רקע כללי וטענות הצדדים

1. עסקינן בשני צדדים אשר במהלך שנת 2014 התקשרו ביניהם לצורך הקמת שותפות עסקית, אליה נכנס התובע כשותף לעסק קיים שהיה עד אותה עת בבעלותו ובניהולו של הנתבע. השניים הקימו חברה בע"מ כאשר אחוזי הבעלות בה היו שווים ביניהם. לשם התקשרות זו, נעזרו בחברת B.E.N (להלן: "חברת התיווך"), ששימשה כמתווכת בין השניים וקישרה ביניהם לצורך הקמת השותפות.
2. הצדדים שילמו יחדיו שכר טרחה כולל לחברת התיווך בסך של 45,135 ₪ כולל מע"מ, כאשר התובע נשא בחלקו על סך של 15,750 ₪ כולל מע"מ, ובשאר התשלום נשא הנתבע.
3. חיש מהר עלתה השותפות בין הצדדים על שרטון והצדדים החליטו לפרק את השותפות ביניהם כחודשיים בלבד מהיום בו הוקמה, וזאת בשל חילוקי דעות שהתגלעו בין השניים. ההסכמה על פירוק השותפות נעשתה כבר ב- 18/6/2014 והועלתה בראשי פרקים על הכתב, ואולם הצדדים חתמו על הסכם לפירוק השותפות ביניהם ביום 3/12/2014 כך על פי הנטען בכתב התביעה. ודוק, ההסכם עצמו אינו נושא תאריך.
4. על פי הנטען, למעשה בחברה המשותפת לא הספיקה להיווצר כל פעילות עסקית משמעותית ובתקופת הביניים עד לסיום רישומה של החברה, עבד התובע עבור הנתבע כשכיר תמורת משכורת של 15,000 ₪ לחודש. לאחר פירוק השותפות, הוחזרה החברה לבעלותו המלאה של הנתבע.
5. המחלוקת בתביעה זו הדורשת בירור והכרעה, נסובה סביב דרישת התובע לקבל את החזרי מס ההכנסה שהנתבע עתיד היה לקבל משלטונות המס בעבור תשלומי התובע לחברת התיווך ולעורך הדין , מתוך הנחה שהוצאות אלו הינן הוצאות מוכרות לצרכי מס הכנסה בהן נשאה החברה ובהצטרף לעובדה כי החברה הייתה הפסדית שכן לא הייתה לה כל פעילות עסקית בפרק הזמן הקצר של חייה.
6. במסגרת זו, טען התובע כי ביום 03/12/14 נחתם הסכם לפירוק שותפות בין הצדדים לפיו התחייב הנתבע לשלם לו את מלוא החזר מס ההכנסה עבור התשלום לחברת התיווך ועבור תשלום ששילם לשירותי עו"ד לצורך פירוק השותפות. התובע סומך תביעתו זו על האמור בסעיף 2 להסכם פירוק השותפות המעגן התחייבות זו של הנתבע כלפיו, אשר זו לשונו:

" יניב נפתלי מתחייב להחזיר לשחר כרמל את מלוא החזר מס ההכנסה שיקבל משלטונות המס בעבור ההוצאות על עמלת תיווך ל- BEN בסך 15,750 ₪ וכן תשלום לעו"ד דקל קרבר בסך 1,600 ₪ שמימן שחר כרמל. העברת סכום זה תבוצע בתוך 7 ימי עסקים מיום שיקבל אותם יניב נפתלי מרשויות המס. יניב נפתלי מתחייב ליידע את שחר כרמל בנוגע למועד קבלת החזר המס..." (הדגשה שלי- א.ב.)

