1. ערעור המדינה על גזר הדין של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, כב' השופט שלמה בנג'ו (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן ביום 7.12.15 בתיק פ"ל 5356-10-14(להלן: "גזר הדין"). המשיב הורשע, על פי הודאתו בפני בית משפט קמא, בעבירות, כדלקמן:עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיפים 10(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן:"פקודת התעבורה"); עבירה של נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) ו- (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; עבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיפים 62(2)ו- 38(2) לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות במשטרת שפרעם; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ו/או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה), לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה ו/או עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה; 36 חודשי פסילה בפועל; 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 3,000 ₪ . הערעור מופנה נגד קולת עונש המאסר שהוטל על המשיב וכן נגד ההחלטה שלא לחלט את רכבו של המשיב.

כתב האישום

2. מעובדות כתב האישום, שהוגש בתיק הנ"ל נגד המשיב עולה התמונה העובדתית הבאה: ביום 26.10.14, סמוך לשעה 07:15, נהג המשיב ברכב משא בדרך רבין בקרית אתא, סטה מנתיבו, נעצר על ידי שוטרים, שאז התברר כי הוא פסול לנהיגה למשך שנתיים על פי צו שניתן בתיק פ.ל. 488/07 בבית המשפט לתעבורה בחיפה, וכן כי הוא פסול לנהיגה למשך 30 חודשים, על פי צו, שניתן בתיק פ.ל. 4079-12-10 בבית המשפט לתעבורה בעכו. בנוסף, באותו מעמד, נהג המשיב, כשהוא כלל לא מורשה לנהיגה וללא ביטוח בר תוקף.

גזר הדין

3. בית משפט קמא סקר בגזר הדין את תסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינו של המשיב, לרבות את הערכת שרות המבחן, כי קיימת סבירות גבוהה להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד ע"י המשיב. בית משפט קמא ציין, כי המשיב קיבל בפני שרות המבחן אחריות לביצוע העבירה, אולם המשיב ביטא אחריות זו בלשון רפה ובאופן שטחי, כאשר לדבריו, היה חייב להזיז במועד הרלוונטי את רכבו מהכביש. הוטעם בגזר הדין, כי שרות המבחן התרשם מבעייתיות אצל הנאשם ומנזקקות טיפולית גבוהה, אולם המשיב ביטא הצהרה מילולית בלבד לגבי רצונו לטיפול. לפיכך, נמנע שרות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו של המשיב והתקשה להצביע על מרכיב ענישתי, שיהא בו כדי להפחית את הסיכון להישנות העבירה.

4. בית משפט קמא הדגיש בגזר הדין את חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, תוך שציין כי העבירות משקפות סיכון משמעותי לפגיעה בשלום הציבור והמשתמשים בדרך. הוטעם, כי המשיב פגע באופן משמעותי בשלום הציבור, במדרג הגבוה של ערך חברתי זה.

5. נבחן, כאמור, בגזר הדין הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, כמו גם נסיבות הקשורות בביצוע עבירה, כפי שעולה ממקרא כתב האישום (המשיב נהג ביודעו מראש שאינו מורשה לנהיגה ברכב, בעודו נתון בפסילה ע"י מספר ערכאות) ובד בבד נקבע, כי המשיב הפגין זילות ברורה בחוק ובצווי בית משפט וכן כי עונש של מאסר בפועל בעבר וכן מאסר מותנה לא הרתיעו אותו מלנהוג ברכב. הוטעם, כי מתחם העונש ההולם בעבירות שבפנינו נע בין עונש של מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ועד לעונש מאסר בפועל לתקופה של מספר שנים. בית משפט קמא הטעים, כי פסיקת בית המשפט העליון מחייבת ענישה חמורה לנוהג בפסילה, וכאשר לעבירה זו מתלווה עבירה חמורה, לא פחות, של נוהג בלתי מורשה לנהיגה, מתחייבת ענישה הכוללת מרכיב של מאסר לתקופה הולמת.

