18 אפריל 2016

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

הבקשה

1. הנתבעים, המבקשים בבקשה זו, העלו במסגרת דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 17.4.2016 בקשתם למחיקת הנתבע 2 (להלן – "מר נועם") מכתב התביעה.

2. במסגרת כתב ההגנה ואף בדיון המוקדם שהתקיים בפני טענו המבקשים, כי לתובעת, המשיבה בעניננו, אין עילת תביעה נגד מר נועם (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה). המבקשים עמדו בכתב ההגנה על הכלל הידוע לפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו, עובדיו לכל דבר וענין" וכי "לא יתכנוחיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על ההפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (ר' סעיף 9 לכתב הגנה).

3. בדיון המוקדם נשאלה המשיבה על ידי האם העלתה בכתב התביעה טענה להרמת מסך ועל כך השיבה, כי בסעיף 1 לכתב התביעה צוין שהמבקשת 1 פעלה בניגוד לחוק כלפי המשיבה ובכך, סבורה המשיבה, די כדי להוות עילה להרמת מסך.

דיון והכרעה

4. הוראת החוק הרלבנטית לעניננו מצויה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בו נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם

מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) (א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".

5. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין וגיה – גלידות הבירה (דב"ע נג/3-205 פד"ע כז' 345, 350) נקבע לעניין זה כהאי לישנא:

"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".

בית הדין הארצי דחה, איפוא, בענין גלידות הבירה את הערעור בנוגע להרמת המסך וציין כי כל פעולות החברה בוצעו על ידי החברה ובשמה (ר' עמ' 351 לפסק הדין).

6. הפסיקה מונה מספר מקרים, שאינם רשימה סגורה לטעמי, בהם קיימת הצדקה להרמת מסך. כך למשל "חוסר תום לב מובהק הבא לידי ביטוי בהקמת חברות סדרתית" (ר' ע"ע (ארצי) 304/09) העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב – שיינפלד (16.2.2012); מקום בו מוכחת התנהלות בה מוקם עסק שממשיך את פעילות החברה ומרוקן, למעשה, מתוכן את החברה מנכסיה (ר' ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשטיין – G.S.S. ג'נסיוס סאונד סיסטם בע"מ (1.11.2011)).

אי העברת ניכויים משכר העובדים ליעדם אף היא עילה מספקת להרמת מסך (ר' ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ – ברגר (14.10.2009)).

7. שימוש לרעה במסך ההתאגדות יצדיק אף הוא הרמת המסך. במה דברים אמורים?

"...ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה, במסך ההתאגדות". (ד"ר א. חביב סגל דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253 והאסמכתאות שם וכן ראה דב"ע ל"ח/3-52 ברגר ואח' אמיל פד"ע י' 435, 442-441).

לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך".

(ע"ע ארצי 1137/02 יוליוס אדיב – החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.2003)).

8. מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי אף שהכלל הינו כי לתאגיד אישיות עצמאית נפרדת מבעלי מניותיו קיימים מקרים בהם יורה בית הדין על הרמת מסך ההתאגדות. ואולם, טרם יעשה כן בית הדין עליו לבחון האם כתב התביעה מגלה עילה להרמת מסך.

9. בבר"ע (ארצי) 59941-11-14 אטורה תעשיות – יורם שטרית (2015) קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלהלן:

"נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375; להלן - גורן).

תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כך, "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה ..." (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 140, 383 – 393 (מהדורה שביעית 1995))".

10. בעניננו ציינה המשיבה בכתב התביעה, כי "הנתבעת פעלה בניגוד לחוק כלפי התובעת שכר (כך במקור – י.ז.ג) שיפורט בהמשך" (ר' סעיף 1 לכתב התביעה). בדיון שהתקיים בפני חזרה המשיבה על אמירה זו וטענה, כי די בכך כדי להציג עילה להרמת מסך. ואולם, לטעמי, אין במשפט כללי זה כדי להקים עילת תביעה כנגד מר נועם. לא זו אף זו. כתב התביעה חף מכל איזכור של המונח הרמת מסך. מכאן, כי אף אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה לא יעלה בידי המשיבה להוכיח קיומה של עילה להרמת מסך בין המבקשת 1 למר נועם ובכלל זה להוכיח כי המבקשת 1 השתמשה לרעה במסך ההתאגדות.

11. משלא הוצגה תשתית עובדית ו/או משפטית בנוגע לאחריותו האישית של מר נועם ולסיבות בשלן על בית הדין להורות על הרמת מסך, אין לי אלא לקבוע כי יש למחוק על הסף את התביעה כנגד מר נועם. בשולי הדברים אזכיר, כי נקודת המוצא בסוגיית הרמת המסך היא מתן תוקף לאישיותה העצמאית והנפרדת של החברה ממרכיביה.

12. המשיבה/התובעת תשא בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪. סכום זה נקבע בהנתן שהצדדים לא נדרשו להמצאת עמדתם לבקשה אשר נכללה בכתב ההגנה ונדונה במסגרת ישיבת קדם המשפט.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ו, (18 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.