעם לחשוד שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות האלה, או שיש לו טעם לחשוד שבהם השתמשו בעשיית כל עבירה כזאת או בהקילת כל מעשה עבירה כזה, או שיש לו טעם לחשוד בהם כי הם משמשים ראייה בכל מעשה-עבירה כזה.

(2) כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות האלה, או כשבהם השתמשו בעשיית כל עבירה כזאת, או בהקילת כל מעשה-עבירה כזה. מכריזים עליהם בזה כי יהיו מוחרמים לממשלת ישראל, וייעשה בהם באותו אופן שיורה שר הבטחון, בין בדרך כלל ובין בכל מקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים.

(3) כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שנתפסו ונעצרו לפי התקנה הזאת כחשודים שהם צפויים להחרמה ונמצא בהם לאחר-מכן שאינם צפויים לכך, ישוחררו.

(4) כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שנתפסו ונעצרו לפי התקנה הזאת כחשודים על היותם ראייה למעשה-עבירה, ישוחררו, אם נמצא בהם שאינם משמשים ראייה כזאת."

"החרמת רכושם של יחידים

120. שר הבטחון רשאי להורות בצו כי יוחרמו לזכות ממשלת ישראל כלל רכושו, או מקצתו, של כל אדם שבו נוכח שר הבטחון לדעת כי עבר, או ניסה לעבור, או חיזק את ידי העוברים, או היה שותף לאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת-אימה, או עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי."

(כל ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)

6. נוכח תפיסת הציוד המוסתר בסחורת התובעים, ומכח סמכותו המפורשת בתקנות הנ"ל, חתם שר הביטחון ביום 20.5.15 על צו החרמה, ממנו עולה בבירור כי הצו כולל ומתייחס לא רק לציוד המוסלק, כי אם לציוד הנוסף, סחורתם של התובעים, נוכח עמדת משרד הביטחון כי גם הסחורה יועדה לשמש לביצוע עבירות על תקנות ההגנה הנ"ל.

נוסח צו ההחרמה שהוצא יובא להלן:

"בתוקף סמכותי לפי תקנות 74 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: תקנות ההגנה) ולאחר ששוכנעתי כי ציוד החפירה ואחר, אשר נתפס במעבר כרם שלום ביום 23.2.15 (להלן: הרכוש), שימש או יועד לשמש לביצוע עבירות על תקנות ההגנה, הנני מורה כי הרכוש יוחרם לטובת משרד הביטחון".

בהתאם להוראות תקנה 74 לתקנות ההגנה, כל הרכוש, גם זה אשר הקל על ביצוע העבירה, מוחרם על פי שיקול דעת הרשות, שיקול דעת המופעל במקרים אלה על יסוד מידע מודיעיני, שיקולי מדיניות וכיוצ"ב, ובהתאם לסמכות המוקנית בתקנה 120.

אכן המדובר בניסיון הברחה של ציוד אסור ובסמכותו המובהקת של שר הביטחון להחרים את הסחורה המעורבת בניסיון ההברחה ממש כהחרמת הציוד האסור.

בחינת נוסח צו ההחרמה לנוכח הוראות התקנות מלמד באופן ברור ושאינו משתמע לשני פנים, כי צו ההחרמה מתייחס לציוד שנתפס בכללותו, הן סחורת התובעים והן הציוד האסור.

צו החרמה הוא הנותן ומכוחו הוחרם כאמור כל הציוד שנתפס במעמד ניסיון ההברחה.

7. מובן, כי אף ההשגה שהוגשה התייחסה לסחורת התובעים שנתפסה והוחרמה יחד עם הציוד האסור, ואין בטענת התובעים כי אינם מעוניינים כלל בציוד האסור כדי לשנות מכך. יתר על כן, בסעיף 7 לכתב התביעה מאשרים התובעים כי סחורתם היא שהוחרמה, יחד עם הציוד המוסלק, עקב הימצאותו במשטח סחורתם.

מובן גם כי התשובה להשגת התובעים אין לה אלא להתייחס לסחורתם, שהוחרמה כאמור ללא כל חולק. תשובת היועמ"ש מיום 21.5.15, הדוחה את השגת התובעים, מתייחסת במפורש לצו ההחרמה, מצרפת אותו לתשובה ומצטטת תוכנו ולפיו הצו נוגע "לציוד חפירה ואחר" שנתפס במעבר כרם שלום. התשובה דוחה כאמור השגה שהוגשה על סחורת התובעים ולא על הציוד האסור ולפיכך מתייחסת לסחורה ולא לציוד האסור.

התשובה אף מפרטת כי החלטת הדחייה מתבססת על העובדה כי מטען המשאית הכיל ציוד אסור כאמור, "ובהתבסס על מידע בנוגע לייעודו", וכי מדובר בניסיון הברחתו לרצועה, ומכאן ברור כי ההתייחסות לציוד האסור מהווה את הנימוק לדחיית ההשגה, המתייחסת כאמור לסחורת התובעים. היתלות התובעים על ניסוחה של סיפת התשובה כאילו ההשגה שנדחתה הינה לשחרור ציוד החפירה שנתפס, אינה אלא סמנטיקה שאין לה מקום והיא אינה מתיישבת ולו עם עובדה או נסיבה אחת מתוך כלל העובדות והנסיבות נשוא ענייננו.

יצוין כי הטענה בתגובות התובעים כאילו המדינה התייחסה בתשובתה להשגה לציוד המוסלק בלבד לא רק שאין לה יסוד ומהותית אינה נכונה נוכח הוראות הצו ומהותה של התשובה, כמפורט לעיל, אלא שהיא אף באה בסתירה לטענות התובעים בכתב התביעה ולפיהן תשובת המדינה לבקשתם היתה כי היא מבקשת להחרים את כל הסחורה עקב היות הציוד הלא מתואם מוסלק במשאית בה היתה הסחורה שהוזמנה ע"י התובעים (ר' ס' 12 לכתב התביעה).

