1. רכבו של התובע, סיטרואן פיקסו מס' רישוי 17-172-74 (להלן: "הסיטרואן"), ניזוק ביום 28/5/15 עת חנה ליד עסק לשטיפת מכוניות שבבעלות הנתבע, הנמצא בעכו רח' רמז 1.

2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, שלט פרסום שהציב הנתבע בצמוד לחניית הסיטרואן הועף על ידי הרוח, פגע בסיטרואן וגרם לו נזק.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 1,000 ₪.

3. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הוא הכחיש מכל וכל טענות התובע וטען כי מדובר בשלט כבד אותו הוא מציב במקום כבר 8 שנים ומעולם לא קרה מקרה כמו זה לו טוען התובע. הוא גם טען שהוא חושד בתובע שהוא זה שפגע בשלט עם הסיטרואן ומנסה להפיל את האחריות לביצוע התיקון על הנתבע.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויותיהם של הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, כבלתי מוכחת.

אין חולקין שהתובע לא ראה את השלט עף ופוגע בסיטרואן. למעשה אף אחד לא ראה כיצד וממה נפגע הסיטרואן. גם אין חולקין כי ליד המקום בו חנה הסיטרואן מוצב גם שלט של עסק אחר, "שיש איריס", כפי שרואים באחת התמונות שצירף התובע לכתב התביעה. כאשר נשאל התובע על ידי הנתבע מדוע החליט שהסיטרואן נפגע מהשלט של הנתבע ולא מהשלט של "שיש איריס" הוא השיב: "כי השלט שלך היה צמוד במ"מ לרכב שלי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 25, 26), אולם בהמשך שינה במקצת את גרסתו וטען כי כאשר הגיע למקום בסיום המשמרת (התובע עובד משמרות בתחנת כיבוי האש הממוקמת בקרבת מקום למקום בו החנה את הסיטרואן) "...ראיתי את השלט שלו על האוטו שלי...". היינו, לא צמוד לסיטרואן, אלא על הסיטרואן. אם לא די באמור לעיל, כפי שרואים בתמונות שצילם התובע, סמוך אחר שגילה את הנזק בסיטרואן, השלט של "שיש איריס" הרבה יותר קרוב לסיטרואן. מדוע לא טרח התובע לצלם את השלט של הנתבע כפי שראה אותו, לטענתו, עת הגיע למקום החניה של הסיטרואן? מדוע לא קרא לנתבע לבוא לראות את השלט "צמוד" לסיטרואן או "על" הסיטרואן? גם לא הובאה כל ראיה לכך שבתאריך 28/5/15 היו רוחות בעוצמה חריגה שיכלו להעיף את שלט הפרסום.

זאת ועוד, עיון בטופס "הודעה על תאונת רכב", אותו צירף התובע לכתב התביעה, מלמד כי לכאורה היה עד לאירוע, מר "יוני דן". מדוע התובע לא טרח לזמן עד זה למתן עדות?

למניעת ספיקות הנני להבהיר כי אינני קובע שהסיטרואן לא נפגע מהשלט של הנתבע. כל שאני קובע הוא כי לא עלה בידי התובע, עליו מוטל נטל ההוכחה, להוכיח כי זה מה שקרה.

5. הגם שאני עומד לדחות את התביעה, אינני יכול שלא להתייחס לסכום התביעה. למרות שעל פי הראיות שצירף התובע לכתב התביעה עלה לו תיקון הנזק שנגרם לסיטרואן רק 450 ₪, הוא הגיש תביעה על סך 1,000 ₪. כשהתבקש להסביר זאת, הוא ענה כי הוא תובע 1,000 ₪ משום שהנתבע קילל אותו והוא נפגע מזה. כשנשאל איפה זה כתוב בכתב התביעה הוא "המציא" הסבר נוסף לסכום המנופח וטען כי בזבז ימי עבודה כדי ללכת למשטרה ולבוא לבית המשפט. אין צריך לומר שיש באמור לעיל כדי לפגוע באמינותו של התובע.

6. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין, אינני מחייב את התובע בהוצאות.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ז, 29 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסה"ד לצדדים.