לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

1. לפני תביעה להכיר בפגיעה בגבו של התובע (להלן: הפגיעה) כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת ה"מיקרוטראומה".

2. הצדדים הגיעו להסכמה בעניין מינויו של מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין מצבו הרפואי של התובע לבין עבודתו כסוואר, מפעיל צמ"ה ומנופאי בנמל אשדוד ובעניין העובדות המפורטות להלן:

א. התובע יליד שנת 1952.

ב. התובע עובד בנמל אשדוד משנת 1971, כאשר משנת 1971 ועד 1992 עבד כסוואר במחלקת תפעול, משנת 1992 ועד 2004 עבד התובע כמפעיל ציוד מכני, ומשנת 2004 עובד התובע כמפעיל מנוף שער.

אופי העבודה כסוואר (סבל ימי) - בין השנים 1971-1992:

א. עבודתו של התובע בוצעה במשך 6 ימים בשבוע כ- 8 שעות ולעיתים נדרש לעבודה בשעות נוספות.

ב. במסגרת עבודתו כסוואר (סבל ימי), היה על התובע לבצע עבודות סבלות בבטן האוניות ועל הרציפים.

ג. בבטן האוניה וברציפים היה על התובע להרים שקים, ארגזים וציוד כללי ולהעבירם למשטחים, להעמיס משאיות, עגלות, או לייצר ערמות של שקים בתוך סלינגים, כל זאת, תוך ביצוע פעולות של כיפוף ופיתול עמ"ש בעת נשיאת הסחורות הכבדות ובעת סידורה. שקים וסחורה במשקל 25 ק"ג הרים התובע לבד, שקים במשקל של מעל לכך הרים יחד עם אחר.

ד. כך לדוגמא, בעת עבודה שכרוכה הייתה בפריקת אונייה שנשאה ארגזי פרי- במהלך משמרת היו הסוורים מסדרים כ-200 משטחים של ארגזי פרי כאשר כל משטח הכיל כ-60 ארגזים, כך שהתובע לבדו בממוצע ערם כ-1500 ארגזי פרי במשקל עשרות קילוגרם. לחילופין, היה הצוות עורם שקים של בטון, מלט ואורז או עורות. השקים היו כבדים והרמת השקים הכבדים נעשתה בעזרת איש צוות נוסף עד מערום של 6-7 שורות. (העבודה, קרי, נשיאת הארגזים או שקים בוצעה בהתאם לסידור העבודה).

ה. מעבר לפעולות כאמור בעת הרמת הסחורות, היה על התובע לקשור באמצעות ידיו, כבלי מתכת לסחורות שונות. במסגרת פעולות החיבור התובע היה צריך להעביר את הכבלים מתחת לאובייקטים השונים/ מכולות, תוך התכופפות על מנת לכוון את הכבלים ואז את אותן הפעולות מהצד השני.

ו. עם חלוף השנים יותר ויותר מכולות נכנסו לשימוש וזאת החל מסוף שנות ה-70 תחילת שנות ה-80 בהדרגה, החל מתקופות אלו, התובע החל לפרוק את מרבית המכולות מתכולתם (לדוגמא: שקים, ארגזים) ולהעביר התכולה לפלטות ומשטחים ומשם להעמיס את התכולה למשאיות וזאת באופן זהה לפעולות שתוארו לעיל, עם זאת בתקופות אלו הייתה הקלה מסוימת בעבודה שכן לא כל המכולות נפרקו מתכולתן. מעבר לכך, לאורך השנים המשיך להגיע לנמל מטען כללי ששונע באופן דומה.

ז. במסגרת עבודתו של התובע כסוואר, תפקידו היה להיכנס לבטן האוניות שעגנו בנמל. בבטן האוניה היה עליו לקשור את הסחורה למנוף וכך חוזר חלילה עד לריקון הסחורה מהאוניה. במהלך העבודה הזו היה עליו להרים שרשרות כבדות במשקל של 20-30 ק"ג, ולבצע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף עמ"ש, לצורך ביצוע הקשירות.

אופי העבודה כמפעיל צמ"ה - בין השנים 1992-2004:

א. עבודתו של התובע בוצעה שישה ימים בשבוע כ 8 שעות מידי יום עבודה.

כמפעיל צמ"ה, עיקר עבודתו של התובע כרוך בנהיגה, לאורך 5.5 שעות בממוצע מדי יום עבודה, על כלים כבדים, לרבות: מלגזות, טרקטורים וכיו"ב.

ב. הנהיגה במלגזות ובצמ"ה מבוצעת בישיבה על כיסא נהג רגיל עם ספוג. החל משנת 1976, בחלק מהכלים הותקנו כיסאות הידראוליים ולחלק עדיין היו כיסאות רגילים כמו כן, יצוין כי בכלים, למעט מלגזה קטנה, הותקנו כסאות עם בולמי זעזועים.