1. אשר על כן, עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו 50% מסכומים אלה, אותם מעריך התובע כהחזר המס הצפוי מהם בסך של 8,675 ₪. בנוסף, דורש התובע פיצויים עבור עוגמת נפש וטרחה שנגרמה לו בשל העובדה כי הנתבע, לאחר פירוק השותפות, המשיך למשוך כספים מן החשבון המשותף של הצדדים, אף על פי שהיה אמור "לאפס" את הכספים בחשבון זה.
2. מנגד, טוען הנתבע כי עוד בטרם נרשמה השותפות בינו לבין התובע, האחרון עבד אצלו כשכיר במשך חודש לפני שנעשו שותפים. לטענתו, הוא שילם לתובע את החזר המע"מ בעבור ההוצאות שהוציא, אך לא קיבל החזר על כך כיוון שחלפה מעל חצי שנה ממועד הפקת החשבונית עד מועד ההסכם בין הצדדים. הנתבע מאשר למעשה בכתב הגנתו כי לפי חישוב מס שולי של 50% אכן מגיע לתובע לקבל החזר מס בסכום בסך 3,940 ₪ בו נוקב בכתב ההגנה. עם זאת, טוען כי מסכום זה יש לקזז נזקים כספיים שגרם לו התובע לאחר שברשלנותו פגע בסחורה שהוביל התובע אשר התהפכה במשאית ובשל כך הביא להפסקת התקשרות עם לקוח בשם טבע-מרקט בעקבות אותו המקרה. משכך, למעשה מעלה הנתבע טענת קיזוז וגורס כי אינו חייב להשיב לתובע דבר. לגבי משיכת כספים מהחשבון המשותף מסביר הנתבע כי מדובר בטעות בתום לב וכי כל הכסף הוחזר ולתובע לא נגרם אל הפסד כספי בשל כך.
3. אין חולק, בין הצדדים כי הנתבע השיב לתובע את החזרי המע"מ עבור התשלומים ששילם התובע לחברת התיווך ולשירותי עורך הדין בקשר להקמת החברה.

דיון והכרעה

1. כבר בפתח הדברים לא אוכל שלא להעיר על כתבי הטענות החסרים, שלא נאמר מרושלים, שהגישו שני הצדדים לעיוני במסגרת תביעה זו, אשר דומה כי שורבטו כלאחר יד, ללא כל טיעון סדור בנוגע להשתלשלות העניינים וללא הסבר הכיצד כל אחד מהצדדים הגיע לחישובים ולסכומים אליהם הגיע. אני ערה כמובן לעובדה כי מדובר בתביעה קטנה ואולם גם במסגרת זו, מצופה מתובע שלכל הפחות, יביא את פרשת תביעתו בצורה נהירה וסדורה לבית המשפט כאשר הינה נתמכת במסמכים הרלוונטים ביחס לנטען, מבלי שבעל הדין יצפה מבית המשפט "להשלים את החסר", כאשר מדובר בנתונים עובדתיים המצויים אך ורק בידיעתו וברשותו של התובע.
2. כך למשל, למעט צירוף הסכם לפירוק השותפות, התובע לא טרח לגבות דרישותיו הכספיות בראיות כלשהן, הן באשר לעצם זכאותה של החברה לקבל החזר ממס הכנסה, האם התקבל אם לאו והן לגבי גובה הסכום של ההחזר שהתקבל, ככל שהתקבל, אם בכלל, מה שכאמור אין לגביו כל ראיות. וראה בעניין זה לדון סעיף 2 להסכם עליו סומך התובע את ידו הנוקב בתנאי מתלה שמועד התרחשותו בעתיד: החזר מס "שיקבל" הנתבע. כאמור, התובע לא הוכיח שהחזר מס כאמור אכן התקבל וככל שהתקבל- מה היה שיעורו. לשם כך שומה היה עליו להציג לעיוני, בין אם בכתב התביעה ולמצער במעמד הדיון, מסמכים חשבונאיים מרו"ח של החברה/שותפות ביחס לשנת המס הרלוונטית (שנת 2014) על מנת להוכיח את עצם החזר המס עבור הוצאות מוכרות אלו לצרכי הכנסה כנטען על ידו ואת שיעורו.
3. בעדותו בבית המשפט בנוגע להחזר המס העיד התובע: " הוא קיבל חברה עם הפסדים צבורים של ההשקעה שלי בחברה וזה שווה כסף על דרך של החזר מס. זה נהוג" . אלא שאת גובה החזר המס, אם בכלל, ואת "הנוהג" הנטען- לא טרח התובע להוכיח וככל הנראה סבר כי יכול להותיר השלמת עובדות אלו להערכתו של בית המשפט, ולא היא!
4. למותר לציין כי חסרים ראייתיים אלו, אינם נמצאים בידיעה שיפוטית של בית המשפט ועל כן די בטעם זה בלבד כדי לדחות את התביעה בהיותה משוללת כל אסמכתאות, לכל הפחות בקשר לדרישת החזר המס. (לגבי עוגמת הנפש בגין השימוש בחשבון הבנק המשותף- ראה דיון בהמשך).
5. יחד עם זאת, התובע יוכל להיוושע בעניין זה מהטענות שהעלה הנתבע בכתב הגנתו שהינן למעשה טענות הודאה והדחה, אשר רק לאחר עמל רב, עלה בידי בית המשפט להבינן; למעשה הנתבע מאשר את טענת התובע בנוגע להחזר המס, אלא שטוען להגנתו: ראשית, כי את סכום המע"מ ביחס לתשלום בו נשא התובע לחברת התווך בסך 2,400 ₪ כבר החזיר לו מיד עם ההחלטה על הפירוק ושנית, באשר להחזר מס הכנסה, מאשר אמנם כי "סך החשבונית נקבע כולו כהוצאה בשנת המס 2014" אולם את החישוב של ההחזר עורך כדלקמן (ציטוט מכתב ההגנה): " לפי חישוב של מס שולי של 50% הסכום של המס השולי הינו 7,880 ₪. החלק המגיע לו מסכום זה הינו 3,940 ₪. בניכוי הסכום של המע"מ ששחר כבר קיבל נותרו 1,540 ₪".
6. למותר לציין כי דרך חישוב זו אף היא לא הוכחה ואף אינה ברורה כלל ועיקר. כך למשל לא ברור מדוע מקזז הנתבע את החזר המע"מ מתוך החזר מס ההכנסה שאושר על ידו ומדוע מגיע לתובע רק מחצית מהחזר המס הגם שבכל הסכום נשוא התביעה נשא התובע (חלקו בעמלת חברת התיווך).
7. במעמד הדיון הסביר הנתבע מדוע החלק היחסי שהיה אמור לתת לתובע מהמס השולי לגבי הוצאותיו לא הוחזר לו, ואלו דבריו בעמ' 4 לפרוטוקול:

"מאחר ששולם לו מע"מ מבלי שאני קיבלתי החזר ממע"מ ויש לנו עוד 50% על סך 3940 ₪ שזה המס השולי שאני מקבל כהחזר מהחשבונית האמורה. החלק היחסי 50-50 ואני חוזר על האמור בכתב ההגנה בקיזוז הפגיעה שעשה לי..."

1. מדברי הנתבע עולה כי הוא מודה שאכן המס השולי הינו בשיעור 50% אך טוען להגנתו שתי טענות: האחת, הוא עצמו לא קיבל החזר מע"מ הגם שהחזיר את החלק היחסי לתובע והשניה, קיזוז עצמי שערך הנתבע בעקבות נזק שהוא טוען כי התובע גרם לעסקו.
2. אין זאת אלא כי שתי טענות אלו דינן להידחות; הראשונה- הנתבע לא קיבל את ההחזר בשל העובדה כי התמהמה למעלה מחצי שנה עד שפעל לקבלת ההחזר מרשויות המע"מ, ואין זה מענייננו של התובע. השניה- טענת הקיזוז שהעלה הנתבע בגין אירוע רשלני שנגרם, כביכול, באשמו של התובע, יש להוכיח "ברחל בתך הקטנה" ואין להסתפק בהעלאת טענות בעלמא. אדרבא, אפילו תאריך של אירוע הנזק הנטען לא מצוין בכתב ההגנה, לא כל שכן, לא הוצג בדל של ראיה המוכיח כי התובע גרם לנזק כלשהו לסחורה או לעסק בכלל, מה גם שהתובע הכחיש זאת מכל וכל במעמד הדיון.
3. באשר למשמעות הראייתית של טענה הודאה והדחה מצד הנתבע, אפנה לדבריו של כבוד השופט אליהו מני: עא 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה, עמוד 1004, (פורסם בנבו: 08.05.62)

"...משמעותה של הגנה זו היא כי הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו אך מחמת עובדות נוספות המפורטות בכתב־ הגנתו, אין התובע זכאי לכל חלק מן הסעד המבוקש. טענה זו היא טענה של ״הודאה והדחה״, (a plea in confession and avoidance)...כלל ידוע כי בטענה ממין זה, הנתבע נתפס על הדברים שהודה בהם ואילו לגבי העובדות ״המדיחות״ הנטענות על־ ידיו, נטל ההוכחה הוא עליו ומשלא ירים נטל זה יינתן נגדו פסק־דין..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.)

