לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 19.1.16 בגין דו"ח שניתן על עבירה של אי ציות לאור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, מיום 22.10.12 (הודעת תשלום קנס מס' 90500802062).

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המבקש, בבדיקה שערך המבקש במשרד הרישוי בחודש מאי 2013, הופתע לגלות כי נרשמו לחובתו נקודות בגין דו"ח זה, עליו כלל לא ידע. ב"כ המבקש בדק ומצא כי במסוף המשטרתי קיים "אישור מסירה" בלתי חוקי, שכן אישור המסירה מיום 8.11.12, אשר נשלח לרח' שד' ירושלים 15 ת"א, חזר בציון "עזב", וכן אישור המסירה מיום 5.12.12 אשר נשלח לרח' רוזנבלום הרצל 4 ת"א חזר בציון "לא ידוע במען". דהיינו, המבקש כלל לא ידע על דבר קיומו של הדואר הנ"ל. המבקש טען כי הוא מתגורר ברח' רוזנבלום הרצל 4 דירה 307 מיום 31.10.12, תאריך המוקדם למשלוח דבר הדואר לביתו, ועל כן חזרת דבר הדואר מסיבת "עזב" נעוצה באי ציון מס' דירתו ולא מסיבה התלויה במבקש. המבקש הדגיש כי עזב את כתובת מגוריו ברח' שד' ירושלים 15 בתל אביב, ודיווח למשרד הפנים על מענו החדש עוד ביום 31.10.12, וניתן ללמוד על כך אף מציון סיבת החזרת דבר הדואר בציון "עזב".

לבקשה צורפו העתק הודעת תשלום קנס, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, תצהיר המבקש, העתק מפניית המבקש למפנ"א והעתק מתשובת מפנ"א.

המשיבה התנגדה לבקשה. אישור המסירה חזר בציון "לא ידוע", על המבקש היה לעדכן את מקום מגוריו. בעת ביצוע העבירה כתובת מקום מגוריו היתה שד' ירושלים. לכן, משלא עשה זאת המבקש אין לו אלא להלין על עצמו.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק קובע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת "חזקת מסירה" של משלוח הודעת הקנס, כדלקמן: בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

מלשון התקנה עולה, כי יש לראות את הודעת הקנס ככזו שהומצאה למבקש עפ"י המועד שנקבע בתקנות. הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן, מוטל על המבקש.

לאחר שעיינתי בתמצית רישום ממשרד האוכלוסין, מצאתי כי המבקש הציג טעם המצדיק איחור בהגשת הבקשה, שכן אף שכתובתו הרשומה במשרד הפנים מתאריך 31.10.12 הינה "תל אביב יפו רוזנבלום הרצל 4 דירה 307 6937946", דבר הדואר מיום 5.12.12 ( RR-010659733H4ׂ) אשר נשלח לכתובת המעודכנת – "רוזנבלום הרצל 4 תל אביב" (ללא ציון מספר הדירה) הוחזר בציון "לא ידוע במען". דהיינו, מחדל של רשות הדואר הביא לכך שהדו"ח לא נמסר במועד למבקש.

יצוין כי, העובדה שדבר הדואר מיום 8.11.12 אשר נשלח לכתובת "שד' ירושלים 15 תל אביב" הוחזר בציון "עזב" (RR-010552860H4 ׂׂ) תומכת בכך שהמבקש אכן עדכן את כתובתו החדשה במשרד הפנים בתאריך 31.10.12.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מועד להישפט בגין דו"ח מספר 90500802062.

54678313

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשע"ו, 08 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.