<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד רובא דקא

מטעם הנאשמת: הובאה באמצעות שב"ס וב"כ עו"ד אברם אליהו.

פרוטוקול

עו"ד עופר סבו: הנאשמת שכרה לעצמה ייצוג פרטי, אבקש לשחרר את הסנגוריה הציבורית.

עו"ד אליהו: אני מצהיר כי אני מייצג את הנאשמת.

<#3#>

החלטה

אני מורה על שחרור עו"ד עופר סבו מהסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשמת. <#4#>

<#3#>

ניתנה והודעה היום א' אדר א' תשע"ו, 10/02/2016 במעמד הנוכחים.

עו"ד אליהו: בפתח הדברים אבקש לציין כי הנאשמת כרגע תחת השפעה של תרופה אנטי פסיכוטית שנותנים לה בבית חולים מזרע והיא חשה ברע, היא לא לגמרי צלולה כתוצאה מהטיפול התרופתי, וגם הביאו אותה אתמול מבית החולים לדיון בפני בית משפט לנוער בעניין הליכים על פי חוק הנוער הקובעים את המשמורת על ילדיה. לעניין כשירותה לעמוד לדין ואחריותה למעשיה, אני סבור כי היא בהחלט בעלת מסוגלות וכשרות לעמוד לדין, היא מתייחסת בהבנה לכל האישומים נגדה. היא נותנת לי עצות כיצד לנהל את ההליך. ביקשנו מפסיכיאטר שהיום הוא פסיכיאטר פרטי והיה בעבר מנהל באחד מבתי החולים לבדוק אותה, והוא הסכים לעשות כן בשבוע הבא. יש עדיין בעיה בגיוס שכר המומחה, כך שאני מבקש להשאיר את שאלת חוות הדעת הפסיכיאטרית בצד בשלב זה, שבית משפט לא יקבע דבר לגבי אחריותה. לעניין המעצר, היא עכשיו מוגבלת, נשללת חירותה על ידי שתי מערכות, האחת לפי חוק לטיפול בחולי נפש, הפסיכיאטר המחוזי מציג ביום 3.2.16 הוראת אשפוז כפויה, משמעות הדבר שאין כל צורך בצו מעצר על מנת להגביל את חירותה בשלב זה. צו המעצר מכביד על שהותה בבית החולים לחולי נפש, הדבר הכי מכביד הוא שבתור עצורה היא אינה יכולה לקבל ביקורים פרט לבני משפחה מדרגה ראשונה. אני הגעתי ל בית החולים ביחד עם חבר משפחה ולא נתנו לנו להיכנס, אני סבור שאין מקום להכבדה כזו על האישה. ככל שהמסוכנות של מרים נובעת ממצבה הנפשי, הרי בית החולים וועדה פסיכיאטרית של מומחים יבחנו ולא ישחררו אותה מבית חולים ככל שצפויה לה סכנה לעצמה ולאחרים. לגבי ילדיה, וזה החלק הראשון של כתב האישום, נטען כי היא מזניחה אותם שהיא פעם משכה בשיער של אחת הילדות, כל העניין הזה בטיפול של בית המשפט לנוער, תחת חוק הנוער, כל הילדים אינם במשמורתה, יש אפוטרופוס ואין שום סכנה כלפי הילדים, אין שום צורך בכאבים הכבדים מדי של המשפט הפלילי ושל מעצר עד תום ההליכים, מה עוד שאנו נטען שעם כל הבעיות שלה, היא התאלמנה לפני חצי שנה, יש לה קשיי הסתגלות בשל איבוד בעלה, אב התינוקת שעדיין ינקה כאשר היא נעצרה, עם כל הבעיות האלו היא אם מסורה ואנו נוכל להוכיח זאת בהמשך, אבל גם אם נקבל את גישת המדינה שיש בעיה, זה מטופל במישור של חוק הנוער.

מה שנותר זה אותו אישום אחרון שבו נטען שאיימה בשיחת טלפון על האב של אחד מילדיה, ערן, שהוא המתלונן, ונטען שאיימה ברצח על בנם המשותף. פה אני יכול לחזור לדברים הקודמים, הילדים מטופלים ולא בהחזקתה, היא בבית חולים לחולי נפש תחת פיקוח ואין סכנה.

