לפני בקשת התובע (להלן- "המבקש") למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת כאב, ולחלופין להתיר הבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

רקע

1. המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 29.1.09 (להלן – "התאונה"). התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה ולאור כך העמיד עצמו המבקש לבדיקה בפני הועדה הרפואית. ביום 13.6.10 קבעה הועדה הרפואית כי לא נותרה למבקש נכות צמיתה עקב התאונה, בתחומים אורתופדיה וכירורגיה. מבחינה נוירולוגית צוין כי "קיימת תסמונת פוסט טראומטית (כוללת סחרחורות וכאבי ראש)" אך הועדה מצאה כי זו אינה מגיעה כדי נכות. יוער כי בעניין זה נראה שקיימת טעות קולמוס במסקנת הפוסק בהפניה לסעיף 34(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן- "התקנות") והסעיף הנכון הוא 34(ב) העוסק בתסמונת פוסט טראומטית.

ערר על החלטה זו נדחה ביום 10.8.10.

1. בהמשך הגיש המבקש בקשה לבחינה מחדש של נכותו וזאת בשל טענה להחמרה במצבו (ב/5). הועדה ביקשה לקבל חוות דעת נוירולוגית ובסופו של יום נקבע כי המבקש אינו סובל מנכות נוירולוגית הקשורה לתאונה. לאור כך קבעה הועדה ביום 28.10.12 שאין החמרה במצבו של המבקש.

ערר על החלטה זו נדחה ביום 30.12.12.

1. ביום 5.8.14 הגיש המשיב בקשה נוספת להחמרה במצבו. שוב התבקשה חוות דעת נוירולוגית "עקב בעיית הסחרחורות ממנה סובל". בחוות הדעת הנוירולוגית שהוגשה לוועדה צוין כי אין החמרה מבחינה נוירולוגית ומשכך נקבע כי אין החמרה במצבו של המבקש.

ערר שהגיש המשיב נדחה ביום 5.1.15

טענות הצדדים

1. המבקש טוען כי הוועדות הרפואיות, בהחלטותיהן השונות, התעלמו מתסמונת הכאב ממנה הוא סובל, ולא בדקו אותו באמצעות מומחה לכאב, וזאת חרף תלונותיו והמסמכים הרפואיים שעמדו בפניהן. לטענתו, התעלמות זו מצדיקה מינוי מומחה אף ללא צורך להראות שמתקיימות בנדון נסיבות המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור. בהקשר זה טוען המבקש כי הפסיקה הכירה בתחום הכאב כתחום נפרד, המצדיק לעיתים מינוי מומחה כאב, אף אם ביתר התחומים נקבעה נכות.
2. לחלופין טוען המבקש כי נסיבות העניין מצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור וזאת בשל התעלמות הועדות השונות מתלונותיו על אודות הכאב ממנו הוא סובל והתייחסותן לאספקטים האורתופדיים והנוירולוגיים בלבד.
3. המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה תוך שציינו כי לא מתקיימים במקרה זה החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. נטען כי נושא הכאב הובא מפורשות בפני הוועדות והן התייחסו לכך. בנוסף נטען כי מקרה זה אינו מצדיק התייחסות נפרדת לנושא הכאב, שכן מדובר בסימפטום לפגיעותיו השונות אשר נבדק על-ידי הוועדות הרפואיות.
4. בתשובה טען המבקש כי המשיבים נתנו דעתם לבקשה החלופית בלבד (הבאת ראיות לסתור) ולא טענו דבר ביחס לבקשתו העיקרית – מינוי מומחה.

דיון והכרעה

מינוי מומחה במסלול לפי סעיף 6א', האם אפשרי ?

