<#2#>

נוכחים:

המערער ובאת כוחו עו"ד נעמי לבינוב

ב"כ המשיבה עו"ד גל רוזנצוויג

פרוטוקול

המערער: היינו בדיון לפני כחודשיים. אני מודה לבית המשפט ולפרקליטות על הארכה שניתנה כדי להביא את הכסף. במאמצים לא פשוטים הצלחתי דרך ארגון שנקרא קופת הגמ"ח המרכזי של העדה החרדית שרואים בזה סוג של פדיון שבויים, ורק בשבוע שעבר הצלחנו לגייס את הכסף.

מדובר בסכום שניתן לי כהלוואה ולא פיצויים.

ביקשתי מהם ביום שישי שישלחו אישור שהם מוכנים לתת לי הלוואה כדי לפצות את אותם לקוחות כדי שנוכל להגיע להסדר עם הפרקליטות שלפיו העונש שלי יתקצר, וכן כדי שנשיב את הכסף לנפגעי העבירה.

אני משתדל היום להיות בסדר, לאחר הטעות שעשיתי.

אני חושב שאפשר מחר או מחרתיים שהכסף יהיה מופקד בקופת בית המשפט. השאלה היא האם לאחר הפקדת הכסף נוכל לחזור להסדר הקודם?

ב"כ המשיבה: אנו מבקשים לדחות את הערעור. המערער מושך את הזמן. היה די זמן לשלם. ההסדר הוא ממאי 2015. המתלוננים לא צורפו לערעור. העונש סביר ומאוזן. יש פה עבירות מרמה, 16 אישומים, סכום מרמה אדיר. המהלך שמבקש המערער לבצע הוא בעיני חמור. אז הגמ"ח עכשיו ימצא את עצמו אולי גם עם עבירת מרמה. אני חושב שאין כל מקום לתת אמון נוסף במערער.

אני מבקש לדחות את הערעור.

ב"כ המערער: המערער אומר שאם ייתנו לו מספר ימים, מאוד סביר שהכסף יופקד בקופת בית המשפט.

ב"כ המשיבה: בנימוקי הערעור מצוין שהמערער לא מסוגל לשלם את מזונות ילדיו. אז פתאום יש לו כסף לשלם את הפיצוי? זה מעלה תמיהה לא קטנה.

ב"כ המערער: אנו לא מבקשים לטעון לעניין הפיצוי או המאסר. אני מבקשת להתמקד בקנס ובמאסר חלף קנס. ההסדר היה 48 חודשים אם המערער לא יצליח לשלם את הפיצויים.

אנו עדיין עומדים על כך שלטעמנו בית משפט קמא לא נתן את מלוא המשקל לכך שהמערער אכן הודה במעשים וחסך את העדתם של 36 עדים, שילם 1.85 מיליון ₪ פיצויים שכן הצליח להשיג טרם הכרעת הדין. יש הבעת חרטה מצידו של המערער. לאחר המאסר הוא גם המשיך לנסות לגייס כסף אבל בגלל שהוא מאחורי סורג ובריח, יש בכך בעייתיות. לפי העונש המקורי הוא היה צריך לרצות 17 חודשי מאסר. אבל כאשר זה 17 חודשים מול 48 חודשים, מסתכלים על זה אחרת מבחינת מתן הלוואות.

אני סבורה שבית משפט קמא שגה כאשר לא נתן לו שבוע נוסף כדי להשיג את הכסף.

המערער אומר שהוא צריך לשלם את הפיצוי אבל הוא נמצא במצוקה מסוימת. קשה לו להשיג כסף כאשר הוא מאחורי סורג ובריח.

המערער מנסה לשלם. לא תמיד המאמצים נושאים פרי.

באשר לקנס ולמאסר חלף קנס – הטיעון שלי מתמקד בשניים: ראשית, בית משפט קמא לא התחשב במצבו הכלכלי של המערער ושנית, התוצאה שנוצרה כתוצאה מהמאסר הממושך, שבית משפט קמא הטיל, הפיצוי המשמעותי והקנס והמאסר חלף קנס, עובדה שהמערער עומד לרצות 7 חודשים נוספים, כלומר 55 חודשים.

סכום הקנס מהווה 10 אחוז לעומת הפיצוי.

טרם מאסרו של המערער הוא עבד כמנקה מדרגות, חי אצל הוריו, אשתו התגרשה ממנו, יש לו 4 ילדים, הוא נמצא במצוקה כלכלית של ממש. מדובר באדם שהוכרז כפושט רגל. כאשר אדם פושט רגל הוא ממילא לא יכול לשלם את הקנס וראוי לא לתת קנס בכלל או לצמצם את הקנס שיהיה בתשלומים רבים, מכיוון שידו לא תהיה משגת.

כפי שעולה מכתב האישום, לא באמת היה סכום של 7 מיליון ₪. המערער עצמו מביע חרטה ואומר שהוא פגע במתלוננים.

בית משפט קמא לא התחשב במצבו הכלכלי של המערער. גם כאשר פוסקים קנס, צריך להתחשב במצב הכלכלי של הנאשם ולקבוע את הקנס בהתאם ליכולתו הכלכלית. כאשר מדובר בפושט רגל, ראוי לצמצם את הקנס עוד יותר.

לאור הדברים האלה, נוצר מצב שעל המערער הושתו 48 חודשי מאסר, כאשר בית המשפט אומר בעצמו שזה עונש לא קל, וכן הושתו שני מיליון פיצוי וקנס של 200,000 ₪.

לאור מצוות החוק שהכסף שיוכנס ילך לפיצוי, ברור שהמערער לא יוכל לשלם.

במעמד גזר הדין היה ברור שהמערער לא מצליח לגייס את הכסף, למרות כל הניסיונות שלו.

המערער האמין שהוא יצליח לגייס את הכספים כאשר חתם על הסדר הטיעון. המערער עושה את כל המאמצים. הוא ניסה הכל גם אז. הוא ניסה להציג אסמכתאות.

ברור שהלכה למעשה מבחינה אובייקטיבית 200 יום תמורת קנס יהיו 200 יום שהוא ירצה מאחורי סורג ובריח.

לאחר הפסקה

ב"כ המערער: לאור עמדת המערער ששמע את דברי בית המשפט בנוכחותו, הוא חוזר בו מהערעור.

<#3#>

פסק דין

בהסכמת המערער, שקיבל את המלצת בית המשפט באמצעות באת כוחו, אנו דוחים את הערעור.

#3#>

ניתן והודע היום ז' אדר תשע"ז, 5/3/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.