במישור הראייתי יש תחושה מאוד בולטת בעניין האישום באיומים, הרי שהמתלונן נחקר במשטרה, זה אחרי שהיא כבר נעצרה, הוא לא אמר דבר על איום כלפי הבן. הוא אמר שהיא התקשרה אליו ואיימה עליו ואמרה שדמו יהיה על ידיה, משהו בסגנון הזה, אבל לא אמר דבר על הילד, ואין ראיה בתיק של איום כלפי בנם הצעיר. כשהוא הביא את בנו לחוקרת הנוער, אז הוא אמר שהיא איימה שבנם לא יהיה קיים יותר. עצם הקלות שהמתלונן הופך את היוצרות ובמקום איום כלפיו הוא מדבר על הילד, זה מראה כי הוא משתמש בכלים של המשפט הפלילי ושל בית משפט לקבל את המשמורת הבלעדית על בנם ולהתאכזר לאישה.

התובעת: חברי מבקש בקשה שאנו לא יכולים להתייחס אליה, מי שיכול להתייחס אליה זה הפסיכיאטר המחוזי שיש לו אינדיקציה לגבי המשיבה. חוות הדעת שמונחת היום בעניין המשיבה קובעת שהיא לוקה במחלה נפשית ושהיא כיום שרויה במצב פסיכוטי עם סיכון לסביבה ולעצמה. מי שיכול להתרשם מהמשיבה ויכול להבין את המצב שלה, זה הפסיכיאטר המחוזי. את זה חברי לא יודע לומר וגם אני לא יכולה לומר, ואני סבורה שגם בית משפט הנכבד לא יכול להתייחס לעניין זה. חברי גם פנה אליי אתמול בבקשה להותיר אותה באשפוז ולא במעצר, אני לא יכולה להיכנס לשיקול דעת של הפסיכיאטר ולהחליט את זה, ואני גם לא חושבת שזה אחראי מצדנו להתערב בהוראת הצו לאחר שהפסיכיאטר התרשם מהמסוכנות שנובעת מהמשיבה. אני לא מסכימה לזה, אבל אני חושבת שבית המשפט הנכבד יכול לברר את הסוגיה הזו ולהפנות את תשומת לבו של הפסיכיאטר המחוזי לכך.

הסנגור: מנהל המחלקה אמר לי שלפני בגלל צו המעצר אין מבקרים.

התובעת: לעניין חוות הדעת, אציין כי בחנו אותה ואנו מסכימים לגבי מצבה של המשיבה היום, אני לא יכולה להתייחס בשלב זה למצבה של המשיבה בעת ביצוע העבירות, ובנקודה זו אנו חולקים על חוות הדעת. עמדנו כי כאשר מצוין בחוות הדעת כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין, משמע הדבר שהיא לא יכולה לתקשר עם הסנגור, לא יכולה להבין את ההליך ולכן אנו נבקש להפסיק את ההליכים כנגדה מכוח סעיף 70 לחסד"פ ולהטיל צו אשפוז לפי סעיף 15 א'. כמובן, שלפי תיקון 8 יש להתייחס לראיות לכאורה בתיק, וחברי כבר שטח בפני בית משפט הנכבד חלק מהראיות.

הנאשמת: אני מבקשת לומר כי פרצו לי חתולים לבית, ועשו בלגאן. העו"ס הגיעה לפני שהמנקות הגיעו לנקות את הבית. אין לי תיקום פליליים, הכול בגלל ערן כץ וגם ראיתי בעיתון הדוד שלו ביבי נתניהו לא אוהב אותו. אני חייבת לראות את הילדים שלי, אני מתגעגעת אליהם, והם אצל אח שלי שמטפל בהם. למרות שלא עשיתי כלום מתייחסים אליי כמו בהמה, הייתי עכשיו בחדר מאוד קר, בקושי נתנו לי מים ואוכל, יש לי גידול בראש ואני לא מקבלת טיפול מרופא. ביקשתי כמה פעמים, אני בקושי מדברת כי הראש שלי מתפוצץ ויש לי גידול בראש.

ב"כ הצדדים: בהמלצת בית משפט נבקש לדחות על מנת לשקול הגשת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמנו. בשלב זה המצב יישאר על כנו.

<#4#>

החלטה

נדחה לדיון בבקשה ליום 24.2.16 שעה 11:00.

הפסיכיאטר המחוזי יבחן את האפשרות לאפשר לנאשמת ביקורים במהלך אשפוזה, וזאת מאחר והדבר מקובל לאחר הגשת כתב אישום, על אף היותה עצורה, וזאת בכפוף לנהלי המקום ולשיקולים הרפואיים.

הנאשמת תובא באמצעות שב"ס.

<#5#>

ניתנה והודעה היום א' אדר א' תשע"ו, 10/02/2016 במעמד הנוכחים.