1. המבקש לא הסביר במפורש מדוע ניתן למנות מומחה, חרף קיומה של קביעה על פי דין, אך נראה שכוונתו היא שלא קיימת קביעה על פי דין בתחום הכאב, ומשכך אינו זקוק להיתר להביא ראיות לסתור, אלא הוא זכאי למינוי מומחה (בכפוף כמובן לקיומה של ראשית ראיה בתחום). טענה זו דינה להידחות.
2. בפסיקה נקבע, שכאשר עולה מנסיבות העניין שהנכות שנקבעה על פי דין, כוללת מכללא גם קביעה בדבר היעדר נכות בתחום אחר, אין ללכת במסלול שבסעיף 6א' לחוק הפיצויים, שכן קיימת קביעה על פי דין גם בתחום האחר, והיא – שלא נותרה בו נכות. (ראו: ע"א 863/93 התעשייה האווירית נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815; רע"א 3787/14 אילת וינברג נ' המאגר הישראלי לביטוח ("הפול") (18.8.14), (להלן- "פרשת וינברג")). עם זאת, נראה כי מקום בו לא ניתן להסיק מקביעת הוועדה, כי היא באה למצות את כלל נכותו של הנפגע, תתכן גישה שונה (ראו פרשת וינברג, פסקה 11; יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 532 (מהדורה רביעית, 2013)).
3. במקרה זה עולה בבירור שיש לראות בקביעת הוועדות השונות בעניינו של המבקש, כקביעה הממצה את כלל נכותו ובוודאי כקביעה מכללא שלא נותרה נכות בתחום אחר. הוועדות השונות נדרשו לעניינו הכולל של המבקש, על שלל תלונותיו, לרבות ביחס לכאביו השונים (ראה במיוחד הטענות בוועדה השנייה בעניין ההחמרה ובערר). מכאן, שיש לראות בקביעות הוועדות כקביעת נכות על פי דין אף בתחום הכאב (כלומר היעדר נכות בתחום זה).

הבאת ראיות לסתור

1. בקביעה שלא ניתן למנות מומחה על פי סעיף 6א' לחוק הפיצויים, לא נחסמה דרכו של המבקש להביא למינוי מומחה בתחום הכאב, שכן הדבר אפשרי אם הוכחה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור, ובנסיבות העניין – למנות מומחה בתחום הכאב.
2. כידוע, סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע כי משנקבעה לתובע, טרם תחילת שלב ההוכחות, נכות על פי דין בשל פגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה בבית המשפט. על התכלית העומדת בבסיס הוראות הסעיף עמד כב' השופט א' ריבלין ברע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.9.06). ראו:

"סעיף 6ב' לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע.. לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית."

1. עם זאת, מאפשר סעיף 6ב' הנ"ל לבית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור את הקביעה על פי דין. בפסיקה נקבע כי מדובר באפשרות השמורה למקרים חריגים ונדירים (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (8.4.13)). סוגי המקרים בהם תותר הבאת ראיות לסתור, מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: הראשונה עניינה טעמים משפטיים - כגון שההליך נגוע בפגם מהותי, כדוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, אך גם אי מתן זכות טיעון והיעדר מודעות של הגוף הקובע לעובדות רלוונטיות. הקבוצה השנייה עניינה טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון שחל שינוי נסיבות או שנתגלה נכות נוספת (ראו ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4), 505 (1985)); ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), בעמ' 774; להלן - "ריבלין").
2. לעניינו רלוונטית העילה שעניינה גילויה של נכות נוספת. בפסיקה נקבע כי אם "נתגלתה [ ] נכות עקב התאונה, אשר הוועדה הרפואית לא נתנה דעתה עליה, הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן ושהנפגע לא יקופח על-ידי התעלמות מקיומה, רק משום שזו לא עלתה, או לא יכולה הייתה לעלות, על שולחן דיוניה של הוועדה הרפואית" (ע"א 863/93 התעשייה האווירית נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815); וראו גם רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים (28.8.94); רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (8.4.13)).

יש אפוא לבחון אם נתגלתה נכות בתחום אחר, עליה לא נתנה הוועדה דעתה.