מכאן, כי היה ברור לתובעים עוד לכתחילה שההחרמה עפ"י הצו מתייחסת לכלל הסחורה, זו המוסלקת וזו בה הוסלק ציוד החפירה.

יתר על כן, לאחר שפנו התובעים באמצעות בא כוחם בהשגה נוספת מיום 18.6.15, נתקבלה דחייה נוספת של העתירה כנגד צו ההחרמה במסגרתה משיבה לשכת היועמ"ש למערכת הביטחון במפורש כי צו ההחרמה נסוב גם על "הציוד שהיה קשור לניסיון ההברחה", וזאת "בהתבסס על מידע מודיעיני בנוגע לייעודו של הציוד ההנדסי ברצועת עזה".

להלן יובא נוסח התשובה:

"1. ביום 23.3.15 (צ"ל: 23.2.15 – ע.כ.) נתפס במעבר כרם שלום ציוד הנדסי לצורכי חפירה, אשר העברתו לרצועת עזה לא תואמה כדין, כשהוא מוסלק בתוך משאית אשר נשאה סחורה של חלקי חילוף לרכב אשר תואמה כנדרש.

2. לאור זאת, וכן בהתבסס על מידע מודיעיני בנוגע לייעודו של הציוד ההנדסי ברצועת עזה, חתם שר הביטחון על צו המורה על החרמת הציוד שהיה קשור לניסיון ההברחה (זה שהוסלק וזה ששימש להסתרת הציוד המוסלק), מכוח סמכותו לפי סעיפים 74 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

3. בנסיבות אלה, לא מצאנו באמור במכתבך שבסימוכין טעמים לביטול צו שר הביטחון."

(ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)

8. ברי איפוא, כי אף סחורת התובעים הוחרמה במסגרת צו ההחרמה, וזאת גם משיקולי מדיניות ראויה, נוכח קיומם של היבטים ביטחוניים ואסורים האופפים מקרים כגון אלה.

כמובהר לעיל, הוראות התקנות מקנות סמכות להחרמת כל הסחורה הנתפסת, הן המוסלקת והן זו שבה הוסלק ציוד אסור, ומלבד ביסוס ההחרמה גם על מידע מודיעיני, הרי שיצירת אחריות של מי שסחורתו מאפשרת הברחת ציוד אסור ומניעת עידוד ניסיונות הברחה בכך, הינם שיקולים ראויים.

תקיפתו של צו ההחרמה אכן מהווה תקיפת מעשה שלטוני מובהק, ומכל מקום, תקיפה מאוחרת אשר לפי הוראות תקנות ההגנה אין להידרש לה.

בהתאם לתקנה 147(א) לתקנות ההגנה המועד לתקיפתו של צו ההחרמה הינו עד שלושה חודשים מהמועד בו נודע לבעל הסחורה אודות ההחרמה:

"ערעור על תוקפן של החרמות

147א. מקום שבתוקף התקנות האלה, או בתוקף כל תיקון לכל פקודה שנעשה בתקנות אלה, הוחרם כל רכוש, בין מטלטלים ובין מקרקעים, אלא שבית המשפט לא ציווה או לא קיים התראה כזאת, לא ידון שום בית משפט או שום פקיד ממשלה בכל קושיה על תקפה של החרמה, אלא אם כן התביעה המשפטית או ההליכים, שבהם מעררים על תקפה של ההחרמה, הוחל בהם לא יותר משלושה חדשים לאחר שאדם המערער על התוקף ידע לראשונה על דבר ההחרמה; ולצרכי התקנה הזאת, בלי לפגוע בכללותה של ההוראה שלעיל ייחשב אדם כאילו הוא יודע על דבר החרמתו של כל רכוש, אם נמסרה מאת הרשות התובעת את ההחרמה, או מטעמה, הודעה בכתב לו או לקודמו בזכות הקניין, אם בדרך אישית או במכתב הערוך על שמו או על שם קודמו בזכות-הקניין אל מקום-מגוריו או מקום-עסקיו הרגיל או הידוע לאחרונה, או אם הודעת ההחרמה נתפרסמה ברשומות."

(ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

עוד ביום 21.5.15 הודע לתובעים על דבר ההחרמה ועל צו ההחרמה שנחתם ביום 20.5.15. הודעה זו נתקבלה אצל התובעים וביום 18.6.15 נשלחה בקשת התובעים באמצעות בא כוחם לשחרור הסחורה. ביום 28.7.15 נשלחה לב"כ התובעים הודעת דחייה נוספת באשר לבקשתם לשחרור הסחורה.

ממועדים אלה חלפו חודשים רבים עד להגשת תובענה זו, ביום 18.1.16, ומעל לשלושה חודשים אף לאחר המועד האחרון ביותר בו נדחתה ההשגה.

9. לאור כל האמור לעיל, בהינתן תחולתו של צו ההחרמה על סחורת התובעים, ובהיות התובענה במהותה תקיפתו של הצו, בבחינת תקיפת מעשה שלטוני-מנהלי מובהק, שאף לבד מכך מוגשת באיחור ניכר מהמועד האחרון שנקבע לכך בהוראות תקנות ההגנה, הרי שדין התובענה כנגד המבקשת סילוק על הסף.

התובענה כנגד המבקשת נמחקת בזאת.

במכלול הנסיבות, באין עתירת מפורשת לכך ומשאף טרם הוגש כתב הגנה, לא תיפסקנה הוצאות בגין הדיון בבקשה.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.