1. לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 25.04.2015 בין כלי רכב, מ"ר 67-082-63 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 91-663-35 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים הנטענים להיות מעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית למסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה קוהרנטית, סדורה ומהימנה עליי, על פני גרסתו של מי שנטען להיות נהג רכב התובעת, שלא הקרינה אמינות כלל וכלל.

סבורני, כי רכב התובעת נסע במהירות מופרזת, לא נתן דעתו לרכב הנתבעים, אשר שוכנעתי כי נהגו האט את מהירות נסיעתו עד כדי מהירות אפסית טרם פנייתו שמאלה וטרם השתלבות בכביש הראשי ביציאה ממתחם תחנת הדלק, ועל ידי כך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

יתירה מזאת, אני מאמין לנהג רכב הנתבעים כי מי שנהג ברכב התובעת אינו העד מטעם התובעת, מר רמזי אלעוברה, אלא אדם אחר, דבר המתיישב היטב עם טופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת, שם נרשם מפורשות כי נהג רכב התובעת הוא אדם בשם דירר אלעוברה, כפי שגם נרשם בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים. סבורני, כי ניסיון זה של התובעת להציג את עד התובעת כמי שנהג ברכב התובעת, הגם שאחר נהג בו בעת התאונה, נועד להתחמק מאחריות לקרות התאונה.

כמו כן, בנסיבות התאונה, אני סבור כי לא היה באפשרותו של נהג רכב הנתבעים לנקוט בפעולה למניעת התאונה, ומשכך שלא מצאתי להטיל עליו ולו אחריות מזערית לקרות התאונה.

משכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שלאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, הדיון במחלוקת זו מתייתר.

6. אשר על כן, דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד מטעם הנתבעים, כפי שנפסק בדיון, שישולם תוך 30 יום מהיום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.