1. לאחר שעיינתי בקפידה בפרוטוקולי הבדיקות הרבות בעניינו של המבקש ובחומר הרפואי שהוגש לעיוני, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ולו על מנת שלא יקופח עניינו של המבקש, בשל ספק (רע"א 6812/06 ניקול תייר נ' ויקטור אטיה (20.2.07); (ת.א (י-ם) 14825-07-10 סמי קרוט נ' סחורי ג'יהאד (15.9.13)).
2. המבקש אינו טוען כי הוועדות לא נתנו דעתם לנושא כאביו. טענתו היא שהן לא התייחסו לתלונות בדבר כאביו כתחום נפרד, אלא ראו את סוגיית הכאב כסימפטום של תלונות בתחומים אחרים. בפסיקה נקבע כי לא בכל מקרה ראוי לראות בשאלת הכאב כתחום נפרד, ולרוב די בהתייחסות לנושא במסגרת קביעת הנכות בתחומים הרלוונטיים האחרים (רע"א 4299/07 ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.10.07); (להלן – "פרשת ציון")).
3. לאור כך, יש להידרש תחילה לשאלה האם במקרה זה יש לראות כלל את כאביו של המבקש כמצדיקים התייחסות נפרדת מיתר התחומים בהם נקבעה נכותו. באם יקבע שהתשובה חיובית, יהיה מקום לדון בשאלה אם הנושא זכה להתייחסות מספקת, או שמא יש בעובדה שתחום זה לא נבדק באופן נפרד, משום הצדקה למתן היתר לסתור את קביעת הוועדה.
4. בפרשת ציון הנ"ל, ציין כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין כך:

"כעניין שבעיקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב. מקובלת עלי העמדה שבמקרים מתאימים יש להתייחס לכאב כנושא העומד בפני עצמו, שכן ללא ספק, מדובר בעניין שיש לו לעיתים השפעה מרחיקת לכת על האדם-הסובל, על איכות-חייו ועל אפשרויות ההסתגלות והתפקוד שלו לאחר התאונה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים – בהתייחסות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי." (פרשת ציון).

1. בפרשה מאוחרת יותר ציין כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין כי:

"ככלל ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום בו ישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים. במקרים רבים אחרים הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות, ואז ניתן, בדרך כלל להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הרלוונטיות או של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי". (רע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח (5.9.11); (ההדגשה שלי י.ט.)).