6. לצורך גזירת העונש המתאים, התחשב בית משפט קמא בנסיבותיו האישיות של המשיב, כאמור בתסקיר שירות המבחן. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי בתיק שבפנינו היה נתון המשיב במעצר לפרק זמן ניכר של כ- 3 חודשים, שאז שוחרר לחלופת מעצר. בית משפט קמא הדגיש, כי בתקופה הנ"ל לא נרשמה לחובת המשיב הפרה כלשהי של מעצר הבית וכן כי המשיב תפקד, באופן משביע רצון, זאת אף לאחר שהותר לו לצאת לעבוד. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי המשיב נשוי ואב לשני ילדים, וכי אשתו של המשיב בהיריון בחודשים מתקדמים, וכן כי המשיב מפרנס את אשתו ואת שני ילדיו.

7. בית משפט קמא ציין לחומרה, כי מדובר במשיב שהוא רצידיביסט, אשר דומה כי הוא לא מפנים את חומרת מעשיו, וחרף עונשים חמורים שמטיל עליו בית המשפט לרבות עונש של מאסר בפועל, הוא שב ונוהג ברכב. בית משפט קמא הטעים, כי במצב דברים זה מתבקשת הייתה המסקנה, כי יש להשית על המשיב עונש מאסר בפועל ממושך. ברם, נקבע, כי בית משפט קמא דן בעניין מעצרו של המשיב והתרשם, כי המעצר נתן את אותותיו במשיב. בית משפט קמא ציין, כי ניכר שהמשיב הפנים, את חומרת העבירות אותן הוא ביצע, והבין כי נהיגה בזמן פסילה, כמו גם נהיגה ללא רישיון נהיגה, יובילו אותו לבית האסורים לתקופה ארוכה. עוד הבהיר בית משפט קמא, כי מהיכרותו את המשיב בתיק שבפניו, התרשם כי יש סיכוי של ממש שהמשיב ישתקם.

8. בית משפט קמא הטעים, כי לפי סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום וכן כי, לפי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם, בכפוף לכך שהמשיב השתקם או קיים סיכוי של ממש שישתקם, ולקבוע את עונשו של המשיב לפי שיקולי שיקומו.

9. בית משפט קמא ציין, כי מעשיו של המשיב חמורים וכי ראוי היה לגזור את עונשו בתוך מתחם העונש ההולם, זאת לעונש מאסר ממושך. עם זאת, בית משפט קמא התרשם, כאמור, כי קיים סיכוי של ממש שהמשיב ישתקם. בית משפט קמא ציין, כי התרשם שהמשיב עושה כל מאמץ על מנת לחדול מביצוע העבירות שהובילו אותו למעצר בתיק שבפנינו ולמאסר בתיק קודם. בית משפט קמא קבע, כי הטלת מאסר בפועל על המשיב תמיט אסון של ממש על התלויים בו, ואף על המשיב עצמו וכי הוא עלול להתדרדר אל פי פחת. בית משפט קמא היה ער להמלצות שירות המבחן ולהתרשמותו של שירות המבחן. יחד עם זאת, הטעים בית משפט קמא בגזר הדין, כי המלצתו של שירות המבחן הינה על בסיס פגישה אחת ואילו הערכותיו של בית משפט קמא , הבלתי אמצעיות, הינן על בסיס היכרות רחבת היקף בתיק שבפניו.

10. עוד ציין בית משפט קמא, כי האינטרס הציבורי תומך בשיקומו של המשיב, קל וחומר כשמדובר במי שמועד לדבר עבירה, וכן כי אם יחזור אותו עבריין למוטב, יתקן את דרכיו, יסור מדרך הפשע פורצת הגבולות, תקטן הפגיעה הפוטנציאלית בציבור ואותו עבריין יהפוך לאדם נורמטיבי, התורם לחברה ולא פוגע בה.

11. לפיכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה בגזר הדין, כי למרות חומרת מעשיו של המשיב, ובשים לב לכך שהמשיב היה נתון במעצר ממושך של 3 חודשים, דבר אשר המחיש לו את חומרת מעשיו והציב לו גבולות ברורים, ניתן להסתפק, לעניין העונש, בעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, לצד מרכיבי ענישה נוספים, שיהיה בהם כדי לבטא ענישה הולמת למעשיו החמורים של המשיב ולאזן בין חומרת המעשים, בנסיבותיהם, לבין נסיבותיו האישיות של המשיב.

