לפני

כב' השופט ד"ר טל גולן

ה ח ל ט ה

1. מבוא – בפניי מונחת בקשה, אשר הוגשה על ידי הנתבע בתביעה – קיבוץ בית הערבה (להלן: "הנתבע"), וזאת להפקדת ערובה על ידי התובע, מר סמיר דראגמה (להלן: "התובע"), ולשם הבטחת הוצאות הנתבע בהליך. נזכיר, כי התביעה בתיק זה הוגשה על ידי התובע, אשר טען כי הוא עבד אצל הנתבע בתחום החקלאות בין השנים 2003 לשנת 2014, וכי הנתבע חייב לו סך של 240,246 ₪ בגין עילות שונות בתחום משפט העבודה ובכלל זה בגין פיטוריו.

2. להלן בתמצית טענות הצדדים – במסגרת הבקשה נטען כי התובע צירף לכתב התביעה היתר עבודה אחד בלבד, לתקופה של 4 חודשים בלבד, וכאשר גם היתר זה מתייחס לשנת 2003, כלומר – תקופה שכבר התיישנה ולפני 13 שנים. הנתבע טוען עוד, כי ממילא אין בהיתר זה כדי להראות שהתובע עבד בפועל בנתבע. זאת ועוד, התובע אינו מתגורר בישראל, לא ציין את מענו בכתב התביעה, וסיכוי התביעה אף הינם קלושים. לעומת זאת, התובע טוען בתגובתו כי רישיונות העבודה לתובע הונפקו על ידי הנתבע על שם מנהל העבודה שלו, מר אלראזק, ולאחר שהנתבע החל להבין כי הוא יהיה חשוף לתביעות במידה ויונפקו על ידו רישיונות עבודה ישירות לעובדיו. התובע אף טען כי הוא מצרף טבלה של היתרי עבודה שהונפקו לו, אולם זו לא צורפה בפועל לתגובתו. עוד טוען התובע, כי אין לחייב אותו בערובה באופן שיכביד על מימוש זכויותיו, וכי זכות הגישה לבית המשפט הוכרה כזכות יסוד בשיטת המשפט בישראל, ובעיקר כאשר עסקינן כמו במקרה שלפנינו בזכויות קוגנטיות.

3. התשתית הנורמטיבית – תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, וזאת כאשר בית המשפט נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הטלתה של הערובה. בהקשר זה נקבע, כי תקנה 519 נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כשנראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה קלושים (ע"א 6477/97 ויינשטיין נ' ליברמן, ניתן ביום 13.1.1998).

4. תקנה 519 אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהיעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, וכפי שזו פורטה בע"ע 1424/02 אבו נסאר – SAINTPETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 6.7.2003), נקבעו מספר מבחנים אשר לפיהם בית הדין יקבע באם יש מקום להטיל על תובע שהינו עובד זר בהפקדת ערובה.

5. כך, ובין היתר, נפסק שם כדלקמן: "הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע... במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט" (ראו גם ע"ע 13652-10-13 AMLESET – י.ב. שיא משאבים בע"מ, ניתן ביום 9.4.2014).

6. מן הכלל אל הפרט – לאחר עיון בבקשה ובתגובת התובע, וכן בכתב התביעה שהוגש בתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. כבר עתה אציין, כי לכתב התביעה צורף מסמך אחד בלבד אשר יש בו כדי לתמוך בטענות התובע, ובעיקר ביחס לטענה ולפיה הוא עבד אצל הנתבע, אולם גם הוא מתייחס לתקופה שלפני שנים רבות ואשר אף התיישנה (שנת 2003). זאת ועוד, התובע אף לא פירט או הביא אסמכתאות לתמיכה בטענתו באשר למצבו הכלכלי הרעוע, או באשר לנזק הממשי שייגרם לו כתוצאה מהפקדת הערובה.

7. אכן, וכפי שטוען התובע, לא ניתן לקבוע בשלב הנוכחי כי התביעה הינה מופרכת, ולא ניתן לפסול כי התובע אכן יצליח להציג את הראיות והעדויות אשר יתמכו בגרסתו לעניין קיומם של יחסי עבודה, כנטען על ידו. יש אכן גם מקום לאפשר לתובע להיכנס בשערי בית הדין. אולם מנגד, קיים קושי לכאורי של התביעה, ובהתחשב גם בקושי של הנתבע (שלא הוכחש) לקבל לידיו את ההוצאות שייפסקו לטובתו – אם וככל שהתביעה כנגדו תידחה, ולאור גם סכום התביעה, הרי שדין הבקשה להתקבל כאמור לעיל.

8. לסיכום – אני מקבל את הבקשה, ועל התובע להפקיד סך של 1,500 ₪ בקופת בית הדין להבטחת הוצאות הנתבע. הסכום הנ"ל יופקד בקופת בית הדין עד ליום 9.11.2016, שאחרת התביעה תימחק וללא כל התראה או אזהרה נוספת.

9. מזכירות – לעיוני ביום 10.11.2016 לבדיקת הגשת אישור ההפקדה.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ז (19 אוקטובר 2016), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ז (19 אוקטובר 2016), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.