1. אכן, נושא כאביו הנטענים של המבקש, עלה בפני הוועדות השונות אשר נדרשו לעניינו. כך בוועדה הראשונה נרשם מפי המבקש כי הוא סובל מ"כאבי ראש וסחרחורות כל הזמן... כאבים בכתף שמאל ובצלעות משמאל, נימולים ביד שמאל וברגל ימין ... כאבי גב חזקים לא מסוגל ללכת הרבה". הועדה ביקשה חוות דעת בתחום הכירורגיה "לגבי התלונות בכאבי חזה". בסופו של יום ציינה הועדה שלא נותרה למבקש נכות, אך הדגישה כי "מבחינה נוירולוגית קיימת תסמונת פוסט טראומטית (הכוללת סחרחורות וכאבי ראש)". הועדה לא מצאה כי תסמונת זו מגיעה כדי מצב המזכה באחוזי נכות, אולם החשוב לעניינו הוא שהיא נתנה דעתה לכאבי הראש והסחרחורות וסברה כי הדבר מתיישב עם תסמונת פוסט טראומה שלא הגיעה כדי מצב של "הפרעה בתפקוד [או] הגבלה של כושר העבודה " (סעיף 34(ב)(1) לתקנות).
2. גם בעת הדיון בערר על החלטה זו ציין המבקש כי הוא סובל "מכאבי ראש יוצא אש מעיניים...כאבים בכתף...בחזה...בגב". ועדת הערר דחתה את הערר, תוך התייחסות לכל תחומי הבדיקה שנדרשו בעניינו של המבקש – אורתופדיה, נוירולוגיה וכירורגיית חזה.
3. הנה כי כן, נושא הכאב אכן נידון (ואף באופן מעמיק) אך כסימפטום ולא כנושא העומד בפני עצמו. ואולם, לדעתי הונחה במקרה זה ראשית ראיה לפיה נכון היה לדון בנושא הכאב כתחום העומד בפני עצמו וכי זה זהו אחד המקרים בהם ראוי לראות בנושא הכאב כתחום נפרד. המבקש טען בוועדות השונות לכאבים החורגים מהתחומים הרלוונטיים שנבדקו. הוא תיאר חיים בצל כאב קשה. לאחר מספר שנים (בשנת 2013), הוא נבדק (לראשונה) במרפאת כאב בבית חולים רמב"ם, שם צוין כי "מדובר בכאב כרוני לאחר תאונת דרכים. אין התאמה בין תוצאות בדיקות ההדמיה לתלונות המטופל...הרושם הוא של כאב מיופציאלי דיפוזי המצריך טיפולים פיזיקאליים...". בהמשך הוא קיבל טיפול ייחודי במרפאת הכאב.
4. אבחנה זו, על רקע הטיפולים שעבר המבקש, מקיימת את הדרישה לראשית ראיה שיש בה להעיד "שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים" (רע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח (5.9.11)).
5. כאשר קיימת ראשית ראיה כי מדובר בתחום נכות נפרד, רלוונטית לענייננו ההלכה לפיה "בנסיבות בהן ועדה רפואית לא נתנה דעתה לנכות שהתגלתה אצל מבקש ונגרמה עקב התאונה, מחייב הצדק שסוגיה זו תתלבן, הנפגע לא יקופח ובית המשפט יתיר בנסיבות חריגות אלה להביא ראיות לסתור" (בר"ע 57196-09-14 פרח נ' ניקולא ואח' (8.12.14)). בענייננו, הוועדה נתנה דעתה על כאביו של המבקש, אך לא ראתה בהם כבעיה העומדת בפני עצמה, ככאב כרוני, מיופציאלי, אלא כסימפטום לבעיות בתחומים האחרים. לאור הבדיקות במרפאת הכאב והממצאים כמפורט במסמכים אלו, ראוי היה לדעתי לבחון את הכאבים מזווית זו.
6. לכך יש להוסיף שהמסמכים ממרפאת הכאב לא היו בפני הוועדות, למעט בפני הוועדה שדנה בהחמרה בשנת 2014 וזו כאמור לא נתנה אף היא דעתה, שמא ראוי להפנותו למומחה כאב. תחת זאת, שוב נבדק המבקש בהיבט האורתופדי והנוירולוגי בלבד. יש לצין גם כי הייתה הערכה בוועדה כי הכאבים בשלד יכולים לנבוע ממחלות רקע אחרות ואילו ביחס לכאבי הראש, כזכור, אלו יוחסו לפוסט טראומה שאינה משפיעה על אורח החיים.
7. לאור כך, בשים לב לאבחנה של מרפאת הכאב ועל רקע העובדה שהמבקש תיאר שנים רבות שגרת חיים בצל הכאב; שאבחנה זו לא הייתה בפני הוועדות הראשונות; שהועדה שדנה בהחמרה (השנייה) לא נתנה דעתה לאפשרות שמדובר בכאב כרוני מיופציאלי, וממילא שלא שללה אפשרות זו, סברתי כי הונחה תשתית מספקת לראות בכאב כתחום נפרד, והוכחו גם נסיבות שיש בהן להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה. ודוק: הגם שבבקשה מקופלת מן הסתם טענה בדבר טעותה של הוועדה, אין מדובר ב"טענות שאינן אלא ויכוח עם מסקנות הוועדה הרפואית, תוך טיעון בדבר חוסר הסבירות שלהן" (רע"א 7127/12 עידן בן חמו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (30.12.12)). משכך, העובדה שהוועדה לא נתנה דעתה בנסיבות העניין, שמא ראוי לבדוק את תלונות המבקש בתחום הכאב כתחום נפרד, מהווה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור.
8. אדגיש את שברור מאליו: ברי כי אפשרי שכאביו של המבקש (אף אם הם כרוניים) אינם קשורים לתאונה, בין בשל מחלות רקע ותאונות אחרות שאירעו בעברו כמפורט בטיעוני המשיבה, ובין בשל סיבות אחרות. ואולם, קשר סיבתי לתאונה הוא נושא רפואי אשר אמור להיות מוכרע על ידי המומחה שימונה. עוד אדגיש כי לא יהיה בקביעת המומחה שימונה לבטל את קביעת הוועדות בתחומים אליהם התייחסו, אלא מדובר בקביעה נוספת בתחום נפרד, אשר תעמוד בצד קביעות אלו, ללא כל סתירה ביניהן.
9. אשר על כן, הבקשה מתקבלת. ניתן היתר להבאת ראיות לסתור ולאור כך יש למנות מומחה בתחום הכאב. הצדדים רשאים להציע מומחה המקובל עליהם בתוך 14 יום. בחלוף המועד, ובהיעדר הסכמה, אקבע את זהותו של המומחה. בנסיבות העניין, ראיתי להטיל את הוצאות המומחה, בשלב זה, על התובע. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.