ג. חלק מהנסיעות שביצע התובע, היו על גבי רציפים ישנים ומשובשים, רצופי בורות, מהמורות ומכשולים. כמו כן, חלק מן הנסיעות בוצע בתוך בטן האוניה.

ד. הנסיעה בנמל התבצעה על רציף אספלט או בטון. ככלל, הרציפים היו תקינים, למעט תיקונים של בורות או מהמורות שנוצרו במהלך העבודה ונדרשו מספר ימים לתיקונם כאשר העבודה נמשכה כסדרה. יודגש, כי מדובר בנסיעה באזור עבודה שבו היו מידי פעם שאריות של קרשים, ברזלים וחומרים שונים שנפלו מהמטענים השונים שהועברו.

ה. כפועל יוצא מכך, בעת הנסיעה התובע חש ברטט וזעזוע.

ו. בנהיגה על מלגזה וטרקטור היה קיים רטט במהלך הנהיגה הרגילה.

ז. כמפעיל טג- עמדת התובע עם הגורר, כאשר המנוף העמיס את המכולה על גבי הגורר. בעת מגע המכולה עם הגורר, חש התובע ב"זעזוע" עקב נחיתת המכולה הכבדה (משקל טונות על הגורר). במהלך משמרת, העמיס התובע כ- 50 מכולות בממוצע ליום.

ח. הנסיעה על הכלים האמורים הייתה במהירות של 15 קמ"ש (מלגזות) ו-35-40 קמ"ש (גוררים). הנסיעות התבצעו למרחקים קצרים (מאות מטרים עד קילומטר), בכל פעם, וזאת, מספר פעמים לאורך כל יום העבודה.

ט. בעת הנסיעה, חש התובע ברטט.

אופי העבודה כמנופאי - בין השנים 2004-2016:

א. משנת 2004 התובע עובד על מנוף שער (כלי אשר מרים מכולות מהערוגות למשאיות ולהפך). העבודה על מנוף השער התבצעה במשך 5.5 שעות מתוך סך השעות במשמרת ובמהלך משמרת, פרק התובע והעמיס.

ב. במהלך ביצוע ההרמות וההורדות באמצעות המנוף תא המפעיל היה רועד ורוטט, מידי משמרת היה התובע מרים ומוריד מכולות כ-100-110 פעמים ביום, כמו כן לעיתים בעת הנחת המכולה הכבדה באמצעות המנוף חש המנופאי "במכה" זאת בעיקר בשל עבודה שאינה "עדינה", במהלך עבודתו חש התובע ברעד רטט וזעזוע.

ג. ברצפת המנוף ישנו חלון לצורך שמירת קשר בין המנופאי לרציף, התובע בעת ביצוע העבודה מצוי בכיפוף תוך הטיית הראש והצוואר כלפי מטה – בעת עבודתו התובע אינו מצוי בתנוחה סטטית אלא מבצע תזוזות.

ד. מצ"ב עותק מדוחות בדיקות הרטט שנערכו ע"י ד"ר קלר. עם זאת, יצוין כי המדידות נערכו לבקשת הנמל תוך בחירת מהלך מייצג של פעולות המנוף (כלומר בתנאי מעבדה) ולא במהלך יום עבודה שלם. כמו כן, עורך הבדיקה לא יכול היה להעריך האם ביצוע מהיר יותר של העבודה יש בו כדי לשנות מעוצמת הרטט.

מצבו הרפואי של התובע הוא כעולה מהתיעוד הרפואי שבתיק.

3. הנני ממנה את ד"ר רון בשוראי, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית-הדין ליתן חוות דעתו בעניינו של התובע חנניה ביטון, בשים לב לעובדות שפורטו בסעיף 2 לעיל.

4. עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, סדר בחינת הדברים הוא כמפורט להלן:

ראשית יש לבחון - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי ממנו הוא סובל. על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי. דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. יובהר, כי בשלב זה לא נדרשת התייחסות למידת ההשפעה שעל מצבו הרפואי של התובע, ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו ל-50% ממצבו הרפואי של התובע, אלא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של התובע או להחמרת מצבו הרפואי של התובע, בסבירות של 50% ומעלה.

בשלב השני, ככל שנקבע קשר סיבתי כאמור לעיל, יש לבחון את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת מיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות.

5. על רקע ההבהרה כאמור, מתבקש המומחה היועץ הרפואי להשיב על השאלות הבאות: -

א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע בגבו?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לליקוי ממנו הוא סובל? דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת, על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא חיובית, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

ג. האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (דוגמת טפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)?

ה. במידה שהמצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי וגם בגלל פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם ניתן לקבוע, כי תנאי עבודתו של התובע החמירו מחלותיו ולפיכך מדובר בפגיעת עבודה בגין החמרת מצב רפואי?

המזכירות תעביר למומחה הרפואי את כל החומר הרפואי שיוגש לבית הדין ע"י הצדדים

תוך 21 יום.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר, טרם העברת החלטה זו והחומר הרפואי

למומחה.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ז, (29 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.