1. לאור האמור לעיל, לנוכח החסרים הראייתיים בגרסאות שני הצדדים מחד, וטענה של הודאה והדחה בה נקט הנתבע מאידך, ניתן להישען אך ורק על נקודת החפיפה בין הגרסאות לפיה אין חולק כי אכן התקבל החזר מס הכנסה על סכומים אלו וכי החזר המס הינו בשיעור 50% מס שולי.
2. אשר על כן ועל פי מיטב הבנתי את הטענות החסרות של הצדדים, לרבות במעמד הדיון בפניי, באתי למסקנה לפיה את חישוב ההחזר בהתאם לסעיף 2 להסכם פירוק השותפות, יש לערוך כדלקמן: מהסכום של 15,750 יש להפחית את המע"מ אשר אין חולק כי הוחזר לתובע בסך 2,400 ₪. נותרנו אפוא עם סכום של 13,347 ₪ מתוכו 50% החזר מס הכנסה הינו 6,674 ₪.
3. הוא הדין באשר לסכום ההחזר עבור הוצאה בסך 1,600 ₪ לעו"ד- התובע לא הוכיח מאומה ואף לא טרח לצרף צילום של החשבונית שקיבל תמורת תשלום זה לעו"ד ולא הראה האם בגין הוצאה זו התקבל החזר מס מהרשויות. יחד עם זאת, הנתבע לא מכחיש טענה זו בכתב הגנתו. אדרבא, במעמד שמיעת עדויות הצדדים, אישר הנתבע כי גם בגין סכום זה השיב הנתבע לתובע את המע"מ. המדובר בהוצאות משפט במסגרת הקמת או פירוק השותפות ועל כן פשיטא כי מדובר בהוצאה המוכרת לצורכי מס. לפיכך, באתי למסקנה כי לאור סעיף 2 להסכם הפירוק, אזי שגם עבור הוצאה זו, לאחר קיזוז מע"מ, יש להחזיר מחצית לתובע בסך 680 ₪.
4. סיכום ביניים- על הנתבע להשיב לתובע בהתאם לסעיף 2 להסכם הפירוק סך של 7,354 ₪.
5. באשר לטענה לעוגמת נפש שנגרמה לתובע בשל העובדה כי הנתבע ביצע בחשבון המשותף פעולות ומשיכת כספים לאחר שסוכם על פירוק השותפות ובטרם סגירת החשבון- גורס התובע כי הנתבע המשיך למשוך כספים מן החשבון המשותף. להגנתו טען הנתבע כי הדבר נעשה בטעות ובתום לב של אשתו. באשר לסכום של 43,000 ₪ שטוען התובע כי נמשכו מהחשבון, גורס כי סכום זה נמשך לאחר סגירת השותפות. אין חולק כי מלוא הכסף הושב, החשבון המשותף נסגר ולתובע לא נזק כל נזק כספי, למעט עוגמת נפש וטרחה בכך שנאלץ לסור לבנק ולחסום את החשבון המשותף ולוודא סגירתו.
6. בדיקת תדפיס חשבון הבנק שצורף לתביעה מעלה כי סכום של 43,000 ₪ נמשך מהחשבון ב- 31/7/14, קרי כחודש וחצי לאחר שסוכם עקרונית על פירוק השותפות (ביום 18/6/14) ואולם בטרם החתימה על הסכם הפירוק ובטרם נסגר החשבון המשותף.
7. לסיום, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה והריני מורה לנתבע להשיב לתובע סך של 7,354 ₪, המשקפים את גובה החזר המס שהוא אמור היה לקבל מאת הנתבע. כמו כן אני פוסקת פיצוי על סך 500 ₪ בגין עגמת הנפש על כך שנאלץ לפעול לחסימת החשבון המשותף לאחר שהנתבע השתמש בכספים המשותפים לאחר פירוק השותפות ביניהם.
8. התשלום כפי שנפסק בסעיף 22 לעיל ייעשה בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה.
9. לנוכח התנהלותו של התובע בהבאת פרשת תביעתו בתיק זה כמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון לפסוק לטובתו הוצאות משפט.
10. בהתאם לתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז 1976, רשאים הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
11. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.