תביעה קטנה ע"ס 13,755 ש"ח.

אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה עבור התובע בנייה של גרד סביב ביתו וכי גדר זו קרסה כחודש ימים לאחר שנבנתה.

לטענת התובע, הנתבעת כלל לא התייחסה לפניותיו לבוא ולתקן את הגדר ועקב כך הוא פנה לקבלן אחר אשר ביצע את התיקון של הגדר תמורת סך של 1,755 ש"ח.

לטענת הנתבעת, הגרד נפלה עקב סערה חזקה מאוד שפקדה את האזור ואשר גרמה לקריסתם של בניינים ואף פציעה של אנשים. משכך, הנתבעת אינה חייבת לפצות את התובע ואינה נושאת באחריות לנזקים שנגרמו לגדר עקב סערה כה חזקה שהיא בגדר מקרה טבעי בלתי רגיל.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי למסקנה שעלי לקבל את התביעה באופן חלקי.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. הגנת הנתבעת היא למעשה ההגנה הקבועה בסעיף 64(1) לפקודת הנזיקין הקובעת כי לא יראו אדם כמי שגרם באשמו לנזק אם הוכח כי :

"(1) הנזק נגרם על יד מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה".

(2) עינינו הרואות – גם אם הגדר נפלה עקב סערה חזקה וגם אם הסערה לא הייתה צפויה לא די בכך כדי להקים את ההגנה. על מנת לחסות בצלה של ההגנה, על הנתבעת להוכיח כי אי אפשר היה למנוע את קריסתה של הגדר בזהירות סבירה.

(3) המדובר הוא בגדר של בית שעל פי הודאת נציג הנתבעת גובהה כמטר בלבד. סבור אני כי בממדים של גדר זו , כאשר ידוע שככל שגדר היא נמוכה יותר כושר העמידה שלה בפני סערות גבוה יותר, צריכה היא להחזיק מעמד בסערה חזקה. משלא הובאה על ידי הנתבעת ראיה כלשהי לפיה בנייה נכונה סבירה ומקצועית של הגדר לא הייתה מונעת את קריסתה בסערה, לא נותר אל לקבל את התביעה.

(4) נציג הנתבעת טען כי הרבה גדרות נפלו ואפילו בתים קרסו ורעפים עפו. אין בכך לפטור את הנתבעת ולהחיל את ההגנה באופן מידי . מי יתקע לידנו כף כי אותם בתים וגדרות שלא עמדו בסערה נבנו באופן מקצועי? על מנת להחיל את ההגנה, על הנתבעת להביא ראיות ולהוכיח כי לא ניתן היה לחזק את הגדר באופן שתעמוד בסערות חזקות. לא הובא ולא בדל ראיה כגון דא.

(5) אני מקבל גם את התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני. התרשמתי מהעדויות כי הטענה שהנתבעת הפנתה עורף וכלל לא התייחסה לתובע משקפת את שקרה.

סעד:

הנתבעת תשלם לתובע את עלות התיקון של הגדר בסך של 1,755 ש"ח.

כמון כן, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 500 ש"ח והוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ו, 21 יוני 2016, בהעדר הצדדים.