12. בית משפט קמא הטעים בגזר הדין, כי בהתבסס על הערכות בדבר תפקודו הקודם של המשיב במסגרת של עבודות שרות, ציין הממונה על עבודות שרות בחוות דעתו, כי המשיב אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. עם זאת, הובהר בחוות הדעת, כי אם יחליט בית המשפט על השמתו של המשיב בעבודות שירות, ניתן יהיה לשבצו לעבודה בתחנת משטרת שפרעם.

13. בית משפט קמא החליט בגזר הדין, כי יש מקום להשית על המשיב עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, זאת בהינתן שיקולי השיקום שצוינו בגזר הדין. הוטעם בגזר הדין, כי המאסר האחרון בעבודות שירות בוצע ע"י המשיב לשביעות רצונו של הממונה על עבודות שרות וכי עבודות השרות עובר לכך, במסגרתם לא תיפקד המשיב כיאות, רוצו לפני זמן רב, מה גם שיש לצאת מנקודת הנחה שהמשיב יקיים את הוראות בית המשפט.

14. אשר לחילוט רכבו של המשיב, נקבע בגזר הדין, כי המשיב הסתייע ברכבו לצורך ביצוע העבירות ובנסיבות אלו ראוי היה להורות על חילוט הרכב. עם זאת, בהינתן שיקולי שיקומו של המשיב, המתפרנס, באמצעות רכבו, ממכירת דגים, הוחלט שלא לחלט את הרכב.

נימוקי הערעור

15. לטענת המערערת, טעה בית המשפט קמא בגזר הדין, בקביעתו כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות המקרה, נע בין עונש של מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים עד לעונש של מאסר בפועל לתקופה של מספר שנים. לטענת המערערת, על הרף התחתון של המתחם להיות גבוה יותר, בהינתן הפסיקה, שהוגשה במעמד הטיעונים לעונש וכן לאור נסיבות ביצוע העבירות, הערכים החברתיים שנפגעו והנזק הפוטנציאלי שהיה עלול להיגרם כתוצאה ממעשיו של המשיב.

16. המערערת מוסיפה וטוענת, כי טעה בית המשפט קמא משלא השית על המשיב מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר, אשר תשקף את חומרת מעשיו של המשיב ואת נסיבות ביצוע העבירות בגינן הורשע המשיב מכוח הודאתו. עוד טוענת המערערת, כי טעה בית משפט קמא משלא נתן משקל הולם לסיכון הרב שהקים המשיב למשתמשים בדרך, בכך ששב ונהג כשהוא פסול לכך על פי שתי החלטות בית המשפט ולמרות שאינו מורשה לנהוג, וזאת תוך הפגנת זלזול וזילות בהחלטות בית המשפט.

17. המערערת מציינת את עברו התעברתי של המשיב, הכולל 7 הרשעות קודמות, לרבות שתי הרשעות בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ושלוש הרשעות בגין עבירה של נהיגה בהיות המשיב לא מורשה לנהוג. נטען, כי בית משפט קמא לא נתן די משקל לנתון הנ"ל. עוד טוענת המערערת, כי טעה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל הולם לעובדה שהמשיב ריצה בעבר עונש של מאסר לתקופה של 13 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בהיותו לא מורשה לנהוג. המערערת מטעימה, כי העובדה שהמשיב שב לסורו וביצע את אותה עבירה בגינה ריצה בעבר עונש של מאסר בפועל, כאשר הוא מפר שתי החלטות של בתי משפט שפסלו אותו מלנהוג, מצביעה על חומרה יתרה, המצדיקה, כשלעצמה, הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה.

18. לטענת המערערת, טעה בית המשפט קמא משלא נתן משקל הולם להתרשמות שירות המבחן ולמסקנותיו. הוטעם, כי מהתסקיר ניתן ללמוד שמהמשיב נשקף סיכון גבוה להישנות מעשי עבירה. המערערת מטעימה, כי מסקנותיו של שירות המבחן נכונות ביתר שאת לאור ההתרשמות שהמשיב נעדר מוטיבציה אמיתית להירתם להליך טיפולי ומשכך נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שילובו של המשיב בהליך שכזה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי התרשמותו של בית משפט קמא עומדת בניגוד מוחלט להתרשמותו של שירות המבחן, לפיה המשיב משליך את האחריות לביצוע העבירות על גורמים שלישיים, לרבות על המדינה, אשר, לטענתו, לא דאגה לשלבו בקורסי הסברה בתחום התעבורה. עוד נטען, כי טעה בית משפט קמא עת שהתרשם, כי תקופת מעצרו של המשיב (כחודשים חצי) נתנה אותותיה במשיב, שעה שתקופת מאסר ארוכה יותר שריצה המשיב בעבר בגין עבירות זהות, לא נתנה במשיב אותותיה ולא גרמה לו להפנים את חומרת מעשיו.

20. טוענת המערערת, כי טעה בית משפט קמא עת שלא נתן משקל הולם לחוות דעתו המסכמת של הממונה על עבודות שירות, ביחס לאי התאמתו של המשיב לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, זאת על רקע התנהלות לא תקינה מצדו של המשיב במהלך ביצוע עונש מאסר קודם בעבודות שירות.

21. לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא עת שלא נעתר לבקשת המאשימה לחילוט רכבו של המשיב, הרשום על שמו, ואשר שימש אותו לביצוע העבירות בהן הודה והורשע, וזאת מטעמים של שיקום המשיב ושמירה על מקור פרנסתו.

23. לפיכך, עותרת המערערת, כי בית המשפט יקבל את הערעור ויטיל על המשיב עונש של מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, וכן יורה על חילוט רכבו של המשיב.

טיעוני ב"כ הצדדים בדיון

24. ב"כ המערערת חזר בדיון בפניי על האמור בהודעת הערעור והדגיש, לחומרה, את עברו התעבורתי של המשיב, תוך שהטעים כי למשיב 7 הרשעות תעבורה קודמות, לרבות בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בהיותו לא מורשה לנהוג. עוד הוטעם בנקודה זו כי המשיב ריצה בעבר מאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים בגין נהיגה בזמן פסילה וחרף זאת לא למד את לקחו ושב זמן קצר לאחר מכן לבצע את העבירות שבפנינו.

25. ב"כ המערערת הביא, במסגרת טיעוניו, את עמדת שירות המבחן, אשר לא באה בהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב והבהיר כי התסקיר אינו בא בהמלצה לענישה מרתיעה, נוכח העובדה שבעבר לא הועילה ענישה שכזו בדמות של מאסר בפועל ולא הביאה להרתעת המשיב. לטענת ב"כ המערערת, אין מקום כעת להשית על המשיב עונש קל יותר מהעונש שהושת עליו בעבר, כי אם להפך, יש להשית עליו עונש חמור יותר ולקוות שהפעם יפנים את חומרת מעשיו. ב"כ המערערת הוסיף וטען כי טעה בית משפט קמא עת שגזר את דינו של המשיב בניגוד להמלצת שירות המבחן ותוך שקבע כי הוא מתרשם בדבר קיומו של אופק שיקומי, זאת מבלי שניתנה חוות דעת מקצועית בעניין זה.

26. לפיכך ובהסתמך על פסיקה, טען ב"כ המערערת כי יש מקום להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית, זאת בהינתן הזלזול שהפגין המשיב כלפי החלטות שונות של בתי משפט, אשר פסלו אותו מלנהוג, וכן בהינתן האמור בתסקיר, כמו גם בחוות דעת הממונה על עבודות שירות, שהובאה בפני בית משפט קמא והעריכה כי המשיב אינו מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות. עוד ביקש ב"כ המערערת לחלט את רכבו של המשיב, אשר שימש לביצוע העבירות.

27. ב"כ המשיב טען, מנגד, כי שירות המבחן לא ביקש בתסקירו להשית על המשיב ענישה מוחשית בדרך של מאסר בפועל. עוד טען ב"כ המשיב כי המשיב נעדר עבר פלילי וכן כי המשיב שהה במעצר של ממש במשך כשלושה חודשים ולאחר מכן יותר מחודש ימים במעצר באיזוק אלקטרוני וכן תקופה ממושכת במעצר בית חלקי.

28. לטענת ב"כ המשיב, תפקודו של המשיב, מאז שחרורו ממעצר ועד כה, הוא תפקוד תקין ונורמטיבי, דבר המלמד כי ההליך המשפטי הותיר במשיב את אותותיו וכיום הוא הפנים את האיסור מלנהוג המושת עליו. בנוסף, ציין ב"כ המשיב כי אשתו של המשיב נמצאת בהיריון בחודשים מתקדמים וכי מצבה הכלכלי של משפחת המשיב קשה מאד. ב"כ המשיב טען כי שליחת המשיב למאסר של ממש תזרע הרס מוחלט ותפגע במשפחתו של המשיב.

29. לפיכך, ביקש ב"כ המשיב ליתן למשיב הזדמנות נוספת ולדחות את הערעור, ככל שהוא מופנה כלפי רכיב המאסר בפועל בגזר הדין. ב"כ המשיב הותיר לשיקול דעת בית המשפט העתרות לבקשת המערערת לחלט את הרכב בו ביצע המשיב את העבירות.

דיון והכרעה

30. אין צורך להכביר במילים באשר לחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה בה הורשע המשיב, בצד העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה של נהיגה ללא ביטוח ועבירה של נהיגה בקלות ראש. לצורך המחשת חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה, יובאו דבריו הבאים של בית המשפט העליון, כפי שנאמרו ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.05.2005):

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור".

31. ומהתם להכא:

במקרה דנן, מעבר לנהיגתו בזמן פסילה, בעודו פסול מלנהוג על פי שני צווים שניתנו ע"י שני בתי משפט שונים, ביצע המשיב כאמור עבירות נוספות, לרבות עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, שהינה עבירה חמורה כשלעצמה. מעובדות כתב האישום נגד המשיב עולה כי האחרון סטה מנתיבו, דבר הממחיש את פוטנציאל המסוכנות שהיה טמון באופן נהיגתו של המשיב באותה עת.

32. לחובת המשיב יש להוסיף את עברו התעבורתי הכולל בחובו שבע הרשעות תעבורה קודמות, לרבות הרשעות בעבירות דומות. יוטעם בנקודה זו כי על המשיב הושת בעבר עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית של שלושה עשר חודשים בגין נהיגתו בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה בר תוקף ורישיון רכב בר תוקף. דא עקא, שלא היה בעונש הנ"ל כדי להרתיע את המשיב מלשוב ולבצע את העבירות שבפנינו.

33. מעבר לכך יש ליתן את הדעת לתמונה העגומה המצטיירת בעניינו של המשיב ממקרא תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש במסגרת ההליך בפני בית משפט קמא. התסקיר מלמד, כאמור, כי המשיב קיבל אחריות פורמלית בלבד לביצוע העבירות וכן כי קיים סיכון משמעותי לחזרת המשיב לכך שישוב ויבצע עבירות כגון דא. שירות המבחן התרשם מהמשיב כמי שאינו נכון לשתף פעולה במסגרת של הליך טיפולי. נוכח כל האמור לעיל, התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה בעניינו של המשיב.

34. תסקיר שירות המבחן מדבר בעד עצמו וממנו, כמו גם מעברו התעבורתי של המשיב, עולה באופן ברור כי אין מקום לסטות במקרה דנן ממתחם העונש ההולם, מטעמים של שיקום, מה גם שאין מקום להסתפק בהתרשמותו של בית משפט קמא מהמשיב, במסגרת הדיונים בפניו, לצורך העדפת הפן השיקומי על פני הפן התגמולי – עונשי. בנקודה זו תודגש חשיבותו המקצועית של שירות המבחן, אשר ניחן בכלים מקצועיים, המאפשרים לו לסייע לבית המשפט במלאכת גזירת הדין. ודוק, עורכי התסקיר הם אנשי מקצוע מיומנים ולהם מומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, סביבתו, משפחתו ויתר נסיבות העניין הקשורות בנאשם. לפיכך, נקבע בפסיקה כי ככלל יש לתת לעמדת שירות המבחן בעניינו של נאשם משקל משמעותי, אם בשלב הדיון בבקשה למעצרו של נאשם ואם בשלב גזירת דינו וכי אין מקום, אלא במקרים חריגים, לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן (ראו: בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (16.04.07)).

35. אשר על כן, ובהינתן חוות דעת הממונה על עבודות השירות שהוגשה בעניינו של המשיב, המלמדת בדבר תפקוד לא תקין של המשיב בעבר במסגרת ביצוע עבודות שירות, הרי שלא היה מקום להשית על המשיב עונש מקל של מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים בדרך של עבודות שירות, כל שכן כאשר עסקינן במי שהביע בהתנהלותו בעבר, לרבות בעת ביצוע העבירות שבפנינו, זלזול בשלטון החוק והמשפט במדינת ישראל.

36. מן הראוי להביא במקרה דנן את דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 5794/14 מדינת ישראל נ. פנפילוב (27/1/15):

"... התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית אינה נעשית כעניין שבשגרה, ולא כל שכן כאשר הערעור מוגש על-ידי המדינה. אולם, בהתקיים פער משמעותי בין העונש שהוטל לבין מדיניות הענישה הראויה יש מקום להתערבות כזו (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (291.2009); ע"פ 4815/13 מדינת ישראל נ' אלעוקבי, [פורסם בנבו] פסקה 10 (1.1.2014))".

37. במקרה זה מתקיים, כאמור לעיל, פער משמעותי בין הענישה שהשית בית משפט קמא על המשיב לבין העונש שראוי היה להשית עליו (ראו, לדוגמא, במקרה דומה: רע"פ אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13). בתיק הנ"ל דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י מי שהורשע בביצוע עבירות דומות והושת עליו ע"י ביהמ"ש לתעבורה עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים וערעורו לביהמ"ש המחוזי נדחה).

38. לפיכך, נוכח כל האמור לעיל, יש מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהשית על המשיב מאסר מאחורי סורג ובריח. יצוין בנקודה זו כי אין בנסיבותיו האישיות של המשיב, כפי שהובאו כאמור מפי בא כוחו, כדי להטות את הכף לטובת העדפת אינטרס המשיב על פני אינטרס הציבור. ברם, בהתחשב בכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם, לא ימוצה הדין עם המשיב.

39. ב"כ המשיב הותיר לשיקול דעת בית המשפט את מתן ההחלטה בשאלת חילוט רכבו של המשיב בו בוצעו העבירות. לפיכך, נוכח העובדה שאין חולק כי המשיב הסתייע ברכבו לצורך ביצוע העבירות ומשנשמט הבסיס תחת קביעתו של בית משפט קמא בדבר שיקולי שיקומו של המשיב, הרי שאין מקום שלא לחלט את הרכב הנ"ל לטובת אוצר המדינה.

40. סיכומו של דבר, הריני לקבל את ערעור המערערת ולהורות, כדלקמן:

א. עונש המאסר בפועל, שהושת על המשיב בגזר הדין, בדרך של עבודות שירות – יבוטל. אני דנה את המשיב למאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (מיום 26/10/14 עד ליום 14/01/15).

ב. הנני מורה בדבר חילוט רכבו של המשיב, באמצעותו בוצעו העבירות, כאמור בכתב האישום (רכב משא מסוג מיצובישי מס' 14-697-20) זאת לטובת אוצר המדינה.

ג. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

ד. המשיב יתייצב לריצוי מאסרו ביום 03/04/16 בשעה 10:00 בימ"ר קישון, כאשר ברשותו תעודת זהות או דרכון. להבטחת התייצבות המשיב לריצוי מאסרו במועד הנ"ל יופקד בקופת בית המשפט ערבון כספי במזומן בסכום של 10,000 ₪ וכן ערבות עצמית בסכום של 15,000 ₪ וערבות צד ג' בסכום הנ"ל.

פסק דין זה יומצא לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ו, 17 מרץ 2016, במעמד ב"כ המערערת, עו"ד מולא, ב"כ המשיב, עו"ד מטאנס והמשיב עצמו.